בית אליקום סז

בב"א בין בזא"ז אין העד נאמן כלל ואין כאן ענין להכחשת עד כנגד עד כמש"כ הש"ך בשם מהרש"ל בזא"ז או מחמת איתחזק איסור דהא הוי בהכחשת העד דאינו כלום וכהסכמת הגאון החסיד מוהרא"ו וכבר כתבנו לעיל דרך אחר בדברי המחבר. עכ"פ זהו האמת ואף שאין השור של השוחט מחמת בידו הוי כבעלים וכתב עוד בש"ש פ' כ"א על דברי התשב"ץ הנ"ל דס"ל באיסורין דשניהם נאמנים מדאורייתא האוסר והמתיר אף בזא"ז שקולים הם ואזלינן בתר חזקה כתב היינו דוקא שהכחשת העד כנגד עד באיסור והיתר גופא. אבל אם השני מכחישו בענין אחר כגון שאמר שהיה ביום פלוני במקום אחר ולא ראה המעשה כיון דאין הכחשה בגוף האיסור בכה"ג בזא"ז הוי השני כחד ואינו נאמן נגד הראשון דהו"ל כשנים וזה פשוט וברור דדוקא בבת אחת יכול להכחישו בלא ראית. אבל לא בזא"ז

והנה כתב התשב"ץ בח"א סי' ס"ו גבי מי שטיהר יינו של עו"ג והעיד ע"א בשם השומר דהעו"ג נגע ביין והי' הכחשה בזה דכתב שם בדף ל"ג ב' בדה"מ ונשוב. ועוד מהאי דעולא איכא למימר אפילו אמרו שנים טהור הוא אינם נאמנים להכחיש העד האומר טמא כיון דבזה אחר זה הראשון האומר טמא הוי כשנים והו"ל כתרי ותרי יעו"ש ולכאורה דבריו תמוהים דנגד שנים פשיטא שאין ע"א נאמן אף דנאמן מדאורייתא. כמבואר ביבמות קי"ז ב' פשיטא אין דבריו של אחד במקום שנים וכן הקשה הלח"מ בפי"ב מגרושין דין י"ח על דברי הרמב"ם פי"א מרוצח דין י"ד שכתב הרמב"ם באו שני עדים אחר שהעיד ע"א ואמרו לא ראית הרי הם כשני עדות המכחישות זא"ז הא אמרו בגמרא פשיטא אין דבריו של אחד במקום שנים ובאמת נעלם מהלח"ם דברי התוס' ביבמות שם דכתבו בדה"מ לא צריכא דהקשו על הא דסוטה לא אמאי לא אוקמא רישא בפסולי עדות מטעם פשיטא ותירצו א"נ כיון דע"א נאמן מהתורה הוי כתרי ותרי ואי מכחשי אהדדי לא היתה שותה אבל כו'. א"כ דברי הרמב"ם נכונים כמש"כ התוס' וגם דברי התשב"ץ נכונים ע"פ דברי הרמב"ם והתוס' הנ"ל אשר נעלם מהלח"מ אך עכ"ז הכל קשה כיון דמוכחש העד מפי שנים אף בזא"ז עכ"ז הרי הוא פסול לעדות בשלמא בתרי ותרי קי"ל זו באה בפני עצמה ומעידה אבל כיון שהוא מוכחש מתרי הרי הוא פסול לעדות אף שהאמינה התורה כשנים עכ"ז שנים מכחישים אותו והרי הוא העיד עדות שקר ופסול אף לעדות זה ואין כאן עד כלל אף בזא"ז וצ"ל דמיירי בזא"ז ושלא בפניו ומזה מוכח מהרמב"ם ותוס' הנ"ל דאין לפסול אדם שלא בפניו ודלא כהריב"ש כ"א כרוב הפוסקים החולקים על הריב"ש דאף לפסול לעדות ולא לעונשו אין לפוסלו שלא בפניו א"כ ניחא דברי הרמב"ם והתוס' דמיירי בזא"ז ושלא בפניו דאין השנים יכולים לפוסלו וכן במעשה דהתשב"ץ היה שלא בפניו דהעד הראשון אינו כאן א"כ שפיר אמרינן כיון שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים והשנים המכחישים אותו בזא"ז שלא בפניו הו"ל כתרי ותרי ושלא בפניו אינם יכולים לפוסלו. אבל אם היה בפניו אף בזא"ז אין כלום עד הראשון כיון שהוא נפסל ע"פ שנים הרי הוא עד פסול והעיד שקר אף שבאמת לענין איסורים אף עד פסול נאמן וכן בסוטה ועגלה ערופה עכ"ז באותו עדות דנפסל לא היו לו להיות נאמן ועיין יו"ד סי' קכ"ז סעיף בהגה וכל הפסולי עדים כשרים לענין איסורים אם לא שחשוד לאותן הדברים ועיין יו"ד סי' קי"ט סעיף ז' ובשל אחרים נאמן אפי' לאותו דבר עכ"ז אפשר באותו עדות שהוכחש איך שייך להאמינו וכנ"ל ניחא דמיירי שלא בפניו אלא דמלשון הרמב"ם פ"י מה' רוצח נראה דמיירי בפניו שכתב בהלכה י"ד באו שנים אחר שהעיד האחד והכחישו ואמרו לו לא ראית הרי הן כב' עדות המכחישות דמשמע שאמרו לו בפניו וצ"ל דכיון דפסול נאמן ג"כ הו"ל כתרי ותרי אלא דזה אי אפשר לפי שכתב הרמב"ם שם בפסול לא אמרינן דהוי כתרי אם אשה מכחשת אשה אף בזא"ז הוי כחד לגבי חד וכיון דהעד נפסל לעדות ע"י הכחשת שנים הרי הוא פסול לכל עדות והוי חד לגבי תרי ואיך כתב הרמב"ם דהוי תרי כנגד תרי ע"כ צ"ל דלאו דוקא כתב הרמב"ם דהכחישוהו לו השנים בזא"ז בפניו אלא דמיירי שלא בפניו ולא נפסל והוי תרי נגד תרי ודלא כהריב"ש ואפשר כיון דלא נפסל כ"א באותו עדות גופא דהכחישוהו שנים והיה עד עתה כשר בכה"ג אמרינן דהראשון כשנים והוי תרי ותרי דוקא בפסול ידוע מכבר כגון אשה וכה"ג אז סובר הרמב"ם דהראשון הוי כחד ואין חילוק בין בב"א או בזא"ז בהכחשת חד לגבי חד. אבל כאן שהיה עד כשר מתחלה רק שנפסל ע"י שנים שהעידו להכחישו בכה"ג הוי כתרי נגד תרי באותו עדות גופא כיון דפסול נאמן באיסורין ובסוטה ובעגלה ערופה. ואף בפניו שהכחישו הוי כתרי נגד תרי לפ"ז עכ"פ בשבועה דבעינן ע"א כשר דוקא אם הכחישוהו שנים בפניו בכה"ג אינו כלום דהרי פסול הוא לכל עדות אלא דבלא"ה אין נ"מ בשבועה בתרי ותרי

ועתה בס"ד נחזור לענין בע"א בהכחשת בע"ד דקי"ל ביבמות פ"ח וקדושין וקדושין ס"ו וכריתות י"א דאינו נאמן ולשיטת התוס' אף באינו יודע אין ע"א נאמן וכפסק הטור וב"י ורמ"א בסי' קכ"ז ביו"ד ובקדושין ס"ה קאמר הש"ס בפשיטות ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן והנה מבואר נגלה מכל הפוסקים בע"א בהכחשת בע"ד אף שאמר ע"א שיש לו עוד עד א"צ להושיב שום ב"ד לברר דבריו ולאו כלום הוא והוא בש"ס כתובות כ"ג א' דקאמר אביי תרגמא בע"א ולגירסת הראשונים גרסי רב פפא ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה כו' וכתבו התוס' בדה"מ תרווייהו בפניו כו' לא הוי צריך להא דאפילו ליכא אלא ע"א דאמר נתקדשה לא תצא דהוי דבר שבערוה ואין פחות משנים ותימא דהו"ל לאוקמא אחזקה וי"ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושין ומספקא לן אם קרוב לה א"נ כו' וכיון דקי"ל דע"א בקדושין לאו כלום וע"כ מיירי שאותו שאומר נתקדשה אומר שהיה עוד עד אחר עמו. ואף על פי כן כתבו התוס' דמוקמינן אחזקה ותנשא לכתחלה וכן כתב מפורש הר"ן שם על הא דתרוייהו בפנוי' קא מסהדי דלא צריך לעד המכחיש דע"א בקדושין לאו כלום משום דאין דבר שבערוה פחות משנים וכיון דטעמא משום הכי הוא אפי' אמר נתקדשה בפני ובפני אחר לאו כלום ותירץ משם הרמב"ן דר"פ לטעמיה דהמקדש בע"א חוששין לקדושין והא דאיצטרך להכחשת השני ה"מ כשאשה שותקת או אינה יודעת כגון שאביה קיבל קדושין עבורה או שאינה יודעת אם קרוב לו או לה. אבל במכחשת אפילו באירוסין (ט"ס הוא וצ"ל באיסורין דלא כחדושי אנשי שם שנדחקו בזה והוא ט"ס וצ"ל באיסורין) דקי"ל ע"א לאו כלום הוא בהכחשת בע"ד כו' יעו"ש. ועכ"פ מבואר בהכחשת בע"ד א"צ לחוש לע"א ותנשא לכתחלה דמוקמינן לה על חזקה אף שאומר העד שיש לו עוד עד לדידן דלא קי"ל כר"פ כמו שסיים הר"ן שם דלא מחוור תירוצו של הרמב"ן בסוגיא ועוד כיון דהרב אלפסי הביא בפסקו ולדידן דקי"ל ע"א בקדושין לאו כלום הוא וכ"ה מפורש ברמב"ם פ"ט מה' אישות בסופו אמר ע"א מקודשת היא והיא אומרת לא נתקדשה הרי זו מותרת להנשא לכתחלה וע"כ מיירי שאמר ע"א שהיה עוד עד עמו אעפ"כ מותרת להנשא לכתחלה בהכחשת בע"ד וכן פסקו כל הפוסקים הראב"ד בהשגות שם והרמב"ן והרשב"א והה"מ כמבואר שם בלי חולק וכן הר"ן שם אלא דנתקשו בדברי הרמב"ם בהא דע"א בהכחשת ע"א שכתב לא תנשא לכתחלה כמש"כ הראב"ד שם אבל בא יקבל דבר אמת שאם הייתה היא מכחישתו מותרת היא וכל שכן כשיש ע"א המסייע אלא דמיירי שאינה מכחשת כגון דאמר ע"א אביה קבל בה קדושין וע"א מכחישו א"נ ע"א אימר קרוב לה וע"א אומר קרוב והיא א אינה מכחשת כלל כו' יעו"ש. ועכ"פ בע"א אומר שנתקדשה בפניו ובפני אחר והיא מכחשת מותרת להנשא לכתחלה לכל הפוסקים הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן וה"ה ועיין לח"מ שם

והנה באמת דברי ה"ה שם תמוהים שמתרץ על הרמב"ם בע"א נגד ע"א אף דהיא מכחישתו תנשא לכתחלה