בית אליקום סו

שאומר ראה ההורג כנ"ל ועיין ש"ך ח"מ סי' פ"ז ס"ק ט"ו שכתב ג"כ לפי דקי"ל דעד המסייע פוטר שבועה כמו עד המחייב אף בזא"ז שניהם שווים ולא דמי לעד טומאה אחר קנוי וסתירה והוא סברת התשב"ץ הנ"ל. ועיין תומים ס"ק ד' דכתב ראיה להש"ך מדברי הרא"ש פ"ק דמציעא שהביא דברי מהר"מ דסובר דעד המסייע פוטר מהא דר"ח קמייתא דגמר דעדים מחייבים שבועה מפיו ועד אחד ואם נאמר דעד המסייע אינו פוטר משבועה איכא למיפרך מע"א שאם ע"א בא ואומר כדברי הנתבע אינו פוטר משבועה. וע"כ צ"ל בזא"ז דבבת אחת הוי הכחשה לכ"ע אף אם נאמר דאין עד המסייע פוטר משבועה עכ"ז בבת אחת הוי הכחשה ובפרט ר' חייא לשיטתו דס"ל בב"א לא אמרינן כ"מ שהאמינה תורה כו' אף בעד טומאה אחר קנוי וסתירה דהראשון נאמן מדאורייתא והשני אינו נאמן. עכ"ז בב"א הוי הכחשה א"כ ע"כ ראיית מהר"מ מרוטנבארג בזא"ז ש"מ כיון דשניהם נאמנים מדאורייתא אף בזא"ז שניהם שווים ולא אמרינן דהראשון הוי כתרי וכסברת הש"ך יעו"ש בתומים

וראיתי בספר ש"ש שמעתא ו' פ' כ"א שכתב על דברי [ש] מהר"מ הנ"ל דאם נאמר דאין עד מסייע פוטר ליכא ע"א בהכחשה אף בב"א ומחלק דוקא באיסורין שהאמינה תורה לאשה וקרוב אז אמרינן בב"א ע"א בהכחשה לאו כלום הוא דהרי גם בע"ד מכחישו אינו כלום אבל בשבועה דבעינן ע"א כשר דוקא כמו בשנים בממון מש"ה אין ע"א כשר נאמן להכחישו אי לאו דעד המסייע פוטר משבועה יעו"ש ולא מחוור דברי קדשו דהא בעד טומאה אחר קנוי וסתירה דנאמן מדאוריי' אף בהכחשת בע"ד ועד המכחיש אינו נאמן מדאורייתא ואעפ"כ סובר רבי חייא בבת אחת היתה שותה כמבואר בש"ס סוטה ל"א ב'. א"כ חזינן דאף במקום דבע"ד אינו יכול להכחיש אף על פי כן בב"א ישנו בהכחשה ונדחה ראיה אחת של הש"ש מהא דבע"ד מכחישו דוקא באיסורין אבל לא בעד טומאה ומה שכ' כיון דגם פסול נאמן בעד טומאה ע"כ בב"א הוי הכחשה אבל בעד שבועה דבעינן דוקא כשר אין עד כשר כנגדו יכול להכחישו בב"א אם נאמר דאין עד מסייע פוטר ג"כ לא מחוור לא מבעי לשיטת הרמב"ם דפסק בעד פסול דאין חילוק בין בב"א בין בזא"ז דלא אמרינן בפסול כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים ועיקר חילוק בין בב"א בין בזא"ז בעד כשר נגד עד כשר א"כ אין הבדל בב"א בין עד כשר נגד עד כשר בין בעד טומאה בין בשבועה בב"א עד בהכחשה אינו כלום אף אם האחד נאמן מדאורייתא והשני אינו נאמן עכ"ז בב"א אינו כלום א"כ ה"ה בשבועה בב"א אף אם נאמר דאין עד המסייע פוטר בהכחשה אינו כלום ואין שום הבדל בין עד טומאה לעד שבועה כלל. אלא אפילו לדעת הראב"ד דחולק וס"ל דאף בפסולי עדות בזא"ז הראשון הנאמן מדאורייתא הוי כשנים עיקר הטעם כיון דכבר העיד עדותו בב"ד והתורה האמין לפסול בעד טומאה ובעגלה ערופה הוי כשנים. אבל עכ"פ בב"א בעד כשר נגד עד כשר אף בשבועה דבעינן דוקא עד כשר למה לא יוכל עד כשר כנגדו להכחישו בב"א כמו בעד טומאה כשר נגד כשר בב"א. דשקולים הם אף שעד טומאה נאמן מדאורייתא והשני אינו נאמן עכ"ז היתה שותה דכללא הוא ע"א בהכחשה בב"א אינו כלום דילמא אמת הוא עם השני כיון דשניהם כשרים וכי בשביל שהתורה האמינה לעד פסול יגרע מזה כח עד כשר. אדרבה היא הנותנת דבענין זה חזינן דלענין טומאה מפאת רגלים לדבר יותר יש להאמין לעד האומר שנטמאה דהא אף עד פסול נאמן מחמת זה ואעפ"כ בהכחשת עד כשר נגד עד כשר בב"א היתה שותה לכ"ח והרי יותר יש להאמין לאומר שנטמאה מפאת רגלים לדבר ואעפ"כ שקולים הם א"כ מכש"כ בשבועה בב"א אף דאין עד המסייע פוטר עכ"ז בב"א הוי הכחשה נתברר דלא כהש"ש וע"כ הפירוש במהר"מ דדייק דעד המסייע פוטר היינו בזא"ז דהראשון שהעיד כבר הוי כשנים ומוכרח סברת הש"ך כיון דשניהם נאמנים מדאורייתא אף בזא"ז שקולים הם וכמש"כ התומים וכסברת התשב"ץ וכנ"ל. והנה בתומים שם מקשה על סברת הש"ך מהא דפסק ביו"ד סי' ל"ט בריאה שאם בא האוסר תחלה לב"ד הראשון הוי כשנים ולא אמרינן דשקולין הם כיון דשניהם נאמנים מדאורייתא האוסר והמתיר וכבר כתבנו לעיל דהמחבר לשיטתו דס"ל באיתחזק איסור אין ע"א נאמן להתיר א"כ התשב"ץ לשיטתו דס"ל דעד המתיר נאמן אף באיתחזק איסור ושקולים הם אף בזא"ז אבל המחבר דסובר דאין ע"א נאמן במקום דאיתחזק איסור וכיון שבא האוסר תחלה לפני לב"ד הרי הוא כמו אתחזק איסור ואין המתיר הבא אח"כ נאמן להתיר ובפרט בריאה דעכ"פ צריפין בדיקת הריאה מדרבנן הוי כאתחזק איסור וכשבא אח"כ אינו נאמן להתיר אבל בשבועה דע"א קם לשבועה בין לחיוב בין לפטור ושקולים הם סברת הש"ך ברור דאף בזא"ז שקולים הם ולא דמי לאיסור דהמתיר הבא אח"כ כיון שכבר בא האוסר לבד הוי כמו איתחזק איסור ואין ע"א המתיר נאמן לסברת המחבר והתשב"ץ לשיטתו וכנ"ל: תש

והנה הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ט"ו הנ"ל הקשה על הר"ן דסובר דאין עד המסייע פוטר משבועה ואעפ"כ אומר בעד כנגד עד כל שלא נעשה מעשה ע"פ אע"פ שבאו בזא"ז כבאו בב"א והקשה הש"ך דהא מרש"י ותוס' סוטה וכריתות מבואר דכל שהעיד בב"ד אף שלא נעשה מעשה ע"פ הו"ל הראשון כשנים ואין דבריו של השני שהוא כחד כלום ובאמת לענ"ד דברי הר"ן נכונים דמודה הר"ן בעד טומאה כל שהעיד בב"ד הוי כשנים אף דלא נעשה מעשה ע"פ דשם כיון שהאמינה תורה לעד טומאה אף בהכחשת בע"ד ונאמן לחלוטין וכל שהעיד בב"ד השני הבא אח"ז הוי כחד ואינו נאמן אבל בע"א שמחייבו שבועה אף דהתורה האמינה לע"א לענין שבועה והיינו דהתורה נתנה נאמנות לעד המחייב שבועה היינו שזוקק להבע"ד להכחישו בשבועה דוקא ונשבע להכחיש העד אלא דכל זמן שלא נשבע להכחישו ע"א נאמן נגדו א"כ אין כאן נאמנות לחלוטין אלא דאם ישבע הבע"ד יהיה נאמן נגד העד בשבועה ע"כ שפיר קאמר הר"ן דכל שלא נעשה מעשה ע"פ יכול עד המכחיש להכחישו והוי כמי בב"א כיון דאין נאמנות מן התורה לעד המחויב שבועה לחלוטין אבל בעד טומאה נאמן לחלוטין נגד בע"ד וכיון שהעיד בב"ד הוי המכחישו כחד אבל בעד השבועה כיון שבבע"ד יכול להכחישו ע"פ שבועה א"כ בחד נגד חד אף שהעיד הראשון בב"ד הוי כמו בב"א ואין כאן שבועה כלל ואף בע"א שאמר אכלת חלב כיון דשתק הבע"ד בשעת מעשה הרי אין לו כח להכחישו וכבר העיד בב"ד הוי השני כחד אבל בשבועה אף דמחויב שבועה מדאורייתא עכ"ז בשבועה יכול להכחישו א"כ עדיין אין נאמנות לעד המחייב לחלוטין ואדרבה ע"י השבועה מכחישו ובכה"ג אף שהעיד בב"ד השני המכחישו הוי כמו בב"א ויכול להכחישו ואין שום קושיא מהא דעד טומאה דשם אי אפשר לשנות עדותו בשום פנים ע"י הבע"ד. אבל בשבועה אפשר להכחישו ע"י השבועה ע"כ הוי כב"א אף אם נאמר דאין עד המסייע פוטר משבועת שומרים או מודה במקצת בחד נגד חד הוי כבת אחת אף שהעיד כבר בב"ד וזה ברור סברת הר"ן ולא קשה קושית הש"ך ועכ"פ לדידן דקי"ל דעד המסייע פוטר אף בזא"ז ג"כ פוטר וכסברת הש"ך וזה ברור כיון דשניהם שקולים מדאורייתא וכנ"ל. ועיין בס' ש"ש הנ"ל בפ' ך' בסופו שכתב על הא דפסק המחבר ביו"ד סי' א' ס"ס בשוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו דע"א בהכחשה לאו כלום הוא והיינו משום דאיתחזק איסורא והשוחט נאמן משום דבידו הוא הו"ל כבעליו להכי הוא נאמן נגד ע"א דזה שבידו נאמן יותר מהבעלים מכש"כ שנאמן להכחיש העד כמש"כ ביו"ד סי' קכ"ז יעו"ש ודבריו נכונים וכן נראה מדברי הגר"א בביאוריו שציין ע"ז מהא דקדושין ס"ו יבמות פ"ח וכריתות י"א דע"א בהכחשת בע"ד לאו כלום הוא אלא דהי' מקום לומר דמיירי דהשור הוא של השוחט בעצמו ולפי שכתב הש"ש דאף דשחט שור של אחר הוי השוחט בע"ד פשיטא שאין ע"א נאמן בהכחשת בע"ד נמצא אין חילוק בין