בית אליקום סב

באיש א' ואיכא דאמרי כל היכא דאתי ע"א כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כאיש א' דמי אלא דבנשים ופסולי עדות הולכין אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באשה א' כשני אנשים באיש א'. והנה בפסולי עדות שהולכין אחר רוב דעות בשלשה וארבעה מכחישים זא"ז הולכין אחר ארבעה דבפסולין הולכין אחר רוב מנין ללישנא בתרא ודוקא בפסולים נגד פסולים. אבל עד כשר הרי הוא כמאה פסולים א"כ לדידן דקי"ל כלישנא בתרא כמו שפסק הרמב"ם בסוטה ובעגלה ערופה ובהלכות גרושין. א"כ ע"כ צ"ל דהך כלל כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים הוא נאמר דוקא בעד כשר דבכל עדות שבתורה תרי כמאה והוא גדר שנים כמו מאה אבל בפסולי עדות דהולכין אחר רוב דעות ואין שום גדר שנים סוף הגדר אלא דעיקר תלוי בדעות בשלשה וארבעה וכן עד אין סוף כל מי שמרובה מכריע את המועט אפילו אחד יותר א"כ כמו בשלשה וארבעה ארבעה מכריעים השלשה בין בב"א ובין בזא"ז א"כ ה"ה אחד ושנים בפסולי עדות השנים מכריעים נגד האחד בין בב"א ובין בזא"ז וא"כ איך יצויר הך מימרא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים בפסולי עדות כיון דבפסולי עדות אין שנים סוף גדר עדות כ"א המרובים מכריעים המועטים. וע"כ הא דאמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים היינו בעד כשר דהוי כשנים ותרי כמאה ממילא אבל בפסולי עדות כיון דבשנים ושלשה הולכין אחר שלשה א"כ בחד נגד חד הולכין אחר שלשה א"כ אף בחד נגד חד הולכין אחר הדעה ושוים הם בדעה מה לי בב"א ומה לי בזה אחר זה זהו טעמו של הרמב"ם כיון דפסקינן כלישנא בתרא דהולכין אחר רוב דעות דוקא בפסולין א"כ אין שום סתירה מהש"ס לדברי רמב"ם דהא דמוכח מעולא ורי"צ דאף בפסולי עדות כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים וכנ"ל היינו דסוברים דאין חילוק בין עד כשר לפסול וכלישנא קמא דר' נחמיה אבל לדידן דמחלקינן בין עד כשר לפסולי עדות. א"כ הך כלל כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים הוא דוקא בעד כשר דשנים הוא כמאה. אבל בפסולי עדות דהולכין אחר הדעות אין חילוק בין בב"א בין בזא"ז אף בחד נגד חד דהרי דעה נגד דעה מכחיש ואין כאן שום קושיא מהא דעולא ורי"צ דאינהו סוברים כלישנא קמא דרבי נחמיה וכן הדיוק שהביא הלח"מ מהא דסיפא עד אומר נטמאה ושנים אומרים לא נטמאה דמשמע בחד נגד חד לא היתה שותה וכן בעגלה ערופה בחד נגד חד לא היו עורפין ש"מ דאף בפסולי עדות בזא"ז הראשון כשנים אין שום קושי' להרמב"ם דהש"ס והמשנה עיקר אתי לאשמעינן בפסולי עדות דשנים יכולין להכחיש אחד דס"ד אמינא כיון דהתורה האמינה לפסולי עדות ובכל עדות דעלמא אין חילוק בפסולים בין אחד למאה א"כ כאן שהאמינה התורה לפסול א' הוי א' כשנים או מאה קמ"ל דהשנים מכריעים אחד וה"ה בכל רוב דעות אבל באמת אף בחד נגד חד אין חילוק בין בב"א בין בזא"ז כיון דהדעה שוין והך כלל כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים הוי בעד פשר דהרי הוא כשנים או מאה בכל עדות שבתורה תרי כמאה ולא בפסולים ודברי הרמב"ם מדוקדקים בסברה ובש"ס אין שום סתירה וכמבואר. אבל בעדות אשה כיון שחז"ל האמינו לאשה ופסול כשנים דאין דבר שבערוה פחות משנים. ע"כ אף בפסול ע"א או אשה אומרים מת נאמנים כשנים ומחלקים שפיר בין בב"א או בזא"ז אף באשה והא דהולכין בפסולי עדות אחר חוב דעות בשנים ושלשה פסולים או יותר אבל בחד נגד חד ע"כ הראשון נאמן כשנים דאין דבר שבערוה פחות משנים ואין כאן שום סתירה בהפסקים ודברי הרמב"ם מדוקדקים. ולפ"ז היה מקום לתרץ קושית התוס' ביבמות קי"ח א' עד אחד אומר מת וע"א אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת ה"ז לא תנשא דמקשה הש"ס שם לרבי יוחנן קשיא דאשה אומרת מיירי בצרתה המכחישה והקשו התוס' בדה"מ אלא וא"ת מנ"ל דילמא באשה דעלמא מיירי דהכי תנן בסוטה ע"א אומר נטמאה וע"א אומר לא נטמאה אשה אומרת נטמאה ואשה אומרת לא נטמאה והתם לא קאי אצרות וי"ל כו'

והנה באמת קשה איך מסיק בש"ס בקושיא על ר' יוחנן הלא עכ"פ יכול לתרץ דמיירי בנשים דעלמא ולא בצרות ולא אלים תירוץ התוס' לקום בקושיא על ר' יוחנן דבש"ס ויש לתרץ דבאמת התוס' בדה"מ הקודם אשה אומרת מת כתבו אי אמרינן אשה אחת מכחשת את העד אם אמת הוא כן הו"ל למיתני רבותא טפי ובירושלמי מצא ר"י דאין ה"נ ומצא ברייתא כן יעו"ש

והנה אם נאמר כהירושלמי דאשה מכחשת את העד כשר היכא שבאים בב"א י"ל קושית התוס' הנ"ל דמסיק הש"ס בקושי' על ר' יוחנן והיינו דקשה למה לא קתני במשנה רבותא דאשה מכחשת עד כשר בב"א דבשלמא בסוטה ל"א מ"ז שם לא שייך לשנות שאשה מכחשת העד דהא י"ל כדעת הרמב"ם דבפסולים אין חילוק בין בב"א בין בזא"ז באשה נגד אשה אבל בכשרים אין אשה מכחשת ע"א כשר דהוי כשנים ע"כ קתני במשניות דסוטה אשה אומרת ואשה מכחשת. אבל אין אשה מכחשת עד כשר אף בב"א עד כשר כשנים ואשה כאחת והולכים אחר הכשר אבל ביבמות דמיירי בעדות אשה דע"כ אף אשה אחת נאמנת כשנים חכמים האמינה בדבר שבערוה דבעי שנים א"כ אשה יכולה להכחיש את עד כשר בב"א וכהירושלמי הנ"ל ע"כ מקשה הש"ס לר' יוחנן קשיא דע"כ מדקתני אשה מכחשת אשה ולא קתני רבותא טפי אשה מכחשת איש בב"א ע"כ דמיירי בצרות ואשמעינן כר"א דבמחלוקת שינוי' וקשיא לר' יוחנן כן היה נראה לתרץ בש"ס דילן לחלק בין עדות אשה לסוטה ועגלה ערופה. אבל באמת הירושלמי סובר אף בסוטה דאשה מכחשת ע"א כמובא בתוס' סוטה ל"א ב' בדה"מ הא חד וחד כו'

והנה באמת הרמב"ם פי"ב מגרושין דין ק"א חולק על הירושלמי ועיין מ"מ שכתב דהירושלמי אתי כלישנא קמא דעשו שתי נשים באיש אחד כו'. אבל הרמב"ן ורשב"א חולקים וסוברים באשה אומרת מת לא תצא מהתירה הראשון יעו"ש

ועכ"פ נתברר בס"ד דעת הרמב"ם דמחלק בין עדות אשה המכחשת לאשה בעדות נשים שמתו בעליהן דמחלק בין בב"א ובין זא"ז ובין עדות סוטה ועגלה ערופה דאין חילוק בהכחשת אשה לאשה בין בב"א בין בזא"ז ולא קשה מהסוגי' שהקשה הראב"ד ז"ל ונתברר טעמו דעיקר יסוד כל שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים הוא בעד כשר דוקא ולא בפסולי עדות דהולכין אחר רוב דעות וכלישנא בתרא דר' נחמיה ואף בחד נגד חד בפסולי עדות אין חילוק בין בב"א בין בזא"ז בסוטה ועגלה ערופה. לפ"ז נתברר דהרמב"ם סובר בכל ע"א באיסורין אם בא עד כשר מתחלה הוי כשנים כיון דע"א נאמן באיסורין מדאורייתא ולדעת הרמב"ם אף נאמן באיסורין לאסור כל זמן דליכא הכחשה ע"כ סובר שפיר דא"צ שני עדים להחזיק האיסור בפט"ז מה' סנהדרין דין ו' וכנ"ל ואח"כ כשהחזיק לוקין ע"מ דכ"מ שהאמינה תורה לע"א כשר הרי הוא כשנים. אבל בפסולי עדות אשה אף דנאמנים באיסורין עכ"ז אינם כשנים ואין לוקין ע"י חזקת פסולי עדות באיסורין נתברר דדעת הרמב"ם דלא כהריטב"א ודלא כהפלתי הנ"ל לפ"ז לדעת המחבר בסי' קכ"ז סעיף ג' דס"ל דע"א נאמן באיסורין להתיר אבל לא לאסור בהכחשת עד כנגד עד בריאה אף דבא העד האוסר מתחילה כיון דאינו נאמן מדאורייתא הוי כמו הכחשת עד נגד עד בב"א ומעמידין על חזקת היתר ואף לדעת החולקים דע"א נאמן באיסורין לאסור מדאורייתא והוא דעת הרמב"ם והתשב"ץ והוא ע"פ דעת הרשב"א בתשובה סימן שע"ו דס"ל דהסוגי' דיבמות פ"ח אזלה להך לישנא דכריתות דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים. אבל לאידך לישנא דכריתות משום מיגו ומתניתין דע"א כי שתיק אידך דחייב משום נאמנותו דע"א הוא ורחמנא הימני' ובעין איפשטא ובכל איסורין ע"א נאמן אף באיתחזק איסור וכפשטא דש"ס בכמה מקומות בגיטין ב' וביבמות פ"ח דקאמר דאתחזק איסור דא"א ודבר שבערוה דוקא אז