בית אליקום סא

מבואר בספרי שופטים בפסוק לא יקום ע"א למכות מנין ת"ל בכל חטא וצריך שני עדים לענין מלקות אלא ע"כ כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים וכיון שהוחזק ע"פ ע"א וע"א נאמן באיסורים הרי הוא כשנים לאחר חזקה מלקין ע"י לפ"ז ברור אף דקי"ל כ"מ שע"א מועיל אשה ופסול ג"כ מעידים כמש"כ הרמב"ם פ"ה מה' עדות הלכה ג' כמבואר בסוטה ל"א ב' אשה אומרת נטמאה כו' ובסוטה מ"ז אשה אומרת ראיתי את ההורג עכ"ז לענין להחזיק להלקותו אף שאשה נאמנת עכ"ז לא שייך לומר כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים באשה ופסול כפי שיתבאר בס"ד לקמן א"כ אין להלקותו ע"י אשה אף שנאמנת באיסורין אף שנעשה חזקה ע"י אשה כ"א ע"י ע"א כשר וכמבואר הטעם כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים בעד כשר דוקא. אבל מדברי הרמב"ם פ"ג משגגות דין ב' נראה מבואר אף ע"י אשה מביא חטאת וכן הוא במשנה כריתות י"א אשה אומרת אכלת ואשה כו' אבל באין מכחיש מביא חטאת

וראיתי בפלתי ביו"ד סימן ל"ט על הא דכתב המחבר בסעיף י"ז הקונה ריאה ואמר ע"א שהיתה הסירכ' במקום שהוא טריפה וע"א מכחישו במקום שהיא כשירה כיון שבאו שניהם בבת אחת לב"ד אין כאן עדות אבל בזא"ז מי שבא ראשון נאמן דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים וכתב הפלתי בס"ק ז' על דעת הריטב"א והרא"ה דס"ל דדוקא בעדות אשה דצריך שנים הוא דאמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים כשבא ראשון. אבל בשאר איסורים דקי"ל ע"א נאמן באיסורין אין לו נאמנות יותר מע"א אפי' בא בתחלה וכתב שם הפלתי דנראה דהרמב"ם סובר כן דס"ל גבי עדות אשה אף בבא אשה מתחלה ואמרה שמת הוי כשנים אבל בסוטה לאחר קנוי וסתירה בבא ע"א כשר מתחלה אמרינן דהוי כשנים אבל בבא אשה תחלה ואמרה שנטמאה לא הוי כשנים וכן בעגלה ערופה מחלק בין ע"א כשר שאמר ראיתי את ההורג בא תחלה הו"ל כשנים ולא כן באשה שבאה תחלה ונתקשה הלח"מ בזה ע"כ תירץ הפלתי דס"ל להרמב"ם כהריטב"א דבשאר איסורים לא אמרינן כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים על כן קשה להרמב"ם הא אמרינן בסוטה ובעגלה ערופה כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים כמו שנתקשה הש"ך בסי' קכ"ז וס"ל להרמב"ם דוקא בסוטה ובעגלה ערופה דגלי לן קרא דע"א מהימן ולעד כשר לא איצטרך דהא בכל האיסורים אמרינן דע"א נאמן באיסורין וע"כ יחד הקרא להורות דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים. אבל נשים וכיוצא די הקרא להורות שנאמנת כע"א והיא רק כשאר עד כשר בשאר איסורים דאינו רק כאחד בין בבא בב"א או בזא"ז וכסברת הריטב"א וא"כ הרמב"ם מסכים לריטב"א ע"כ פסק כהריטב"א דבשאר איסורים לא אמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים יעו"ש בפלתי

ואחר בקשת המחילה מכבוד גאונו דבריו אינם מחוורים וטעמו של הרמב"ם יתבאר בס"ד לקמן על נכון והוא מש"כ דלא איצטרך קרא בסוטה ובעגלה ערופה על עד כשר שנאמן הא קי"ל ע"א נאמן באיסורין נפלא הדבר הא מבואר בסוטה ל"א שם במשנה אמר ע"א אני ראיתי שנטמאה לא היתה שותה ולא עוד אפילו עבד כו' שהיה בדין מה אם עדות ראשונה שאינה אוסרת איסור עולם אינה מתקיימת אלא בשנים עדות אחרונה שאוסרת איסור עולם אינו דין שלא תתקיים פחות משנים ת"ל ועד אין בה א"כ מבואר דאיצטרך קרא אף לע"א כשר דלא נימא דצריך שנים בעד טומאה אחר קנוי וסתירה וכן בעגלה ערופה בלא"ה צריך קרא אפילו לעד כשר דאי לא גילתה לנו התורה דזה הוי ידיעה כמו שמבואר בש"ס סוטה מ"ז ב' לא נודע מי הכהו. אבל נודע מי הכהו אפי' אחד בסוף העולם לא היו עורפין ובלתי הקרא דגילתה לנו התורה דאף ע"י ע"א הוי ידיעה הו"א כיון דאין ע"א מועיל להמית אדם הוי לא נודע כיון דע"א אסור להעיד בכל עון ובכל חטאת א שפ א"כ איצטרך קרא אף לעד כשר בסוטה ובעגלה ערופה. א"ב מנ"ל דהוי כשנים לפי סברת הפלתי דסובר בכל איסורים בע"א לא אמרינן כשנים וכמו כן בסוטה ובעגלה ערופה צריך קרא אף לע"א כשר ומנ"ל דהוי כשנים ונסתר סברת הפלתי. אך באמת דברי הרמב"ם נכונים וברורים

ומתחלה נברר דברי הראב"ד ז"ל שהשיג על הרמב"ם בפ"ט מה' רוצח שכתב בה' י"ד אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אחרת אומרת לא ראיתי את ההורג היו עורפין בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו בזא"ז ובעד כשר בה' י"ג מחלק הרמב"ם כשבאו בזא"ז הראשון שאמר ראיתי את ההורג הו"ל כשנים ואם בא אח"כ ע"א והכחישו אין משגיחין על דברי אחרון ואין עורפין וכתב הראב"ד על מש"כ הרמב"ם באשה בהכחשה דאין חילוק בין בב"א בין בזא"ז אמר אברהם נראה מן הגמרא שזה שבוש הוא דבזא"ז הראשון עיקר אפילו היא אשה עכ"ל ונבאר כוונת הראב"ד ומתוכו יתברר בס"ד דברי הרמב"ם ויתורץ סתירת הרמב"ם מהא דעדות אשה שמת והיינו דכוונת הראב"ד שנראה מן הגמרא להיפך דאף באשה יש חילוק בין בב"א בין בזא"ז והוא דבסוטה מ"ז דנפקא לי' הש"ס מקרא בע"א היודע לא היו עורפין מקשה הש"ס והשתא דאמרת דע"א מהימן אידך איך מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים אמר לך עולא תני לא היו עורפין וכן תני ר' יצחק לא היו עורפין ור' חייא פליג תני היו עורפין ולר"ח קשיא דעולא ל"ק כאן בב"א כאן בזא"ז וכמו כן הסוגי' בסוטה ל"א גבי סוטה דפליגי ר' יצחק ור' חייא והכריח הראב"ד דע"כ גבי אשה בהכחשת אשה כנגדה ג"כ החילוק לר"ח בין בב"א בין בזא"ז והוא דמרי"צ נשמע לר' חייא כיון דעולא ורי"צ דחולקים וס"ל דאין חילוק בין בב"א בין בזא"ז דהעד האומר שנטמאה או ראיתי את ההורג הוא הנאמן כשנים ואין ע"א יכול להכחישו א"כ באשה ג"כ הדין כן הא קתני במשנה עד אומר נטמאה ועד אומר לא נטמאה אשה אומרת נטמאה ואשה אומרת לא נטמאה וקתני במשנה לא היתה שותה לעולא ולרי"צ וכן בעגלה ערופה קתני ג"כ במשנה עד אומר ראיתי כו' אשה אומרת ראיתי לא היו עורפין לעולא ולרי"צ א"כ אין חילוק לעולא ולרי"צ בין עד כשר ובין אשה דהאומר נטמאה או ראיתי את ההורג הוא נאמן כשנים בין עד כשר או אשה כמבואר בשתי המשניות הנ"ל לעולא ולרי"צ א"כ רבי חייא שחולק ומחלק בין בב"א בין בזא"ז ומוקי להמשניות בב"א וגורס במשנה היתה שותה וכן בעגלה ערופה היו עורפין דמיירי בב"א. עכ"פ אין חילוק בין עד כשר לאשה א"כ בזא"ז דהוי הראשון כשנים א"כ גם באשה האומרת תחילה נטמאה או ראיתי את ההורג הוי כשנים ואין אשה אחרת יכולה להכחישה בזא"ז ומעולא ורי"צ נשמע לר"ח וכיון דלדידהו אין חילוק בין עד כשר לאשה בין בב"א בין בזא"ז כמו כן לר' חייא עכ"פ בזא"ז אף באשה הבאה ראשונה הויא כשנים ואין האחרת הבאה אח"כ יכולה להכחישה זהו טעמו של הראב"ד ז"ל החולק על הרמב"ם וקאמר דמהגמרא מוכח בזא"ז אף באשה הראשון עיקר

והנה הלח"מ בפי"ב מגרושין דין י"ח ביאר דברי הראב"ד דכוונתו דמוכח מסיפא דמתניתין דקתני ע"א אומר נטמאה ושנים אומרים לא נטמאה היתה שותה דמוקי הש"ס בפסולי עדות וכן בעגלה ערופה דקתני באחד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראינו היו עורפין הא בחד בחד לא היו עורפין דמקשה לרבי חייא ש"מ אף בפסולי עדות הראשון שבא תחלה הוי כשנים דלא כהרמב"ם אבל נבאר בס"ד דברי הרמב"ם ברורים בטעמן ואין שום סתירה מהש"ס לא ממה שכתבתי בכוונת הראב"ד ולא מן ראית הלח"מ בכוונת הראב"ד והוא הא בש"ס סוטה ל"א מ"ז דמקשה על ר"ח מן הסיפא בהכחשה אחד כנגד שנים בין בסוטה בין בעגלה ערופה ומוקי בפסולי עדות איכא שתי לשונות בש"ס כ"מ שהאמינה תורה ע"א הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש א' כשני אנשים