בית אליקום ס

ומדאורייתא אזלינן בתר חזקה יעו"ש. ולענ"ד בזה ברור דהשחיטה פסולה אף דגברא כשר דדוקא בע"א כיון שבטלו עדותן לענין האדם לפוסלו ממילא הבהמה כשירה והיינו כיון שאין ע"א נאמן לפסול אדם ממילא בטל כל העדות והבהמה כשירה. אבל בתרי ותרי הא באמת קי"ל זו באה בפ"ע ומעידה והוי כל כת ספק פסול אלא דאוקמינן לכל כת אחזקתו בפ"ע אבל אחד מכת זה ואחד מכת זו פסולים להעיד א"כ אין כאן עדות שבטלה מקצתו כלל הא באמת כת הפוסלין אותו מעידים על השוחט שהוא רשע והבהמה טריפה אלא כיון דאיכא כת המכחישים אינם נאמנים לפוסלו מטעם שמעמידין אותו על חזקת כשרות א"כ הבהמה דהיא בחזקת איסור בודאי פסולה וכל אחד מעמידין על חזקתו הבהמה בחזקת איסור והאדם בחזקת כשרות ואף שקשורים יחד עכ"ז אינו בגדר עדות שבטל' מקצתה. דוקא שאם לא היה להם נאמנות על פסול שלו מצד עצמן אז ממילא בטל כל עדותן כגון בע"א. אבל בשנים מצד עצמן נאמנים בין לפוסלו בין על הבהמה אלא כיון דאיכא כת המכחישים מעמידין כל אחד על חזקתו ובזה אינם נאמנים לפוסלו והבהמה פסולה מפאת חזקה דאיסור כיון דאנן מסופקי' איזה כת המה עדים כשרים ואין החזקה מסייע לענין עדותן להאמין כת אחד יותר מכת השניה. א"כ תלוי הכל בחזקה ומעמידין האדם על חזקת כשרות והבהמה בחזקת איסור וזה ברור ששחיטה זו אסורה אבל בע"א אף השחיטה מותרת והוי עדות שבטלה מקצתה כיון דאינו נאמן לפוסלו ממילא הבהמה כשירה וזה ברור דבשני עדים לא שייך זה וכמבואר. לא מבעי' לחכמים דקי"ל כוותייהו בטהרות פ"ו משנה א' המסוכן ברה"י והוציאוהו לרה"ר והחזירוהו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא וכשהוא ברה"ר ספיקו טהור אף שאח"כ כשהוא ברה"ר אמרינן דחי הוא אעפ"כ מטמאינן ברה"י אף דהוא תרתי דסתרי אהדדי דאי אפשר לומר חי הוא אח"כ ומתחלה מת אעפ"כ הולכין אחר המקום ברה"י טמא וברה"ר טהור לחכמים דהילכתא כוותייהו אלא אף לר"ש דאומר רה"ר מפסקת למפרע דאין אנו יכולין לומר מת הי' ברה"י וחי ברה"ר אח"כ. דשם הוא תרתי דסתרי אבל בכאן בשוחט בתרי ותרי מעמידין כל אחד על חזקתו ויכול להיות דהאמת הוא עם כת הפסולים אלא דמפאת חזקת האדם השוחט כשר אבל הבהמה בחזקת איסור והשחיטה זו פסולה וכנ"ל ואף לר"ש הבהמה בשחיטה זו פסולה בתרי ותרי. אבל בע"א כיון שאינו נאמן לפוסלו הוי עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו וגם הבהמה כשירה כיון שהשוחט כשר וכנ"ל מבואר. ועיין ברמב"ם פי"ב מה' עדות הלכה ג' שנים שהעידו על אחד שהוא פסול בעבירה כו' ובאו שנים והכחישו הרי זה ספק פסול לפיכך לא יעיד ואין מוציאין ממון בעדותו כו' מבואר דאף דאית ליה חזקת כשרות דהוי ספק פסול אפילו בדבר אחר כ"ש שהשחיטה זו פסולה דמעמידין הבהמה בחזקת איסור בתרי ותרי וראיתי בס' שב שמעתא להגאון בעל קצה"ח בשמעתא ו' פ' ט"ו שהביא הא דתוס' רי"ד בקדושין ס"ו גבי אשתו זנתה בע"א דאמר רבא הוי דבר שבערוה ואין פחות משנים ובמעיד על אשה שנשבתה או שהיא גרושה ורוצה לפוסלה מכהונה הוי דבר שבערוה וכדמוכח בשמעתין מהא דינאי מלכא ומהא דקאמר הש"ס אל יוכיח בן גרושה שפסולו בשנים יעו"ש וכתב שם דהרמב"ם חולק בפט"ז מסנהדרין שכתב דהאיסור עצמו יכול להחזיק ע"פ ע"א כגון שאומר ע"א חלב כליות הוא או גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל ה"ז לוקה כו' דמוכח דאף בזנות לא הוי דבר שבערוה וה"ה באשה שנשבית ומחלק בין בן גרושה דהוא פסול הגוף הוי דבר שבערוה אבל להעיד שהיא גרושה או זונה שהוא פסול שנתהוה במקרה בזה ע"א נאמן יעו"ש. ולענ"ד ברור דאין שום מחלוקת בין הרמב"ם והתוס' רי"ד כדמשמע פשטא דש"ס דהוי דבר שבערוה בין לפסול אותה לכהונה לומר שהיא גרושה או זונה וכן בשבויה לפוסלה לכהונה וכמו בעדות שבן גרושה הוא אין שום הבדל בינה לבין בנה וכוונת הרמב"ם מבואר במקומו דכתב בפט"ז מהלכות סנהדרין הלכה ו' א"צ שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א כו' גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו ה"ז לוקה אע"פ שעיקר האיסור בע"א ובהלכה ז' כתב בד"א שלא הכחיש העד בעת שקבע איסור אבל אם אמר כו' אינו גרושה אינו לוקה עד שיוקבע האיסור בשני עדים וכוונת רבינו מבוארים אף דע"א נאמן באיסורין לדעתו לאסור הדבר עכ"ז במכחיש אינו נאמן ע"א והיינו שהעד העיד שהאשה גרושה והיא שותקת ובשעת מעשה אין הענין נוגע לשום דבר שהיא פנויה ואינה רוצית להנשא לאיש או שמעיד שהיא זונה ופסולה לכהונה והיא פנויה ואין לה בעל כהן בכה"ג כיון שבשעת עדותו אין נוגע הדבר לשום אדם והיא פנויה ושותקת וגם בפני מי שמעיד ג"כ שותק בכה"ג הרי מעיד על חתיכה זו או אשה זו אסורה לכהונה ואין נוגע לשום אדם ואין כאן הכחשה לעד נאמן כמו בכל איסורים שע"א נאמן. אבל אם מעיד באשה שנשאת לכהן שהיא זונה אפילו באונס או בשבויה שנשאת לכהן שהיא שבויה או בגרושה שרוצת להנשא לכהן בכה"ג לכ"ע הוי דבר שבערוה וצריך שנים והרמב"ם ביאר כיון שלא העיד בשעת מעשה הרי הוא רק עד שחתיכה זו אסורה או אשה זו אסורה לכהונה ובאין מכחיש ע"א נאמן כמו בכל איסורים שבתורה אבל כל שהעיד לפוסלה מאישה כהן או כשרוצת להנשא לכהן והוא אומר שהיא גרושה אין בעדותו כלום לא יקום ע"א באיש לכל פסול שבעולם ואין כאן שום מחלוקת בין הר"מ במז"ל לתוס' רי"ד כלום ודמי שפיר גרושה או זונה או שבויה לבן גרושה והוי דבר שבערוה ואין פחות משנים וזה ברור אלא דהרמב"ם חידש כיון שבשעה שהעיד לא הי' נוגע הדבר לשום אדם והיא היתה פנויה והי' שותקת בכה"ג ע"א נאמן באיסורין והוחזק ע"פ ע"א דהוי כשנים ומלקין אח"כ על חזקה זו ואין שום מחלוקת כלל וכמבואר

והנה מדברי הרמב"ם ז"ל אלו בפט"ז מה' סנהדרין מוכח דס"ל כשיטת הרשב"א והרמב"ן דע"א נאמן באיסורין באומר הבע"ד איני יודע ולא ס"ל כשיטת התוס' והרא"ש ומרדכי דדוקא משום שתיקת בע"ד מפאת רגלים לדבר מדהתנ' הרמב"ם בד"א שלא הכחיש העד בעת שקבע ולשיטת התוס' ומרדכי העיקר תלוי בשתיקה ובמקום דלא הו"ל לידע אין ע"א נאמן לאסור כמש"כ התוס' בקדושין ס"ה ב' דה"מ נטמאו וכפי שהעתיק המחבר בסימן קכ"ז סעיף ג' דע"א נאמן באיסורין להתיר אבל לא להחמיר. ולפ"ז אי אפשר להיות קבוע האיסור ע"י ע"א לכל העולם שאינן יודעים כלום ולהלקות ע"י חזקה זו וכן נראה מבואר מדברי הכ"מ שכתב שם נראה שלמד כן מדאמרינן ע"א נאמן באיסורין ומפרש רבינו נאמן לאסור הדבר עכ"ל א"כ לדעת התוס' והרא"ש והטוש"ע דס"ל דאין ע"א נאמן כ"א להתיר דהא באמת עיקר לימוד דע"א נאמן באיסורין או כמש"כ רש"י בחולין י' דילפינן משחיטה או מנדה כתובות ע"ב וספרה לה וכמש"כ התוס' בגיטין ב' ב' בדה"מ ע"א נאמן באיסורין ועיין חדושי הרשב"א שם א"כ הוא הכל להתיר אלא דהסוברים דע"א נאמן לאסור באינו יודע של הבע"ד הוא מפאת ק"ו אם נאמן להתיר כש"כ לאסור ועכ"פ לפי דעת התוס' ושאר פוסקים אי אפשר להחזיק איסור בע"א לכל העולם שאינם יודעים בדבר ו ברי הרמב"ם במחלוקת שנוי' ולפסק המחבר אי אפשר במציאות הך דין דהרמב"ם וזה ברור ופשוט ועיין ש"ך בסימן קכ"ז ס"ק ט"ו דכתב ג"כ דמוכח מדברי הרמב"ם בפ"ט דנזירות דס"ל כשיטת הרשב"א וכמבואר. ועוד מוכח מדברי הרמב"ם אלו דס"ל דהא דאמרינן בש"ס יבמות קי"ד ב' וכתובות כ"ב ב' ובסוטה ל"א ב' מ"ז ב' דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים הוא לאו דוקא בעדות אשה כ"א בכל האיסורים דמהימן ע"א אף ע"פ הסברא כמו ע"א באיסורין לאסור כיון שהוחזק האיסור ע"פ ע"א בלא הכחשת בע"ד הרי הוא כשנים וסוקלין ומלקין ע"י ע"א דלא כהרא"ה וכפי שיתבאר בס"ד לקמן דאל"כ איך יצויר מלקות ע"פ ע"א שהחזיק הא