בית אליקום נו

והעבירו דרך דרכו של תורה בהפסק שלהם להושיב ב"ד של שלשה ע"פ ערעור דחד וכבר ביררנו בראיות שאין להשיב שהרב נגד השוחט אין לו שום מעלה יתירה מע"א דעלמא אף אם יהבינן להו כל שקרותם דהרב דיאשינא בתום לבבו עושה זאת הלא מבואר בח"מ סי' כ"ח סעיף א' בהגהה שע"א לא יעיד אלא בדבר איסור ואפרושי מאסורא אבל אם כבר נעשה האיסור לא יעיד דאינו אלא כמוציא שס רע. ובלי ספק אפרושי מאיסורא היינו באשת איש ומהימן לבעל כבי תרי דבכה"ג מותר להעיד יחידי דהיינו דהאיסור הוא על להבא כיון שאם אמת הדבר הרי נאסרה לבעלה לעולם א"כ הוי אפרושי מאיסורא על להבא. אבל לא כן בשו"ב בנד"ד שכל ערעורים שמערער הוא הכל מערער על לעבר שאף אם ח"ו האכיל טריפות א"כ בזה אסור להעיד דהוי כמוציא שם רע. ואם על להבא לאוסרו להיות שו"ב הרי יכול לחזור בתשובה מעלי' בכה"ג אין כאן אפרושי מאיסורא בשלמא אם היה הרב עומד בשירותו עתה ועומד וצווח שהשו"ב מאכיל טריפות הוי בכה"ג באם שמהימן ליה כבי תרי הוי אפרושי מאיסורא. אבל כיון שצריך לערער בערעורים שכבר עברו אין כאן אפרושי מאיסורא ורק הוי מוציא שם רע על העבר ועל להבא כיון דאינו יודע מעשיו של עתה ויכול לחזור בתשובה כדת וכל ישראל בחזקת כשרות וכבר היה לו חזקת כשרות ולא נודע שום ערעור עליו כ"א ע"י ערעור חד הרי תחילתו וסופו אין אנו יודעים מעשיו. ואיך יעיד ויערער בדבר הכל על מעשה העבר וע"ז אסור להעיד והוא רק מוציא שם רע. בשלמא בעדות זנות ושארי איסורים הרי עדותו על להבא אבל לא כן בשו"ב דהרי עיקר תשובה בלב וחרטה על העבר והעד אינו יודע מעשיו של עתה. א"כ כל ערעוריו על העבר ואסור להעיד ואסור להושיב ב"ד ע"ז כלל כיון דאין כאן שנים ואף במאמין ליה כבי תרי אין לחוש בכה"ג ואסור להעיד תדע שכן הוא שהרי מקור דברי הרמ"א הוא מהגהת מיימני והוא מדברי הסמ"ג ל"ת רי"ג בל"ת דלא יקום ע"א באיש שהקשה מהא דסמיא דא"ל מר שמואל אי מהימן לך כבי תרי כו' חייב לצאת ידי שמים וכן בבת ר"ח בהכותב פ"ה דהעידה דחשודה על השבועה וקים ליה בגווה או בס"ת שכתבתי שהיה האזכרות שלא לשמה ממקומות האלו הביא הסמ"ג ראיה שמותר להעיד ע"א לאפרושי מאיסורא דהוי הכל האיסור על להבא בע"א בזנות נאסרה לעולם או בס"ת שנכתב שלא לשמה וכן בבת ר"ח בדיני ממון שהרי העידה שהיתה כופרת בפקדון ולא החזירה וכדומה בדיני ממונות הולכין אחר אומדן הדעת של הדיינן כמבואר בח"מ סי' ט"ו סעיף ה' והוא מדברי הרמב"ם ובזמן חכמי הגמרא היה להם רשות לדון ע"פ אומדן דעת כמבואר ברמב"ם וברי"ף ובש"ע שם. אבל לא כן להעיד באיסור כי אם לאפרושי מאיסורא על להבא ובדבר איסור שאי אפשר להחזירו בשום אופן כמו בזנות דנאסרה לעולם או כמו ס"ת שכתבו שלא לשמה שמהם מביא הסמ"ג ראיה אף שבאמת דברי הסמ"ג קשה להלום דהא דמביא מהך סמיא באמת לרבא צריך להאמינו כבי תרי וכן מהא דס"ת הטעם דנאמן משום מיגו דמפסיד שכרו והוי בידו כמש"כ הרא"ש בהנזקין בסי' ח' דין י"א ודין י"ד ע"ש ובבת ר"ח דוקא בדיני ממונות שאני שרשות לב"ד שבימי חכמי הגמ' לדין ע"פ אומדן החזק והברור

עכ"פ יהיה איך שיהיה לא שייך אפרושי מאיסורא כ"א באיסור שנאסר על להבא לעולם ואין מועיל שום תשובה. אבל לא כן להעיד לפסול אדם ע"פ מעשיו העבר דהרי על לעבר הוא מוציא שם רע ועתה אין מעשיו ידועים לו ובתשובה קלה וחרטה יכול להיות ככל ישראל כשרים וצדיקים ואיך יעיד בדבר שלא נודע לו עתה מעשיו. אינו אלא מוציא דיבה ולא דמי לכל הנך דהביא הסמ"ג ראיה דאין כאן לאפרושי מאיסורא כלל. וכיון דקי"ל כר' יוחנן דאין ערעור פחות משנים וא"צ להושיב שום ב"ד ע"ז כמבואר בש"ס כתובות כ"ו הנ"ל ובקדושין ע"ג ב' קאמר הש"ס הא דאר"י אין ערעור פחות משנים אבע"א ה"מ היכא דאיכא חזקה דכשרות אבל היכא דליכא חזקה דכשרות אף ערעור דחד הוי ערעור א"כ בהשו"ב שהיה לו חזקה דכשרות מכמה רבנים סמוכים כפי כתבי ראיות שת"י השו"ב והי' מוחזק לכל העולם בחזקת צדיק וישר. בכה"ג אין ערעור פחות משנים דהרי על העבר המערער הוא מוציא דיבה ועל להבא אף אם יהיה המערער נאמן כבי תרי כיון שלא נודע לו מעשיו כעת הרי הוא בחזקתו דמעמידין אותו על חזקה דמכבר ולא נודע שום פסול עליו הרי הוא בחזקתו כמקדם ואמרינן דנתחרט על מעשיו ובתשובה קלה הרי הוא ככל ישראל הכשרים כל זמן שלא נודע פסול עליו ע"פ שנים ולא דמי כלל לע"א שזינתה ולשאר איסורים דאין כאן אפרושי מאיסורא כלל ואסור להעיד ע"א על מעשים שעברו וכל זה ברור ואמת וישר בסברה

ואף אם נעקש ונאמר דאם הוא מהימן כבי תרי אף בשו"ב הוי לאפרושי מאיסורא כמו בע"א שזינתה כבר פסק הגאון מופת הדור הנו"ב בחלק א"ח סי' ל"ה דף ט"ו דאם העד כבר הודיע לבעל וראה שאינו מאמינו א"כ אין בהעדתו לפני ב"ד שום תועלת לאפרושי מאיסורא ושום ביש הוא דמפיק וחייב מלקות עכ"ל א"כ איש בער הרב דיאשינאפקע כיון שרואה שכל בני העיר אינם מאמינים לו ואדרבה כולם יעידין ויגידין צדקת השו"ב והוא העביר עליו הדרך בעלילות שקרים א"כ כל ערעוריו הוא רק לשון הרע ורבנים ההולכים בחשיכה כולם בלה"ר נלכדים אוי לדור שכך עלתה בימינו את הישרה יעקשו והרי באמת נודע לי בבירור וכל יודעיו שבעלילה בא הרב דיאשינאפקע לפוסלו. ועוד שגו כולם ברואה הרי מבואר באה"ע סי' קט"ו גבי ע"א בזנות שמהימן להבעל כבי תרי דחייב לצאת ידי שמים דוקא אם מאמין ליה בשארי דברים אבל אם אינו מאמין לו בשארי דברים כ"א בדבר זה לא כו' וכתב הב"ש ס"ק ל"ג דוקא בת ר"ח דקים ליה בגוה טובא אבל אם מאמין לו מחמת שהוא מוחזק בחסידות ולא קים ליה בגוויה לא והוא מוכרח מש"ס כתובות פ"ה מהא דר"פ. א"כ נחזי אנן אף אם היה לרבנים העוזרים להרב דיאשינאפקע היה מוחזק להם בחסידות כל זמן שלא קים להו בגוויה אינו כלום. אי לזאת האמת יהתל בהם ודבר זה מביא לידי גיחוך אף אם יחפאו דברים אשר לא כן ויאמרו שהוחזק להם לצדיק עכ"ז הכל יודעים דלא קים להו כבת ר"ח ולא עדיף להבדיל מן ר"פ ובכה"ג אין לאסור אף בא"א וכש"כ בפסול השו"ב על מעשיו העבר וכנ"ל וכ"ש להיודע בדבר שהכל הוא להיפך ובעלילה בא על השו"ב

ועכ"פ יהיה איך שיהיה נתברר ע"פ ד"ת תוה"ק שא"צ להושיב שום ב"ד כלל ואין לחוש לערער חד כיון שכל בני העיר יודעים הדבר להיפך ועכ"פ אינן מאמינים להרב העבר כלל ואשוב ואתפלא איך שכחו העוזרים להרב דיאשינאפקע ואסרו כל הבשר והכלים של שחיטת השו"ב הנ"ל שנמצא ביד כל בני העיר הלא הלכה פסוקה הוא בטוש"ע סימן קכ"ז ומלמדים אותו לכתחילה שיאמר איני מאמינך ואז לכ"ע שרי כמבואר בהגהת הרמ"א שם סעיף א' ולדעת הרמ"א שם עוד בהגהה ואם הבעלים אומרים איני מאמינך אע"ג דבלבו מאמין לו כבי תרי אין להחמיר והוא ממקור נאמן דעת ר"ת כמבואר בב"י ואף לדעת הש"ך בס"ק ט"ו דחולק על הרמ"א בזה דאם מאמין ליה כבי תרי אין מלמדין אותו. עכ"פ בע"א לכ"ע מלמדין אותו לכתחלה וכל זה שמחלק הש"ך במאמין כבי תרי היינו בלא הכחשת בע"ד. אבל בנד"ד שהשו"ב מכחישו מכל וכל הרי יש לנו עמודי עולם רש"י והרשב"א בתשו' סימן אלף רל"ז הנ"ל דס"ל בע"א אף במאמין כבי תרי אינו כלום והרב הגאון המוסמך בעל מל"מ הסכים לדעת הרשב"א כנ"ל א"כ הרי יש לנו עמודי עולם רש"י ור"ת והרשב"א דכולם סוברים עכ"פ בהכחשה אין לחוש לע"א אף דמאמין ליה כבי תרי. ועכ"פ בע"א מלמדין אותו לכתחלה לומר אינו יודע ומותר לכל העולם ואיך שגגו בפשיטות ובהלכות ברורות מעמודי עולם לאסור הבשר והכלים שלהם: