בית אליקום נב

אינו חייב אא"כ נקצץ מעל הארץ כו'. אבל אם נשאר ממנו כ"ש פטור והוא דעת הרמב"ם פ"י מה' מ"ש דין י"ג ולדעת הרא"ש בה' ערלה צריך שישאר טפח דוקא כדעת ר"ש וראב"י ועיין ש"ך ס"ק ל"א דהכריע כדעת הרא"ש. והגאון החסיד מוהרא"ו בס"ק י"ג הכריע כהרא"ש מהא דסוטה מ"ג והוא דעת ראב"י ילדה שאינה גבוה טפח חייב בערלה לעולם משום מראית עין כמבואר בש"ע סעיף כ"א וראב"י דסוטה ושביעית חד טעמא הוא. וצ"ל לדעת הרמב"ם והמחבר דס"ל דאין הכרע מזה דהא גם הרמב"ם פסק הך דראב"י דסוטה בהלכה י"ט. ואעפ"כ פוסק כחכמים דאם נשאר כ"ש פטור. וצ"ל דוקא שלא גדלה מעולם טפח חייב משום מראית עין. אבל היכא שהיתה גבוה וקצצה צריך שלא ישאר כ"ש. ועכ"פ כיון דאיסור דרבנן הוא פסק המחבר כהמיקיל כהרמב"ם והרשב"א ועכ"פ כשנשאר מטפח ולמעלה פטור לד"ה ואין שום חולק בזה אלא דצריך לברר הך דין של התוספתא פ"א דערלה דזהו הנוסח בתוספתא שלנו אילן העולה בין מן הגזע בין השרשים חייב רי"א העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור והכ"מ פ"י ממ"ש ה' י"ט כתב דהרמב"ם היה לו גירסא אחרת בדברי ת"ק מן הגזע פטור מן השרשים חייב ובפרק המוכר את הספינה צ"ל פירושו רואה פני החמה זהו גזע שאינו רואה פני החמה זהו מן השרשים עכ"ל הכ"מ והוא בש"ס ב"ב פ"ב א'

וראיתי בפי' התוספתא להרב מו"ה יונה זצ"ל מווילנא שפי' לדברי הרמב"ם והכ"מ שר' יהודא שחולק סובר להיפך מן הגזע חייב מן השרשים פטור והרמב"ם פסק כת"ק להיפך. והנה בלי ספק דברי המחבר זה אינו דודאי לגירסת הרמב"ם סובר ר' יהודא שניהם לחיוב בין מן הגזע בין מן השרשים רק דר"מ סובר מן הגזע פטור ומן השרשים חייב וזהו גירסת רש"י בסוף ב"מ דקתני בדברי ת"ק בין מן הגזע והשרשים חייב ור' יהודא סובר מן הגזע פטור מן השרשים חייב אלא דלפי דברי הכ"מ הרמב"ם מהפך דעת ר"י לת"ק כי בודאי גירסת התוספתא שלנו הוא משובש לפטור מן השרשים ולחייב מן הגזע דזהו היפך כל הדעות דבין חכמים בין ר"ש וראב"י סברי דעכ"פ כשיוצא מן הטפח ולמעלה פטור ומן השרשים חייב ועכ"פ מן הגזע לכ"ע פטור היכא שהוא גבוה טפח ע"כ אין שום ספק דזה הגירסא משובש לכ"ע אלא דלהרמב"ם הגירסא בת"ק מן השורש חייב ומן הגזע פטור ור"י סובר שניהם לחיוב ולרש"י הגירסא בת"ק שניהם לחיוב ולר"י מן הגזע פטור ומן השרשים חייב. אבל להיפוך אין שום דעה וזהו פשוט וברור ועכ"פ א"צ להפך הגירסא מת"ק לר"י כמש"כ הכ"מ דלהכי פסק כר"י ודלא כסתם ות"ק כיון דקי"ל כחכמים דאם נשאר מעט פטור. ע"כ פוסק כסתם משנה דשביעית פ"א וכהירושלמי שם דסובר דדעת ר"ש בסוטה והלכה כחכמים ועכ"פ מטפח ולמעלה פטור לד"ה ולדעת ת"ק היוצא מן הגזע חייב אף למעלה מטפח ע"כ אין הלכה כת"ק אלא כר"י וא"צ להפך הגירסא כמש"כ הכ"מ. אבל עכ"פ לומר מן השרשים פטור ומן הגזע חייב זהו גירסא משובשת ואין שום דעה כזה ונהפוך הוא כנ"ל. אלא דעדיין צריך להבין דברי הרמב"ם שפוסק בה' י"ט מן הגזע פטור מן השרשים חייב אם נאמר שזה תלוי בהך דין של ה' י"ג אילן שנקצץ למה חלקינהו לתרי בבי והלא כבר פסק דצריך שלא ישאר כ"ש ואין זה דרך רבינו לכתוב הלכה בפ"ע בלי שום חידוש וצ"ל דהך תוספתא מיירי שלא נקצץ האילן הישן שכבר עבר עליו שנות ערלה וכן נראה מבואר בש"ס ב"ב פ"ב א' גבי הא דאר"י כל שרואה פני החמה זהו מן הגזע ושאינו רואה זו מן השרשים ופי' הרשב"ם ועל שרואה כל האילן ושאינו רואה היינו מתחת לקרקע ומקשה הש"ס וליחוש דילמא מסקא ארעא שירטון ואמר תלתא זבינא כו' ועכ"פ האילן שיוצא ממנו לא נקצץ כלל וא"כ הוא רבותא גדולה דהא כיון דנשאר האילן הזקן אף מן השרשים פטור קמ"ל הרמב"ם בהלכה י"ט דאף בכה"ג שנשאר אילן הזקן היוצא מן השורש חייב והוא רבותא גדולה ע"כ חלקינהו לתרי בבי. והנה באמת גירסת הראב"ד והרמב"ן הובא בש"מ ב"מ דסובר ת"ק ר"מ דבין מן הגזע בין מן השרשים פטור וצ"ל טעם הת"ק דלא יחלוק על חכמים ור"ש וראב"י דדוקא שם שנקצץ האילן הזקן ע"כ מן השרשים חייב אבל היכא דנשאר האילן הזקן וכבר עבר עליו שנות ערלה ע"כ היוצא אף מהשרשים פטור ור' יהודא אינו מחלק וסובר דאף שנשאר האילן הזקן היוצא מן השרשים חייב ומן הגזע פטור ואין חילוק בין נקצץ ללא נקצץ ולפי גרסתו ראוי לפסוק כת"ק שניהם לפטור בין מן הגזע בין מן השרשים היכא שנשאר האילן הזקן ולא נקצץ דוקא בנקצץ אז מן השרשים חייב ומן הגזע פטור כשהוא למעלה מטפח לד"ה בין לחכמים ור"ש וראב"י אלא דעדיין קשה על גירסת רש"י והרמב"ם שנראה דגרסי' בת"ק או בר"י שבין מן הגזע בין מן השרשים חייב דאי מיירי שכבר עברו שנות ערלה באילן הזקן איך יחלוק ת"ק או ר"י בין על החכמים ור"ש וראב"י דלכ"ע בטפח גבוה אף בנקצץ עיקר האילן פטור ולת"ק אף בנשאר עיקר האילן יהיה חייב אף היוצא למעלה מטפח ואיך לא חש בירושלמי פ"א דשביעית להביא דעת שלישית בזה לחומרא ע"כ נ"ל דלגירסת רש"י מיירי דאילן הזקן לא עברו עליו שנות ערלה ע"כ מחייב ת"ק בשניהם בין מן הגזע והשורש ורי"א דהיוצא מן הגזע פטור כיון דמאויר קא מניק אינו חייב בערלה ולא שדינן בתר עיקרו אלא דזה חידוש גדול וגם לפרש ברמב"ם דמיירי בכה"ג דוחק הוא וכל כי האי חידוש דין דאף דלא עבר שנות ערלה יהיה פטור היוצא מן הגזע היה לו להרמב"ם לבאר בהדיא. ועכ"פ דחוק הדבר ומוקי אנפשי' לגירסת רש"י דשניהם לחיוב דע"כ מיירי בלא עבר שנות ערלה ולפי גירסת הראב"ד והרמב"ן שניהם לפטור ניחא מאוד ואפשר לדינא יש לפסוק כת"ק שניהם לפטור כיון דנשאר אילן הזקן וכבר עבר שנות ערלה אף מן השרשים פטור דוקא בנקצץ חייב היוצא מן השורש מתחת לקרקע. ועכ"פ בנקצץ ונשאר עכ"פ טפח וכבר עבר שנות ערלה היוצא פטור לד"ה להרמב"ם אף אם נשאר כ"ש פטור ובאיסור דרבנן כדאי לפסוק כהרמב"ם והרשב"א והמחבר אלא דהיכא דנשאר אילן הזקן נראה לפי גירסת הראב"ד והרמב"ן דאף מן השורש פטור ראוי לפסוק כת"ק כיון דכבר עברו שנות ערלה והאילן הזקן נשאר קיים והיכא דלא עבר שנות ערלה בין היוצא מן האילן אפי' למעלה מטפח חייב בערל' מדאורייתא ולא אמרינן מאוירא קא יניק אף דיש לפרש ברמב"ם היוצא מן הגזע מיירי דלא עבר שנות ערלה עכ"ז אין הכרח וכיון דלהראב"ד והרמב"ן מיירי דוקא הך תוספתא באילן דעבר שנות ערלה וגורסין בשניהן לפטור א"כ עכ"פ בלא עבר שנות ערלה חייב מדאורייתא אף היוצא למעלה מטפח ובעבר שנות ערלה ונשאר האילן הזקן אף היוצא מן השורש פטור כת"ק וכפי גירסת הראב"ד והרמב"ן וכיון דאיסור דרבנן הוא יש לפסוק לפטור. אלא דאם נאמר דלהרמב"ם הפירוש בה' י"ט היוצא מן השרשים חייב אף בנשאר האילן הזקן וכבר עבר שנות ערלה יש להחמיר בכה"ג זהו תוכן הדינים בענין זה ומה שפלפל השואל מהא דמכות י"ב לפי הצעה הנ"ל א"צ לכל זה לא רציתי לסלסל בדברים ודי בדברי אלה להשיב לשואלי דבר הכותב בשנת ערך ביטול שנות ערלה לפ"ק: