בית אליקום מו

יכולים לעמוד בו דזה הפי' מספיק בש"ס. אבל לשון הרי"ף דאין דרכו להביא רק הפסק לא היה לו להביא כלל הך וסמכו רבותינו כו'. אשר מזה נראה לכאורה דסבר כשיטת הר"ן דתרתי בעי לא פשטה ואין הצבור יכולים לעמוד. אז ב"ד קטן יכול לבטל. אך כי דייקינן שפיר בלשון הרי"ף נראה להיפך. והוא כי הרי"ף כתב שם ר"י הנשיא וב"ד נמנו על שמן והתירו ואע"פ שהוא מי"ח דבר הואיל ולא פשט איסורו ברוב ישראל כו' וסמכו

והנה לדייק בלשונו שכתב ואע"פ שהוא מי"ח דבר. אם נאמר דשיטתו כשיטת הראב"ד והר"ן דטעם י"ח דבר הוא משום שפשט איסורו ברוב ישראל. הו"ל להרי"ף לומר בקיצור ר"י הנשיא וב"ד התירו השמן הואיל ולא פשט איסורו ברוב ישראל וסמכו כו' מחמת אלו ב' הטעמים התירו השמן. אלא ודאי דשיטתו כשיטת הרמב"ם דאף היכא שפשט איסורו ברוב ישראל יכולים ב"ד הגדול מהם לבטל וי"ח דבר טעמא אחרינא אית בי' דאף ב"ד הגדול אינם יכולים לבטל. והוצרך להך דסמכו כו' והוא ע"פ מש"כ הר"מ בפ"ב מה' ממרים הל' ו' ז'. וז"ל הרי שגזרו ב"ד גזירה ודימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בו ואתר שגזרוהו פקפקו העם ולא פשטה ברוב הקהל ה"ז בטלה ואינם רשאים לכוף את העם ללכת בה. ובה"ז כתב גזרו ודימו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר שנים רבות ולאחר זמן מרובה עמד ב"ד אחר ובדק בכל ישראל וראה שאין אותה הגזירה פושטת בכל ישראל יש לו רשות לבטל אפי' הי' פחות מב"ד הראשון בחכמה ובמנין

והנה מקור דברי רבינו הר"מ בה' ו' הוא מהירושלמי הביאו התוס' גיטין והוא בפ"א דשבת הלכה ד'. דמקשה על גזירה דשמן איך התיר ר' וב"ד כו' אלא ר"י כדעתי' דאר"י בשם ר"א בר"צ מקובלני שכל גזירה שב"ד גוזרין על הצבור ולא קבלו רוב הצבור עליהם אינה גזירה. ובדקו ומצאו בשמן שלא קבלו רוב הצבור עליהם. והירושלמי זה הביאו התוס' הנ"ל ראי' דתלי' בלא פשט איסורו ברוב ישראל לחוד. וסובר הר"מ דהך דאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולים לעמוד ולא פשט איסורו ברוב ישראל הכל חדא מילתא היא. ועיין לח"מ בשם ר"א מזרחי בתשובותיו ע"כ כתב הר"מ בה' ו' הרי שגזרו כו' ודימו שרוב הקהל יכולים לעמוד ואחר שגזרוהו פקפקו העם. דפתח בלישנא דיכולים לעמוד וסיים בלא קבלו שפקפקו. והיינו דהכל חדא מילתא היא. וכן מוכח מפשט הפסוק דיליף הש"ס במארה אתם וגו' הגוי כולו אי איכא גוי כולו אין אי לא לא. דמשמע דכל שלא קבלו רוב הקהל אינה גזירה. ובאמת א"צ שום היתר אפי' ב"ד קטן כמש"כ בה' ו' שאינה גזירה כלל. אך גזירה דשמן כיון שהי' זמן רב הגזירה ודימו שפשטה ברוב ישראל ואחר זמן מרובה עמדו ובדקו שאין אותה הגזירה פשטה ברוב ישראל. לזה צריך היתר מפני הרואים וסגי בב"ד קטן וזהו שכתב בהלכה ז' גזרו ודימו כו'. מחמת שהיו סבורים שפשטה ברוב ישראל צריך היתר. אבל גזירה שלא פשטה ברוב ישראל אף שלא קיבלו רוב הצבור אינה גזירה כלל וא"צ היתר כלל. כ"ז מוכח מתוך הירושלמי הנ"ל. אך הש"ס דילן דקאמר ובדקו שלא פשט איסורו ברוב ישראל וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ור"א בר"צ שהיו אומרים אין גוזרין גזירה. הוא מהופך מן הירושלמי דהירושלמי קאמר מתחלה כל גזירה שב"ד גוזרין ולא קבלו ואח"כ ובדקו. וכפי' וכפסק הר"מ בה' ו' ז' הנ"ל. והש"ס דילן קאמר בהיפך מתחילה ובדקו ואח"כ וסמכו. אף שיש לכוין הש"ס דילן כמו הירושלמי דהא דסמכו על אין גוזרין ע"כ א"צ היתר כלל. ואף דגזירה דשמן דדימו שנתפשטה ברוב ישראל. כיון שבדקו שלא פשט ע"כ מהני אפי' היתר ביד קטן כיון דמפני הרואים לחוד צריך היתר. והך דוסמכו הוא הקדמה לענין ההיתר כיון שאינו גזירה כלל וכנ"ל. עכ"ז עדיין צריך להמתיק הש"ס דילן וגם דברי הרי"ף. והוא ע"פ מש"כ התוס' בגיטין שם בסופו דבדבר שלא תקנו שיתפשט האיסור בכל ישראל אלא במקום א' כי האי דחולין ק"י ושבת קל"ט גדול יכול להתיר ולא קטן. א"כ חזינן היכא שמתחילה לא תקנו כ"א במקום א' צריך ב"ד גדול לבטלו. ע"כ קאמר בש"ס דילן שבדקו שלא פשט איסורו ברוב ישראל. וע"ז קשה עכ"פ המיעוט שהחזיקו איך התירו להם ב"ד קטן. לא גרע מהא דגזרו על מקום א' דצריך ב"ד גדול לבטלו. ע"ז קאמר הש"ס וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג שהיו אומרים אין גוזרין כו' וממילא בטל הגזירה בלי שום היתר. ע"כ אף לאחר כמה שנים שדימו שפשטה הגזירה. כיון שנתברר שלא פשטה די בב"ד קטן להתיר מפני הרואים. כיון שמתחלה גזרו על הצבור ולא קיבלו כ"א המיעוט. הגזירה בטל אצל המיעוט. ולא דמי להיכא שמתחלה גזרו על מקום א' כו' והש"ס דילן והירושלמי אינן מחולקים כלל. ועד"ז יתפרש הרי"ף ג"כ והוצרך להך דסמכו שלא תקשה מהא היכא שמתחלה לא גזרו כ"א על מקום א' וכנ"ל ע"כ דקדק הרי"ף ואע"פ שהוא מי"ח דבר וכשיטת הרמב"ם והתו' ודוק

והנה הירושלמי הנ"ל הואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא הנה אמרו בירושל' שם על גזירה דשמן ר"א מטי בה בשם ר"י שמן בטלו מבוטל. נחמן ברי' דרשב"ג בשם רשב"נ חמש חטאות המתות אם רצו ב"ד לבטל מבטלין. והנה מתחלה תירץ הירושלמי על גזירה דשמן דהוי גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד. הואיל והוא אונס בטל ומה זה דאמר בשם ר"י שמן בטלו מבוטל. וגם המשך מהא דה' חטאות המתות אם רצו לבטל מבטלין. כיון דנתפשט ברוב ישראל. איך יכולים לבטל ב"ד שאחריהם קטן מהם. אבל לענ"ד בדור פי' הירושלמי ע"פ מה שאמור בש"ס מ"ק ג' ב'. על הא דר"ג וב"ד נמנו על ב' פרקים והתירו דמקשה הש"ס והא אין ב"ד כו' אא"כ גדול ממנו. ומתרץ הש"ס אימור כך התנו ביניהם כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל. כיון שהתנו בתחלה שפיר דמי. א"כ גם כוונת הירושלמי על גזירה דשמן בטלו מבוטל. היינו שכך התנו מתחלה שבעת שירצו לבטל יבטלו וע"ז אמר בחמש חטאות המתות ג"כ אם רצו ב"ד לבטל מבטלין היינו שהי' מקובל להם שכך התנו מתחלה. וכה"ג כתב הריטב"א בחידושיו שם על טבילת ב"ק שבטלוהו שכך התנו מתחלה

עכ"פ כוונת הירושלמי נראה בעליל שכוונתו לסברת תירוץ הש"ס מ"ק שם. וגם מש"ס מ"ק זו מוכח כשיטת התוס' והר"מ דאף גזירה שפשטה ברוב ישראל יכולים ב"ד הגדול לבטל דע"כ מדמקשה הש"ס והא אין ב"ד כו' קים להו שפשטה ברוב ישראל. דאל"כ הוי לי' כי הא דשמן של ע"ז דאפי' ב"ד קטן יכול לבטל ואעפ"כ מקשה הש"ס מהא דאלא א"כ גדול ממנו. ולא מקשה הא אין יכול לבטל כלל אפי' אליהו וב"ד. ובפרט קושיא זו של הש"ס מקשה ר"ל לר' יוחנן. ובש"ס ע"ז ל"ו אמר רבב"ח בשם ר"י בכל יכול לבטל ב"ד דברי ב"ד חבירו חוץ מי"ח דבר. ואם נאמר כשי' הראב"ד והר"ן דטעם י"ח דבר משום שנתפשט ברוב ישראל. א"כ הו"ל לר"ל להקשות על ר"י לשיטתו. דאפי' ב"ד הגדול אינם יכולים לבטל. אלא ודאי כשיטת התוס' והר"מ דטעם י"ח דבר הוא או משום שעמדו בנפשותיהן או משום סייג. אבל בדבר אחר שפשט ברוב ישראל. אעפ"כ ב"ד הגדול יכול לבטל

נחזור לענין דצדדנו משיטת הרי"ף והר"מ והתוס' וכ"נ שיטת הריטב"א שם במ"ק דאף בדבר שפשט ברוב ישראל יכולים ב"ד הגדול לבטל. והנה באמת לשיטת הראב"ד צ"ל דגזירה דאיסור דב' פרקים לא פשטה ברוב ישראל רק הוא גזירה שיכולין לעמוד בה ע"כ יכול ב"ד הגדול לבטל ומקשה הש"ס מהא דאין ב"ד כו'. והנה יש לעיין בדבר שלא תקנו שיתפשט ברוב ישראל כ"א במקום א' שכתבו התוס' דוקא גדול יכול לבטל ולא קטן. אם בטל הטעם מה דינו ולכאורה הי' נראה כיון דלשיטת הראב"ד אף בדבר שנתפשט