בית אליקום מד

ברה"י שלא נבוא לטהר אף בספק א' ברה"י היכא דאיכא חזקה לטהרה. ואין להקשות איך שורפין על ס"ס תרומה וקדשים דמצינו בטומאה דרבנן כגון בנגע בא' דכל הטומאות בשעת מציאתן ואעפ"כ שורפין ע"ז תרומה וקדשים תדע דע"כ הוא מדרבנן דהא ר"א חולק שם וסובר דמהני ס"ס ברה"י. ולפי ההבנה הפשוטה צ"ל דר"א חולק עם החכמים בסברא זו אם מהני ס"ס היכא דאתחזק איסורא או לא דהא ספק א' ברה"י הרי הוא ודאי טמא והוי כמו אתחזק איסור דהוי ודאי. ואעפ"כ סובר ר"א דמהני ס"ס א"כ אדמפלגי בטומאה ברה"י לפלוגי בעלמא היכא דאיתחזק איסור אם מהני ס"ס או לא. ואין לומר דר"א סובר כר"ש דספק טומאה ברה"י תולין ע"כ בס"ס מטהר. זה לא מצינו מפורש. וגם הש"ס לא קאמר פלוגתייהו דחכמים ור"א בזה. אלא ע"כ דפלוגתייהו הוא מדרבנן דחכמים. גזרו בס"ס ברה"י שלא יבואו להקל בספק א' כמו ברה"ר, ור"א לא גזר אבל בעלמא אף דאתחזק איסור מהני ס"ס שפיר לכ"ע וכן בספק סוטה מהני כנ"ל. ע"כ לא קשה מהא. דמטהרינן בט' צפרדעים אף ברה"י היכא דאיכא רוב טהורים ואזלינן בתר רובא כי שם לא שייך הך גזירה דאיכא בס"ס. ומה שהביא עוד הרב שם מהא דכריתות ט"ו דחייב אשם תלוי אף במקום ס"ס עיין בכו"פ סימן ק"י שהמציא שם גוונא דליכא ס"ס המתהפך. ובלא"ה דחה שם הרב בעצמו דלמסקנא שם אינו מוכח. ומהא דחולין בשוחט בסכין בדוק ונמצא פגום דשם איתחזק איסור. כבר ביאר בכו"פ סי' א' דהוי שם ס"ס משם א' ולהכי לא מהני. ומש"כ עוד הרב שם דאף דס"ס הוי כרוב. עכ"ז היכא דאיתחזק איסורא נסמוך מיעוט לחזקה לשיטת המחברים דסוברים דאף לרבנן דפליגי על ר"מ סומכין מיעוט לחזקה והו"ל כפלגא ופלגא מדרבנן. ובאמת להגאון בכו"פ שכתב דמהני ס"ס אף במקום רוב כגון שהספק הראשון הוא ספק השקול והספק השני יש רוב נגד המיעוט סמכינן המיעוט למחצה והוי שפיר ס"ס. מזה הכריח מדהני אף כנגד הרוב כ"ש דמהני נגד חזקה דלא עדיף כרובא. ואף שסמכינן מיעוט לחזקה הוא רק מדרבנן ומדאורייתא רוב עדיף מתרוייהו א"כ מזה נדחה קושית הרב דנימא סמוך מיעוט לחזקה דס"ס עדיף מתרווייהו אלא דבאמת דבר זה תלוי באשלי רברבי

וכבר נשאל הריב"ש סימן שע"ב ע"ז לתרץ קושית התו' כתובות ט' שהקשו על ספק באונס או ברצון הוי אונס מיעוט ורצון רוב וביקש השואל לתרץ מהא דיבמות קי"ט סמוך מיעוט דמפלת למחצה דנקבות. כן ה"נ סמוך מיעוט דאונס למחצה דאין תחתיו. והריב"ש דחה שם דמחצה דנקבות הוי מחצה טבע העולם. ולא כן מחצה דאין תחתיו יעו"ש. ואין לסברתו הכרע דאיכא נשים דיולדות רק נקבות ואיכא דיולדות רק זכרים וגם מקומות מקומית יש והוי רק בגדר ספק ולא מחצה על מחצה בדקדוק. ובאס"ז כתב סברא אחרת דדוקא התם חד טעמא הוא דמחצה והמיעוט מגרעים כח הזכרים כו' יעו"ש. ולא זכיתי להבין ההבדל כי גם בס"ס דכתובות שהוא על עצם האשה שייך שפיר צירוף מחצה דאינו תחתיו למיעוט דאונס לגרע כח תחתיו ברצון כמו מחצה דנקבות למיעוט מפלת דשני ענינים הם. אף שהכל על עצם א' היינו העובר גם שם בכתובות על עצם האשה הוא הוא הצירוף אף שענינים נפרדים הם בזמן והסברא לרוב דקותה אין ממש להבדיל ביניהם. ופשטות הענין נראה כסברת השואל. גם הר"ן והריב"ש לא נחתו להבדל זה

ומה שביקש הר"ן לומר דלא שייך הך סברא כ"א לר"מ מועיל צירוף מחצה למיעוט אבל לא כן לרבנן. זה אינו הלא מבואר ביבמות ס"ז א' גבי הא דעובר פוסל ואינו מאכיל. דרשב"י סובר זכרים יאכלו כולם אף דאיכא עובר אוכלים עבדים בתרומה דכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוד דמפלת למחצה דנקבות ואוכלים העבדים בתרומה בשביל הבנים זכרים הנולדים ועיין בהרא"ש שם סי' ד' שהביא עוד סוגיא דפ' בהמה המקשה המבכרת שהפילה ישליכנה לכלבים סמוך מיעוט דנדמה למחצה דנקבות. וכן פסקינן כרשב"י שם ועיין ר"מ פ"ח דתרומות ה"ד ובכ"מ שם שכתב שהר"מ פסק כרשב"י. א"כ חזינן דאנן קי"ל כן סמוך מיעוט למחצה דלא כהר"ן ז"ל א"כ קמה וגם נצבה סברת השואל ומתורץ קושית התוס' לנכון. ובאמת קשה לי על הר"מ למה בה' יבום וחליצה דף י"ח גבי יצאתה חמותה מעוברת חוששת ולא תנשא כו' וכ"פ המחבר באה"ע סימן קנ"ז סעיף ט'. ואף כשיצאתה מעוברת איתרע חזקתה. עכ"ז הרוב נשאר מחצה נקבות ומיעוט מפלת וסמוך כו' ועיין ב"ש שם סקי"א. ולמה בה' תרומות לא חשש כלל ברוב כה"ג שהוא ע"י צירוף. והדבר צ"ע כעת אף שיש לדחוק. עכ"פ מוכח אם נאמר סמוך מיעוט למחצה כנ"ל דלא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה כנ"ל. והכו"פ כתב דאף להתו' שכתבו דהרוב הוא מדרבנן כיון דרוב דרבנן עדיף מחזקה גמורה ג"כ לא קשה קושית הרב הנ"ל. וכ"ש דס"ס הוי יותר מרוב והוי המיעוט כמיעוטא דמיעוטא. וכבר ביררנו מהא דפ"פ דבסוטה מהני ס"ס ומוכח דאף היכא דאתחזק מהני ס"ס וכהכרעת הפר"ח וכפסק הכו"פ וכן נכון לדינא. ובזה אצא ואימר שלום למר ולתורתו. כותב וחותם בטרדת העת. אליקום געציל מאיר בהג' מו"ה יצחק ז"ל

תשובה ג'

בנידון הדפסת ספרים אשר מדפיס א' אסף וקבץ הסכמות ואיסור מגאוני הזמן נ"י על זמן קבוע שלא יודפסו הספרים שלו בדפוסים אחרים. והיה ההסכמה על זמן קבוע וכבר ספו תמו הספרים של מדפיס הראשון בתוך הזמן. אם יש רשות למדפיס אחר להדפיס בתוך הזמן כיון שכבר בטל טעם ההסכמה ואיסור שלא ישיג אחר גבולו ולא יהיו שלוחי מצוה ניזוקין

והנה אמרו בשם הגאון המפורסם מופת הדור מוהר"ז מבראד זצללה"ה. שדעתו נוטה להחמיר. ולו שם בשלשה טעמים. א' מהא דאמרי' בש"ס ביצה ה' ובשאר מקומות בש"ס כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אע"פ שבטל הטעם והסיבה ומי יודע אם יגיעו האחרונים למעלת הראשונים. ב' מהא דגיטין ע"ד ב' דפסקינן כרבה גבי אריס דכ"ע דלו תלת כו' ולבסוף אתי מיטרא הא לא איצטריך ומזלו גרם וכן פסקינן בטוש"ע ח"מ סי' של"ה סעיף ג' שהאריס כשותף ואינו כפועל. וגם כאן זכה המדפיס במה שזירז ומכר קודם זמן ההסכמה. ג' מהא דגיטין ע"ו ב' גבי ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש ה"ז גט. ואיבעיא הוא בש"ס כי שרינן לאלתר שרינן או לאחר י"ב חדש כי מקיים תנאי ולא איפשטא ולחומרא עבדינן. א"כ חזינן אף דבטל הסיבה שלא יבוא בודאי. עכ"ז צריכה להמתין עד הזמן. ומזה פסק הרמ"א ביו"ד סימן ר"ך סעיף ט"ו בשם ת"ה אם נדר דבר לעשות עד שיהא בנו בר מצוה ומת הבן קודם בר מצוה צריך להמתין עד זמן שהיה ראוי להיות בנו בר מצוה. זהו תורף דברי הגאון מוהרא"ז כפי שאמרו בשמו

ועתה נבוא אל הענין בס"ד לברר אם יתכנו דברי קדשו להלכה וזה החלי בס"ד. בענין אם לחוש להסכמות ואיסור לדבר שבמנין שאף שבטל הטעם עכ"ז צריך מנין אחר נברר בס"ד פרטי הגדרים של דבר שבמנין ומתוך זה יתברר בס"ד נד"ד

הנה בש"ס ביצה ה' גבי תקנתא לעטר שוקי ירושלים בפירות שריב"ז לאחר החורבן נמנה להתירו. וקאמר הש"ס טעמא דנמנו הא לא נמנו לא. ופרש"י ואע"ג דממילא ליתא לתקנתא קמייתא דהא כדי לעטר שוקי ירושלים הוא דהוי וכיון דחרבה מה לנו לעטרה לצורך נכרים כו' אעפ"כ צריך מנין אחר להתירו

והנה לא נתברר בש"ס אם המנין אחר יהיה גדול מהראשונים או קטן. והר"מ בפרק ב' מה' ממרים ה"ב כתב ב"ד