בית אליקום מג

ליה סברא זו לחלק בין האם להבת. אבל לדידן דקי"ל לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. אין חילוק בינה לבתה ואין דברי התוס' הנ"ל סותרים כלל

עכ"פ יהיה איך שיהיה ר"י איירי בכל גווני וכיון דקי"ל בתרי רובי תנשא לכתחלה לשיטת הרמב"ן והרשב"א וה"ה אף באינה טוענת. א"כ היכא דאיכא רוב המשפחה כשרים כ"ע מודים שכשרה בין האלמנה ובין הבת ואתה נושא בתה וכן אלמנתו אלא דחולקים על ר"י דמחלק בינה לבתה. אבל ברוב המשפחה כשרים שניהם כשרים. ובהכי ניחא הא דלא הביא הרי"ף והרא"ש הא דינא דאלמנת עיסה כי כיון דפוסקים בתרי רובי דכשרה אף באינה טוענת. ה"ה וכ"ש באלמנת עיסה וכן הבת אם רוב המשפחה כשרות. ובהכי ניחא נמי קושית התוס' כתובות שהקשו בדף י"ד ד"ה ר' יהושע דמשמע מהסוגיא דר' יוסי סובר דאלמנת עיסה כשרה ובקדושין מוכח דר' יוסי סובר דאלמנת עיסה פסולה. דבאמת בכה"ג היכא דרוב המשפחה כשרות כ"ע מודים דהאלמנה וכן הבת מותרת כיון דקי"ל בתרי רובי מותרת להנשא לכתחלה באינה טוענת ובקדושין מיירי בנתערב חד בחר. ובכה"ג אף האלמנה אסורה. ואפשר דהרי"ף סובר דבספק א' בגוף וספק א' בתערובות לא מהני להכי במעלות יוחסין החמירו היכא דנתערב חד בחד אף אם נאמר דמהני בכה"ג משום דספק הראשון מותר מן התורה. אבל היכא דאיכא רוב משפחה כשרים מותר בלא"ה מטעם תרי רובו כשיטת הרשב"א ז"ל. ור"ג ע"כ מדפליג בסתמא אר"י חולק אף היכא דאיכא רוב כשרות. ע"כ כתב הרשב"א דר"ג חולק על דין זה דתרי רובי ג"כ ואנן לא קי"ל בזה כר"ג ומתורץ קושית הפ"י לנכון לפ"ז יצא לנו לדינא היכא דנתערב ברוב כשרות הספק חלל לשיטת הרשב"א וסייעתו ושיטת הרי"ף אף הבת כשרה להנשא לכתחלה. ואף לשיטת הרמב"ם דפוסק בתרי רובי אם לא טענה לכתחלה לא תנשא. עכ"פ הבת כשרה בדיעבד. ואין חילוק בינה לבתה כמו בתרי רובי והיכא דנתערב הספק חד בחד עכ"פ כיון דבחד ספק מותר מן התורה ואף להסוברים דספק א' בגוף וספק א' בתערובות לא הוי ס"ס כיון דהוי חזקה דכשרות להאם אף הבת מותרת בדיעבד. אלא שעכ"פ אף האם אסורה להנשא לכתחלה כפשטא דסוגיא דקדושין

ומה שהוכיח עוד הרב שם מהא דר"ג דאלים ליה ברי אפי' בחד ספיקא נקיל ליה שמא אפילו בס"ס א"כ חזינן דברי עדיף מס"ס וכיון דקי"ל דאין ע"א נאמן באיתחזק איסור מכש"כ דס"ס לא מהני בחזקת איסור. לא הבנתי כלל באיזה צד נתפוס קושיתו היכא דאיכא רוב פסולין וטוענת ברי. מדאורייתא נאמנת כיון דטוענת ברי ואית לה חזקת כשרות מגרע את הרוב ולכתחלה באמת לא תנשא מדרבנן. ואם אמנם היכא דאיכא רוב כשרים לשיטת הפוסקים שסוברים דלכתחלה תנשא היכא דאיכא רוב כשרים וטוענת ברי דלא כשיטת הרמב"ם דסובר דאף בטוענת בעינן לכתחלה שני רובי. א"כ כיון דאיכא רוב כשרים וטוענת ברי נשאת לכתחלה. ובס"ס לא מהני להנשא לכתחלה מאן לימא לן דס"ס לא עדיף מטוענת ברי הא אף לר"ג אם היה ס"ס בפ"ע ורוב בפ"ע אף ר"ג מודה שתנשא לכתחל' והא דאוס' ר"ג באלמנת עיסה אף אם רוב המשפח' כשרים עכ"ז הספק הראשון הוא ספק א' ובספק השני איכא רובא. אבל אם היה ס"ס בפ"ע ורוב בפ"ע אף ר"ג מודה שתנשא לכתחלה ומכש"כ לפי מה שכתבנו דאנן לא קי"ל אף בזה כר"ג היכא דאיכא רוב המשפחה כשרות כנ"ל. א"כ בכל צד שצדדנו לא מצינו לחז"ל שברי יותר טוב מס"ס ואדרבה גרע אף לר"ג ונסתר הוכחת הרב כי ע"כ אין בגדר קושי' מדאורייתא כי התורה לא נתנה נאמנות באיתחזק איסורא ורוב מהני מדין תורה א"כ חזינן דרוב עדיף מברי ואעפ"כ ברוב א' היכא דלא טענה לא תנשא לכתחלה לכ"ע ואף בדיעבד אם נשאת תצא ברוב א' היכא דלא טענה ובברי עם החזקה דכשרות אף ברוב פסולים אם נשאת לא תצא. וע"כ עיקר הטעם משום החזקה כיון דטוענת ברי אז החזקה דכשרות אלים. אבל היכא דלא טענה אין החזקה דכשרות אלים כיון שלא ידעה. א"כ עיקר הטעם משום חזקה דכשרות דהברי מאלים להחזקה ונסתר ממילא הוכחת הרב דהא חזינן מופת ע"ז מרוב גופא ואין להאריך בזה

ועתה נבוא לדון בעיקר ראיית הרב דס"ס לא הוי כמו רוב מהא דקי"ל בספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אפי' כמה ספיקות וכתבו התוס' ב"ב נ"ה הטעם דחידוש הוא דאף דאיכא חזקת היתר אפי' טמאה התורה מה לי חד ספק מה לי כמה ספיקות. והקשה הרב הא גבי ט' צפרדעים ושרץ א' ביניהן ופירש א' מהן טהור אף ברה"י. א"כ חזינן דהולכין אחר הרוב בטומאה ברה"י ואין הולכין אחר ס"ס. ומזה דן הרב דס"ס לא הוי כמו רוב ולכאורה היא קושיא עצומה

אבל באמת נראה לע"ד ברור כשנעמוד עוד על דברי הרשב"א בתשו' שם שהביא ראיה מהא דפ"פ כתובות ט' דמהני ס"ס להכשיר אשה לבעלה. ולכאורה הוא משולל הבנה לאיזה תכלית הביא הא דפ"פ הא שם לא איתחזק איסור. ע"כ נ"ל והוא לפי דקי"ל ביבמות י"א ובסוטה כ"ח דספק סוטה אסורה כודאי מדאורייתא. ובסוגיא דפ"פ אמרו דפ"פ הוי כקינוי וסתירה א"כ בספק א' אסורה מדאורייתא כודאי והוי כמו איתחזק איסורא הא לא עדיף חזקה מודאי איסור ואע"פ כן כשיש עוד ספק מתירים אותה לבעלה. א"כ מוכח שפיר דס"ס מהני אף במקום דאיתחזק איסור

ובזה נ"ל ברור טעם של הרמב"ם בפי"ח מה' א"ב ד' י"א היכא דאיכא חד ספיקא לא מהני מה שאומרת האשה שנאסרה. ואף שהרא"ש ז"ל בכתובות נתן טעם לשיטת רבינו יונה וסייעתו היכא שמודת ואומרת ברי שנאנסה אינה אסורה אפי' בחד ספק כמו שמהני ברי דידה אף ברוב פסולים גבי היתה מעוברת. אבל הר"מ סובר כיון דאסורה מדאורייתא והספק עשאו התורה כודאי ויותר אינה נאמנת במקום דאתחזק איסור והא דמהני ברי שלה גבי ראוה מעוברת כיון דאיכא חזקה דכשרות וברי וכאן בפ"פ בספק א' הוי כסוטה דאינה נאמנת ולהכי בדין י"ב שם הביא הר"מ הך דין דספק סוטה וסמוכין דרשינן בדברי רבינו וכ"ה בירושלמי דפ"פ הוי כספק סוטה ומיירי בספק א'. ואף שהרשב"א חולק על הרמב"ם וסובר כשיטת רבינו יונה היכא דמודית שמשנתארסה נאנסה מותרת לבעלה אף בספק א' כמבואר בס' אסיפת זקנים אסוגיא דפ"פ דף מ"ג שיטת הרשב"א באורך. היינו משום דסובר דלא דמי לסוטה היכא שטוענת ברי שמשנתארסה נאנסה דעיקר הטעם בסוטה משום דרגלים לדבר אע"ג שספק טומאה ברה"י גמרינן אף היכא דליכא רגלים נדבר שם ליכא טענת ברי ע"כ אף דאיכא חזקת טהרה טמא ברה"י. א"כ בספק א' בפ"פ היכא שטוענת ברי שמשנתארסה נאנסה כיון שאינה מכחשת את הבעל נאמנת דלא דמי לסוטה יעו"ש. אבל עכ"פ הסוגיא איירי במכחשת אותו ואומרת בתולה אני והוא טוען פ"פ ואיכא רק חד ספק הוי שפיר כספק סוטה. ע"כ קאמר הש"ס ותסברא קנוי וסתירה אין עדים לא ופ"פ כעדים דמי בכה"ג היכא שמכחשת והוי שפיר כמו ספק סוטה ואעפ"כ מהני ס"ס מזה מוכח שפיר דאף באתחזק איסור מהני ס"ס ועיין תו' ריש נדה שכתבו שם תירוץ נכון איך ילפינן ספק טומאה ברה"י אף דאיכא חזקה מהא דסוטה דאיכא רגלים לדבר יעו"ש. עכ"פ בכה"ג שמכחשת ואומרת בתולה אני הוי שפיר ספק סוטה ואף ע"פ כן מהני ס"ס ומוכח כנ"ל. וא"כ יקשה למה בספק טומאה ברה"י מטמאינן אפילו כמה ספיקות ובסוטה מטהרינן אפי' בס"ס כדמוכח מהא דפ"פ. וע"כ צ"ל דבאמת מדאורייתא בס"ס טהור ברה"י. אלא דחז"ל חששו לחומרא כיון שהספק הראשון הוא כודאי ע"כ חשבו את הספק השני כספק ראשון שכולה חדא גזירה לכמה ספיקות והא דגזרו בספק טומאה ברה"י ולא גזרו בסוטה על ס"ס היינו משום דמצינו דבטומאה חלוק רה"י מרה"ר בספק א' ע"כ גזרו חז"ל בספק ספיקא