בית אליקום מ

ולפי' רש"י מחולקים בזה רב ושמואל לרב מחשב חזקה היכא דליכא חזקה הסותרת ולשמואל אין חזקה דהשתא כלל חזקה. ואכתי קשה לפי' ר"י אליבא דרב דרגילות כו' וכבר כתבנו ההכרח מהא דר"נ דאזלינן בתר השתא דאיכא רוב ב"א בחזקת בריאים והלא ע"כ לרב לשיטתו מוכרח זה מסיפא דר"נ דתני ואם שכ"מ הוא עליהם להביא ראיה והלא רב סובר באמת להלכה הולכין בממון אחר הרוב להוציא מיד המוחזק ואמאי אם שכ"מ הוא עליהם להביא ראיה הלא רוב ב"א בחזקת בריאים קיימא והיו למקבלי המתנה להוציא מיד הנותן אלא ע"כ דחזקה דהשתא הוי חזקה שפיר ואיכא חזקה דהשתא וחזקת ממון ע"כ לא אזלינן בתר רוב ב"א א"כ הוא קשה אמאי הוכרח ר"י לפרש דרגילות כו' הלא ע"כ מוכרח מהא דסיפא דר"נ דחזקה דהשתא הוי חזקה אליבא דרב וצ"ל דר"י פי' זה לדידן דקי"ל כרב גבי קדשה אביה ועצמה ביום הנשלם ו"ח. והא אנן קי"ל כרבי יעקב ולא כר"נ ואף דנוכל לומר דאעפ"כ אנן סוברים סברת ר"נ דאזלינן בתר חזקה דהשתא רק גבי ממון קי"ל כר' יעקב וא"כ קשה להיפוך מנ"ל מר"נ גופא דאזלינן בתר חזקה דהשתא דהא דסבר ר"נ אם ברי הוא עליו להביא ראיה הטעם כמו שאמר בש"ס א אליבא דשמואל רוב ב"א בחזקת בריאים. ואין לומר לדידן דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ מ"ט דר"נ כשהוא בריא כעת שצריך הנותן להביא ראיה הלא אין הולכין בממון אחר הרוב. י"ל בל"ז ג"כ קשה בש"ס דאמר שמואל אנא דאמרי כר"נ כו' הלא הא שמואל סובר אין הולכין בממון אחר הרוב אלא ע"כ צ"ל כיון דהוא השתא בריא לפנינו ריעותא הוא דמיקרי א"כ דמי שפיר למקוה שנמדד ונמצא חסר כו' דמודה שמואל דהוי תרתי לריעותא ואף דל"ל חזקה דהשתא כלל א"כ כיון שרוב ב"א בחזקת בריאים רק מיעוט חולים והוא כעת בריא לפנינו מגרע את המיעוט והוי כמו מיעוטא דמיעוטא לפ"ז בה"א זה דשמואל סובר כר"נ ע"כ אנן סוברים דהיכא דאיכא רוב וחזקה מוציאין מיד המוחזק אף לשמואל דאין הולכין אחר הרוב מכש"כ מהא דאם בריא הוא עליו להביא ראיה דלא הוי רק ריעותא ולא חזקה היכא דמסייע לרוב מוציאין מיד המוחזק ובסמוך נדבר אי"ה מזה. עכ"פ מהא דרישא דאם בריא הוא דסובר ר"נ עליו להביא ראיה אין ראיה דחזקה דהשתא הוי חזקה ומסיפא דאם שכ"מ הוא דעליהם להביא ראיה ג"כ אינו מוכח כלל חזקה דהשתא דאיכא למימר דאין הולכין בממון אחר הרוב ע"כ לא אזלינן בתר רוב ב"א דבחזקת בריאים קיימי להוציא מיד המוחזק כיון שאין ריעותא דהשתא מסייע להרוב א"כ לדידן אינו מוכח בין מרישא ובין מסיפא דר"נ דחזקה דהשתא הוי חזקה ע"כ הוכרח לפרש הר"י בעל התוס' להכי פסקינן גבי שערות כו' כרב משום דרגילות שערות לבוא מצפרא אבל רב בעצמו לשיטתו דסובר דהולכין אחר הרוב בממון מוכח שפיר מהא דסיפא דר"נ דאם שכ"מ הוא עליהם להביא ראיה דע"כ חזקה דהשתא הוי חזקה שפיר ואיכא חזקה דהשתא וחזקת ממון ע"כ לא אזלינן בתר הרוב כנ"ל

ובהכי ניחא הא דקאמר בש"ס אמר לך רב אנא דאמר כרבי יעקב כו' ונתקשה בעל פ"י בזה הא רב ע"כ אינו סובר כר' יעקב כדמוכח מהא דאם בריא הוא שלר' יעקב על המקבל להביא ראיה והא איכא רוב ב"א בחזקת בריאים וגם הוא כעת בריא לפנינו והך דהשתא עכ"פ מסייע הוא כמו גבי מקוה כנ"ל ורב סובר הולכין בממון אחר הרוב. אך באמת עיקר כוונת הש"ס לדידן דקי"ל בהא כרב גבי קדושין וקי"ל כר' יעקב ולרב בעצמו שחזקה דהשתא הוי חזקה שפיר ולמי שסובר כוותיה בהא וגם פוסק בזה כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב יכול לסבור כר' יעקב ג"כ והא דאם בריא הוא אף דאיכא חזקה דהשתא עם הרוב אין מוציאין ממון אלא שבאמת למ"ד כשמואל לא מוכח כלל דאין הולכין אחר הרוב מהא דר"נ דחזקה דהשתא הוי חזקה כנ"ל ע"כ הוכרח ר"י לפרש בכאן שרגילות שערות לבוא מצפרא מחמת זה הטעם פסקינן באמת כרב בקדושין ולא מחמת טעם דרב שסובר דחזקה דהשתא הוי חזקה אבל באמת רב אינו סובר כר' יעקב וכנ"ל ואנן דפסקינן דאין הולכין בממון אחר רוב וקי"ל בקדושין כרב וגם קי"ל כר' יעקב ל"ל כלל חזקה דהשתא לחזקה אף היכא דאין חזקה כנגדה והטעם בקדושין דקי"ל כרב משום דרגילות וכנ"ל

והנה לפי שיטת רש"י דסובר דקי"ל כרב וחזקה דהשתא הוי חזקה היכא דליכא חזקה הסותרת מוכח מהא דקי"ל כר' יעקב דאף אם בריא הוא עליהם להביא ראיה ה דאין הולכין בממון אחר הרוב אף היכא דאיכא חזקה בהדי הרוב חזקה דהשתא ורוב ב"א בחזקת בריאים דלא כבעל פנ"י בחדושיו לכתובות י"ו ובק"א שסובר לדינא היכא דאיכא חזקה עם הרוב מוציאין ממון לדידן אלא דיש לדחות דאף לדידן לשיטת רש"י חזקה דהשתא אינה חזקה כל כך כמו חזקה קמייתא בכל התורה ע"כ אין מוציאין מיד המוחזק אבל היכא דאיכא חזקה טובה עם הרוב אפשר דמוציאין מיד המוחזק. ועדיין נשאר לנו לברר זה מהא דב"ב קי"ג ב' גבי מתנת שכ"מ דלא כתב בה ומגו מרעיא איתפטר לבית עולמו דהמקבל אומר דנפטר מתוך חולי זה והיורשים אומרים שלא נפטר מזה החולי ועמד דסובר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו ואזלינן בתר השתא כר"נ וכתבו התוס' בדה"מ דברי ר"נ דהך סוגיא פליג אסוגיא דקדושין דאל"כ לא מוכח כלל מהא דר"נ להא דרבה כיון דבכאן אדרבה רוב חולים לחיים כמו שהקשה אביי לדבריו ועיקר טעם דר"נ דאם בריא הוא דרוב ב"א בחזקת בריאים וכן מהא דסיפא ואם שכ"מ הוא כו' ג"כ הטעם שהיורשים מוחזקים וחזקת ממון אתם ובתוס' בד"ה כמאן אזלי כתבו והא דלא קאמר כר"מ דמתניתין שסובר עליו להביא ראיה שהיה שכ"מ ע"ש שתירצו בדוחק. ובל"ז קשה לי מאד איך יכול ר"מ לסבור כר"נ לפי שיטת רבה דסובר דחזקה דהשתא אלים כ"כ אף להוציא ממון ואף היכא דאיכא רוב המסייע להמוחזק הא ר"מ סובר גבי נגע באחד בלילה ולא ראה חי מבערב דטהור ולא אזלינן בתר חזקה דהשתא כלל כדמוכח בסוגיא דערובין הנ"ל ואזלינן בתר חזקה דמעיקרא דחי היה. א"כ מאי הוכחה דהרי מת וקברו מוכיח נימא דהשתא הוא דמת והא דהיה שכ"מ בשעת המתנה אין ריעותא דרוב חולין לחיים וכ"ש להוציא ממון עכ"נ בבירור דר"מ ל"ל הא דרבה כדמוכח מתוך ההכרח הזה. ובזה מתורץ קושית התוס' הא דלא קאמר הש"ס דשמעתא דרבה אזלא כר"מ והא דסובר ר"מ במתני' עליו להביא ראיה שהיה שכ"מ וקאמר בש"ס שם ר"מ כר"נ היינו דסובר היכא דליכא חזקה קמייתא אזלינן בתר חזקה דהשתא וא"כ כיון שרוב ב"א בחזקת בריאים קיימא איכא רוב לסייע להמקבל וגם הוא כעת בריא לפנינו דאיכא חזקה דהשתא כיון דליכא חזקה דמקודם הסותר כמו בנגע באחד כו' א"כ איכא חזקה ורובא ולדידיה לר"מ דסובר אף באיסור חוששין למיעוט רק היכא דאיכא חזקה ורובא הוי המיעוט כמאן דליתא כמבואר ביבמות קי"ט ואין חילוק אצלו בין ממון לאיסור וכיון דאיכא חזקה דהשתא ורובא רוב ב"א כו' ע"כ עליו להביא ראיה ע"כ קאמר הש"ס שפיר ר"מ כר"נ. אבל כרבה אינו סובר ר"מ כנ"ל. אלא דלפ"ז יקשה יותר על רבה כיון דע"כ ר"מ דסובר כר"נ סובר הטעם מחמת רוב ב"א בחזקת בריאים וחזקה דהשתא מסייע אבל היכא דאיכא רוב הסותר לחזקה דהשתא כגון בהא דרבה דרוב חולים לחיים וגם חזקת ממון מנ"ל לרבה דחזקה דהשתא אלים כ"כ וצ"ל דרבה סובר להלכה באמת כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ואף היכא דאיכא חזקה עם הרוב אין מוציאין ממון וע"כ סובר דמדאורייתא אין מוציאין ממון ע"פ רוב א"כ אמאי סובר ר"נ אם בריא הוא עליו להביא ראיה ואף אם דחזקה דהשתא הוי כמו חזקה קמייתא אינו מועיל לסייע להרוב להוציא ממון אלא ע"כ דחזקה דהשתא אלים משאר חזקות. ומזה שפי' רבה דעיקר אלמות להוציא ממון הוא חזקה דהשתא ולא מחמת סיוע הרוב דהא חזינן ברוב וחזקה אין מוציאין אף ע"ג דהוי עי"ז מיעוטא דמיעוטא א"כ מי נתן הדברים לשיעורים לחלק