בית אליקום לט

סוף טומאה מתחלת טומאה. א"כ קשה הא קי"ל בקדושין ע"ט ב' כרב גבי קדשה אביה בבוקר וקידשה עצמה בערב ושניהם ביום שנשלם חדשים של נערות דאין חוששין לקדושי האב כלל כיון שהיא בוגרת לפנינו וכן הובא באהע"ז סי' ל"ז סעיף ה' לפסק הלכה. א"כ חזינן דאזלינן בתר חזקה דהשתא היכא דליכא חזקה אחרת כנגדה כי היום עשוי להשתנות ואין כאן לא חזקת נערות ובגרות ולר"ש הלא אין הולכין כלל אחר חזקה דהשתא כי ר"ש ל"ל טעמא דהרי חסר לפניך דהשתא הוא דחסר כמבואר בתוס' נדה ג' א' דה"מ ושניהם. והרי התם איכא חזקת המקוה נגד חזקת הטומאה והיה לנו לילך אחר חזקה דהשתא ואעפ"כ סובר כ"ש דהוי ספק וקשיא לכאורה הלכתא אהילכתא לפי פסק הר"מ

אך יש ליישב זה על הר"מ בשני אנפין. או דנאמר דהר"מ סובר כשיטת הרמ"ה דעה שניה בש"ע שם דדוקא במכחישתו האשה להאב ואומרת שבגרה מצפרא הוא דאין חוששין לקדושי אב אבל באינו מכחישתו צריכה גט משניהם. א"כ לא אזלינן בתר חזקה דהשתא כלל. ובהכי ניחא דלא הביא הר"מ כלל הך דין דרב בפ"ג מה' אישות והביא במקום דין זה דין אחר כל שהוא ספק בוגרת בין שקדשה עצמה או אביה ה"ז מקודשת מספק. והיינו ביום שנשלם ו"ח של נערות ואף שהיא כעת בוגרת לפנינו לא אזלינן בתר חזקה דהשתא כלל. רק במכחישתו אז אין חוששין לקדושי אב וזה לא הוצטרך הר"מ להביא כי זה פשוט לדינא כיון שהיא אומרת ברי שבגרה מצפרא בודאי קדושי' קדושין. או נאמר דהר"מ סובר כשיטת ר"י בתוס' קדושין דה"מ מי איכא דרגילות שערות לבוא בבוקר. ע"כ סבר רב אין חוששין לקדושי אב כלל

ועיין תוס' נדה ב' דה"מ השתא הוא דחזאי. דכתבו שם התוס' בביאור יותר דעיקר טעם הוא מחמת דרגילות שערות לבוא מצפרא ולא אזלינן בתר חזקה דהשתא והא דמקשה הש"ס ממקוה וחביות לשמואל ה"נ ה"מ למיפרך לרב דדוקא בשערות קאמר רב אלא דלשמואל פריך בפשיטות טפי. וכן הא דקאמר בש"ס רב כר' נתן אע"ג דרב דוקא בשערות קאמר התם נמי רוב העולם בריאים הם ואית לן למימר דברי היה כמו שהוא עכשיו עכ"ל. ואף שי"ל שהתוס' כתבו זאת בה"א דלא ידעינן אכתי מסברת תרתי לריעותא. אבל במסקנא נ"ל דבאמת עיקר טעם של רב הוא מחמת חזקה דהשתא. עכ"ז הר"מ שפוסק כאבע"א דש"ס נדה וסובר סברת ר"י לאמת דעיקר טעם של רב מחמת דרגילות שערות לבוא מבוקר א"כ לא קשה ד. על הר"מ מתרי טעמי הנ"ל

וע"פ דברי התוס' בנדה יובן היטב תוס' קדושין דה"מ מי איכא שמתחלה כתבו סברת רש"י דהיום עשוי להשתנו' ואין חזקה דנערות ולא דבגרות. ואח"כ בסוף כתבו סברת ר"י שרגילות שערות לבוא מצפרא. ובתוס' שאח"ז בדה"מ אלא הכא כתבו הרי הכא דליכא חזקה משום דבר לא מנערות ולא מבגרות שהיום עשוי להשתנות ונראה לכאורה שדיבורי התוס' סותרים זה לזה פעם כתבו סברת רש"י ופעם כתבו סברת ר"י ועוד לאיזה צורך המציא ר"י סברתו בשלמא שם בנדה מוכרח סברת ר"י בה"א אבל לאיזה צורך כתבו כאן סברת ר"י כיון דבמסקנא א"צ לסברא זו אך כוונתם הוא כך כיון דבש"ס קאמר דהטעם של ר"נ מחמת דכ"ע בחזקת בריאים קיימי א"כ קשה על רב איך פוסק גבי קדושין לילך אחר חזקה דהשתא הא איכא למימר טעמא דר"נ מחמת רוב העלם בחזקת בריאים קיימי. אבל גבי שערות ליכא הך רוב ע"כ צ"ל פי' ר"י דרגילות שערות לבוא מצפרא ודמי שפיר להא דר"נ כנ"ל בתוס' נדה. ע"כ כתבו בדה"מ מי איכא לסברת ר"י כי אליבא דרב קאמינא אבל בדה"מ אלא שכתבו אליבא דשמואל ושמואל ע"כ פליג על סברת רב דרגילות שערות לבוא מצפרא רק דאין חזקה משום דבר ע"כ כתבו סברת רש"י שהיום עשוי להשתנות א"כ בין רב ובין שמואל אין סוברים כלל חזקה דהשתא אף היכא דליכא חזקה אחרת כנגדה רק עיקר טעם של רב מחמת דרגילות שערות לבוא מצפרא ודמי שפיר להא דר"נ דרוב בריאים הם. ולפ"ז אף אם קדשה עצמה בלא אביה ביום הנשלם ו"ח של נערות מקודשת בודאי דלא כמו שכתב הב"ש בסק"ג דמעמידין אותה על חזקת פנויה והוי' ס"ק כיון דעיקר טעם של רב דרגילות שערות לבוא מצפרא הוי חזקה שפיר אף נגד חזקת פנויה. והתוס' שכתבו בדה"מ קדשה אליבא דשמואל אם קדשה אביה בעצמה אין קדושין כלל דאמרינן העמד האשה על חזקת פנויה כמו שהיתה קודם שקדשה היינו אליבא דשמואל דל"ל סברא דרגילות שערות כו'. א"כ הוי ס"ק ואזלינן בתר חזקת פנויה ואינה מקודשת. אבל אליבא דרב דסובר דרגילות שערות כו' והרי היא בוגרת לפנינו מאי איכפת לן חזקת פנויה הרי ראינו שנתקדשה ואיכא חזקה דרגילות שהיתה בוגרת היום והוי כמו מקוה שנמדד וטבל הטמא בתוכה שאין אנו צריכים לבדוק אם חסרה המקוה וכ"ש בכה"ג שהיא בוגרת לפנינו והי' לה חזקה דרגילות ביום הנשלם ו"ח הרי נודע לנו בבירור שנתקדשה. כדת והב"ש שכתב דהוי ס"ק שסובר דחזקה דהשתא הוי חזקה כשיטת רש"י כיון דאין חזקה הסותרת שהיום עשוי להשתנות. ע"כ סובר היכא דאיכא חזקה פנויה כנגד זה הוי ס"ק וגם בזה יש לדין דדוקא אליבא דשמואל דל"ל כלל חזקה דהשתא א"כ היכא שקדשה אביה בעצמה מעמידים אותה על חזקת פנויה שפיר. אבל אליבא דרב דהוי חזקה לפי שיטת רש"י א"כ דמי שפיר להא דטמא שטבל במקוה שנמדד וא ואינו ידוע אם חסר כי אין חזקת המקוה סותרת החזקה של הטומאה כי כך הוא המדה הטמא טובל במקוה ונטהר מטומאתו וכשהמקוה נמדדת היא מקוה כשירה ע"פ ד"ת ואין החזקות סותרות כלל כמו כן נאמר בנידון הקדושין כיון שהשתא היא בוגרת לפנינו ונתקדשה ביום הנשלם ו"ח דמהני חזקה דהשת' לומר שהיתה ביום הנשלם בוגרת מאי איכפת לן שהיתה פנויה ע"י מעשה הקדושין יצאתה ובוגרת לפנינו הוי חזקה והרי נודע ע"פ החזקה שנתקדשה כראוי ואין חזקת פנויה סותרת כלל והוי כמו הטמא שטבל במקוה מדודה ואין ריעותא דחסר ועכ"פ לפי' ר"י דרגילות והיא השתא בוגרת הוי כו' ודאי קדושין אף דקדשה עצמה בלא אביה

ואח"ז ראיתי בס' פ"י שכתב הא דכתבו התוס' דרגילות כו' לאו רוב גמור הוא אלא דשכיח קצת יעו"ש בספרו. ובאמת אשתמיט להרב בזה הרגע דברי התוס' נדה דשם מבואר דהוי רוב גמור כנ"ל וא"כ לא קשה על הר"מ מהא דרב מחמת ב' אופנים הנ"ל שכתבנו ואין להקשות בין לשיטת רש"י ובין לשיטת ר"י דרגילות כו'. עכ"פ קשה על שמואל כיון שמסיק בש"ס שם דבתרתי לריעותא מודה שמואל דהוי ודאי א"כ ע"כ סבר דאזלינן בתר חזקה דהשתא כיון דהוי ודאי מחמת דחסר לפניך והרי שמואל חולק על רב וסובר דחוששין לקדושי שניהם וכבר העיר בזה בעל פ"י שם ודחק לחלק ע"ש

אך באמת נראה כי כיון שכבר כתבו התוס' בנדה וערובין הנ"ל ובכתובות בשמעתא דמומין דחזקה דהשתא אינו אלא לחומרא בקדשים דכל הטומאות כשעת מציאתן אינו אלא בקדשים. ע"כ סובר שמואל דאף דליכא חזקה נגד חזקה דהשתא אעפ"כ אינה חזקה כלל ליחשב ודאי כמו כל החזקות בכל התורה אלא דריעותא הוא דמקרי ומסייע לחזקה דאדם טמא גבי מקוה לסתור את חזקה דמקוה ואלים חזקת הטמא מחזקת המקוה ע"כ הוי ודאי אבל כל שאין סיוע לריעותא דהשתא ריעותא דהשתא לא מחשב חזקה עבור זה להיות רק שהספק אינו ספק השקול ע"כ פסק שמואל שפיר דחוששין לקדושי שניהם תדע דלא מדמי הש"ס כלל הא דמקוה פלוגתא דר"ש ורבנן לפלוגתא דר"נ ור"י אלא דזה בזה לא תליא ואף לרבנן דר"ש דסבר גבי מקוה ודאי ואעפ"כ ל"ל חזקה דהשתא כלל אף היכא דליכא חזקה הסותרת לזה ורק ריעותא הוא דהוי לאלים חזקה דאדם טמא ולר"ש אף ריעותא לא מיקרי והוי ספק השקול חזקה נגד חזקה ולפי' ר"י לכ"ע אין חזקת דהשתא כלל אף לרב רק דעיקר הטעם משום דרגילות שערות לבוא