בית אליקום לב

ללמד זכות על הראשונים ובמקום הדחק אין ברכה לבטלה ח"ו. וכ"ש לפי מש"כ הגאון האמיתי מוהרא"ז בתשובה סימן נ"ז דבנטל יחור מן המורכב כזה בכה"ג ליכא שום חשש. וכל מעשה מורכבים הוא ע"ד זה להיות נוטל יחור מן המורכב ונוטע במקום אחר בכה"ג מותר לנטוע כמבואר בירושלמי ובכל הפוסקים

אלא שדברי הגאון מוהרא"ז ז"ל נפלאי' המה שהחליט בכה"ג שלקח יחור מן המורכב יחור אתרוג בלימין בכה"ג אף אם נטע באילן אתרוג מותר כי אין כאן שום הרכבה כלל ביחור שהוא נושא פירות אתרוג. ומותר לכל הטעמים בין לטעם מהרמ"א בין לטעם המ"א דהוי אתרוג גמור ע"כ מותר ליקח יחור מהמורכב באילן אחר ולא חיישינן. ומותר להרכיבו במין היחור שיוצא ממנו כגון אגוז ע"ג אפרסק מותר להרכיבו באגוז אבל לא בעיקר האילן. כ"כ מפורש שם ד' ע"ז ב' וכ"כ שם דף פ' א' ב'. וכן לאיסי בן יהודא דאוסר לרכוב על פרידה בכה"ג ליקח יחור מהמורכב ולנטוע במין אילן היחור מותר כמו שמותר לנטוע היחור בפני עצמו יעו"ש שהאריך בזה הרבה. ולענ"ד בלי ספק דז"א דדוקא לנטוע בפני עצמו מותר. אבל להרכיב היחור במין אילן היחור אסור בודאי וז"ל הירושלמי פ"א דכלאים ה"ד גוי שהרכיב אגוז ע"ג אפרסק אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו יחור והולך ונוטע במקום אחר מה נפיק מנהון קידרי פירסקי הרכיב תריד ע"ג דרכון אף על פי כו' נוטל ממנו זרע וזורע במ"א מה נפיק מנהון קירבי לבנין כו' א"כ מבואר כמו שהזרע שלוקח משם במקום אחר שמותר לנטוע בפני עצמו והיוצא מהם אסור עם ב' המינים כמו כן ביחור דנפיק מנהון קידרי פירסקי הוי כלאים עם ב' המינין וכן חשב עוד שם ביר שלמי כמה דברים זיתים ורימון מה נפיק מנהון שיזפון דהוי כלאים עם ב' המינים אם כן ה"ה היחור היוצא מאגוז ואפרסק אסור לה להרכיבו בין עם אגוז בין עם אפרסק. אלא דעיקר ההיתר לנטוע בפני עצמו כמו הפרי היוצא מהרכבה מותר כן היחור ודוקא לנטוע בפני עצמו אבל לנטוע במין היחור אפילו באגוז אסור בלי ספק ואיה איפה מצא הגאון מוהרא"ז לחלק באתרוג ולימין יחור שיוצא מזה מותר להרכיבו באילן אתרוג. אדרבה כיון דהירושלמי אמר מה נפיק מנהון אף על היחור שמותר לנטוע בפני עצמו הוא להורות היפך דעת הגאון מוהרא"ז. דאסור להרכיבו אף באילן הדומה לו ונושא פירות שלו. כללו של דבר כיון דהיחור כח הרכבה מעורב בו אף שהוא עץ בעלמא. דוקא בפני עצמו מותר אבל להרכיבו אף במין היחור הנושא פירות שלו אסור כיון דממקומו מוכרע באגוז באפרסק דאסור להרכיב היחור בין באגוז בין באפרסק. אם כן ה"ה בכל ב' מינים

ולבי אומר לי דהגאון מוהרא"ז אגב שיטפי' לא ראה רק לשון הירושלמי שהוא ברמב"ם וטוש"ע שהעתיקו סתם מותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במ"א ולא יותר. אבל המעיין בירושלמי דקאמר מה נפיק מנהון מוכח בבירור דאסור להרכיבו בכל ב' מינים של המורכב ודוקא בפני עצמו מותר. ולחלק בין אלו המינים שחושב בירושלמי ובין שאר המינים אין שום מקום גילוי לזה משום פוסק. אם כן ברור הדבר דאף ביחור אתרוג בלימין ונטל היחור של המורכב והרכיבו אח"כ באתרוג אסור מדאורייתא אף שנושא פירות של האתרוג כיון דכח הרכבה מעורב בתוכו. רק בפני עצמו שרי. אם כן לנידון דידן עדיין לא עלתה ארוכה לפי טעם מהרמ"א והמ"א. וגם אף לטעם הלבוש דאין בו איסור דוקא שנטעו בפני עצמו היחור. אבל אם הרכיב באילן אתרוג אסור מכח הרכבת כלאים. אם כן אין חילוק בין הרכבה ראשונה בין הרכבת היחור בפעם ב' באילן אתרוג. והנה באמת בהרכבת אילן כיון דקי"ל דאין מרכיבין אילן סרק ע"ג אילן מאכל. או להיפך אילן מאכל ע"ג סרק כמבואר בת"כ. וכ"פ בטוש"ע סי' רצ"ה סעיף ג' אם כן חזינן דאסרה התורה הרכבה אפילו במקום שעיקר הוא אילן המאכל. ואילן סרק אינו רק סיוע קצת להפרי. א"כ ה"ה יחור שנוטל מן המורכב של אתרוג בלימין. והרכיבו אחר כך באילן אתרוג. אף שעיקר הוא שנושא פירות האתרוג בטבעו. עכ"ז מורכב הוא ואסור מדאורייתא. דלא גרע יחור המורכב שנוטל מאילן סרק דעיקר הכל הוא אילן המאכל. אם כן ע"כ עיקר הטעם דנוטע במ"א היחור המורכב ומותר גמור כמש"כ המעדני מלך כמו הפרי של המורכב דמותר. וכמו שמוכח כן מלשון הרא"ש בהלכות כלאים. וכ"פ בטוש"ע שכתבו אבל הפרי מותר כו'. ומותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במ"א. והיינו כמו הפרי דמותר. אבל אם הרכיבו אפילו במין היחור המורכב אסור בלי ספק מדאורייתא כמו בהרכבה ראשונה. אף דאינו רק חלק מעט מן אילן הלימין ואין חילוק בין אלו המינין דחשיב בירושלמי פ"א דכלאים ובין שאר המינים אף שנושא פירות למין היחור של אתרוג המורכב וכמו בהרכבה ראשונה אין חילוק בין הרכיב יחור של תפוח באתרוג או להיפך יחור של אתרוג בתפוח. כן ביחור הנוטל בהרכיב יחור של אתרוג בתפוח ונוטל אחר כך ענף מהמורכב ונטעו והרכיבו באתרוג גם כן אסור מצד הרכבה השניה. אלא דלענין יניקה אינו רק קצת כח הלימין מעורב בתוכו. וכיון דלדעת הפוסקים הפוסלים אתרוג המורכב אף דרובא אתרוג. דאזלי בתר היחור הנושא פירות של אתרוג. אעפ"כ כיון דמעורב בו כח הלימין לא בטל. מה יושיענו הרכבה שני' דהוי מיעוטא דמיעוטא כח הרכבה מעורב בו. וכן אפילו בנוטע היחור בפני עצמו במקום אחר אף שמותר גמור. עכ"ז לטעם של מהרמ"א והמ"א עדיין כח הרכבה מעורב בו אפילו חלק א' מאלף אינו אתרוג שלם להפוסלין. בשלמא לסברת הגאון מוהרא"ז ז"ל דסובר דמותר להרכיבו באילן אתרוג לית לן בה מה שמעורב כח יניקה מעט לכל הדעות אבל אם כח הרכבה מעורב בו אפילו חלק א' מכמה אלפים אינו אתרוג שלם להפוסלין. וכיון דאסור להרכיבו בין באילן אתרוג בין בלימין. אם כן אף בנוטע בפני עצמו היחור הרי כח מורכב בו. ובאמת י"ל טעם האוסרים. אף דהוי משהו של חלק התפוח באתרוג. אף שדחינו טעם המרדכי. וגם לא דמי לכלאי בגדים דלא שייך בו ביטול. עכ"ז בהרכבה כיון שאסור מהתורה להרכיבו אף במין שנושא הפירות. הרי חזינן דלא בטל כח המורכב בתוכו. ע"כ לא שייך ביטול בזה אף שעיקר פרי הוא האתרוג. כיון דאסור להרכיבו באתרוג היחור הרי לא נתבטל כח הלימין לענין הרכבה. ע"כ הפרי אסור למצוה לדעת הפוסלים. והוא טעם נכון כיון דחזינן דאסור מדאורייתא להרכיבו. אין שייך אף בהפרי ביטול כלל וכלל. והדקדוק שדקדק הגאון מוהרא"ז. מדלא פליג איסי דאוסר בפרידה. למה לא אסור לאיסי בן עקביא אף ביחור המורכב ליטול. דהוקשו להדדי הרכבת אילן וכלאי בהמה. והנה בהודאת הגאון הנ"ל שם דבאגוז ע"ג אפרסק אסור לאיסי. רק דלא פליג איסי ביחור ברובא דשיירין דנושאים הפירות למין היחור. אבל בפרידה הוא מילתא דפסיקא יעו"ש. הדקדוק קלוש מאוד. דאף אם נדמה בשוה יחור המורכב עם פרידה. י"ל דלהכי לא נקיט מחלוקת איסי ביחור. משום דשם בפרידה מקשה בירושלמי מקרא וירכבו איש על פרדו והרכבתם את שלמה בני על הפרדה. והוצרך לתרץ אין למדין מן המלכות או ברי' היתה. ע"כ קבע הירושלמי פלוגתא דאיסי בפ"ח מכלאים. אבל אם נדמה יחור המורכב לפרידה גם כן אסור לאיסי ליטע היחור בפני עצמו. אלא דמשם אין סתירה מקרא. ע"כ קבע הירושלמי הפלוגתא בפרידה דאיכא להקשות מקרא. וממילא ידעינן ביחור המורכב דאסור לאיסי בן עקביא. או אפשר שיש לחלק קצת בין הנאת הרכיבה בפרידה ובין ליטע בפני עצמו היחור. ועל כל פנים יהיה איך שיהיה לדידן דלא קי"ל כאיסי ע"כ מותר לנטוע היחור בפני עצמו אבל כח מורכב יש בתוכו אף שנושא הפירות למין היחור וכנ"ל ראיה מהרכיב אילן מאכל באילן סרק. וגם מנ"ל לחלק בין אותן שחושב בירושלמי שם. וסתימת לשון הפוסקים שכתבו