בית אליקום לא

בשם ר' יהונתן. ופסק דאף בכה"ג הסייג פטור וכ"פ כל הפוסקים. אף די"ל דמחלקים כמש"כ הרב"י סימן רצ"ד. דהוי כמו זו"ז גורם כיון דהאיסור אינו בעין וכנ"ל. עכ"ז מנ"ל לחלק כן. וגם כיון דהירו' אינו מחלק כן וקאמר ר"ז בדעתו. וע"כ דחשיב כמו איסור בעין התחתון למאכל. וע"כ צ"ל דר"י חולק על ר' יהונתן. ובש"ס דילן בנדרים ובמנחות מבואר דר"י ור' יהונתן דמו להדדי דקאמר שביק מר תרין. וכן במנחות רצה לפשוט איבעי' דרשב"פ מהך דר"י ור' יהונתן. ולומר דתרי תנאי אליבא דר' יוחנן זה דחוק ע"כ מוכרח שיטת הרא"ש דבזה חולק ר' יוחנן על ר' יהונתן אם הגידולין אסורים. דר' יוחנן סובר דהגידולים מותר. ע"כ בנטוע העליון לסייג מותר דגידולי היתר מותרים. וכן בכלאים הדגן שצמחו אחר שהעביר הסכך הדגן מותר כר"י ור"ל ור' יוחנן תרווייהו ס"ל דוקא לחומרא אזלינן בתר עיקר ולא לקולא. ובהכי ניחא הך דר' יוחנן דליטרא בצל שתקנה וזרעה מתעשר לפי כולה היינו לחומרא והך סוגיא דמנחות חולק וס"ל בין לקולא בין לחומרא א"ר יוחנן ור' יוחנן ור' יהונתן שניהם ס"ל דאף הגידולים הרי הם כמו העיקר אלא דמספקא לי' בזה. ע"כ מחלקים בין דבר שדרכו לזרוע וכמש"כ התוס' במנחות ד"ה בצל. אבל הסוגיא דנדרים דקאמר שביק מר תרין. והיינו דע"כ מוכח בין מר' יוחנן בין מר' יהונתן דעיקר אסור דלא כר' ינאי דסובר דאף לקולא הגידולים מעלין את העיקר ומותר א"כ חולקין תרווייהו על ר' ינאי וע"ז קאמר הש"ס בנדרים מהך דרי"צ מהך דליטרא בצלים שתיקנה. ומתרץ הש"ס דילמא לחומרא שאני. א"כ ר"י ור' יהונתן אף דשניהם סוברים דעיקר אסור. עכ"ז בגידולים חולקים. לר"י הוי גידולי היתר. ולר' יהונתן הוי גידולי איסור. וכמבואר בירושלמי בשני מקומות הנ"ל. וכיון דאנן קי"ל כר' יוחנן בתחתון למאכל ועליון לסייג דמותר א"כ י"ל בכלאים פ"ה ג"כ קי"ל כר"ל ולא כר' יהונתן שם. וזהו סוגית הש"ס דנדרים דקרו לי' גידולי היתר, אך הש"ס דמנחות חולק ע"ז וס"ל דאף לר' יוחנן י"ל בין לקולא בין לחומרא אזלינן בתר העיקר, וצריך לחלק בהך דר' יוחנן דליטרא בצל שתיקנה דדרכו לזרעו. וכמבואר במנחות שם וכסברת התוס' ועכ"פ הירושלמי מסייע לשיטת הרא"ש וע"ז סובב הולך סוגי' דנדרים ע"כ פסק הרא"ש בהל"ק בערלה דאף באילן שנעקר כר' ייסא דאזלינן בתר התוספת לחומרא ועי' ר"ש בפ"א דערלה משנה ה' דהקשה אהך איבעי' דמנחות דמספקא לי' אי מפשט פשיטא לי' בין לקולא בין לחומרא. דהקשה מהך דבריכה שנפסקה דאם הוסיף במאתים אסור וכן מהא דהמעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף מאתים אסור אלמא דלא אזלינן בתר עיקר אלא בתר תוספת. ותירץ דכלאי כרם ילפינן מקרא בפסחים כ"ה כתיב המלאה וכתיב הזרע כו' וכתב ושמא מהתם ילפינן ערלה הואיל ואיסורן שוה אזלינן בתר תוספת להחמיר והא דמבעיא אי אזלינן בתר עיקר בין לקולא בין לחומרא. לא בערלה וכלאי כרם. אלא בשאר דברים כגון בחדש ותרומה ושביעית. ואחר כך הקשה מהא דרי"צ אר"י בליטרא בצל שתקנו דמשמע דוקא להחמיר אזלינן בתר עיקר ולא להקל והניח בקושיא ולא תירץ כמש"כ התוס' במנחות דמחלק בין דרכו לזרעו. ולשיטת הרא"ש דהסוגיות חולקות ניחא

ועכ"פ י"ל ג"כ הך קושיא מהא דבריכה שנפסקה. ומהא ז דמעביר עציץ נקוב דמוכח דלא אזלינן בתר עיקר לקולא. כמש"כ הר"ש דהך דערלה ילפינן מכלאי כרם דאיסורן שוה. י"ל ג"כ דהרא"ש ש לשיטתו דבובר דהסוגיות חולקות. ובמנחות דמספקא להש"ס בתיקו דילמא אף לקולא אזלינן בתר עיקר. והיינו דאזיל הסוגיא כר' יאשי' דס"ל דאינו חייב בכלאי כרם עד שיזרע, חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. וכבר כתב הרא"ש בהלכות כלאים לדידן דקי"ל כר' יאשי' בקדושין ל"ט. אף על פי שכמה משניות וברייתות וסוגיות התלמוד דלא כוותי'. והך משנה דהמעביר עציץ נקוב דלא כר' יאשי'. וכשיטת ר"י בתוס' קדושין ל"ט ובמנחות ט"ו ב' ד"ה ואסרו וכיון שערלה ילפינן מכלאים. ולר' יאשי' לית לי' הך דרשא דהמלאה והזרע דפסחים כ"ה. אם כן לדידי' איכא שפיר לספוקי דלמא אזלינן בתר עיקר בין לקולא בין לחומרא אף בכלאי כרם וה"ה בערלה. והך סתם משנה דבריכה שנפסקה הוא ג"כ דלא כר' יאשי'. אבל הסוגיא דנדרים אזיל אליבא דסתם משניות החולקים על ר' יאשי' א"כ ע"כ אין לספק כ"א לחומרא אזלינן בתר עיקר. וכל איסורים שוה לכלאי כרם וערלה. ע"כ הרא"ש בנדרים הביא ראי' דגדולי הותר מותרים. מהך דכלאי כרם. כתיב המלאה וכתיב הזרע ול"ל חילוק של הר"ש והתוס' דדוקא שם ולא בשאר איסורים. ולדידי' הסוגיא דמנחות כר' יאשי' וחולקים הסוגיות

והנה לפי מה שכתבנו דלר' יאשי' אף בערלה ג"כ. י"ל דהך משנה דבריכה שנפסקה ליתא. כיון דל"ל דרישא דהמלאה והזרע בכלאי כרם. וערלה ילפינן מכלאי כרם כמש"כ הר"ש. ואף עפ"כ לחומרא פסק הרא"ש כהך משנה דערלה דבריכה שנפסקה וכן באילן זקן שנפסק אם הוסיף מאתים אסור והיינו אף דקי"ל כר' יאשי'. עכ"ז לחומרא חיישינן בא"י יש להחמיר כרבנן דפליגי על ר' יאשי'. יהיה איך שיהיה לשיטת הרא"ש הסוגיות חולקות. וסוגיא דנדרים סובר דר' יוחנן לא אמר כ"א לחומרא. ומסייע רי"צ בשם ר"י בליטרא בצלים שתיקנה לחומרא אזלינן בתר תוספת וכשיטת הירושלמי דפ"א דערלה דאף באילן זקן אזלינן בתר תוספת דמסייע ר' ייסא מהא דר"י בליטרא בצלים. ומזה נמשך דר"י פליג עם ר' יהונתן. ע"כ לר' יהונתן בשני מקומות בירושלמי הנ"ל קורא אין גידולי איסור מעלין את האיסור. וכיון דקי"ל בתחתון למאכל ועליון לסייג כר' יוחנן דמותר א"כ י"ל דגם בפ"ה דכלאים בקשין דאיסור ודגן דהיתר קי"ל ג"כ כר"ל דירושלמי שם ולא כר' יהונתן. וע"ז סובב הולך כל הסוגיא דנדרים דגידולי היתר מותרים כשיטת הרא"ש. והסוגיא דמנחות חולק ע"כ איבעי' לי' בין לקולא בין לחומרא. וצ"ל הך דרי"צ בשם ר"י בבצל שתיקנו וזרעו מתעשר לפי כולו הטעם דהיינו זריעתו וכנ"ל. הארכנו קצת ליישב שיטת רבינו הרא"ש ז"ל. ועכ"פ בנד"ד באתרוג המורכב באילן לימין כיון דביררנו דהוי רובא אתרוג בטל מיעוט הלימין בתוך האתרוג ולא שייך כלל כל השלשה טעמים האוסרים. דטעם דהלבוש ליתא דמצוה הוי כמו הדיוט דמותר אף דנעבד בו עבירה דהרכבה. וטעם דמהרמ"א מהא דילדה שסבכה בזקנה בטלה גם כן נתברר דליתא. דשם תלוי בהנטיעה ולא בהיניקה. וגם טעם דהמ"א ליתא אף דאינו אתרוג של תורה דאי להיתרא לא קתני. עכ"ז כיון דאזלינן בתר רובא בכל המצות ובכל התורה ול"ד לכלאי בגדים דלא אזלינן בתר הרוב דשם אנו דנין תיכף בעת התערובות אם מותר ללבוש ואמרינן כל שנתערב צמר ופשתים אסרה התורה. אבל בהרכבה כיון דלענין איסור והיתר אין אנו דנין כלל דהתורה התירה להדיוט וכן למצוה. אלא שאנו מסופקים על הפרי אם היא פרי אתרוג בודאי בכה"ג אזלינן בתר רוב היניקה ומיעוט הלימין בטל והקרקע היתר מסייע ליחור האתרוג המוציא הפרי למינו. וסברת המרדכי סוף חולין דכל שתחלת ביאתו ע"י תערובות לא בטל ליתא וכל הפוסקים חולקים ע"ז ומסוגיא דנדרים בגדולי היתר אם מעלין מבואר סתירת דברי המרדכי. לא מבעיא לשיטת הרא"ש דסובר דגידולי היתר מותרים אף שיוצא מעיקר ותחלת הוויתו ע"י תערובות אף ע"פ כן בטל אלא אפילו לשיטת הר"ן דסובר דהגידולים אסורים והיינו דמספקא ליה להש"ס דילמא אזלינן בתר עיקר והוי הגידולים כעיקר. אבל בעלמא אף דתחלת הוויתו ע"י תערובות בטל

וזה מה שרצינו לבאר דדעת הגאונים הסוברים בשעת הדחק לברך על אתרוג המורכב כזה בהרכיב יחור אתרוג בתוך אילן יש פנים בהלכה ועכ"ז אין אנו דנין אפשר משאי אפשר בודאי אם אפשר למצוא אתרוג בלי שום הרכבה צריך לפזר יותר משליש על אתרוג שאינו מורכב. וכל מה שטרחנו לא טרחנו כ"א