בית אליקום כט

שמותר להדיוט כי מצוה כהדיוט דמי ולא כקדשים כנ"ל א"כ נתברר דכל הטעמים שכתבו הפוסקים האוסרים ליתנהו דטעם הלבוש כבר נתבאר דמצוה כהדיוט דמי וטעם דמהרמ"א נתברר דאין שום דמיון לערלה כנ"ל וטעם של המ"א דאינו נקרא אתרוג בתורה ג"כ ליתא בשלמא אם הי' מין בפ"ע אמרינן דאין זה אתרוג שבתורה אבל כיון שידעינן שהוא מורכב משני אילנות יחור המורכב של אתרוג באילן הלימין אף שפרי עץ הדר הכתוב בתורה ע"כ מיירי באתרוג גמור שאינו מורכב כמבואר ביבמות ע"ח א' דאי להתירא לא כתב וע"כ המצוה שבתורה מיירי דלא נעבד בו עבירה של מורכב דאסור אף לבני נח עכ"ז כשאנו דנין ושואלים אם אירע שהרכיב בכה"ג אזלינן בתר רוב ורובא הוי אתרוג ובטל מיעוט הלימין בתוכו כיון שנושא פירות היחור המורכב בתוכו כמו בסכך פסול עם כשר אם נתערב יפה דאזלינן בתר הרוב ובשאר מצות שבתורה וכמו בכל דבר שזרעו כלה דגדולי היתר מעלין את האיסור לכ"ע ורשאי לברך עליו וכדעת הגאונים המתירים לברך בשעת הדחק על אתרוג המורכב בכה"ג והמעשה הידוע שאירע בפראג בזמן הש"ך אף אם משמים היה לא בשמים הוא כנודע מאמרם ב"מ פ"ד גבי תנורו של עכנאי

ודע כי התוס' מנחות ע' א' ד"ה ליטרא בצל כתבו צריך ליישב דלא תיקשי הא דתניא נדרים נ"ח ליטרא מעשר שזרעה בקרקע והצמיחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ובשביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון ובדבר שאין זרעו כלה מיירי כו'. ולכאורה יפלא דברי התוס' דהרי באמת בש"ס נדרים שם נ"ט ב' מקשה אהא דר' יוחנן ליטרא בצלים שתקנם וזרעם מתעשרת לפי כולה מהך ברייתא דליטרא מעשר טבל ומשני הש"ס היתרא זרעי אינשי איסורא לא זרעי ע"כ בהך דר"י שהוא היתר דרכו לזרעו ובטל אגב גדולים ובטלו הגדולים את העיקר ומתעשר לפי כולה. אבל בהך ברייתא דאיסורא הוא מתעשר ממקום אחר לפי חשבון ועיין ר"ן שם דכתב הך קרא דשם אסמכתא הוא ועכ"פ הש"ס מתרץ שפיר. וצריך לפרש קושית התוספות היינו דהקשו לפי המסקנא דשם במנחות על אבעי' דרבה היכא דעשרינהו ושתלינהו והוסיפה דמבעי' ליה בדבר שאין זרעו כלה על העיקר ורצה הש"ס לפשוט מהך דר"י ליטרא בצל ומתרץ הש"ס התם היינו זריעתו כהך דר"י א"כ קושית התוס' הוא על רבה למה לא פשט מברייתא דליטרא מעשר דמיירי ג"כ בדבר שאין זרעו כלה ושם ג"כ אין דרך לזרוע כמו שאמר הש"ס נדרים נ"ט ב' איסורא לא זרעי אנשי א"כ הוא דמי שפיר לאבעי' דרבה דלאו היינו זריעתו כן מוכרח לפרש דברי התוס' ואעפ"כ הרמב"ם בפ"ו ממעשר ה"ד וה' כולל אלו ג' דינים ביחד וז"ל שם ליטרא מעשר טבול שזרעו והשביח והרי הוא יו"ד ליטרין חייבת במעשר ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון והוא הדין של הברייתא ואח"כ כתב באותה הלכה ליטרא בצלים שתיקנם וזרען אינו מעשר לפי חשבון התוס' אלא מעשר לפי כולה והיינו כחילוק הש"ס בין היתר לאיסור. ואח"כ כתב בהלכה ה' הך בעי' דרבה זרעונים שהביאו שליש כו' ואין זרעם כלה ה"ז ספק אם חייבין במעשר מדבריהם או אין חייבין שהרי הזרע קיים ומעושר הוא ואין דומים לבצלים שהבצלים דרכן לזרוע והוא תירוץ הש"ס דלא דמי לר' יוחנן א"כ הביא הך ברייתא דליטרא מעשר ודין דבצלים מימרא דר' יוחנן והך בעי' דרבה ולדידיה צ"ל דלא דמי ג"כ בעי' דרבה להברייתא דליטרא מעשר כיון דאבעי' דרבה אין דרכו לזרוע כלל רק דשתלינהו נשאר בספק בדבר שאין זרעו כלה אם חייב כלל במעשר. אבל בהך ברייתא דליטרא מעשר אף דאיסורא לא זרעי אינשי עכ"ז בהיתר האיסור דרכו לזרוע רק איסור הוא דרביע עליה אבל באיבעי' דרבה אין דרכו לזרוע כלל ע"כ נשאר בספק ומיושב קושית התוספות וכן כוונת התוס' דצריך ליישב ולחלק כנ"ל בין א איבעיא דרבה ובין הך ברייתא דליטרא מעשר ג

והנה קשה על סברת המרדכי סוף חולין דסבר כל שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות אין שייך בזה ביטול וקש' מכל הסוגי' דנדרים נ"ח שם דמסיק הש"ס בגדולי שביעית דגדולי היתר מעלין את האיסור אף בדבר שאין זרעו כלה הואיל ואיסורא ע"י קרקע בטילתה ע"י קרקע אבל בהך דרבי יוחנן ור' יהונתן בערלה וכלאי הכרם חסרון זמן גרם להאיסור ובכלאים ע"י עקירת הכרם לא חשבינן ליה מעורבין ועכ"פ בשביעית שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות ומתערבין ואעפ"כ בטל וכן בכלאי כרם דוקא מחמת שאין איסורו ע"י קרקע. אבל בלא זה הי' בטל אף שנתערב מתחלת ביאתו וכן בחדש מנחות ס"ט דדמי לכלאים וערלה הוי איבעיא דלא איפשטא ועכ"פ דוקא בדבר שאין זרעו כלה אבל בלא זה בדבר שזרעו כלה אף שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות היתר באיסור ועכ"פ בדבר שזרעו כלה בטל בכל ענין וזה דלא כהמרדכי והנה י"ל מהא דזרעו כלה אין קושיא דהא דבטל הוא מטעם זו"ז גורם מותר כמש"כ הראב"ד בפרק ה' דנדרים בסופו

וכן הקש' התוס' בנדרים נ"ז בשם הרא"מ אהך אבעי' בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גדולים על עיקרו כו' אמאי לא הוי זו"ז גורם הקרקע שהוא היתר ועיקר האיסור ותירוץ התוס' שם דגורם של קרקע לא הוי גורם כדאמר בפרק א"ט בחולין נ"ח בביצה טריפה שהיא אסורה כדספנא מארעא דחד גורם הוא, והטעם דגורם דקרקע אינו דומה לגורם דתרנגולת והיינו דהתוס' אזלי לשיטתייהו בע"ז מ"ט דה"מ שאם נטע דאגוז וקרקע ב' ענינים הם ולא הוי זו"ז גורם, אבל ע"ז חולקים כל הפוסקים ה"ה הרי"ף והרמב"ם ורש"י והראב"ד בפ"ה דנדרים הנ"ל וכ"פ הרא"ש בע"ז וטוש"ע יו"ד סימן קמ"ב סעיף י"א, ועיקר התירוץ כמש"כ התוס' בשם הרא"ש דלא הוי זו"ז גורם אלא היכא שגורם האיסור אינו בעין שאינו ניכר, א"כ בדבר שזרעו כלה הוי זו"ז גורם, והש"ס מיירי בדבר שאין זרעו כלה בשביעית

ועכ"פ לפי המסקנא בשביעית אף בדבר שאין זרעו כלה בטל העיקר בגדולי היתר אף דתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות וכן בכלאי כרם ובערלה לא נפשוט אם גדולי היתר מעלין את עיקר האיסור אף דתחילת ביאתו לעולם על ידי תערובות לית לן בה ובטל שפיר רק מחמת דהגדולים נמשכין ונושאין מן העיקר שאינו כלה ע"כ לא נפשט וזה דלא כסברת המרדכי וכנ"ל, ועדיין יש לעיין בהסוגיא דמנחות מ"ט ובנדרים שם בהך בעיא דגדולי היתר אם מעלין את עיקר האיסור דפי' הר"ן דעיקר איבעי' כיון דגדולין נמשכין מן העיקר שאינו כלה אי הוי להו כעיקר ואסורים, אי הוי להו כהיתר ומעלין את האיסור, והא בהא תליא אם גדולים מעלין שניהם מותרים, ואם אינם מעלין שניהם אסורים, והרא"ש פי' דגדולי היתר שרי, רק דאבעי' אם גדולין מבטלין לעיקר או לא אבל הגדולים מותרים בכל ענין

והנה במנחות שם באבעי' דרשב"פ גבי עומר בתר עיקר אזלינן ושרי או בתר תוספת אזלינן ועד שיבוא עומר הבא, ופשט מהא דר' יוחנן ור' יהונתן וקאמר הש"ס הא גופא קמבעיא להו ופשט פשיטא להו לרבנן דבתר עיקר אזלינן בין לקולא בין לחומרא, א"ד ספוקי מספקא לי' ולחומרא אמרינן לקולא לא ונשאר בתיקו, ועכ"פ כיון דהכל הוא בספק דילמא אזלינן בתר עיקר בכל ענין א"כ פשיטא עיקר איסור מבטל גדולי היתר דהא זהו הספק בר"י ור' יהונתן דאזלינן בתר עיקר לגמרי והתוספת ג"כ אסורים אלא דמספקא לי' אם התוספת אסורים מחמת ודאי או מחמת ספק, אבל התוספת אסורים בכל ענין מחמת ספק. ומזה ג"כ יש לספק על העיקר דילמא העיקר ג"כ אסור מחמת ספק, אם נאמר דהגדולי היתר מעלין את האיסור וכן באבעיא דרבה שם את"ל דלא אזלינן בתר עיקר ותוספת בעי עשורי, ופי' רש"י דאת"ל לחומרא דלא אזלינן בתר עיקר ותוספת בעי עשורי עיקר מאי ולא איפשיט, היינו דזה ג"כ בכלל הספק דילמא עיקר