בית אליקום כח

נטיעה ראשונה אף דשניהם לחיוב וכן בהרכיב באילן סרק הוא ג"כ נחשב משעת נטיעה ראשונה אף באילן ערבה לרבי יוחנן ובהכי ניחא דלא תקשה לכאורה על שיטת רש"י ור"ן דס"ל דטעם דילדה שסיבכה בזקנה בטלה מטעם זו"ז גורם והלא רבי יוחנן גופא ס"ל בירוש' בהרכיב באילן סרק דמונין משעת נטיעה ראשונה ובאילן סרק אין כאן זו"ז גורם דהרי אינו נושא פירות כלל ואף על פי כן מונין משעת נטיעה ראשונה א"כ ע"כ אין הטעם משום זו"ז גורם מותר אף די"ל דאף באילן סרק הוי זו"ז גורם כיון דקי"ל אף שאין הגורמים שוין ואינן מתערבים אעפ"כ הוי זו"ז גורם כמו שפסק רש"י והרי"ף והרמב"ם והרא"ש וטוש"ע יו"ד סי' קמ"ב סעיף י"א מותר ליטע תחת אשירה ירקות בין בימות החמה כו' מפני שצל אשירה שהוא אסור עם הקרקע שאינה נאסרת גורמים לירקות לצמוח כו' ועיין ע"ז ר"ן שם. ודלא כהרמב"ן ועיין ב"י שם א"כ אף בהרכיב באילן סרק הוי זו"ז גורם דעכ"פ גורם ומעבר הוא ע"י אילן סרק מוציא יחור המורכב בתוכו הפירות למין היחור. אך עכ"פ כיון דבאמת ערלה נוהג בהרכיב בתוך אילן סרק ואיך יחשב משעת נטיעת אילן סרק וע"כ הטעם משום הך קרא דונטעתם ולא חשבינן משעת הרכבה א"כ לכאורה קשה על הר"ן דאמר הטעם בילדה בזקנה משום זו"ז גורם מותר

אך באמת ניחא דאף הר"ן ורש"י מודים דהטעם משום דממעט מקרא דונטעתם להחשב משעת נטיעה. אלא דלענין פטור בהרכיב בזקנה ס"ל דא"צ קרא לזה דבלא"ה בטלה ופטורה מערלה מטעם זו"ז גורם וזה אמת וברור וא"צ קרא ע"ז ועיקר קרא דונטעתם אתי היכא דשניהם לחיוב דאע"פ כן מונין משעת נטיעה ראשונה וכן בהרכיב באילן סרק. אבל בזקנה בלא"ה בטלה מטעם זו"ז גורם לדידן דקי"ל זו"ז גורם מותר א"כ לפ"ז ירושלמי דסוטה סבר דהך דת"כ הוא אליבא דראב"י א"כ לחכמים לא אזלינן בתר שעת נטיעה ראשונה רק בילדה בזקנה בלא"ה בטילה מטעם זו"ז גורם. אבל הש"ס דילן והירושלמי דערלה סברי דהך דת"כ אף לחכמים ומזה ילפינן דאזלינן בתר שעת נטיעה ראשונה אף בשניהם לחיוב כגון ילדה ש בילדה וכנ"ל

לפי האמור נתברר דאין שום ראיה מהא דילדה שסיבכה בזקנה דבטלה לכל השיטות דדוקא לענין ערלה פטור משום דאזלינן בתר שעת נטיעה ראשונה ולא אזלינן בתר יניקה כלל. דאף דעיקר הוא הפרי של היחור המורכב כמו בהרכיב באילן סרק וכן בילדה בילדה ביום דמשלם שנות ערלה דילדה ראשונה דהרי אנו רואין בחוש דלא ינקה כלל מאילן הראשון אעפ"כ מונין משעת נטיעה ראשונה. וכן אם נאמר הטעם דבטלה מטעם זו"ז גורם מותר ובזו"ז גורם אף דגורם דאיסור הוא רובא עכ"ז אזלינן בתר גורם היתר כמבואר בהגהות אשר"י ע"ז מ"ט וז"ל בין באיסור ע"ז בין בשאר איסורין ואע"ג דאיסור יתר על היתר. א"כ הא דבטלה בזקנה אינה מטעם דעיקר שינקה בזקנה אלא משום דאיכא צד היתר בטלה, וכן להיפך להרמב"ם היכא שמחובר לאילן הזקן פטור מה"ט כנ"ל באריכות, א"כ לפ"ז בנד"ד בהרכיב יחור של אתרוג בלימין כיון דהוא נושא פירות של היחור עיקר הפרי הוא אתרוג והוי רובא דגם הקרקע מצטרף להיחור ועיקר אילן ארעא הוא וגם יניקת האילן המורכב בתוכו כיון שהקרקע מסייע מצטרף להיחור שנושא פירות למינו. ולא דמי להא דחוששין לזרע אב דחייב במקצת מתנות כנ"ל, ובכה"ג אזלינן בתר רובא כמו בכל התורה ובכל המצות ולא דמי כלל להאי סברת המרדכי כיון שנתהוה מתחילת ביאתו ע"י תערובות לא בטל אף שבלא"ה הפוסקים חולקים ע"ז גם להמרדכי דוקא שאנו דנין על איסור והיתר תיכף מעת הוויתו בעולם אמרינן בכה"ג לא בטל ברוב, אבל במרכיב כיון דלהדיוט מותר וגם למצוה הוי כמו להדיוט, ולא דמי לקדשים כנ"ל רק אנו דנין על הפרי כיון שמורכב בתוכו כח אחר מעורב של הלימין כיון דרובא אתרוג הרי אנו הולכין אחר הרוב ובטל המיעוט והוי אתרוג וכיון דאילן הלימין הוא רק גורם וכשאנו דנין על הפרי היוצא אזלינן שפיר אחר העיקר שהוא היחור של האתרוג שמוציא הפרי למינו וכמו בכל דבר שזרעו כלה דלכ"ע גידולי היתר מעלין את האיסור והוי כולי' היתר

והנה בתשו' ב"א הנ"ל תמה על שבות יעקב דכתב בח"א סי' ל"ו דלא ילפינן מערלה דהוי ב' כתובים בערלה ובחזרה מעורכי מלחמה ותמה דהא בש"ס קאמר דוקא בהרכבת איסור אינו חוזר אבל בהרכבת היתר באמת חוזר והוא באמת תמוה מאד. אך יש ליישב קצת דסובר דהך דילדה בזקנה בטלה לרבנן הוא מטעם גזה"כ דונטעתם דאזלינן בתר שעת נטיעה ולא מטעם יניקה וכן בהרכבת היתר דחוזר בנוטע לסייג ג"כ מונין משעת נטיעה ראשונה הוא ג"כ מחמת גזה"כ דונטעתם אף דלא בטלה לענין לפטור מערלה עכ"ז לענין דמונין משעת נטיעה ראשונה אזלינן בתר הראשונה דכשנשלם שנות ערלה דראשונה בטלה ופטורה מערלה מה שיגדל אח"כ והיינו מטעם גזה"כ דונטעתם כן יש לדחוק דלא לשויו טועה ח"ו לגאון עולם המחבר הנ"ל. אבל עכ"פ בלא"ה הדין דין אמת דעיקר הטעם בערלה משום דאזלינן בתר שעת נטיעה ולא אזלינן בתר יניקה כלל וראיה מבוארת מהא דילדה בילדה בהרכיב ביום דמשלם שנות ערלה דילדה ראשונה וכן אפילו בהרכיב בנוטע לסייג אף דלא בטלה לענין ערלה עכ"ז מונין משעת נטיעה ראשונה במשלם שנות ערלה דראשונה פטור המורכב בתוכו אף שלא נהגה ערלה בהמורכב כ"א יום א' הרי חזינן דלא ינקה כלל מאילן הראשון א"כ ע"כ מוכרח לומר בערלה גזה"כ וכן בהרכיב באילן סרק וכנ"ל. א"כ דברי הגאון בעל שבות יעקב נכונים מאד לא מטעם ב' כתובים. ואגב רהיטא כתב הגאון הנ"ל כן אלא דעיקר כוונתו דגם בהרכיב באילן הנטוע לסייג דאינו בטל לגבי ערלה מטעם הש"ס. כיון דבת מיהדר הוא ואע"פ כן מונין משעת נטיעה ראשונה וכנ"ל בבירור גמור להכי הירושלמי דסוטה סובר דילדה בילדה מונין משעת הרכבה דסובר דהך דת"כ אתי' לראב"י וחכמים ל"ל הך דרשא דונטעתם כלל ע"כ לא אזלינן בתר נטיעה ראשונה וילדה שסיבכה בזקנה בטלה בלא"ה מטעם זו"ז גורם מותר כנ"ל והכי מסתברא דע"כ טעם החכמים לש"ס דילן ולירושלמי דערלה דסברי דהולכין אחר נטיעה ראשונה בכל גוונא דע"כ אין הטעם דבטלה מטעם דעיקר יניקה הוא מאילן הראשון דא"כ ראב"י דסובר דמבריך ומרכיב פטור מערלה ואף דאילן הראשון הוא בר חיוב בערלה וסובר דלא בטל אגב אילן הראשון ואף דנפקא ליה מקרא לפטור המורכב לגמרי א"כ ע"כ הא דפליגי חכמים וראב"י לא בסברא פליגי כ"א בקרא דאי ס"ד דלחכמים מצד הסברא נחשב הכל בתר עיקר האילן המורכב בתוכו ואיך יחלוק ראב"י על החכמים בדבר מציאות אלא ברור דדוקא גבי ערלה פליגי דחכמים ס"ל דונטעתם דקרא מקפיד שיהי' המורכב נגרר אחר עיקר האילן לערלה ובתר נטיעה אזלינן בכל גוונא ולא בתר יניקה כלל ולראב"י דפוטר לגמרי מורכב מערלה לא נגרר המורכב בתר עיקר האילן א"כ הכל תלוי בגזה"כ בערלה בין לחכמים בין לראב"י אבל בעלמא עיקר תלוי בתר רוב יניקה ועיקר הכל הוא יחור המורכב שנושא פירות למינו כנ"ל א"כ נתברר בבירור גמור שראיית מהרמ"א מהא דילדה שסיבכה בזקנה בטלה אין שום ראיה כלל לענין עיקר הפרי הנתהוה דאזלינן בתר רוב היניקה וקרקע עולם מסייע שהרוב הוא האתרוג ובטל יניקת אילן הלימין ברוב אתרוג ולא דמי כלל לכלאי בגדים שעיקר עשייתו ע"י תערובות דלא בטל ולא שייך ביטול ברוב דשם אנו דנין תיכף על איסור תורה שאסרה כלאים ע"י תערובות ללבוש לא שייך ביטול ברוב. אבל בנידון המורכב כיון דמותר להדיוט ורק שאנו דנין על גוף הפרי מה היא אם אתרוג או לימין המורכב בתוכו וממילא נ"מ לענין מצוה וכיון דהרוב הוא אתרוג בטל הלימין בתוכו וכשר למצוה ויוצאים בו כמו