בית אליקום כה

דאף הגדולין אסורין כדעת הר"ן עכ"ל והיינו דרמז להא דחדש ששתלו קודם העומר שליש וכן בהא דערלה אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן הזקן הפירות של ענף אסורים לעולם אפילו גדלו הרבה דמשמע דהגדולים אסורים ג"כ וסובר הגר"א הנ"ל דסותרים הפסקים ולפענ"ד אין סתירה דהיכא דניתוסף פירות הוי כמו גידולי גדולין והתוספת מותר לכן בחדש וכן בערלה דמשמע דאותן הפירות ניתוספו בעצמן בכה"ג אף התוספת אסור וכנ"ל ואין סתירה בין הפסקים

נחזור לענין בס"ד לפי שיטת הר"ן דהך דרבי יוחנן דסוטה ד' מ"ג ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה דהוא מטעם גורם היתר זו"ז גורם מותר נתגלה לנו טעמו של הרמב"ם בפ"י מה' מע"ש ונטע רבעי הי"ד א' הנוטע כו' אבל אם מתח בד א' מן אילן הזקן והבריך בארץ או הרכיבו באילן אחר ועיקר הבד מעורה באילן הזקן ה"ז פטור עכ"ל. והגאון החסיד מוהרא"ו בביאורו ביו"ד סרצ"ד ס"ק מ"ז תמה מאד על הרמב"ם במרכיב דאם הרכיב זקנה בילדה כ"ש שבטלה הזקנה אפילו לא נקצץ כו'. והקשה עוד מהירושלמי בפ"א דערלה דלא משכחת בין לר"י ובין לר"ל מרכיב ואם נאמר כהרמב"ם הנ"ל משכחת מרכיב בכה"ג מעת שנקצץ מאילן הזקן דאז נחשב כאילו נטעו אז ואם קצץ למ"ד יום לפני ר"ה אז חשב שנה לענין ערלה כמו במבריך וכיון דלא משכחת מרכיב ש"מ דליתא לדין הרמב"ם יעו"ש

ובאמת דברי הרמב"ם ברורים ואין שום סתירה מהירוש' דסובר הרמב"ם ג"כ הטעם דילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה משום דאיכא גורם היתר וזו"ז גורם מותר אף דחלק מועט מן ההיתר כיון דצריך לגורם היתר לסייע קצת מן הקצת והרי אין בפירות בילדה דהוי כמו כל דבר שזרעו כלה ושני גורמין להתהוות הפירות ומותר ע"פ היתר המסייע קצת א"כ ה"ה להיפוך היכא שעיקר הבד מעורה באילן הזקן הרי יש כאן גורם היתר מאילן זקן ע"כ פטור. אבל אחר שנקצץ מאילן הזקן והוא מורכב בילדה הרי אין כאן גורם היתר כלל דהרי הוא נטיעה חדשה ואז הוא בטל באילן הנרכב ואז מונין לערלה משעת נטיעת הילדה המורכב בתוכו ולא משכחת מרכיב כלל ואין כאן סתירה מירושלמי דדוקא במבריך מונין משעה שנקצץ מאילן הזקן אבל במרכיב כיון שנקצץ הרי הוא בטל לגבי אילן הנרכב בתוכו ולא משכחת מרכיב כיון דכשיקצץ בטל בילדה רק בעודו מחובר באילן זקן אז פטור לגמרי דהרי יש סיוע היתר מאילן הזקן ופטור

וכן מצאתי בס' טורי אבן להגאון אמיתי בעל ש"א בר"ה די"ד בדה"מ א' הנוטע שכתב שם וז"ל אבל ל"ל דמיירי אפילו בזקנה ובלא נפסקה מאביה אלא שסיבכה בילדה דהא ודאי אין בה דין ערלה דמ"ש ילדה שסיבכה בזקנה דבטלה משום דיש לה צד היתר זקנה בילדה נמי הא אית לה צד היתר כו' עכ"ל. והנה הגאון הנ"ל קצר מאד וגם לא זכר דברי הרמב"ם הנ"ל שמבואר כן בהדיא ועכ"פ מסייע לנו הגאון הנ"ל כיון דעיקר צד היתר מהזקנה המעורה בה והיינו כנ"ל מחמת זו"ז גורם ודברי הרמב"ם מחוורים וברורים בטעמם ואין שום סתירה מהירושלמי כנ"ל

והנה הגאון בעל ט"א הנ"ל כתב שם בדי"ד ב' על הך דלמ"ד יום לפני ר"ה דהרכבה דהא בטלה מנטיעת אילן הראשון שכתב לתרץ דמשכחת כגון שהרכיב באילן של איסור של אשירה דהא טעמא דילדה שסיבכה בזקנה דבטלה דאיכא צד היתר בזקנה. אבל כיון דאיכא בזקנה איסור אף מחמת איסור אחר א"כ ממ"נ אסור בין אזלת בתר הרכבה ובין אזלת בתר נטיעה ראשונה כו' יעו"ש. ובזה לא צדקו דברי קדשו א' לבד שסותר הירוש' הנ"ל שהביא ג"כ שם דלא משכחת מרכיב בין לר"י בין לר"ל ואם איתא משכחת כה"ג. אלא שבגוף הדבר לא נראה כיון דקי"ל זו"ז גורם מותר אף בע"ז. א"כ במורכב באילן של אשירה הוי זו"ז גורם האילן והקרקע כמש"כ רש"י בע"ז מ"ט א' בד"ה והבריך והרכיב בלשון ראשון אף שהתוס' בד"ה שאם נטע כתבו דאגוז וקרקע שני ענינין הן ואין בזה זו"ז גורם. הלא הרמב"ם פ"י מה' מע"ש ה"כ וכ"א פסק מבואר כרש"י בלשון ראשון שאם נטע אגוז של ערלה הרי הצומח מותר דהוי זו"ז גורם וכן סיים בה' כ"א לפיכך הצומח מפירות ערלה שהרי גורם לצמוח הפרי האסור והארץ המותרת. א"כ מבואר דאף באשירה הוי זו"ז גורם ומותר מה שנרכב בתוכו מחמת ע"ז. וכיון שהרכיב ילדה בזקנה הרי איכא צד היתר לענין ערלה מחמת שכבר עבר שנות ערלה של הזקנה ומותר בין מחמת ערלה ובין מחמת ע"ז דהוי זו"ז גורם האילן דאשירה וקרקע המותרת והנרכב בתוכו מותר בלי פקפוק ודלא כהגאון הנ"ל וכן הירו' מסייע לנו כנ"ל. והנה נחזור לראשונות על ראיות מוהרמ"א מהא דילדה שסיבכ' בזקנה דבטלה הילד' דאינו מחמת דחשיב עיקר הזקנה ע"כ בטל רק דוקא בערלה בטלה. אבל העיקר הוא היחור המורכב שנושא פירות כמין היחור. הנה כתבנו לעיל דמוכרח מהא דר' יוחנן גופא בירוש' בפ"א דערלה בהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אף דעיקר הפרי אילן מאכל עכ"ז נחשב לענין ערלה מנטיעת אילן סרק ואף דר"ל חולק על ר"י באילן ערבה דהוי כאילו נטע בארץ בלי שום הרכבה. אבל עכ"פ מוכח דאין הטעם דבטלה משום דחשיב הכל עיקר האילן המורכב בתוכו. ובזו הסברא לא פליגי ובפרט שכתבנו לעיל דאף הש"ס דילן פסק כר"י וכנראה מהרשב"א והר"ן בר"ה שם והוא נגד לקוטי הרמב"ן וכל למעט במחלוקת עדיף להשוות התלמודים ומרכיב קאי על הנוטע שהנטיעה וההרכבה היה בבת אחת וכנ"ל

עוד זאת מוכח מהרמב"ן והרא"ש והר"ן דכתב הר"ן בשם הרמב"ן דאנן פסקינן בחו"ל כראב"י דמבריך ומרכיב לא נהיג בערלה ופירשו דהא דאמר בש"ס סוטה מ"ג ב' לראב"י הכי נמי נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא כמו שאינו חוזר מעורכי מלחמה כמו כן פטור מערלה והא דאיצטרך קרא ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב היינו כיון דכתיב וי"ו יתירא להורות דוקא נטע כמשמעו מזה ילפינן למעט מבריך ומרכיב מחזרת עורכי מלחמה וילפינן מהך קרא ג"כ לענין ערלה דפטור מבריך ומרכיב דחד טעמא הוא. ובזה לא קשה כל הקושיות שהקשה הגאון בט"א שם על הרמב"ן והרא"ש בה' ערלה וזה פשוט. ועכ"פ כיון דקי"ל דמרכיב פטור מערלה אף שהרכיב בילדה ואם נאמר כפשוטו דהא דילדה בזקנה בטלה מחמת עיקר הוא האילן הנרכב בתוכו איך יהיה במציאות לפטור מרכיב בהרכיב באילן חדש הא בטל אגב האילן אלא ברור דעיקר הטעם הוא משום דיש צד היתר ע"כ בטל בזקנה וכמש"כ הגאון בט"א יעו"ש א"כ להיפוך דיש צד היתר בהיחור המורכב ע"כ לא נהג ערלה לדידן במורכב אף שהרכיב בילדה וזהו כוונת רש"י בסוטה שם בד"ה מרכיב שניקב אילן כו' ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו לאיזה תכנית כתב רש"י מלאכת הרכבה. אלא דכוונתו כיון דחזינן דבטלה הילדה בזקנה היה נראה לכאורה דעיקר הוא אילן הנרכב. וזה אינו כדמוכח מכל המקומות הנ"ל ע"כ כתב רש"י ז"ל דאדרבה עיקר הוא היחור שנושא פירות רק לענין ערלה בטל דהוי כאילו נטע בעת נטיעת אילן הראשון והטעם דאזלינן בתר צד היתר. וכן להיפך לראב"י אזלינן בתר יחור הפטור דמרכיב פטור מערלה אף שהרכיב באילן ילדה ולהכי לא קאמר ר' יוחנן יחור שסיבכה בזקנה בטלה דהו"א בכל מקום בטלה ע"כ נקיט ילדה דהוא דוקא לענין ערלה וכמש"כ התוספות מנחות ס"ט ד"ה דאר"א

והנה הגאון בט"א פי' דהא דאמר ר"ז בשם ר"י הא מני ראב"י דאמר כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא דוקא בחזרת עורכי מלחמה אית ליה לראב"י דאינו חוזר והיינו דראב"י סובר כמ"ד כרם רבעי וכרם כמשמעו. וע"כ מיירי בהרכיב בילדה ונטע לקמייתא לסייג ולקורות ואיצטרך קרא ולא חיללו דהיכא דלא הדר באילן הנטוע לסייג עד אחר ג' שנים דאין כאן רבעי וה"ה באילן המורכב דפטור מרבעי ואיצטרך קרא ולא חיללו בתוך ג' דהו"א