בית אליקום כד

מהא דילדה בזקנה ויש פירות בילדה דאין גדולי היתר מעלין את האיסור בנדרים נ"ז. ומדנקרא גדולי היתר ש"מ דאזלינן בתר אילן הנרכב וכן הקשה מזה על שיטת הר"ן דס"ל מטעם זו"ז גורם בטל הילדה ואיך נקרא גדולי היתר דהרי יש כאן גדולי איסור ג"כ. לא הבנתי דבריו הקדושים דהרי כתבו התוס' במנחות ס"ו דה"מ דא"ר אבהו אר"י ילדה כו' ובה פירות והא דא"ר אבהו אר"י בטלה בזקנה התם בדליכא פירות והכא בדאיכא פירות ומה שגדל אח"כ מוכח מכאן שהוא היתר והיינו דר' יוחנן לטעמיה דאמר התם בטלה עכ"ל התוס'. א"כ עיקר היסוד שנקרא גדולי היתר מה שהוסיפה אח"כ מחמת דסבר ר' יוחנן דבטלה הילדה בזקנה א"כ מה הוסיף בראיות שלו על ראיות מהרמ"א מהא דילדה שסיבכה בזקנה דבטלה הילדה בזקנה באין פירות בילדה דאזלינן אחר אילן ההיתר שכבר יצא משנות ערלה וכמו שבררנו דהטעם הוא משום דחשיב כאילו נטוע מכבר מעת נטיעת הזקנה לענין ערלה אבל לענין עיקר האילן נחשב אחר היחור המורכב שנושא פירות שלו ואף על פי כן היתר גמור הוא א"כ ה"ה ההוספה בהיו בה פירות היתר גמור הוא וכן לטעם הר"ן מטעם זו"ז גורם מותר היתר גמור הוא כל שא"א לגמור הדבר כ"א ע"י גרמת היתר אפילו חלק קצת מהקצת בטל גורם האיסור ומותר

והנה הרמב"ם בפ"ה מכלאים ה' כ"ד פסק הך דר' יה נתן בצל שנטעו בכרם ואח"כ נעקר הכרם ואח"כ צמח בצלים מן העיקר הנוטע אף ע"פ שרבו הגידולים על עיקרו במאתים הרי אותו העיקר באיסורו שאין גידולי היתר מעלין את עיקר האיסור עכ"ל. ובפ"י מה' מ"ש ונטע רבעי ה' ט"ז העתיק הך דר' יוחנן ילדה שסיבכה בזקנה והיו פירות בילדה אפי' הוסיפו מאתים הרי אלו הפירות של ילדה אסורים שאין גידולי היתר מעלין את העיקר האסור עכ"ל. והנה בש"ס נדרים נ"ז ב' אמר על הא דבעי ר' יצחק לפשוט מהא דר' ינאי בצל של תרומה כו' מותר שביק מר תרין היינו הא דר' יוחנן ורבי יהונתן כו' א"כ נראה דרבי יוחנן ורבי יהונתן בחדא מחתא איתנהו דסוברים שאין גידולי היתר מעלין את עיקר האסור. ולפי דברי רבינו הרמב"ם נראה דמחלק בין הב' מימרות בפ"ה מכלאים במימרא דר' יהונתן כתב הרי אותו העיקר באיסורו מבואר דגידולי היתר מותרים ובהך מימרא דר' יוחנן בפ"י דמע"ש כתב הרי אלו הפירות של ילדה אסורים שאין גידולי היתר מעלין. משמע מבואר דאף הגידולים אסורים היינו אם נאמר דהכוונה הרי אלו הפירות של הילדה אסורים היינו כל הפירות אף מה דהוסיפו אחר שנרכב באילן הזקן אלא דאפשר לפרש מש"כ הרמב"ם הרי אלו הפירות של הילדה אסורים היינו הפירות שהי' מכבר בילדה ולא תימא דגידולי היתר שניתוסף מבטלינן ומעלין לעיקר א"כ כמו כן בהך דר' יהונתן בפ"ה דכלאים הכוונה ג"כ שהגידולים בהיתר מותרים ושני הדינין של ר' יהונתן ורבי יוחנן אתי כפשטא דש"ס. ועכ"פ נראה מדברי הרמב"ם בשני המקומות הנ"ל דסבר דגידולי היתר מותרים אלא דאין מעלין לעיקר האסור א"כ אם נתערב אח"כ בהיתר א"צ ביטול המאתים של ערלה וכלאי כרם במין במינו כ"א נגד העיקר ולא כנגד הגידולים והוא שיטת הרא"ש בנדרים שם ודלא כשיטת הר"ן דסבר כיון שאין גידולי היתר מעלין לעיקר אף גידולי היתר ג"כ אסורים וצריך ביטול בתערובות כנגד כולם נגד העיקר והגידולין

אלא דקשה על שיטת הרא"ש והרמב"ם שסוברים דגידולים המה היתר והלא בש"ס מנחות ס"ט ב' באיבעי' דר"ש ב"פ שבולת שהביאה שליש לפני עומר ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה כו' דפשט הש"ס מהא דר' יוחנן ורבי יהונתן וקאמר הש"ס דהיא גופא קמבעיא ליה אם מיפשט פשיטא להו לרבנן דבתר עיקר אזלינן בין לקולא בין לחומרא או דילמא ספוקי מספקא להו ולחומרא אמרינן כו' וכיון דהספק הוא אי אזלינן בתר עיקר א"כ הגידולין נמשכין אחר העיקר והכל אסור דהא אם נאמר דאף לקולא אזלינן בתר עיקר. א"כ אף אם ניתוסף לאחד שתילה הרבה יותר מעיקר. עכ"ז אזלינן בתר העיקר להיתר א"כ הגידולין נמשכין אחר העיקר ולפ"ז בערלה וכלאי כרם בהא דר' יוחנן ורבי יהונתן נשאר הספק לחומרא דילמא אזלינן בתר עיקר והתוספת ג"כ אסור דנמשך אחר העיקר וכל זה בכלל הספק א"כ מבואר כשיטת הר"ן דאם נאמר דאין גידולי היתר מעלין לעיקר אף ההיתר אסור ואזלינן בתר עיקר האיסור. ומדברי הרמב"ם בב' המקומות הללו נראה דהתוספת מאתים מותר והרי הרמב"ם גופיה בפ"י מה' מ"א ה"ה הביא הך בעי' דרשב"פ לספק אם מתירו העומר העבר. והנה התוס' במנחות שם בד"ה בצל כתבו דהא דר' יוחנן דליטרא בצל שתיקנה וזרעה מתעשר לפי כולו דנראה דרבי יוחנן לא אמר לקולא אזלינן בתר עיקר. וא"כ נפשט האבעי' דלא אזיל בתר עיקר לקולא וכתבו דדוקא התם משום דהיינו זריעתו אבל היכא דלאו היינו זריעתו דלמא אזלינן בתר עיקר בין לקולא בין לחומרא והך חילוק דהתם היינו זריעתו דקאמר בש"ס שם פסק הרמב"ם גם כן בפ"ו מה' מעשר ה"ה גבי איבעי' דרבה זרעונים שהביאו שליש כו' וסיים ואין אלו דומים לבצלים שהבצלים דרכם לזרוע יעו"ש א"כ נשאר הספק היכא שאין דרכן לזרוע דילמא אף לקולא אמרינן דאזלינן שש בתר עיקר

והנה הרא"ש ז"ל בנדרים נ"ז ב' הביא ראיה דהגדולי היתר מותרים אפילו לא רבו מהא דפסחים כ"ה. כתיב המלאה וכתיב הזרע זרוע מעיקרא בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא אלמא דלא אזלינן בתר עיקר וה"ה נמי גידולי ההיתר בעיקר האיסור לא בטלו. ובאמת התוס' שם במנחות הקשו מהך דפסחים ותירצו דדוקא התם דאיכא קרא אבל בעלמא אזלינן בתר עיקר אף לקולא וא"כ אף בכלאי כרם גופא דוקא לחומרא אסור התוספת מקרא. אבל להיפוך תוס' היתר בהך דרבי יהונתן אזלינן בתר עיקר והכל אסור ובעלמא גבי חדש אזלינן אף לקולא אם נאמר דאזלינן בתר עיקר. וליישב דעת הרמב"ם במקומות הנ"ל דנראה דהתוספת מאתים מותר ולא אזלינן בתר עיקר האסור והיינו כי הרמב"ם פוסק כר' ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר בפי"א מתרומה הכ"ב ולכאורה הוא תמוה כיון דפסק כר' יוחנן ור' יהונתן ובש"ס נדרים נ"ז ב' קאמר שביק מר תרין ועביד כחד אלמא מאן דפסק כרבי יוחנן ורבי יהונתן לית ליה דרבי ינאי א"כ לכאורה הפסקים סותרין. אבל באמת ניחא דהרמב"ם סמך על מסקנת הש"ס בנדרים ס' א'. דמסיק הש"ס על ר' ינאי רבוי דרבו גידוליו על עיקרו מותר קמ"ל. ופי' הר"ן שם דהיינו רבוי דגדולי גדולין קאמר דמותר. א"כ י"ל דרבי ינאי לא פליג על רבי יוחנן ורבי יהונתן למסקנא דבגדולי גדולים כרבוי מותר לכ"ע. ע"כ פסק הרמב"ם כרבי יוחנן ורבי יהונתן וכר' ינאי א"כ לפ"ז י"ל דדעת הרמב"ם מה לי גדולי גדולין דרבו ומה לי בדבר שאין זרעו כלה כגון בצלים דהא דר' יהונתן בפ"ה מכלאים הכ"ד דדקדק הרמב"ם בצל שנטעו בכרם ואח"כ נעקר הכרם ואח"כ צמח בצלים מן העיקר כו' והיינו דמחלק בין אם ניתוסף בבצל עצמו בעביו וארכו ורחבו אפילו מאתים חלקים י"ל דאסור התוספת ג"כ דאולי אזלי' בתר עיקר האיסור ואף התוספת מאתים אסור דהוי גדולי היתר אבל היכא שצמח בצלים אחרים בתוספת מאתים הוי כמו גדולי גדולין היכא דרבו מותר התוספת בצלים דדוקא אותו בצל שניתוסף אסור הגדולין אבל בצלים אחרים שניתוסף עי"ז הוי כמו גדולי גדולין והתוספת מותר וכן בפ"י מה' מע"ש בהך דר' יוחנן ג"כ הוסיפו פירות מאתים היינו פירות אחרים ע"כ התוספת מותר והוי כמו גדולי גדולים. וראיתי בביאור הגאון החסיד מוהרא"ו ז"ל ביו"ד סימן רצ"ו סעיף י"ח ס"ק ל"ח שכתב על הך דבצל שרבו גדולים על עיקרו מאתים אותו העיקר באיסורו שאין גדולי היתר כו' שכתב דמשמע דוקא עיקר וכמ"ש שם גדולין מעלים את העיקר. אבל הר"ן כתב דל"ד וה"ה לגדולין ועיין סרצ"ג ס"ה וסרצ"ד סכ"ב