בית אליקום כג

האיסור אלא בנוטע לסייג והרכיב בתוכו כיון דבת מיהדר היא אין כאן גורם היתר כלל דהרי ההיתר יכול לחזור לאיסור ואין כאן גורם היתר כלל

והנה הגאון מוהרא"ז בסי' נ"ז תמה על הר"ן דאם נאמר מטעם ביטול לבעי חד בתרי כמו בכל ביטול איסור בהיתר ואין כאן קושי' כלל דדוק' באיסור בעין בהיתר בעי' רובא. אבל בגורם אף שהוא מטעם ביטול. עכ"ז כיון שאין כאן גוף איסור רק האיסור גורם לתולדת הדבר כל שצריך לסיוע היתר מותר אף שסיוע היתר אינו אלא חלק המועט כיון דעכ"פ צריך סיוע היתר הדבר הנולד מב' גורמים מותר לדידן דקי"ל זו"ז גורם מותר רק היכא דבת מיהדר היא נחשב ככולו איסור וכן מבואר בהדיא בירו' דערלה פ"א דקאמר שם על ר' יוסי דאפי' הפנימי למאכל והחיצון לסייג דהפנימי חייב והחיצון פטור דמקשה שם דיפטור צד החיצון להפנימי ומתרץ ר"ז ראוי הוא לחשב עליו ולחייבו והיינו דמקשה לר' יוסי לשיטתו דס"ל זו"ז גורם מותר דיפטור צד החיצון הפטור להפנימי ומתרץ דראוי הוא לחשב על החיצון ע"כ אינו זו"ז גורם כלל. אבל להיפוך צד התחתון למאכל ועליון לסייג אף שגדל מתוך האיסור עכ"ז כיון דאיכא גורם דהיתר לית לן בה. והיינו כיון שאין אנו דנין על ההיתר דסייג והרי עכ"פ בשעתו מותר רק אנו חוששין שיונק מצד התחתון דאסור לית לן בה כיון דיש גורם דהיתר ואין אנו דנין על ההיתר כ"א על יניקת האיסור ע"ז שפיר מכשירין צד העליון ועכ"פ סברת הר"ן לענין צד האיסור לפטור מטעם ההיתר דיפטור צד החיצון לפנימי כיון דבת מיהדר היא אין כאן גורם היתר ומבואר בירו' סברת הר"ן והיא סברת הש"ס דילן סוטה הנ"ל

ועכ"פ ברור סברת הר"ן בזו"ז גורם אף שההיתר הוא חלק מיעוטא דמיעוטא כיון שא"א להויית הדבר כ"א ע"י סיוע ההיתר מותר ולא דמי לביטול איסור בעין וכל זה למ"ד זו"ז גורם מותר אבל למאן דס"ל זו"ז גורם אסור א"כ ילדה בזקנה אינה בטילה ורק לר' יוסי דהילכתא כוותיה דס"ל זו"ז גורם מותר א"ר יוחנן דילדה בזקנה בטילה ופטורה מערלה

ובזה יבואר סוגית הירו' דערלה ודסוטה. סוגית הירושלמי דערלה קאי אליבא דהילכתא דקי"ל זו"ז גורם מותר א"כ ה"ה בהרכיב באילן סרק אף באילן ערבה דאזלינן בתר נטיעה של ערבה כיון דגורם הוא ומעבר להפרי הנולד מהם אף דאילן סרק הוא עכ"ז גורם הוא להקל ולחשוב משעת נטיעתו אבל הירו' דסוטה אזלי אליבא דרבנן דפליגי על ר"י וסברי זו"ז גורם אסור א"כ ילדה שסיבכה בזקנה חייבת בערלה ע"כ שפיר במסקנא בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה אף דהוא מין במינו והרכיב ילדה בזקנה חייב בערלה ע"כ שפיר קתני מרכיב במשנה דחוזר והש"ס דילן והירו' דערלה אליבא דהילכתא דקי"ל זו"ז גורם מותר וקי"ל כר"י דילדה שסיבכה בזקנה פטור מערלה אבל מסקנת הירו' דסוטה למ"ד זו"ז גורם אסור ודלא כהלכתא

לפ"ז יתפרש בס"ד הירו' דסוטה שם דאמר דהך ברייתא דממעט מרכיב בפירות עבירה ולא קאמר בהרכבת איסור והיינו באילן מאכל ע"ג אילן מאכל בשא"מ והיינו הרכבה באיסור ודוקא בשני אילני מאכל כיון דהוא יונק הפרי משניהן ונעשה ע"י עבירה של הרכבה בכה"ג ממעטינן מרכיב דפירות עבירה הוא ואף בילדה בזקנה כיון דפסיקא אזיל למ"ד זו"ז גורם אסור א"כ אף בילדה בזקנה בשא"מ דחייב בערלה. עכ"ז פירות עבירה הוא דהפרי יונק מהרכבת שניהן ואינו חוזר אבל בהרכיב אילן מאכל על אילן סרק אף דהרכבה אסור אף במינו עכ"ז אין שום ממש בהפרי מיניקת הסרק כיון שאין עושה פירות. ובזה חולק הירו' עם הש"ס דילן דבש"ס דילן קאמר הרכבת איסור ובירו' אמר פירות עבירה דגוף הפירות יונק מהרכבה והיינו דקאמר שם אם בהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק נוטע בתחלה הוא והיינו דלענין הרכבה להיות חוזר מעורכי המלחמה חוזר אף בהרכבת איסור כיון דאין יניקת הפרי מהסרק כלל ואין שייך למעט מלא חללו. אך עיקר הקושיא כיון דבמתני' קתני אחד הנוטע והמבריך והמרכיב משמע לכתחלה בהיתר והרי הוא באיסור כמו שמקשה בירו' דערלה על ר"ל לית כאן מרכיב לשעבר אבל בתחלה לא כמו כן מקשה כאן נוטע בתחלה הוא וקאי על מרכיב כיון דסוגית הירושלמי אזיל למ"ד זו"ז גורם אסור ונחשב הכל משעת הרכבה כנטיעה בתחלה דאף בילדה בזקנה חשבינן משעת הרכבה כאילו אז נטע וכ"ש באילן סרק ועיקר קושית הירושלמי איך קתני לכתחלה א' הנוטע והמרכיב הלא אסור מדאורייתא להרכיב על אילן סרק אפילו במינו וכקושית הירו' בערלה על ר"ל רק דכאן שינה הלשון נוטע בתחלה כיון דמעת הרכבה נחשב כאילו נטעו אז למ"ד זו"ז גורם אסור רק בזה נשתנה שיטת הירושלמי דוקא בפירות עבירה ולא בהרכבת איסור והש"ס דילן סובר אפילו בהרכבת איסור והיינו באילן מאכל באילן סרק ג"כ אינו חוזר והירו' סובר דבזה חוזר. אלא דאסור לכתחלה מפאת הרכבה

נמצא בס"ד עלה כהוגן כל דברי הירו' דסוטה דאזיל למ"ד זו"ז גורם אסור אבל אנן לדינא קי"ל כר"י דילדה שסיבכה בזקנה פטורה מערלה דקי"ל זו"ז גורם מותר כרבי יוסי וכן הירו' דערלה ג"כ אליבא דהילכתא וכן בהרכיב באילן סרק ממש קי"ל כר' יוחנן דמונין משעת נטיעה אף דאין בהפרי הנולד שום דבר מאילן סרק עכ"ז גורם הוא. ולפ"ז י"ל בס"ד דהא דקאמר בירו' פ"א דערלה שצד התחתון למאכל ועליון לסייג דס"ל לר' יוחנן דג"כ פטור ור"ז מקשה על צד התחתון למאכל ועליון לסייג גדל מתוך האיסור ואמר שם בירו' ר"ז כדעתי' דאר"ז בשם ר' יהונתן בצל של כלאי כרם שעקרו ושתלו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גדולי איסור מעלין את האיסור ואנן קי"ל כר' יוחנן כמבואר ברמב"ם ובטור ש"ע סימן רצ"ה סעיף כ"ג

והנה באמת מבואר בש"ס דילן נדרים נ"ז ב' הא דר' אבהו אר"י בילדה שסיבכה בזקנה מלאה פירות אף ע"פ שהוסיפה מאתים וכן הא דר' יהונתן בצל שנטעו בכרם כו' במנחות ס"ט ב. א"כ ר' יוחנן סבר כר' יהונתן. וע"כ צ"ל וכן כמש"כ הרב"י דהא דילדה שסבכה בזקנה ובהפירות שפירות הערלה ניכרים לא בטיל אבל בהא דתחתון למאכל ועליון לסייג דאין האסור ניכר הו"ל זו"ז גורם ומותר ור"ז דמקשה סובר זו"ז גורם אסור ע"כ אנן פסקינן כר' יוחנן דאפילו תחתון למאכל כו' ג"כ פטור מטעם זו"ז גורם מותר

והנה בספ"ה דנדרים ה' י"ז הקשה הראב"ד כל היכא דאמרינן אסור בגדוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה אמאי הא קי"ל זו"ז גורם מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפרותיו. והנה המגדל עוז שם כתב לתרץ כיון דקונמות מצי לשיולי עלייהו הוי דבר שיש לו מתירין דאפילו באלף לא בטיל ולהכי לא שרי בהו זו"ז גורם וכן נראה כן בכ"מ שם. והמגדל עוז כתב כמבואר בש"ס נדרים נ"ט א' שאני קונמות כו' ובאמת מהש"ס אין שום ראיה דהש"ס מיירי בדבר שאין זרעו כלה ולא שייך זו"ז גורם וכן מבואר ברמב"ם שם הט"ו דדבר שאין זרעו כלה אפי' גדולי גדולי' אסורים מטעם דבר שאין לו מתירים שאין בטל ברוב. אבל קושית הראב"ד בדבר שזרעו כלה דהוי זו"ז גורם ואף בדבר שיש לו מתירים מותר וזו קושיא אלימתא ראויה למי שאמרן כיון דאין האיסור בעין וכלה ונפסד רק מפאת גורם בטל בגורם היתר וע"כ צ"ל כתירוץ הא' של הכ"מ דשאני קונמות דהוי כהקדש דחמיר טובא

והנה המ"א באו"ח סי' תמ"ה סק"ה כתב בחמץ דהוא במשהו לא דמי לערלה אף זו"ז גורם אסור וכבר השיגו הגאון החסיד מוהרא"ו בסק"ט דאין הטעם בהקדש משום כ"ש אלא דחמיר איסורו ובמקום שהאסור נפסד ונאבד אף בדבר שיש לו מתירין זו"ז גורם מותר וכן היכא דמקלי קלי איסורא וזהו קושית התוס' פסחים כ"ז ב' דה"מ הקדש יעו"ש וכן מסייע לזה שיטת הראב"ד רק בהקדש חמיר איסורו וצ"ל דקונמות הוי כהקדש כתירוץ הא' של הכ"מ

והנה הגאון מוהרא"ז בתשו' שם הביא ראיה למהרמ"א