בית אליקום כב

דלית כאן מרכיב היינו שאין לפרש כפשוטו שהרכיב באילן שהי' כבר נטוע דהיה לן לחשוב משעת נטיעה אבל אין הירושלמי מוחק מרכיב כלל מהברייתא אלא דהמרכיב קאי על הנוטע שנטע והרכיב בבת א' למ"ד יום לפני ר"ה א"כ אין שום ראיה מש"ס דילן דלא מחק מרכיב מהברייתא דגם הירושלמי סובר כן בין לר"י בין לר"ל א"כ הדרן לכללא ר"י ור"ל הלכה כר"י ואין מחלוקת בין בבלי לירושלמי כלל. דגם לירו' הכוונה אין כאן מרכיב בפ"ע אלא דהמרכיב קאי על נוטע ולפי שפשטא דברייתא משמע שמרכיב קאי בפ"ע ואילן הראשון כבר נטוע בכה"ג אזלינן בתר שעת נטיעה של אילן הראשון. ע"כ אמר לית כאן מרכיב אבל אינו מוחק מהברייתא מרכיב ומיירי כגון שאילן הראשון היה לסייג. נוטע והרכיב בבת א'. וכ"כ הרשב"א והר"ן בר"ה שם

והנה הגאון מוהרא"ז שם רצה להעמיד כדברי הרשב"א והר"ן דהיכא דנטע האילן ראשון לסייג והרכיב בתוכו כיון שהאילן פטור והמורכב חייב כ"א עומד בפ"ע ומונין משעת הרכבה וזש"כ שם הרשב"א והר"ן לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל. ומש"ה אין זו בטילה לגבה. הנה אף שהלשון מורה קצת ע"ז עכ"ז נדחק בסוף דברי הר"ן דהביא הירו' דמיירי באיסור ובאילן סרק דמונין משעת נטיעה יעו"ש. אבל בלי ספק דאין זה כוונת הרשב"א והר"ן מלבד דהוא נגד הסברא כיון דעיקר הטעם בש"ס אי ממליך עלה בת מיהדר היא ודנין כאילו חשב למאכל ונחשב משעת נטיעה. עוד זאת קשה דהרי הירו' עומר לנגדו דקאמר דלא משכחת מרכיב בין לר"י בין לר"ל כ"א באיסור ואם איתא הא משכחת שפיר בהיתר בנוטע אילן לסייג דמונין משעת הרכבה וכסברת הגאון מוהרא"ז הנ"ל א"ו ברור דז"א דאזלינן בתר שעת נטיעה וכוונת הרשב"א והר"ן כפשוטו שאין בראשונה משום ערלה היינו דלא לפטור לגמרי המורכב כמו באילן זקן וכיון שלא מנה כלל ערלה בסייג מתחילת נטיעתו ע"כ אין המורכב בטל לגבה בתוך ג' שנים אבל מונין משעת נטיעה הראשונה עד ג' שנים דבת מיהדר היא ואח"כ באמת פטור. וכן אם הרכיב אחר ג' שנים ג"כ פטור כיון דהנטיעה כבר עבר ג' שנים ואינו בת מיהדר דכבר עברו שנות ערלה וכל שאין בערלה אין ברבעי אבל הכל נחשב משעת נטיעה. ע"כ לא יוכל הירו' לתרץ בנוטע האילן לסייג דג"כ מונין משעת נטיעה ועיין ביאור הגאון החסיד מוהרא"ו בסי' רצ"ד ס"ק מ"ז ותראה כדברי

ועכ"פ לפי דברי הרשב"א והר"ן אין שום מחלוקת הש"ס דילן עם הירו' וכיון דאף בירו' קאמר לר"י לית כאן מרכיב משום דהוא ע"י איסור והברייתא מיירי בלכתחלה א"כ צ"ל דמרכיב קאי על נוטע דנטע והרכיב בב"א. אבל באמת לא מחקינן מרכיב כלל א"כ הדרן לכללא דר"י ור"ל הלכה כר"י דאף בהרכיב באילן ערבה מונין משעת נטיעה. וע"כ הטעם דחשבינן כאילו נטע מכבר אבל אין ראיה לענין יניקה של הפרי דעיקר הוא היחור המורכב אף באילן מאכל כיון דנושא פירות היחור ולא של אילן ואין ראיה כלל מהא דילדה שסיבכה בזקנה דפטור מערלה דהא אף באילן סרק פטור דמונין משעת נטיעה וכר"י וע"כ ר"י לשיטתו וכ"ש שבארנו שהרשב"א והר"ן סוברים ג"כ דהלכה כר"י ולא כר"ל דהש"ס דילן אינו חולק על הירו'. וכן מהא דשותפים אין ראיה דהתם מפאת יניקת קרקע של שניהם וכו'

ועדיין צריכים אנו לעמוד על דברי הירו' דסוטה בפ' משוח מלחמה ה"ה ונעתיק לשון הירו' שם דקאמר ר"י שם דהא דקתני בברייתא פרט למבריך ומרכיב דראב"י הוא דסבר שאין ערלה נוהגת במבריך ומרכיב רב חסדא אמר ד"ה היא כשהרכיב פירות עבירה דהיינו הרכבת איסור כמו שמשני בש"ס דילן ר"ז אמר ר"ח ל"ק כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר. אלא דבלשון הירו' הוא כשהרכיב פירות עבירה ולקמן נדקדק בזה בס"ד. ומקשה בירו' מה אנן קיימין אם כשהרכיב אילן מאכל באילן מאכל מין בשא"מ פירות עבירה הן. ואם בהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק נוטע כבתחלה הן. אלא כן אנן קיימין כשהרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה עכ"ל

והנה בזה הירו' נתקשו מאד הפ"מ וקרבן עדה דהא באמת באילן מאכל ע"ג סרק הוא ג"כ הרכבת איסור אף במינו. וכתב הפ"מ דאילן סרק לאו דוקא אלא ילדה יעו"ש בפ"מ והביא ראיה לשיטת הרמב"ם דמיירי דנפסק מאילן הזקן והדוחק מבואר ובקרבן עדה פי' ע"ג אילן סרק מין במינו וכבר הקשו עליו דהא אף במינו אסור ועיין בתשו' בית אפרים סי' נ"ז והגאון מוהרא"ז חשב לפרש הירו' לפי דעתו על מכון קו האמת. ופי' דהא דאמר בירו' באילן מאכל ע"ג אילן סרק היינו במין במינו כגון דקל זכר ע"ג דקל נקבה דאין הנקבה עושה פירות ונדחק בירו' דקאמר שאין מרכיבין אילן מאכל ע"ג אילן סרק ולא עץ מאכל ע"ג עץ מאכל מין בשא"מ. דקאי מין בשא"מ על עץ מאכל ע"ג סרק ג"כ בשא"מ אף דבאמת מבואר בר"ש ובטוש"ע סי' רצ"ה דעץ סרק ע"ג עץ מאכל במינו ג"כ אסור וכן העתיק הב"י בסעיף ג' בין ירק בירק שא"מ ואפילו עץ סרק על עץ מאכל דכתב שא"מ קודם דמבואר דבעץ סרק אף במינו אסור וכן בהגהת רמ"א בהיתר סרק ע"ג סרק אע"פ שא"מ מבואר דבמאכל ע"ג סרק מיירי במינו ואסור וכן מבואר בהדיא בר"ש פ"ק דכלאים סוף משנה ז' דכתב דמשמע דעץ סרק ע"ג סרק כיון דעץ סרק הוא אפי' שאינו מינו כחד מינא חשיב מבואר דבעץ סרק על אילן מאכל אף בחד מינא אסור ובזה אין ספק כלל לכל הפוסקים וצריך לדחוק ולחלק דדקל זכר ע"ג נקבה שאני ועכ"פ אין זה בגדר סרק

והנה פי' הגאון מוהרא"ז שם הירו' נוטע כבתחילה הוא דאין זה הרכבה כלל והיינו כר"ל דחולק על ר"י דמחשב משעת הרכבה והיינו כמה שנטע בתחלה ואין זה הרכבה יעו"ש. והנה מלבד הדוחק דאזיל הירו' אליבא דר"ל. עוד זאת דוחק גמור כיון דע"כ צ"ל דדקל נקבה אינו סרק גמור ולמה לא נחשב משעת נטיעה ראשונה אף לר"ל. ואם נאמר דסובר באמת במינו בהרכיב אילן מאכל ע"ג סרק גמור במינו מותר הוא נגד האמת ונגד כל הפי' הנ"ל שאיסור גמור הוא. וכן סוף הירו' קשה מאד בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה דע"כ מיירי בזקנה ואינה בטל דהא הוי מין במינו והוא נגד סוגית הבבלי וגם הירו' בעצמו סותר דא"כ משכחת מרכיב בתאנה שחורה ע"ג לבנה ובירו' דערלה מבואר דלית כאן מרכיב ואי אפשר להמציא מרכיב ובאיזה סברא פליגי שני סוגיות הירו' וגם עם ש"ס דילן דלא משכחת כ"א בנטע לסייג

וכן קשה לפי פי' הגאון מוהרא"ז דמיירי באילן סרק בהרכיב תאנה זכר על אילן נקבה וזה נקרא סרק דאין כאן איסור א"כ משכחת מרכיב בכה"ג בין לר"י בין לר"ל ואין כאן איסור והירו' דערלה הנ"ל קאמר דלית כאן מרכיב דהוי באיסור ואף שכתב שם דהוי כנטע בתחלה עכ"ז לר"י קשה דהו"ל לאשכוחי מרכיב בכה"ג. ואם נאמר משום דמחשבין משעת נטיעה ראשונה ולא מלמ"ד יום דהרכבה ע"כ לית כאן מרכיב. עכ"פ הכל קשה כיון דאף בהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה דהוי מין במינו בהיתר ועכ"ז מחשבין משעת הרכבה אף בילדה בזקנה כ"ש באילן סרק דהו"ל ליחשב משעת הרכבה. דבשלמא אם נאמר כש"ס דילן דילדה בזקנה מונים משעת נטיעה ראשונה ופטור מערלה ע"כ לר"י אף באילן סרק מונין מנטיעת סרק ג"כ אבל לומר להיפוך בסרק מונין מנטיעה ראשונה ובתאנה שחורה בלבנה בזקנה מונין משעת הרכבה זה א"א להולמו כלל

סוף דבר פי' הגאון מוהרא"ז ז"ל אי אפשר להלום כלל והירו' דסוטה סותר להירו' דערלה וש"ס דילן ולפסק הלכה דקי"ל ילדה בזקנה פטור מערלה כר"י וגם פשט הירו' באילן סרק מיירי בסרק ממש ובמינו והוי באיסור הרכבה וכנ"ל:

ע"כ נראה לענ"ד בס"ד לבאר סוגית הירו' ע"פ שיטת הר"ן בע"ז מ"ט דפי' דהך דר' יוחנן דילדה בזקנה בטל מטעם זה וזה גורם דקי"ל כר' יוסי זו"ז גורם מותר שביאר הר"ן לתרץ שיטת רש"י דהוי מטעם ביטול כמו דכל היכא דאיתא לאיסורא בעינא בטל חד בתרי כמו כן בשני גורמים דגורם ההיתר מבטל