בית אליקום כא

בק"ו מכלאי בגדים דמותר ללבוש זע"ז אתה אוסר תערובן כ"ש כלאי בהמה שאסור להנהיג. וכיון שמותר הפרי של הרכבה באילן והבהמה שנולדה מכלאים שהרכיב להמרכיב עצמו. א"כ לענין מצוה במרכיב בפרי אילן למה לא נלך אחר רוב ועיקר הפרי שהוא היחור של אתרוג דאין דומה לכלאי בגדים מעת שנתערבו הרי הוא באיסורו עומד לעולם אבל בהרכבה באילן וכלאי בהמה שאין האיסור אלא מעשה הרכבה למה לא נלך בענין המצוה אחר רוב ועיקר פרי כמו בכל התורה שהולכין אחר רוב אפילו בדבר שצריך שיעור מצטרף הפסול עם הכשר כמו שמצינו בסכך פסול שמצטרף עם סכך כשר להיות צלתה מרובה ועיין או"ח סי' תרכ"ו ס"א ואף לדעה אחרונה דשם היינו שאין זה עירוב דיכול להסיר הסכך פסול אבל כל שמעורב יפה ואינו ניכר למה לא נלך בתר הרוב והפסול מצטרף עם הכשר א"כ בהרכבת הפרי יצטרף מיעוט הלימין להשלים דנתבטל ברוב כיון דאין דומה לכלאי בגדים. וכן אין זה ענין למש"כ המרדכי סוף חולין דדבר שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות לא מהני ביטול אף דלא קי"ל כהמרדכי עכ"ז בהרכבת אילן הרי לא אסרה תורה כ"א בשעת הרכבה או בשעה שמקיימו אבל הפרי מותר וכיון שכבר אזיל האיסור רק שנתהוה מאיסור והתורה התירה הפרי למה לא נלך לענין המצוה אחר רוב ועיקר הפרי

והנה בעיקר הראיה שהביא מהר"מ אלשיך בתשו' סי' ק"י ראיה מהא דקי"ל בסוטה מ"ג כר' אבהו דילדה שסיבכה בזקנה בטלה הילדה בזקנה ואין בה דין ערלה א"כ במורכב יחור אתרוג באילן לימין בטל האתרוג בהלימין אף אם נאמר דר' אבהו אמר אף במין בשאינו מינו דלא כהגאון בית אפרים בתשו' שם דפלפל הרבה בזה. עכ"ז אין ענין הביטול משום דעיקר הוא אילן המורכב בתוכו דהא רש"י כתב שם בהדיא דנושא ממין אותו האילן שנוטל ממנו. אלא דעיקר הביטול כיון שנשרש באילן נחשב כאלו כבר נטוע מעת השרשה של אילן המורכב בתוכו והרי מבואר בירושלמי פ"א דערלה. דאף באילן סרק אם הרכיב בתוכו ולרבי יוחנן שם אף בערבה נחשב כאילו השריש מכבר מזמן השרשת אילן סרק שאינו נושא פירות כלל ובטל לענין ערלה וע"כ אין הטעם משום דעיקר האילן הוא המורכב אלא כיון דנעשה א' בהרכבה נחשב לענין השרשה כאילן הזקן דהא אף באילן סרק שאינו נושא פירות כלל נחשב כמותו וע"כ כיון שהוא הגורם להתהוות הפרי נחשב לענין השרשה כמותו אף להקל. אבל עיקר הפרי הוא יחור האתרוג הנרכב בתוכו

ומש"כ בס' אגודת אזוב להגאון רמ"ז זצוק"ל האב"ד דפה בד' ל"ו ב' באות י"ג. וז"ל ומה שחייב בערלה ולא בטיל לגמרי באילן הערבה שפטור מן הערלה היינו טעמא משום דאילן ערבה וכל אילני סרק אינם פטורים מערלה אלא משום שאין בהם פירות הראוים לאכילה וקרא כתיב עץ מאכל ועכשיו שעושה פירות ע"י הרכבה הרי יצא מכלל אילן סרק ונעשה אילן מאכל כו' יעו"ש. דבריו הקדושים אינם מחוורים כלל דהא באמת קי"ל אילן סרק באילן מאכל שאסור להרכיב אפילו מין במינו וכפי שיתבאר לקמן בס"ד. וא"כ לפי דברי הרב דנעשה אילן מאכל כיון שיוצא משניהם פירות הרי אין כאן איסור הרכבה כלל כיון דהוא מין במינו והרי בירושלמי אמרו אפילו לר"ל לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחלה לא ופי' דלא משכחת מרכיב אלא באיסור והברייתא מיירי בלכתחלה. ועיין ביאור הגר"א סימן רצ"ד ס"ק מ"ז. ואם איתא כיון דיוצא פירות משניהם יצא מכלל אילן סרק א"כ במין במינו אין כאן איסור כלל ומשכחת מרכיב לר"ל. אלא ברור הדבר דאילן סרק אף שמועיל להוציא פירות לא יצא מכלל אילן סרק דהוא רק מעבר וגורם להוציא הפירות מאילן והיחור הנרכב בתוכו וכל הפרי הוא של יחור הנרכב בתוכו ואעפ"כ בטל לענין השרשה ומונין משעת נטיעת אילן סרק א"כ מבואר נגלה דאין ראיה מהא דילדה בזקנה שבטלה לענין ערלה אף דעיקר הפרי הוא היחור עכ"ז לענין השרשה מונין מאילן הישן הנרכב בתוכו ופטור מערל'

וראיתי בתשובת ב"א להגאון אמיתי מוהרא"ז ז"ל שהביא ראיה לתשו' מהרמ"א מהא דקאמר בש"ס סוטה מ"ג שם ולוקמא בכרם של ב' שותפים ופרש"י שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו ומתרץ הש"ס ז"א כרם של ב' שותפי' אין חוזרים כו' ופירש"י דלא קרינן ביה כרמו המיוחד לו דאין לך בה גפן שאין לשניהם חלק בה א"כ מוכח דמעורב בפרי ב' הכחות כח הנרכב והמורכב ואין זה האילן הנרכב מעבר להמורכב לענין השרשה יעו"ש שהאריך בזה. אבל באמת לענ"ד אין שום ראיה מזה דהא ע"כ הפי' הפשוט כרם של שותפים היינו ששניהם שותפי' בקרקע אלא שלא נתחלק ביניהם ובא שמעון והרכיב בתוך האילן שיהיו פירות הרכבה שלו כפירש"י ועיקר האילן הנרכב בתוכו הוא של ראובן אך הקרקע הוא של שניהן. והנה עכ"פ עיקר אילן ארעא הוא א"כ כל יניקת פירות הרכבה מן הקרקע של שותפים ואין לך כל גפן שאין לשניהם חלק בה מחמת יניקת הקרקע של שותפים אבל אילן הנרכב הוא באמת רק מעבר לבד

וכן בזה מתורץ מה שהקשה בסי' נ"ז בשם אחיו הרב הג' מוהר"ג די"ל דלוקמא שהיתה קרקע גזולה ועשה תשובה. ואפ"ה אינו חוזר כיון דבגזילה אתי לידו רק מחמת המרכיב בתוכו חוזר ונתקשה מאד בזה. ולפי הנ"ל ניחא בפשוט כיון דהקרקע פטורה מחמת שבגזל אתי אף דעביד תשובה והוא שלו א"כ המורכב בתוכו יונק מהקרקע דעיקר אילן ארעא הוא ע"כ אין חוזר על המורכב ג"כ דיונק מקרקע שאינו חוזר וזה ברור ע"כ בב' שותפים מעורב בכל גפן יניקת הקרקע של השותפים ואינו חוזר וכנ"ל

והנה בתשובת ב"א הנ"ל כתב בהו לחלק בין מין במינו ובין מין בשאינו מינו דאזלינן בתר שעת הרכבה. והש"ס מיירי בסוטה בהרכבת היתר דהוא מב"מ אזלינן בתר אילן הנרכב משעת נטיעה. אבל בשא"מ אזלינן אחר שעת הרכבה והא דר' יוחנן ילדה בזקנה פטור מערלה ג"כ דוקא במב"מ וכתב עוד שם דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל בירו' בפ"ק דערלה לר"י דסובר דאף באילן ערבה אזלינן בתר שעת נטיעה כש"כ גם במין בשא"מ כיון דשניהם נושאין פירות דאזלינן בתר אילן הזקן אבל לר"ל דסובר דדוקא בחרובי צלמונה ואינך אזלי' בתר שעת נטיעה י"ל במין בשא"מ אזלינן בתר הרכבה. וכיון דהרמב"ן כתב בליקוטיו דש"ס דילן סבר כר"ל דתני מרכיב יש לחלק בין מין במינו ובין מין בשא"מ. עכ"פ בהודאת הרב לר' יוחנן אין חילוק כיון דאף בערבה אזלינן בתר שעת נטיעה כ"ש במין בשא"מ ע"כ קאמר ר' יוחנן סתם ילדה שסבכה בזקנה פטור דמיירי בכל גווני ואף לר"ל אין חילוק רק באילן סרק גמור דהוי כנטוע בארץ. אבל במין בשא"מ ג"כ מונין משעת נטיעה באילן מאכל

והנה מה שהחליט דש"ס דילן סובר כר"ל ולא כר"י אף דהביא כן בשם הרמב"ן ז"ל יש לדון ונראין הדברים שהרשב"א והר"ן חולקים ע"ז וכפי שיתבאר בס"ד דבאמת מה שהביאו ראיה מהא דש"ס דילן דתני מרכיב והא ודאי אף הירושלמי דערלה שם דקאמר לית כאן מרכיב לר"י דסבר אף בערבה מונין משעת נטיעה. ואח"כ מסקנת הירושלמי דאף לר"ל לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחלה לא כיון דהוא ע"י איסור והפי' הפשוט בירושלמי דאמר בין לר"י בין לר"ל לית כאן מרכיב לא שמוחק מהברייתא מרכיב. אלא הא דקתני בברייתא הנוטע והמבריך והמרכיב ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה לענין ערלה דהוא כר"מ כמו שמבואר בגמרא דילן ר"ה ט' דיום א' בשנה חשיב שנה ויום למ"ד עולה לכאן ולכאן ואמר דלית כאן מרכיב דהרי מונין משעת נטיעת אילן הראשון לענין ערלה וא"כ ע"כ צ"ל דנטיעת אילן הראשון והרכבת השני היחור בתוכו היה הכל רק ל' יום לפני ר"ה. והיינו דהמרכיב קאי על נוטע ונ"מ היכא דנטע לסייג דהמרכיב חייב בערלה והיה הכל הנטיעה וההרכבה בעת א' ל' יום לפני ר"ה ועיקר הכוונה