בית אליקום כ

שאלות ותשובות

תשובה א

בענין אתרוג המורכב יחור של אתרוג באילן לימין. אשר כבר העירו רבותינו האחרונים הרמ"א בתשובה סי' קי"ז ובסי' קכ"ב פרט הסמנים. ומהר"מ אלשיך סי' ק"י והלבוש הב"ח בסי' קל"ה. והט"ז והמ"א באו"ח סי' תרמ"ח ותרמ"ט. ועוד כמה תשובות מגדולי האחרונים הפמ"א ותשובת איתן האזרחי וגדול דורנו הגאון האמיתי מוהרא"ז מרגליות בספרו שו"ת בית אפרים חלק או"ח סימן נ"ז. ורבו האוסרים אף על פי כן נמצא כמה מתירים בשעת הדחק לברך על מורכב. והנה מהראוי להיות נחבא אל הכלים אך מחמת שכמה גדולי דורנו וגאוני זמנינו הי"ו החליטו במושלם שהוא ודאי ברבה שא"צ ואיסור ברור ע"כ אמרתי יהי מה אחקור בזה לענ"ד. ואת אשר ישים ה' בפי אחקוק למזכרת. וה' אמת ינחני בדרך אמת וזה החלי בס"ד

והנה טעמי האוסרים והפוסלים. א' כתב הלבוש דנעבד בו עבירה במורכב ועיקר צמיחתו בעבירה ואף ב"נ מצווה על הרכבת אילן כמש"כ הרמב"ם פ"י מה' מנכים ה"ו. ב' כתב מהר"מ אלשיך דהוא חסר ואינו כשיעור כיון דמורכב באילן אחר. ג' כתב המ"א דאינו פרי עץ הדר שבתורה ואינו נקרא אתרוג כלל והנה נ"מ בין הטעמים לפי טעם הלבוש אף באתרוג המורכב באילן סרק שאינו עושה פירות ג"כ אסור כיון דנעבד בו עבירה ולטעמים שאינו נקרא אתרוג או חסר הוא דוקא שנרכב בשאינו מינו העושה פירות. אבל באילן סרק הרי כל גידולו וצמיחתו ובריאותו ע"י אתרוג כולה וכשר לפי טעם האלשיך והמ"א. וכן להיפך בנטל ענף מהמורכב ונטעו במקום אחר שהוא מותר כמבואר בירושלמי ובטוש"ע יו"ד סוס"י רצ"ה דלטעם הלבוש מותר דלא נעבד בו עבירה ולשארי טעמים הרי כח מורכב בו לעולם ואינו אתרוג ועיין בתשובת ב"א סי' נ"ו הנ"ל שהעלה להתיר בכה"ג אף לשאר הטעמים ובסמוך בס"ד נעיין בזה. ועכ"פ לפי הפשט נראה דלשארי טעמים לכאורה פסול בכה"ג כיון דכח מורכב בו עד לעולם ועכ"פ היה ראוי להחמיר בדאורייתא לכל הטעמים בין בהורכב באילן סרק בין בנטל ענף מורכב ונטע במ"א

והנה על טעם הלבוש הקשה הט"ז בסי' תרמ"ט ס"ק ג'. והמ"א בסימן תרמ"ח ס"ק כ"ג. דא"כ עז של כלאים יפסול קרנו לשופר. ועוד למה ליה קרא דאו כבש דכלאים פסול לקרבן וכבר תמהו עליהם דהא אצטריך קרא דלהדיוט מותר כמבואר בש"ס חולין קט"ו. וגם להלבוש טעם דקרא קאמר דלהכי אסור לגבוה מטעם שעיקר הוויתו בעבירה. גם בתשו' פני אריה סי' מ"ג הקשה על הט"ז ומ"א דאיצטריך או כבש בקרבן דהו"א דמותר אע"פ שנעבד בו עבירה מקרא דאלה כמבואר בחולין שם לפי גירסת התוס'

והנה הך קושיא מקרא דאלה אינו קושיא כ"כ דהא להלבוש עיקר טעמו שנתהוה ע"י עבירה הרכבת אילן וכלאי בהמה ומקרא דאלה אין אנו יודעים להכשיר כ"א חורש בשור וחמור דאין עיקר הווייתו בעבירה והיינו כי באמת לגבוה אסור כלאים אפילו דלא הרביע אדם כ"א מעצמן נולד משני מיני בע"ח ולהדיוט מותר בכל ענין אף דעיקר הוויתם ע"י עבירה שהרכיב אדם מין בשאינו מינו וא"כ עיקר כוונת דנעבד בו עבירה היינו דהענין הוא מאוס נגד חוקי התורה להדבק מין במינו ואף שלא נעשה ע"י אדם וא"כ קושייתם על הלבוש בדרך ממ"נ הא אין למדין קל מחמור להחמיר. והנה ודאי מצוה אינו דומה להקדש דהא חזינן תשמישי מצוה נזרקין ותשמישי קדושה נגנזים א"כ אין ללמוד מצוה מגבוה. א"כ אם אזלינן בתר הקרא דוקא לגבוה אסור כלאים ולא מצינו במצוה כגון שופר לאסור כלאים ואם סברא הוא א"כ למה איצטריך קרא לאסור כלאים לגבוה דהא סברא הוא ולמ"ל קרא וזה נכלל בקושייתם דאם נאמר דאיצטרך קרא להתיר להדיוט. א"כ לפי האמת מצוה דמיא להדיוט ולא להקדש וכיון דגלי לן קרא דלהדיוט מותר ע"כ אין הטעם משום דמאוס הוא והויתו ע"י עבירה דא"כ אף להדיוט היה לן לאסור הפרי דהרכבה מין בשאינו מינו. אלא ע"כ יש טעם אחר מה שאסרה תורה כלאים להקדש ולא מטעם הלבוש ועכ"פ מצוה דמיא להדיוט ועוד יש לומר דכוונת הט"ז ומ"א דאו כבש לא איצטריך הכוונה כמש"כ התוס' ב"ק ע"ח א' בדה"מ והא גבי קדשים דהקשו דלא לכתוב אלא ההוא או דבין כבש ועז דמשור וכבש הוי ממעטינן כלאים ומאו דכבש ועז הוי ממעטינן נדמה. ולפי סברת הלבוש לא שייך תירוץ התוס' דשם וכן מצאתי בהגהות בתחלת הספר של שו"ת פני אריה. ועכ"פ יהיה איך שיהיה מצוה אינו אלא כמו הדיוט וכמו בהדיוט מותר כלאים ופירות המורכבים כמו כן במצוה אדרבה מצינו בפ' כל הצלמים גבי אבעי' דר"ל המשתחוה לדקל לולבו כו' דכתב הר"ן בד' ש"נ איכא למידק היכי מספקא ליה מחובר דשרי להדיוט אי אסור למצוה או לא הא אפי' תלוש דאסור להדיוט לענין מצוה יצא כמבואר בסוכה ל"א ובר"ה כ"ח ובחולין פ"ט. אלמא דאפילו בתלוש דאסור להדיוט גבי מצוה יצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ותירץ בשם הראב"ד דוקא לכתחלה מיבעיא ליה לר"ל ולענין הלכה קי"ל כרבא וכרב יהודא דבתראי נינהו. הילכך בין במחובר בין בתלוש אם נטל יצא וכן הרי"ף לא הביא הך דר"ל כלל ומסיק הר"ן שם אלמא לענין מצוה לאו כלגבוה דמי. ואפשר דאף ר"ל לא קא מיבעיא ליה אלא דוקא בע"ג אבל בשאר עבירות כל שמותר להדיוט ה"ה לענין מצוה. א"כ בכלאים והרכבת אילן דאין לנו טעם מבואר מפני מה אסור לגבוה בלי ספק כמו שמותר להדיוט כן מותר למצוה ואף שיש לדחוק דוקא בע"ג משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. אבל בהרכבה אולי אפשר דאסור למצוה הא כבר כתב הרשב"א בחדושיו לסוכה ל"א ב' אהא דמצות לאו ליהנות ניתנו וז"ל אע"ג דמתהני בעשיית המצוה שמקבל שכר בעוה"ז והבא לא חשיב נהנה באיסורי הנאה אלא כשנהנה בגופו. אבל כל שאין ההנאה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה באיסור א"כ ה"ה והוא הטעם כיון דכלאי בהמה והרכבת אילן מותר להדיוט אע"ג דנהנה גופו כ"ש למצוה דהוא רק גרמא דהנאה דמותר א"כ בלי ספק דהדיוט ומצוה שוין בזה לכולהו תנאי וטעם הלבוש אין לו יסוד ומשום מצוה הבאה בעבירה ג"כ אין במורכב דדוקא בגזל שהמצוה נעשה ע"י עבירה וכמש"כ התוס' סוכה ל' ע"א ד"ה משום ועיין שו"ע או"ח סי' תקפ"ו סעיף ג' ובסימן תרמ"ט סעיף ג'. ועכ"פ במורכב כיון דהפרי מותר להדיוט אף למרכיב עצמו ה"ה למצוה ועיין בתשו' בית אפרים סי' נ"ו הנ"ל ובתשו' פמ"א

ועתה בס"ד נבוא לעיקר הטעם של מהר"מ אלשיך והמ"א כיון דמורכב הוא אינו פרי עץ הדר האמור בתורה דמקובל לנו הלמ"מ שהוא אתרוג וכיון שהוא מורכב אינו אתרוג וגם הוא חסר משיעור שלו הנה בודאי התורה לא דברה כ"א באתרוג שלם ולא באתרוג מורכב דהוא בא ע"י עבירה וכל דאי לא קתני ע"י עבירה וכמבואר בש"ס יבמות יו"ד וע"ח ע"א דאי לא כתיב קרא דאי להיתרא לא כתב א"כ ודאי דהתורה דברה באתרוג שלם שאין מורכב כלל דלא נעשה ע"י עבירה כלל. אך אנו דנין אם לא נמצא אתרוג שלם בלא הרכבה אם כשר המורכב בעץ לימין אם נאמר שעיקרו אתרוג והלימין בטל בתוך הפרי א"כ אין טענה של המ"א דלא נקרא אתרוג. דמי לא יודה זה שאין זה אתרוג שבתורה דמדבר באתרוג שלם בלי הרכבה ואיסור כלל אבל אנו דנין אם יוצא במורכב כיון דעיקר היחור הוא מאילן אתרוג דאזלינן בתר עיקר היחור כמש"כ רש"י בסוטה מ"ג ולא בתר עץ המורכב בתוכו אילן הלימין אם נאמר דשייך ביטול ברוב וכפי שיתבאר בס"ד

והנה בכלאי בגדים לא שייך ביטול ברוב כמש"כ התוס' והרשב"א והרא"ש הובאו בהגהות שו"ע יו"ד סי' רצ"ט והנה כלאי בהמה והרכבת אילן דהוקשו להדדי כמבואר בש"ס חולין קט"ו ומותרים להדיוט א"כ אינו דומה לכלאי בגדים. ולא קי"ל כאיסי בן עקביא דס"ל דאסור לרכוב על פרידה דיליף