בית אליקום יז

טמאים או טהורים כו' והכל או או ובלשון המשנה פ"ב דידים משנה ד' הוא ספק אם נעשה בו מלאכה ספק לא נעשה בהם מלאכה ספק שיש בהם כשיעור ספק טמאים ספק טהורים ופירש הר"ש שם אפילו יש במים שנטל כל הנך ספיקות ג"כ טהור וכתב המ"ל בפ"י ממקואות הלכה ו' דמזה מוכח דאף בס"ס להחמיר ג"כ טהור בידים עכ"פ. והנה המחבר והטור שינו הלשון וכתבו או או משמע דוקא בחד ספק הוא טהור ולא בס"ס להחמיר

ולענ"ד י"ל בס"ד דמוכרח פי' הר"ש דמיירי דאפילו יש במים כל הספיקות הללו דבשלמא בהך דפ"ב דמקואות בטומאה קלה דקתני ספק טבל ספק לא טבל אפילו טבל ספק יש בו מ' סאה ספק אין בו מ' סאה אחד יש בו מ' סאה ואחד אין בו וטבל באחד כו' דבכל אחד מהספיקות יש רבותא בספק א' דילמא לא טבל כלל ובספק השני דעכ"פ טבל ובספק השלישי עכ"פ אתחזק שם מקוה שלם. א"כ י"ל כמו שפירש הריצב"א בתוס' בסוגין ל"ה ב' ד"ה ספק דאו או קתני אבל בהך משנה דידים דכל השלשה ספיקות ספק אם נעשה בו מלאכה או ספק כשיעור או ספק טמאים דכל הספיקות כי הדדי נינהו לענין מאי איכפל התנא וקתני כל הספיקות ש"מ כפירוש הר"ש דאף דאית בהו כל הספיקות והוי ספיקי טובא אפ"ה בדרבנן מקילין לכן לא קתני במשנה דידים ספק אם נטל ידיו כמו דקתני במשנה דמקואות גבי טומאה קלה והיינו דשם איירי בחד ספק ואיכא רבותא בכל חד בין לר"מ בין לר' יוסי אבל בכאן בידים בפלוגתא דר"מ ור"י כיון דאיירי בס"ס אין שום רבותא בספק אם נטל דהא כאן עיקר הרבותא אף דאיכא כמה ספיקות א"כ אין רבותא בספק לא נטל ידיו להרבות בספיקות אבל שם במקואות דאו או קתני הוי רבותא בכל ג' אנפי הספיקות דספיקו של זה לא כספקו של זה והוי רבותא לרבי יוסי דאפ"ה לא מהני ולר"מ בכל גווני טהור כן נראה כשיטת הר"ש. אבל עכ"פ הטור וב"י דהעתיקו או או משמע דלא הוי מטהר כ"א בחד ספק ולא בס"ס. ובזה יש ליישב הא דפסק המחבר בא"ח סי' שצ"ג סעיף ג' אבל אם עירב עליו בה"ש ונאכל עירובו בין השמשות אסור והוא מן רבינו יונה הביאו הרא"ש בשבת בפ' במה מדליקין סימן כ"ב דכתב דכולי האי לא אקילו רבנן לשווי' בין השמשות וגבי האי עירוב מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה והא דאמרינן בה"ש מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה לחומרא אמרינן כו' וכנ"ל והדבר מוקשה דהא בש"ס מיירי לענין טומאה וקרבן ושם הוא דאורייתא שייך לומר לחומרא אבל לענין עירוב דהוא דרבנן בפרט לענין עירובי חצרות אמרינן לקולא דמקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה כמו בכל ספיקא דרבנן. והגאון מוהרא"ו בביאורו בסימן שצ"ד בס"ק ה' מדלא השמיענו באדם אחד ובכה"ג ש"מ דלחד גברא לא. וגם זה אינו הכרח לפי מה שמבואר בש"ס עירובין ס"פ הדר ע"ו א' גבי ב' בתים וב' חצרות זה בא דרך זה כו' שניהם לא קנו עירוב דהוי תרתי דסתרי אי לגבי האי בית לגבי חבירו נמי בית ולא לחשוב לחבירו בית שער ומקשה הש"ס מ"ש מדרבא אמרו לו שנים כו' התם ספק ליליא ספק יממא לא מינכרא מילתא א"כ ע"כ מיירי אף שנאכל העירוב לאחד בה"ש בעת שעירב על חבירו בבת אחת ופעמים אף שנאכל העירוב של אחד קודם שעירב על חבירו דאי אפשר לצמצם ואעפ"כ שניהם קנו עירוב אבל באדם אחד שהניח בה"ש ונאכל בה"ש א"כ הרי נאכל אח"כ ושייך שפיר לומר בעת שהניח היה יום ובעת שנאכל הוי לילה א"כ הוי רבותא יותר משני בני אדם מן אדם אחד ועכ"פ ספק דרבנן הוא ולקולא והוא ספק מן היום ומן הלילה ע"כ הנראה דטעם הרבינו יונה דפוסק באדם אחד לא מהני הוא משום דסובר דהוי ס"ס להחמיר דהש"ס בפ' ב"מ ל"ד ב' קחשיב בה"ש ספק מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה א"כ הוי שלש ספיקות וא"כ באדם אחד אם נאמר בתרי הצדדים שהוא כולה מן היום או כולה מן הלילה הרי אין כאן עירוב ממ"נ רק בהספק השלישי דמקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה א"כ הוי כמו ס"ס להחמיר אף בדרבנן לא מהני ולחומרא אמרינן וסובר כהמחבר וטור דאף בידים או או קתני כמו שהעתיק בא"ח בסי' ק"ס סעיף י"א וכנ"ל וא"כ מוכרע לכאורה דלא מהני ס"ס להחמיר אף דרבנן ודלא כהמ"ל שנסתפק בזה דאל"כ אי אפשר להלום דברי רבינו יונה והוא פסק מוסכם בש"ע הנ"ל. אח"ז ראיתי בס' דה"מ בהלכות מקואות פ"י דף ס' שכתב שמרבינו יונה הנ"ל מוכח להיפך דלא אמרינן בס"ס להחמיר בדרבנן דאל"כ הו"ל לומר בפשיטות כנ"ל דהוי ס"ס. ולא יכולתי להלום דברי קדשו דאף דמבואר בדברי קדשו של רבינו יונה שהביאו הרא"ש דכולי האי לא הקילו רבנן לשווי' בה"ש לגבי האי עירוב מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה ואין שום טעם וסברא למה כיון דבש"ס מבואר דהוי שלש ספיקות בה"ש כמו שפירש רש"י שם בשבת א"כ אם נאמר דס"ס להחמיר לא אמרינן בדרבנן הקושיא במ"ע אלא פשוט דמוכח להיפך דלא מהני בדרבנן וס"ס להחמיר. ומה שכתב דלא הקישו רבנן כו' ירצה דה"א כיון שהוא הכל בגדר הספק ואינו דומה לס"ס דעלמא ספק בהזדמנות אבל לא כן בה"ש דהוי ספק במציאות דילמא הוי כן במציאות שבה"ש חצי מהיום וחצי מהלילה אף שאיכא ב' צדדי ספיקות להחמיר בכולה מן היום וכולה מן הלילה עכ"ז כיון שהספק הוא תמידי ויכול להיות שהאמת כן הוא דהוי מקצת מן היום ומקצת מן הלילה לזה אמר דכולי האי לא הקילו והוי כמו כל ס"ס דעלמא בהזדמנות שאין הספיקות שוים ותמידי אבל עיקר החומרא מטעם ס"ס ובדרבנן בס"ס להחמיר אזלינן לחומרא וכנ"ל

עוד כתב בשעה"מ בפ"ט ממקואות בדף נ"ו ע"ב להכריח מהא דפסק הרשב"א והרא"ש ור"ח ור"ת והרמב"ן והר"ן דבספק עירוב בה"ש בערובי תחומין דאינו עירוב א"כ מוכח דס"ל דהלכה כר' יוסי ולא כר"מ ע"כ באתחזק איסור בדרבנן בספיקו אסור יעו"ש. ובאמת הוא מערכה נגד הדרוש דילמא באמת הלכה כהרמב"ם ורש"י דפליגי על התוס' דהיכא דנאכל העירוב בה"ש הוי עירוב בדיעבד וכנ"ל ובפרט שהוא יסוד מוסד כנ"ל מסתם משנה כר"מ וכנ"ל באריכות בראיות ברורות. ותדע דהא אף לר' יוסי לפי תירוץ רב הונא בר חיננא תחומין שאין לו עיקר בדאורייתא מודה ר' יוסי דלא אזלינן בתר חזקה להחמיר א"כ בנאכל העירוב בה"ש או שנטמא בה"ש לר"ה ב"ח אף לר' יוסי הוי עירוב ובהכי ניחא דנדחקו רש"י ותוספות בסוגיין בתירוץ רבי ירמיה שהי' עליו שרץ כל בה"ש דפירשו דמבעוד יום נטמא ולא פירשו כמש"כ לעיל באות א' דנטמא בה"ש וכנ"ל לפי בה"ש דר"י כהרף עין וכנ"ל באות א' לתרץ קושית הגאון החסיד מוהר"ע זצ"ל. ולפי הנ"ל ניחא דע"כ לר"ה ב"ח בנטמא בה"ש הוי עירוב אף לר' יוסי והא דקאמר רבי יוסי בעירב בספק טמאה וספק טהורה דלא הוי עירוב ע"כ לפי המסקנא הטעם כמש"כ ה"ה דלא הוי סעודה הראויה מבעוד יום אף שמהסוגיא מוכח בפשטא דהוי הטעם משום דהוי נגד חזקה היינו לשאר תירוצים אליבא דר' יוסי אבל לר"ה ב"ח ע"כ עיקר הטעם כמש"כ ה"ה דלא הוי סעודה הראויה אבל בנאכל העירוב בה"ש או שנטמא בה"ש לר"ה ב"ח הוי עירוב אף לר' יוסי א"כ מוכרח לפרש רש"י ותוס' בהך תירוץ דר' ירמיה דמיירי שנטמא מבעוד יום אף לר' יוסי א"כ לפ"ז י"ל אף לרבא דפליג על רב הונא ב"ח עכ"ז לפי הפסק פסק כר"מ והך דנאכל העירוב בה"ש דהוא מימרא דרבא בשבת שם עכ"ז מיירי בע"ת אליבא דהילכתא דפסק כר"מ וכפי' רש"י והרמב"ם

ודע די"ל בס"ד הא דפריך הש"ס בה"א על פירות ספק מבעוד יום נתקנו דנעמיד טבל על חזקתו. דכתב בשעה"מ וכן מטין דברי הכו"פ אשר נתקשינו בזה דבכה"ג שכבר נתקנו רק דהספק הוא על איזה עת נתקנו בכה"ג לא שייך סברת ה"ה דבעינן סעודה הראויה כיון דכעת אין אנו דנים על הטבל כ"א על ספק עירוב א"כ לר"ה ב"ח דאמר בדבר שאין עיקרו דאורייתא אזלינן לקולא אף באתחזק בספק דרבנן א"כ