בית אליקום טו

הרשב"א בתשובה סימן ת"א נראה דדוקא בדבר שעיקרו מדאורייתא הוי לחומרא אבל לאידך שינויא הוי אפילו בדבר שאין עיקרו מדאורייתא אסור והרשב"א בתשובה לא כתב רק שינויא קמא היינו להשואל והנו"ב בי"ד סי' ס"ד חולק על הש"ך ואומר דלכל התרוצים אינם מחמירין כ"א בדבר שעיקרו בדאורייתא אלא דאידך שינויי סוברים לרבי יוסי תחומין י"ב מילין דאורייתא א"כ אף בתחומין הוי עיקרו דאורייתא יעו"ש וכן נראה קצת מהריטב"א בחדושיו דאם נאמר די"ב מילין מן התורה הוא עיקרו מן התורה. והנה באמת כל יסוד הרשב"א בתשובה שם משום דקי"ל כר' יוסי וע"ז חולק הרמב"ם בפ"י מה' מקואות הלכה ו' ופסק כר"מ דהוא הת"ק דפ"ב דמקואות משנה ב' וכן הפר"ח בסי' ק"י השיג על הש"ך בזה. ובאמת תמיה קיימת על הרשב"א בתשובה שם הא קי"ל בכה"ג הוי סתמא היכא דמחלוקת בצדה כמבואר בש"ס ביצה גבי שבת סתם לה תנא כר"ש אף דחולק שם רבי יהודא במשנה וכמש"כ התוס' ביבמות מ"ב ובביצה שם ובשארי מקומות דהוי כרבים נגד יחיד. וכן בש"ס שבת ס"פ כל הכלים קכ"ו ב' נגר הנגרר נמי סתמא הוא אף דשם בעירובין ק"ב חולק במשנה ר' יהודא וכן פסק הרי"ף מפורש בפ' כל הכלים קכ"ד ב' כת"ק כל הכלים הנטלים בשבת שבריהן נטלים ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה אע"ג דפליג שם ר' יהודא במשנה דסובר שיהיו עושין מעין מלאכתן כמבואר בהרי"ף שם באריכות וכן הוא פסק מוסכם מכל הפוסקים ובטוש"ע א"ח סי' ש"ח סעיף ו' בלי שום חולק. א"כ הוא יתד תקוע לפסוק כת"ק אף שהוא רבי מאיר והוי סתם משנה. א"כ ברור דהלכה כר"מ דמקואות ודלא כר' יוסי וקשה על הרשב"א מכל הסוגיות והלכות פסוקות. ועל צד הדוחק נאמר דהרשב"א שכתב שם היינו לשיטת הבעל הלכות דאמר משמיה דרב צמח גאון דהלכה כר' יהודא וכן משמע בש"ס יבמות מ"ב דר' יוחנן אית ליה ג"כ בכה"ג לא הוי סתמא ועיין ריטב"א בחדושיו ביבמות שם ובירושלמי יבמות שם. אבל כבר השיג הרי"ף שם על הגאון א"כ ברור לדידן דקי"ל כר"מ ודלא כר' יוסי והרשב"א אגב שיטפי' להשואל נקיט שיטת הקדמונים ולית הילכתא הכין וקי"ל כר' מאיר וכפסק הרמב"ם ומוכרע מכמה שיטות הש"ס ומכל הפוסקים וזה ברור. לפ"ז כיון דקי"ל כר' מאיר בטומאה קלה אף דאתחזק איסור טהור א"כ אף במקום שאית ליה עיקר בדאורייתא ג"כ ספיקו לקולא כדמשמע פשטא דש"ס דילן בעירובין דקאמר לר' יוסי דסובר שעיקרו מדאורייתא לחומרא מכלל לר"מ אף בזה לקולא וכן כתב המ"ל בפ"ד דבכורות דהעלה לפי דקי"ל כר"מ אף בדבר שעיקרו מהתורה אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אף דאתחזק איסורא. וראיתי להגאון בעל ס"ט בשיורי טהרה בסוף הספר בדף ק"ט דאף להרמב"ם דפסק כר"מ י"ל בדבר דאתחזק איסורא ועיקרו מן התורה מחמרינן כמו באב הטומאה שהוא מד"ס. וכן ראיתי לגדול אחרון הגאון בעל חוות דעת דתפס בפשיטות כן בסי' ק"י כיון דמבואר בראב"ד פ"י ממקואות וכן כתב הכ"מ והמ"ל דהרמב"ם מודה באה"ט מד"ס דהוא טמא א"כ בולד הטומאה דרבנן דהוי תרי דרבנן דהטומאה הוא דרבנן וגם האדם אינו מקבל טומאה אפילו מולד הטומאה דאורייתא אלא דרבנן משא"כ באב הטומאה דרבנן יעו"ש. והנה באמת פשט הסוגיא דעירובין עומד לנגדו דקאמר לר' יוסי דמטמא דוקא בעיקרו מדאורייתא מכלל לר"מ אף בעיקרו מדאורייתא מטהר וכן מבואר בתשובת הרשב"א סי' ת"א הנ"ל דוקא משום דפסק כר' יוסי וכן במ"ל פ"ד מבכורות אף דסובר בפ"י מהלכות מקואות דהרמב"ם מודה באה"ט מד"ס לחומרא ואעפ"כ העלה שם דאף דעיקרו מדאורייתא מקילין לר"מ א"כ יהי' סותר בעצמו

והנה באמת הגאון בעל ס"ט שגג בדברי התוס' עירובין ל"ה ב' בד"ה ספיקו טהור דר"מ בר"ה איירי כדתני בתוספתא וסבר הרב דקאי על ר"מ דפ"ב דמקואות ובאמת ט"ס הוא וקאי על ר"מ דנגע באחד בלילה דזה מבואר בתוספתא פ"ה דטהרות. אבל הך דפ"ב דמקואות מיירי בין בר"ה בין ברה"י ועיין נו"ב סימן ס"ד דהשיב כן להשואל בפשיטות. ובאמת כן הוא דלא נמצא בשום תוספתא על הך דפ"ב דמקואות אדרבא מבואר בהיפך בהמשנה דהש"ס בעירובין קיצר המשנה וז"ל המשנה הטמא שירד לטבול ספק טבל כו' מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג בין בר"ה ובין ברה"י טמאות בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון אכל אוכלים טמאים כו' ספיקו טהור ר' יוסי מטמא שר"י אומר כו' א"כ מבואר דקאי בין בר"ה ובין ברה"י

ועתה נחזי אנן בהך משנה י"א דפ"ד דטהרות ספק ידים ליטמא ולטמא ולטהר כו' ספק רה"ר טהור ספק ד"ס אכל אוכלים טמאין כו' ספיקו טהור אבל דבר שהוא אב הטומאה מד"ס ספיקו טמא דע"כ מיירי ברה"י דבר"ה אף בספק דאורייתא ספיקו טהור דהא הרמב"ם בפי' מפרש דספיקו טמא איירי אף בספק נגיעה באה"ט מד"ס טמא וע"כ ברה"י מיירי וזה א"צ לפנים. א"כ לפ"ז נחזי אנן במשנה פ"ב דמקואות דמיירי בין בר"ה בין ברה"י וקאמר בד"א בטומאה חמורה ופי' רש"י בסוגין דעירובין שנטמא בטומאה המטמאתו מן התורה כגון באב הטומאה ופשט הלשון משמע דמיירי בטומאה דאורייתא וכן המ"ל עמד על הר"ש והרע"ב וכן התויו"ט דהא מבואר באה"ט מד"ס ג"כ טמא. אבל באמת ניחא דלכאורה קשה הדיוקים במשנה דאם נאמר דטומאה חמורה הוא מדאורייתא א"כ מה דסיים בסיפא אבל בטומאה קלה כגון אכל אוכלים טמאים כו' ולא קאמר רבותא יותר באה"ט מד"ס לפי פירוש רש"י דטומאה חמורה מיירי באה"ט מן התורה וכבר עמד ע"ז בעל ס"ט. אבל באמת ניחא דהך דפ"ד דטהרות דקתני באה"ט מד"ס ספיקו טמא דמיירי אף בליטמא ע"כ מיירי ברה"י וכיון דפ"ב דמקואות מיירי המשנה בין בר"ה בין ברה"י אעפ"כ ברישא מיירי שפיר דוקא בטומאה חמורה מדאוריית' ע"כ אף בר"ה טמא כיון דהוא סוף טומאה וכבר הוחזק בטומאה אבל בסיפא דכלל ג"כ רה"י לטהר זה דוקא בטומאה קלה כגון אכל אוכלין טמאים דוקא אבל באב הטומאה מד"ס ברה"י טמא אף בתחלת טומאה ספק נגיעה אבל לענין רה"ר אף באה"ט מד"ס ג"כ טהור אף דאתחזק טומאה. אלא דהמשנה כיון דאיירי בין ברה"י בין בר"ה לטהר ע"כ אי אפשר לכלול כ"א בטומאה קלה דרבנן ולא באה"ט מד"ס דזה טמא ברה"י אבל בר"ה נקטינן בכל ספק דרבנן אף דאתחזק איסורא טהור. ואף בדבר שעיקרו מה"ת כמו באה"ט דרבנן וקצת מזה העיר בעל ס"ט אך לא סיימהו קמי מחמת ששגג בדברי התוס' דסבר דלא מטהר ר"מ במקואות כ"א בר"ה א"כ אדרבא מוכח ממתניתין דוקא בולד הטומאה דרבנן. אבל כיון דהאמת הוא בין בר"ה בין ברה"י מטהר א"כ הך חילוק באה"ט מד"ס שספיקו טמא דוקא ברה"י העמידו חכמים כמו כל ספק טומאה ברה"י ואף בספק נגיעה טמא. אבל בר"ה אף באה"ט דרבנן אף בסוף טומאה ג"כ טהור כמו כל ספק דרבנן דאתחזק איסור. והא דנקיט במשנה בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה דהיינו ולד הטומאה דרבנן בשביל רה"י אבל בר"ה אף באה"ט דרבנן אף בסוף טומאה ג"כ טהור א"כ מזה מוכח לר"מ אף בדבר שעיקרו מה"ת בספיקא דרבנן ואתחזק איסור ג"כ טהור. ורישא דמתניתין דוקא בטומאה חמורה דאורייתא מטמאינן בין בר"ה בין ברה"י אבל סיפא דוקא בולד הטומאה דרבנן בשביל דמטהר ברה"י א"כ באה"ט מד"ס טמא. אבל בר"ה אף באה"ט מד"ס טהור ואף דעיקרו דאורייתא ודלא כבעל חוות דעת והס"ט הנ"ל. ואין שום סתירה מהך דאה"ט דרבנן שטמא דזה מיירי דוקא ברה"י וכמבואר

ועתה אבאר בס"ד הדבר דר"מ ור' יוסי פליגי בספק דברי סופרים דמטהרינן לר"מ אף בספק לטהר ג"כ מטהרינן אף דהי' לו חזקת טומאה ולר' יוסי הא דספק דברי סופרים טהור דוקא ליטמא ולטמא ולא לטהר במקום שהי' לו חזקת טומאה כמבואר בסוף המשנה דפ"ב דמקואות וכה"ג