בית אליקום יד

בפירוש הש"ס ומתורץ קושית הגאון הנ"ל היטב. דבאמת זה הוא תירוץ ר' ירמיה דנטמא בה"ש דר' יוסי והיה עליו שרץ כל בה"ש דרבי יוסי דהוא כהרף עין. ואין כאן חזקה לרבי יוסי וכנ"ל

ועוד יש להעמיס בכוונת תירוץ רבי ירמיה דהי' עליו שרץ כל בה"ש דהיינו דהניח העירוב מבעוד יום ונטמא בה"ש. והיינו ע"פ שפסק רבינו יונה והביאו הרא"ש בשבת פ"ב סי' כ"ב דוקא הניח העירוב מבעוד יום ונאכל בה"ש הוא דהוי עירוב לענין עירובי חצרות לדעת הרא"ש שם. אבל אם עירב עליו בה"ש ונאכל העירוב בה"ש לא הוי עירוב ולא אמרינן דמקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה יעו"ש. ע"כ מדייק הש"ס דהיה עליו שרץ כל בה"ש וירצה דהניח העירוב מבעוד יום ונטמא בה"ש. ואעפ"כ קאמר הש"ס לר' יוסי לא הוי עירוב דאין כאן חזקה. אבל אם עירב בה"ש ונטמא בה"ש לכ"ע לא הוי עירוב אף בעירובי חצרות וכשיטת רבינו יונה הנ"ל. ועכ"פ הפירוש בש"ס דהיה עליו שרץ בה"ש כולו וירצה דנטמא בה"ש ולא שנטמא מבעוד יום ואפ"ה לרבי יוסי לא הוי עירוב דאין כאן חזקה וכנ"ל. ובסמוך בס"ד יתבאר לתרץ שיטת רש"י והרמב"ם בשבת שם דפירשו בעירובי תחומין

בש"ס וסבר רבי מאיר ספיקא לחומרא והתנן טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק במ' סאה כו' וכן שני מקואות באחת יש בה מ' סאה ובאחת אין בה מ' סאה טבל באחת מהם ואינו יודע באיזה מהם טבל ספיקו טמא בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו כו' וירד לטבול ספק טבל ואפילו ודאי טבל ספק טבל במ' סאה כו' וכן שני מקואות באחת יש בה מ' סאה ובאחת כו' ספיקו טהור ור' יוסי מטמא ומתרץ הש"ס דסבר ר"מ תחומין דאורייתא

והנה ע"כ מדמקשה הש"ס מדר' מאיר אדר"מ ולא מקשה בפשיטות כיון דס"ד דר"מ סבר תחומין דרבנן הו"ל להכשיר בספק כמו בכל ספק דרבנן. אלא ע"כ דהש"ס סבר דכאן הוי חזקה לחומרא וכפירוש רש"י בהסוגיא דהעמד אדם על תחום ביתו. רק דמקשה דר"מ אדר"מ דסבר בדרבנן אף דאיכא חזקה לחומרא ספיקו טהור כמו בכל טומאה קלה וספק טבל וכמבואר. והקשה הש"ס ורמי דאורייתא אדאורייתא מהא דנגע באחד בלילה דמטהר ר"מ בר"ה דאוקמי' אחזקה קמייתא והקשו בתוס' בד"ה אמר ר' ירמיה הא במתניתין איכא חזקה דתחום ביתו נגד חזקה דמעיקרא

כתב הריטב"א בשם התוס' דכיון דודאי עירב ואין הספק אלא אם נטמא העירוב הא נפיק גברא מחזקת ביתו ואוקמינן את העירוב בחזקת טהרה שהיה בשעת קנית העירוב. וכ"ז דוקא שהספק היה אחר בה"ש. אבל כשנפל הספק בה"ש א"כ בשעת קניית העירוב נפל הספק הוי שפיר חזקה דתחום ביתו. כן צ"ל לחלק לפי תירוץ הריטב"א שהביא בשם התוס' ובתוספתא שלפנינו ליתא זאת ואולי הוא ט"ס וסברת עצמו הוא דבאמת דוחק פי' התוס' דהש"ס מתרץ אפי' סבר ר"מ תחומין דרבנן כיון דהקושיא היא מן דאורייתא אדאורייתא

והנה עכ"פ לדידן דקי"ל תחומין דרבנן ולפי שפסק הרמב"ם בפ"י מהלכות מקוואות הלכה ו' כר"מ בספק טבל בטומאה קנה ספיקו טהור. א"כ אף דהספק הוא בשעת קניית העירוב כגון דנטמא בה"ש או דנאכל העירוב בין השמשות כיון דהוא ספק לילה הוי כמו ספק טבל בטומאה קלה וספק עירב כשר א"כ מתורץ קושית התוס' בשבת שם על רש"י דפירש על הא דאמר רבא דאם נאכל העירוב בה"ש דשניהם קנו העירוב דהוי כעירובי תחומין אף דרבי יוסי סבר בכה"ג לא הוי עירוב היינו דרבי יוסי לשיטתו דסבר בספק טבל בטומאה קלה דהוא טמא ע"כ גם בעירוב מעמידין על חזקת תחום ביתו כיון דהספק הוא בשעת קניית העירוב אבל לדידן דקי"ל כר"מ אם נאכל העירוב בה"ש הוי שפיר ספק עירוב דכשר כיון דקי"ל דתחומין דרבנן. והא דפסק הרמב"ם בפ"ו מעירובין אם עירב בתרומה שהוא ספק טמאה אינו עירוב היינו משום שאינה סעודה הראוי מבעוד יום וכן מבואר במ"מ שם הלכה י"ג להכי בהלכה י"ג פסק הרמב"ם דאם נאכל העירוב בה"ש ספק עירוב כשר היינו לשיטתו שפסק בטומאה קלה אם ספק טבל דטהור כר"מ ומתורץ שיטת רש"י והרמב"ם ועיין מגיד משנה שם. והרשב"א שהקשה ע"ז מהא דספק טמאה ספק טהורה היינו דהרשב"א לשיטתו שפסק בתשובה סי' ת"א כר' יוסי בספק טבל בטומאה קלה א"כ בנאכל העירוב בה"ש ג"כ לרבי יוסי אינו עירוב וכנ"ל בנטמא בה"ש. אבל לדעת הרמב"ם שפסק במקוואות כת"ק שהוא ר"מ אם בנפל הספק בה"ש בין שנאכל העירוב בה"ש או שנטמא הוי ספק עירוב כשר לדידן רק בעירב בתרומה שהוא ספק טמאה כיון דבשעת העירוב אין סעודה הראוי כמו אם היו לפניו שתי ככרות אחת טמאה ואחת טהורה ואינו יודע באיזה משתיהן ואמר עירובי בטהורה בכ"מ שהוא אינו עירוב שאין כאן סעודה הראויה לאכילה כמבואר בש"ס בסוגין ל"ו א'. וכן הרמב"ם כללן יחד בהלכה ט"ו. לפ"ז מתורץ מה שהקשה הרב המגיד שם בהלכה י"ג על הרשב"א דפירש הך דשבת ל"ד בנאכל עירוב בה"ש דבערובי חצרות מיירי כפי' התוס' וכתב בדין אם עירב בערובי חצרות ספק טמאה ספק טהורה שאינו עירוב וכתב בדין בה"ש בערובי תחומין שאינו עירוב ולמדו ממה שאמרו בתרומה ספק טמאה שאינו עירוב ואומר אני לדבריו ערובי חצרות יוכיחו עכ"ל המ"מ. ובאמת י"ל דהרשב"א לשיטתו דסובר בטומאה קלה ספק טבל דטמא כר' יוסי וכנ"ל. א"כ לר' יוסי א"צ לשום טעם אחר בספק טמאה ספק טהורה רק מחמת דנפל הספק בעת העירוב ומעמידין לאדם על תחום ביתו. א"כ ג"כ בספק כזה שנאכל בה"ש ג"כ לא הוי עירוב וכן מוכרח בש"ס עירובין ל"ו א' דמתחלה הביא הש"ס הך ברייתא דאם עירב בתרומה ספק טמאה דלא הוי עירוב לר' יוסי ואח"כ מבעי' רב שמואל בר יצחק בעירב בשתי ככרות אחת טמאה כו' ואמר ערבו לי בטהורה בכ"מ שהיא דתיבעי לר"מ ולרבי יוסי ולא פשט מהא דספק טמאה ספק טהורה. אלא דפשט מסברת עצמו דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום מכלל דשם איכא טעמא אחרינא לר' יוסי משום כיון דבשעת קניית העירוב הוי ספק ולא מהני לרבי יוסי כמו בספק טבל בטומאה קלה וה"ה בנאכל עירוב בה"ש או נטמא בה"ש ג"כ לא הוי עירוב לרבי יוסי אלא דהרמב"ם לשיטתו לפי המסקנא דפשט דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום. אף דפסק כר"מ בספק טבל עכ"פ עכ"ז בעירב בספק טמאה אינו עירוב מחמת טעם השני מדלא הוי סעודה הראויה א"כ לפ"ז לדינא פסק הרשב"א שפיר בעירב בספק טמאה בעירובי חצרות דלא הוי עירוב דגם שם בעינן סעודה הראויה מבעוד יום. אבל בנאכל בה"ש בעירובי חצרות דקיל טובא אף הספק מותר דלא שייך שם סברת העמד אדם על תחום ביתו בעירובי חצרות א"כ בכל ספק הוי עירוב. אבל בספק טמאה כיון דאינו נאכל מחמת ספק לא הוי סעודה הראוי' מבעוד יום דזה שייך אף בערובי חצרות. אבל בנאכל בה"ש כיון דהוי ספק יום או לילה ומבעוד יום הי' העירוב קיים או שנטמא בה"ש בספק זה בעירובי חצרות הוי עירוב ואין הפסקים סותרים לשיטת הרשב"א שפסק כרבי יוסי בספק טבל בטומאה קלה. ועיין רמב"ם סוף פ"א דעירובין דסובר דגם בעירובי חצרות בעינן סעודה הראויה מבעוד יום א"כ שפיר הפסקים דהרשב"א ולא קשה קושית המ"מ על הרשב"א אבל הרמב"ם לשיטתו סובר בערובי תחומין ג"כ בעירוב שנאכל בה"ש או שנטמא בה"ש הוי ספק עירוב דכשר אף דאיכא חזקת תחום ביתו כמו בספק טבל בטומאה קלה וכנ"ל דפוסק במקוואות כר"מ

ועתה נבוא בס"ד לבאר הך דין ספיקא דרבנן באתחזק איסור דהש"ך בסי' ק"י אות ך' כתב דאף דמדברי