בית אליקום יג

האיחור של בערב ובין ערבים קאי על זריקה וכיון דמרישא לא שמעינן אלא מדיוקא קתני בסיפא מפורש דאם נזרק כשר. אבל אם נאמר דהאיחור לא קאי על זריקה כמש"כ הש"א א"כ הך סיפא דאם נזרק כשר הוא מיותר כיון דכבר שמעי' מרישא דזורק אף לכתחלה היכא דקדם ושחט לפסח ברישא מפאת דאין כאן איחור בזריקה דבין ערבים לא קאי על זריקה א"כ מותר לכתחלה לזרוק הפסח היכא דקדם ושחט כמו בכל תדיר דקדם ושחט לשאינו תדיר והך סיפא מיותר דאם נזרק כשר. אלא ע"כ דבפסח שני מעלות איכא מעלת תדיר לתמיד ומעלה דמחויב להקדים התמיד דיאוחר דבר כו'. ע"כ קתני בסיפא מפורש דאם נזרק כשר דלא נטעה לפרש ברישא דמיירי דקדם ושחט לפסח ברישא ואעפ"כ צריך לזרוק התמיד תחלה. א"כ אף בדיעבד י"ל דפסול מחמת הקרא דיאוחר ע"כ קתני בסיפא ואם נזרק כשר. אבל לפי' הגאון ש"א דאין כאן שום מעלה יתירה על תמיד להקדים בזריק'. א"כ לאשמעינן במ"א בתדיר ושאינו תדיר דבדיעבד אינו נפסל ומוכח עכ"פ כפירש"י והך דיאוחר קאי על זריקה ג"כ ואשמעי' בסיפא דלא נטעי ברישא לפרש דמיירי דקדם ושחט לפסח ברישא א"כ ה"א דבדיעבד פסול מחמת דיאוחר קמ"ל בסיפא ואם נזרק כשר וכפירש"י ומוכרח דהך יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים קאי על זריקה וכנ"ל דלא כהש"א וכמבואר

ועוד י"ל בס"ד דמוכרח לומר דהך דיאוחר דבר כו' קאי על זריקה ג"כ כפירש"י דאל"כ איך קתני ואם נזרק כשר אדרבא היה צריך לכתחל' לזרוק הפסח קודם התמיד כיון דכבר שחט התמיד קודם. דבזה מקיים העשה דהשלמה ואת התמיד אחר הפסח דכבר קיים הא דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין ערבים דמיירי הרישא דשחט התמיד. ובזריקה אדרבא לכתחלה יזרק הפסח תחלה ואח"כ התמיד ויהי' מקיים העשה דהשלמה בזריקה אלא ע"כ מוכרח כפירש"י דהך דיאוחר דבר כו' קאי ג"כ על הזריקה א"כ אשמעינן המשנה דאעפ"כ לא פסל אם זרק הפסח קודם וכנ"ל ומוכרח כפי' רש"י בלי פקפוק

נחזור לענין בס"ד כיון דנתברר בראיות צודקות דבין ערבים ש בין בפסח בין בתמיד קאי על הזריקה ג"כ ולפי הסוברי' כשיטת ר"ת א"כ בעת התחלת השקיעה אז לא נקרא בין ערבים כיון דכבר התחילה השמש לשקוע ואינה מהלכת א"כ מוכרח הדבר כפי שיטת הגאון החסיד דבה"ש מתחיל בהתחלת השקיעה. וכן הוא בלי ספק שיטת הרמב"ם ורש"י דהא להרמב"ם התמיד וקרבן פסח מותר להקריב עד הלילה ואם איתא כשיטת ר"ת הי' לאסור עכ"פ מתחלת השקיעה דהוא עוד היום גדול כמו שלשה מיל ורביע. וכן מוכרח מדברי הרמב"ם פ"ד מה' מעשה הקרבנו'. וכן מהא דקטרת דמקטיר עם מבוא השמש ונתעכלין כל הלילה דמשמע דהוא קרוב לבה"ש ואם איתא לשיטת ר"ת הרי בקרת נאמר בין ערבים וכפי שהוכחנו לעיל מהא דמנחות כ"ו באריכות. אלא ע"כ דהרמב"ם סובר כשיטת החסיד הגאון דתיכף מתחיל בה"ש לר' יהודא, וניחא הסוגיא דפסחים צ"ד וכן הוא שיטת רש"י דפסחים צ"ד פי' דהא דדם נפסל בשקיעת החמה בתחלת השקיעה ובזבחים פרש"י דהך קרא דביום הקריבו את זבחו קמ"ל דלא אמרינן דמעלה ומלין בראשו של מזבח. וכבר נתקשה הגאון ש"א ואמר שרש"י סותר בעצמו ולפי שיטת הגאון החסיד אין שום סתירה וכן מהא דתפלת המנחה עד הערב לחכמים וכבר הוכחנו דהך בין ערבים דתמיד קאי על זריקה ג"כ ואף בפסח קאי ג"כ על זריקה דלא כהש"א א"כ מוכרח שיטת החסיד דבה"ש מתחיל מתחלת השקיעה בלי פקפוק וכיון דדעת רש"י והרמב"ם כן והסוגיא מכרעת כן מכמה מקומות בש"ס הוא יתד שלא תמוט והסכמת הגאון החסיד בטוחה. וגם נתברר דהחשבון של י"ב שעות הוא מן הנץ עד התחלת השקיעה וכנ"ל מהתוס' והרמב"ם והרמב"ן והאמת יורה דרכו

ודע דלפי שנתברר בס"ד דחשבון י"ב שעו' הוא מהנץ עד תחלת השקיעה. א"כ צ"ע הא דקאמר בש"ס ברכות ג' ב' לר' נתן הא דקאמר קדמו עיני אשמורות כו' שית דלילה ותרתי דיממא וכו' כיון דשית דלילה הוא עד עמוד השחר כדמוכח בברכות ג' א'. למאן דגני בבית אפל בתוס' שם כמש"כ המ"א בסי' נ"ח א"כ הך שעה ומחצה דמן ע"ה עד הנץ או שעה וחומש אינו בחשבון והיינו כיון דקי"ל בברכות ט' א' כר"ע דמן ע"ה עד הנץ יכול לקרות ק"ש של ערבית ג"כ בשעת הדחק והוא זמן לק"ש דערבית ושחרית ע"כ אינו בחשבון וכיון דעכ"פ תרי משמורות הוי אלא דיש יותר על תרתי משמורות לית לן בה ע"כ שפיר קאמר הקרא קדמו עיני אשמורות כיון דאינו פחות משני משמורות אף דהוי יותר לית לן בה כיון דליכא ג' משמורות לית לן בה היתרון של שעה ומחצה או שעה וחומש. וכן משמע פשטא דמשנה ברכות ט' ב' דקאמר זמן התחלת ק"ש דשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. ור"א סובר בין תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה. וע"ז קאמר ר' יהושע עד שלש שעות. ואם נאמר דרבי יהושע סובר עד שלש שעות מן עמוד השחר הרי לא נזכר לא בת"ק ולא בר"א זמן התחלת דק"ש דשחרית כ"א שיכיר בין תכלת ללבן או בין תכלת לכרתי ועמוד השחר אינו נזכר במשנה כלל, אבל אם נאמר דרבי יהושע קאי על נץ החמה ניחא דהתנאים הת"ק ורבי אליעזר סוברים דגומרים עד הנץ החמה וע"ז קאי רבי יהושע דמן הנץ החמה עד שלש ושעות ובפרט לפי הגורסים במשנה וגומרה עם הנץ החמה, וע"ז קאי רבי יהושע עד שלש שעות מן הנץ החמה, אבל עמוד השחר לא נזכר במשנה לא בהתחלת הזמן ולא בסוף בין לת"ק בין לר"א

עירובין ל"ה א' משנה נתגלגל חוץ לתחום כו' עד סוף הסוגי' ל"ו א', במשנה ר"מ ורבי יהודא סוברים ספק עירוב ה"ז חמר גמל ורבי יוסי ור"ש אומרים ספק עירוב כשר, והנה בברייתא שהביא הש"ס ל"ו א' כיצד אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת וכו' אבל עירב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה אין זה ספק עירוב כשר. והנה אם ראה שנזרקה טומא' בין השמשות על העירוב והספק הוא בזמן אם הוא יום או לילה לא נתבאר איך סבר רבי יוסי והנה לפי מה שכתבו התוס' בשבת ל"ד ב' ד"ה שניהם קנו עירוב דהיכא שהניחו בין השמשות או שנאכל בין השמשות לא מכשר. א"כ ה"ה בראה שנטמא בה"ש אין כאן חזקה ולא מכשר רבי יוסי כיון דאיכא חזקה דהעמד אדם על תחום ביתו דוקא ספק מבעוד יום נטמא ספק משחשיכה אמרינן אוקמא בה"ש אחזקה קמייתא וטהורה היא והשתא משחשיכה נטמא כמש"כ רש"י בסוגיין אבל אם ראינו שנטמא בה"ש אין כאן חזקה והוי ספק על זמן והעמד אדם על תחום ביתו ואין זה ספק עירוב שכשר לרבי יוסי. ובזה מתורץ הצ"ע שהקשה הגאון החסיד רבי עקיבא איגר זצללה"ה בגליון הש"ס על הא דקאמר הש"ס דהיה עליו שרץ כל בין השמשות, אי הכי בהא לימא ר"י ספק עירוב כשר דלוקמא בפשיטות דנפל בתוך בה"ש יעו"ש, ולהנ"ל ניחא דבאמת הסוגיא קשה להלום לפי פי' רש"י ותוספות דהיה עליו שרץ בה"ש דודאי איטמא מבעוד יום איך ס"ד לספק בכהנ"ל וגם קשה מה שהקשו התוס' בד"ה בהא לימא דה"מ למיפרך בהא לימא ר"מ ור"י ה"ז חמר גמל אלא דעדיפא פריך, אך באמת י"ל דזה הוא הפירוש בש"ס ר' ירמיה אמר משנתנו שהיה עליו שרץ כל בה"ש, ירצה כיון דלר' יוסי קיימינן ובה"ש דר' יוסי כהרף עין אחר דשלים בה"ש דר' יהודא כמבואר בשבת ל"ה א' ואינו בשהיות זמן א"כ אם נפל השרץ בה"ש דרבי יוסי הרי הוא כל בה"ש והיינו שנטמא בה"ש דרבי יוסי וכקושית הגאון מוהרע"א ז"ל זה הוא תירוץ ר' ירמיה וע"ז מקשה הש"ס שפיר אי הכי בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר, היינו כיון שנטמא בה"ש אין כאן חזקה והעמד אדם על תחום ביתו, אבל לרבי מאיר ור"י הוי שפיר ספק חמר גמל, וזה ברור ואמת