בית אליקום יב

וכל הך מחלוקת לדינא לא הוו שתקי לבאר בפירוש. וגם רבי ירמיה איך יחלוק על כמה תנאים ויהי' הולך אחר תנא יחידאה אך לפי הנ"ל לשיטת הגאון החסיד מוהרא"ו כיון דאין נ"מ לדינא רק משמעות דורשין להסביר הטעם דיאוחר דבר היה נראה לרבי ירמיה יותר להסביר מהך דכתיב בין הערבים כבוא השמש וכנ"ל

ועתה נשלים לבאר בס"ד ולהכריח שיטת החסיד הגאון ז"ל. והוא דהגאון בעל ש"א ז"ל הניח בתשוב' הנ"ל יסוד דר' יהודא ורבנן פליגי בהא דבין הערבים של תמיד לר' יהודא כל עשיית התמיד הוא עד בין הערבים ולרבנן דוקא השחיטה. אם שכבר בררנו דהך פלג המנחה דרבי יהודא הוא רק מדרבנן כמו שבררנו מהש"ס ותוס' וירושלמי וכן הוא דעת הרמב"ם וכו'. עכ"ז לפי הנחת הרמב"ן דבין ערבים הוא עד התחלת השקיעה אם כי פלג המנחה דרבי יהודא הוא שעה ורביע קודם התחלת השקיעה באמת וכנ"ל. ואף לפי שיטת הגאון ש"א הוא חלק אחד מעשרים קודם התחלת השקיעה. א"כ פלג המנחה דרבי יהודא אינו רק מדרבנן עכ"ז עכ"פ מתחלת השקיעה י"ל דהוי מדאורייתא. וכהנחת הרמב"ן בתורה וכנ"ל. אבל עכ"פ מה שבירר הגאון בש"א דלרבנן הוי הך בין ערבים דתמיד דוקא על השחיטה אבל הזריקה וההקרבה הוא עד סוף השקיעה שהוא בה"ש לדעת ר"ת. ומכח זה תירץ הקושיא החזקה מהא דחכמים דסברי עד הערב ממש הוא זמן מנחה והיינו נגד עשיית תמיד של בין הערבים לבד השחיטה וכמבואר בדברי קדשו. ונבאר בס"ד דהמחוור דלא כוותי' והוא כיון דקי"ל בפסחים (נ"ט ע"א) ובשארי מקומות דאין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים כ"א קטרת ונרות ופסח כו'

והנה התוס' כתבו בפ' ת"נ שם בד"ה יאוחר דבר אע"ג דתמיד תדיר איצטרך למיכתב דהא דהפסח קדים משום עליה השלם וכבר כתבו התוס' (במנחות מ"ט) דאינו אסור אחר תמיד של בין הערבים היינו אחר הקטרתו. אבל קודם הקטרתו אף שהוא אחר זריקתו ליכא איסור אפילו מדרבנן. ואם נאמר דהך בין הערבים דכתיב גבי פסח הוא רק בשחיטה כמש"כ הש"א וכן בין הערבים דתמיד הוא רק בשחיטה לרבנן א"כ איך קאמר בש"ס יאוחר דבר שנאמר בערב ובין הערבים דהא לאחר שחיטה אין כאן בין הערבים גבי פסח ועיקר האיסור של השלמה הוא אחר הקטרה ואיך כתבו התוס' דהא דפסח קדים משום עשה דהשלמה ש"מ דהך בין הערבים קאי על כל עשיית הפסח להתוס'. ואף לפי שכתבו התוס' ביומא כ"ט דאין חילוק בין אחר הקטרה לאחר זריקה והכל שוה לאיסור השלמה עכ"פ לאחר זריקה דוקא איכא עשה דהשלמה א"כ ע"כ מוכח דהך דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים גבי פסח קאי על זריקה ע"כ איצטרך קרא דהא דפסח קדים משום עשה דהשלמה וע"כ מוכח דהך בין הערבים קאי גבי פסח ג"כ על זריקה וכן כתבו מפורש ברש"י פסחים ס"א א' על המשנה ואם נזרק כשר שפי' רש"י ואם נזרק קודם לתמיד כשר אע"ג דאמרן לעיל נ"ט יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין ערבים וגו' לא מיפסל בהכי הרי מפורש דהך בין ערבים קאי על זריקה בפסח דלא כהש"א. אלא ש"מ דבין בפסח בין בתמיד של בין ערבים הוא קאי על שחיטה וזריקה וכיון דבפסח אמרינן דבין ערבים קאי על זריקה כש"כ בתמיד דכתיב סתם ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ולא כתיב גבי שחיטה כלום כמו בפסח דהך בין ערבים דכתוב מפורש גבי שחיטה ואעפ"כ אמרינן דקאי על זריקה ג"כ כש"כ גבי תמיד דכתיב סתם ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ועוד כיון דקטרת שהוא אחר תמיד דכתיב גבי' גם כן בין הערבים ואמרינן דהוא כשר אחר תמיד ואם איתא דהך בין ערבים דתמיד דוקא לרבנן על שחיטה הרי יכול להקטיר קטרת בין שחיטה לזריקה דתמיד ואז יתקיים שניהם עשה דהשלמה ובין ערבים דקטרת ותמיד אלא ע"כ לכ"ע דהך בין ערבים דתמיד קאי על שחיטה וזריקה א"כ קטרת מאוחר אחר כל עשית התמיד של בין הערבים. ואם נאמר דבין ערבים הוא דוקא עד תחילת השקיעה כמש"כ הרמב"ן וכיון דתמיד קודם לקטרת והרי לכ"ע צריך להקריב התמיד קודם התחלת השקיעה דהרי צריך להקטיר קטרת אח"כ דכתיב ביה בין ערבים ג"כ וא"כ קשה איך אמרו לרבנן עד הערב והרי בתחלת השקיעה אסור לכ"ע להקרבת התמיד ואיך קאמר מדרב צלי של שבת בע"ש דכרבי יהודא סבירא ליה דהרי אף לרבנן הוי עוד יום גדול מתחילת השקיעה וכמבואר בש"א. וכיון דנתברר דבין הערבים קאי על זריקה ג"כ א"כ תפלת המנחה אינה עד הערב. אלא ע"כ מוכח כשיטת הגאון החסיד דבה"ש מתחיל מתחלת השקיעה וזמן תפלת המנחה עד בה"ש דהוא תחילת השקיעה וכנ"ל

והדקדוק שדקדק הגאון בש"א. מהא דזבחים צ"א מהא דאיבעיא שם אם קדם ושחט לשאינו תדיר מי אמרינן כיון דשחיט מקריב ליה א"ד כו' ופשיט מהא דתנן שחט לפסח קודם לתמיד כשר ויהי' ממרס בדמו כו'. ודחי הש"ס דמיירי דקדם ושחט לתמיד ברישא ודייקא מהמשנה דקתני עד שיזרוק הדם א"כ נפשט היכא דשחיט לפסח ברישא דזורק לפסח ברישא. והקשה מהא דקי"ל יומא ל"ג ומנחות ל"ו עבורי דרעא אטוטפתא אסור אף דפגע בשל ראש תחלה ואין מעבירין על המצות כיון דכתוב בקרא בהדיא וקשרתם וגו' והדר והיו לטטפת כו'. א"כ ה"ה בפסח ותמיד כיון דיאוחר דבר שנאמר בערב ובין הערבים הוי כאילו כתוב מפורש. ואיך פשט מיניה לקדם ושחט לאינו תדיר וגם לפי המסקנא קשה ע"כ הכריח שיטתו דאחר שחיטת הפסח ליכא בין הערבים דלא קאי כ"א אשחיטה יעו"ש. אם שכבר ביארנו דרש"י בפסחים ס"א פירש דאף לאחר שחיטה שייך יאוחר בפסח דערב ובין ערבים קאי אף על הזריקה וכן מוכרח לפרש. כיון דרישא דמתניתין מיירי דשחט לתמיד ברישא כדיוקא דש"ס זבחים. א"כ הסיפא דמשנה ואם נזרק כשר קאי על רישא דנשחט התמיד ברישא ואם איתא דהך בין ערבים לא קאי על זריקה מאי רבותא דאם נזרק כשר אלא ע"כ כפי' רש"י דה"א כיון דיאוחר דבר שנאמר בערב ובין ערבים ואעפ"כ לא מיפסל בהכי דבין ערבים קאי על זריקה ג"כ וכיון דמבואר דהך דיאוחר דבר שנאמר בערב ובין ערבים אינו אלא לכתחלה ובדיעבד לא מיפסל כמבואר בסיפא דמתניתין א"כ מוכח מרישא שפיר לענין קדים ושחיט לשאינו תדיר דיקריב אינו תדיר כדיוקא דגמרא דעד שיזרוק דם התמיד דמשמע דוקא דקדם ושחט לתמיד אבל לא קדים יקריב לפסח קודם. א"כ מוכח שפיר מכח כש"כ דהא תמיד תדיר וגם בלא תדיר איכא לימוד דיאוחר הפסח שנאמר בו בערב ובין ערבים ואעפ"כ מוכח מהמשנה דאם קדם ושחט לפסח ברישא דיקריב ויקדים לתמיד כש"כ בתדיר ושאינו תדיר דאינו רק חד מעלה דאם שחיט לאינו תדיר דיקריב לאינו תדיר ברישא. והדמיון שדמה להא דתפילין של יד אינו דומה כלל דהתם מבואר בקרא וקשרתם והדר והיו לטטפות ש"מ דהקפידה התורה בפירוש אבל בכאן אינו רק סברא דמוכח כיון שנאמר שתי לשונות המאוחרי' בערב ובין ערבים ושפיר פשט הש"ס מכח כש"כ בתדיר ושאינו תדיר דהא בתמיד איכא תרי מעלות להקדים מעלת התדיר ומעלת הלימוד יאוחר דבר שנאמר בערב ובין ערבים. ואעפ"כ אם קדם ושחט הפסח יקריב ג"כ כדיוקא דש"ס ונפשט שפיר האבעי' ואדרבא מוכח מסיפא דמשנה ואם נזרק כשר דקאי על רישא דשחט לתמיד ברישא דבזריקה איכא ג"כ הך לימוד יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין ערבים וכפי' רש"י. וכן צ"ל דעיקר האיחור של בערב ובין ערבים קאי על זריקה כיון דמוכח מרישא דמשנה דאם קדם ושחט לפסח ברישא דיזרוק לכתחילה ג"כ את הפסח קודם כדיוקא דש"ס זבחים א"כ למה קתני בסיפא ואם נזרק כשר דקאי על רישא היכא דקדם ושחט לתמיד ברישא דדין הוא לזרוק התמיד תחלה ואם עבר וקדם וזרק הפסח כשר דאשמעינן דבדיעבד לא פסל הא מרישא שמעינן דכיון דאם שחט לפסח ברישא דיזרוק הפסח לכתחלה כש"כ בדיעבד דכשר אלא ע"כ דעיקר