בית אליקום יא

וד' מילין של פסחים צ"ד הוא אחר צאת כל הכוכבים. וכשיטת הגאון החסיד מוהרא"ו ז"ל מלבד הראיות המכריחות מהא דקי"ל מגילה ב' כל היום כשר כו'. וכן מהא דהוריות ד' שהביא הגאון ש"א וכן מהא דקי"ל תפלת הערב עד הלילה לרבנן דמבואר דהוא לילה ממש וכמש"כ הגאון בעל ש"א. ואי כדברי ר"ת דהתחלת השקיעה עד בה"ש הוא ג' מילין ורביע וכן הרמב"ן בעצמו כתב דמשעה שהתחיל לשקוע אינו בין הערבים לכ"ע וא"כ כל מה שכתב בין הערבים אסור מתחלת השקיעה והרי קטרת ג"כ כתיב בין הערבים ומבואר במנחות כ"ו דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ והלבונה והקטרת כו' שמעלן ומקטירן עד בא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה דמקשה הש"ס לר' יוחנן דסבר שתצית האור ברובו והא עם בא השמש לא משכחת ליה ומשני כאן לקלוט כאן להתיר. והנה נחזי אנן אם נאמר דמבוא השמש הוא בתחלת השקיעה וכשיטת ר"ת דהוא עוד היום גדול דע"כ קתני קטרת בהך ברייתא ולמה כללן ביחד קומץ ולבונה עם קטרת דבקטרת דכתיב בין הערבים הוא בתחלת השקיעה אסור אף דעוד היום גדול ובקומץ ולבונה לא כתיב בין הערבים ותלי' הכל ביום שהוא עד סוף השקיעה לפי' ר"ת. ואיך כללן הברייתא ביחד שדיניהם חלוקים מאד. ואם נאמר לר"ת כל מה שדרכו להקריב ביום אסור מתחלת השקיעה איך יפרנס הך דהוריות דמבואר דוקא בה"ש אסור הוי ספק אם הורצה וכמו שהביא הש"א וכנ"ל. וכן משארי מקומות דמשמע דעד הלילה ממש מותר להקריב. וע"כ צ"ל דוקא בדבר שנאמר בין הערבים כגון בפסח או בקטרת או בתמיד אז אסור מתחלת השקיעה ואף שנאמר בתמיד. דוקא השחיטה אסור בתחלת השקיעה וכן בפסח. אבל ההקרבה מותר עד הלילה. אבל עכ"פ בקטרת לא שייך הך סברא דשם כתיב סתם בין הערבים יקטירנה. וא"כ איך כללם יחד בברייתא דדיניהם חלוקים בקטרת מתחלת השקיעה ובקומץ ולבונה עד סוף השקיעה ועוד בקטרת גופא דסבר רבי יוחנן בעינן שיצית האור ברובו בכל הקרבות וכיון דבאמת בתחילת השקיעה הוא עוד היום גדול וכבר קלט האור עם בוא השמש וכיון שעוד היום גדול והוא זמן רב עד בה"ש ויכול להצית האור ברובו עד בה"ש ומאן לימא לן דלא מהניא לר' יוחנן בכה"ג כיון דהתחיל להקטיר קודם התחלת השקיעה מאן לימא לן דסוף הקטרה וכש"כ להצית האור ברובו אינו כשר בעוד יום אף לאחר התחלת השקיעה. ועכ"פ בקומץ ולבונה הי' להיות להתיר השיריים כיון שהכל נקרב ביום שהוא זמן ג' מילין ורביע עד בין השמשות. ועוד משמע דעיקר הרבותא בברייתא דמעלן ומקטירן עם בוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה והיינו אף דקי"ל במנחות ע"ב דחביבה מצוה בשעתה דהרי הקטר חלבים ואברים דכשרים כל הלילה ולא היה ממתין בשבת עד שתחשך אעפ"כ מותר לכתחלה להעלות ולהקטיר עם מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה ואם איתא דהתחלת הקטרה הוא בתחלת השקיעה הרי עוד היום גדול לעיכול עד הלילה לזמן בה"ש ומאי אשמעינן הברייתא אלא ע"כ הנכון דמזמן התחלת השקיעה התחיל בה"ש ואין חילוק בין קטרת ושארי דברים שקריבין ביום א"כ תיכף בתחלת השקיעה הוי ספק לילה ומתעכלין בלילה וקמ"ל הברייתא אף דחביבה מצוה בשעתה עכ"ז כיון שהתחלת השקיעה עם מבוא השמש לית לן בה אפי' לכתחלה וכן משמע לי מדברי הרמב"ם פ"ד מה' מעה"ק שכתב בהלכה ג' אע"פ שמותר להקטיר אימורין ואברין בלילה כו' משתדלין להקטיר הכל ביום חביבה מצוה בשעתה ואח"כ בהלכה ד' כתב כל דבר שאינו קרב אלא ביום כגון הקומץ והלבונה והקטרת מותר להקריבן עם מבוא השמש והם מתעכלין והולכין כל הלילה. והיינו דבזה מותר לכתחלה כיון דהתחיל ביום. ואם נאמר דצריך להתחיל בעוד היום גדול כפי שיטת ר"ת הרי מה לי עם מבוא השמש או באמצע היום כיון דכבר יש שעות להתעכל זמן רב בעוד יום עד בה"ש. אלא מוכרח דתיכף מתחיל בה"ש א"כ נתעכל הכל בלילה ואשמעינן רבותא דמותר לכתחלה כיון דהתחיל בעוד יום. ועכ"פ מדברי הרמב"ם ורש"י נראה בבירור דסברי דתיכף בהתחלת השקיעה מתחיל בה"ש ע"כ הא דדם נפסל בשקיעת החמה הוא בה"ש. וכן זמן הקרבת התמיד ופסח הוא עד הלילה להרמב"ם וכנ"ל. וכן רש"י אף דלא פירש בזבחים כפי' התוס' ואע"פ כן כתב בפסחים צ"ג ב' דזמן הפסח הוא כמו ה' או ד' מילין מתחלת השקיעה והוא אינו סותר בעצמו כלל כמו שהקשה הגאון ש"א שם רק דתיכף מתחיל בה"ש ד' מילין קודם צאת כל הכוכבים וכן מוכח מכמה סוגיות הש"ס הנ"ל:

והנה נבאר בס"ד הירושלמי דפ' תמיד נשחט דקאמר על הא דאמר יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים. רבי ירמיה בעי מאי חמית מימר בערב מאוחר או נאמר ערב מוקדם כיון דערב נקרא ג"כ שעה שינטו צללי ערב אחר חצות היום. אלא יאוחר דבר שנאמר בו בין הערבים כבוא השמש מסייע לרבי ירמיה שם תזבח את הפסח בערב בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל אית תנויי תני בערב אתה אוכל כבוא השמש אתה זובח כו'. והנה בש"ס דילן (ברכות ט' ע"א) בין לרבי אליעזר בין לרבי יהושע דרשו כבוא השמש אתה אוכל דלא כאית תנויי תני דירושלמי. והנה ע"כ ר"א ור"י דס"ל כבוא השמש אתה אוכל היינו אחר צאת הכוכבים. א"כ התנא דדריש כבוא השמש אתה זובח היינו ע"כ קודם ביאת השמש. ולשיטת ר"ת קודם התחלת השקיעה אתה זובח וא"כ אין שום נ"מ בין התנאים. ובמאי פליגי. ואין לומר דהך תנא ס"ל בסוף השקיעה אסור בשעת בה"ש אבל מתחלת השקיעה עד בה"ש מותר לזבוח להך תנא והך דקאמר בש"ס פסחים (צ"ד) קודם ד' מילין של שקיעת החמה אינו זמן שחיטת הפסח היינו לר"א ור"י דאית להו כבוא השמש אתה אוכל. א"כ רבי ירמיה דירושלמי שלא אליבא דהלכתא. ועוד הו"ל לירושלמי לאסיק פלוגתא דתנאי בדינא דנ"מ בג' מילין ורביע לדינא ומשמעות הירושלמי במשמעות דורשין פליגי התנאים מחמת דלשון בערב אינו מוכרח שהוא מאוחר דילמא הוא מוקדם. ואם היא פלוגתא מחודשת הו"ל להירושלמי להזכיר הנ"מ לדינא. ע"כ המחוור כשיטת הגאון מוהרא"ו דמתחלת השקיעה הוא בה"ש רק דבין השמשות פלוגתא דרבי יהודא ורבי יוסי כד שלים בה"ש דרבי יהודא מתחיל דר' יוסי א"כ התנא דדריש כבוא השמש אתה זובח סבר כרבי יוסי ובשעת בה"ש דרבי יהודא מותר לזבוח ולהקריב הפסח לרבי יוסי והיינו כבוא השמש בהתחלת השקיעה כל זמן בה"ש דרבי יהודא דהך תנא סבר כר' יוסי אבל לשיטת ר"ת כיון דהתנאים דסוברים כבוא השמש אתה אוכל אם כן מתחילת השקיעה אסור לשחוט מחמת הטעם של הרמב"ן דבין ערבים משמע כל זמן הילוך החמה ולא זמן השקיעה אף דהוא יום גדול וכיון דהך תנא דסובר כבוא השמש אתה זובח א"כ מנ"ל למעט ולאסור בתחילת השקיעה כיון דהוא יום גדול כמו הילוך ג' מילין ורביע כיון דליכא מיעוטא מוקמינן אדינא עד בה"ש מותר לזבוח. וא"כ נ"מ גדולה ביניהם לדינא ואיך לא ביאר הירושלמי הנ"מ לדינא רבתי וגם רבי ירמיה איך יחלוק על כל התנאים ר"א ור' יהושע וכפי מסקנת הש"ס (פסחים צ"ד) המבואר דבתחלת השקיעה אסור לשחוט הפסח. אבל לשיטת הגאון מוהרא"ו ניחא שפיר דאין שום נ"מ לדינא. דלכ"ע מהתחלת השקיעה הוי בה"ש דרבי יהודא ולרבי יוסי מתחיל בה"ש שלו אחר דשלים בה"ש דרבי יהודא. א"כ רבי ירמיה דירושלמי הוא רק בא להסביר הטעם דמאוחר דבר שנאמר בו בין הערבים כבוא השמש. ולא ניחא ליה הטעם דקאמר בש"ס דילן יאוחר דבר שנאמר בערב ובין הערבים כקושיתו דילמא בערב מוקדם אבל לדינא אין שום מחלוקת בין התנאים אבל לשיטת ר"ת ע"כ מוכרח לעשות מחלוקת בין התנאים כיון דליכא מיעוטא דבין הערבים לומר בזמן ההילוך דוקא וכיון דכבוא השמש הוא זמן הזביחה א"כ עכ"פ כל התחלת השקיעה ג' מילין ורביע דהוא יום היה להיות כשר למ"ד זה.