בית אליקום קי

יותר חמור מהאשה עצמה ובש"ס קדושין ס"ג לא משמע כן אבל הטעם פשוט באשה עצמה כיון שהוחזק להתנהג עמו באיש ואשה והרי בידה לקדשה עצמה מהני חזקה כמו באיש ואשה שבאים ממדה"י אבל באב שאנו דנין על קדושי העבר שאם נאמן על העבר שקדשה מה יועיל חזקה על קדושי העבר ואם מחמת התנהגות באיש ואשות יחד אין זה מעלה לענין קדושי אבי' ועכ"פ עיקר טעם החזקה באיש ואשה כיון שבידם בכל עת להתקדש והוי חזקה ע"ז אבל החזקה על דבר שעבר כמו בחתיכה שהיא חלב או האשה זו זונה מה יועיל החזקה ל' יום א"כ עיקר הכל על עדותו שמכבר וכיון דבזה אחי א"נ אף שהוחזק קודם קדושין יותר מל' יום אינו כלום וזה ברור ואין ספק כלל וכיון שמטעם רובא א"נ לענין יבום אין שום עודף להחזקה ל' יום קודם קדושין ולפ"ז ניחא הך דפ"ך מה' א"ב הב"ג מי שבא בזה"ז ואמר כהן הוא הנבעלת לו ספק חללה אף לאחר ל' יום ולעולם דאין שייך הוחזק במעשה העבר כיון דאין בידו ועל תחלת אמירתו א"נ ודוקא באישות שייך הוחזק ל' יום כיון שעתה בידו בכל עת להשיאה נאמן על העבר והבן. ובהכי ניחא דברי ה"ה בפ"א מה' א"ב הל' כ"א דהעתיק על הך דין דהרמב"ם איש ואשה שבאו ממדה"י הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזקו בעיר ל' יום שהיא אשתו הורגין עלי' וציין ה"ה המקור מב"ב קס"ז הוחזק בעיר שמו ל' יום ותמה הגאון בנו"ב חלק אה"ע סימן נ"ד הלא המקור הוא בירושלמי פ"י יוחסין לענין אישות שתליא בהוחזק ל' יום באישות ולפי הנ"ל ניחא בס"ד שכוונת עמקי דברי ה"ה לבאר הטעם שתלוי בל' יום חזקה והוא מחמת שבידו להשיאה עתה והן הן ע"י הן ע"ב ע"כ נאמנים על העבר דוגמא להא דאמר בב"ב דף קל"ד דנאמן לומר זה בני אף דהוחזק באחים כיון דבידו לגרשה וכ"ש כאן דהחזקה גופא עושה נשואין להבא ע"כ מהימן על קדושין דעבר וכן הביא ה"ה דוגמא מהא דב"ב קס"ז לענין להחזיק שמו בעיר ל' יום והיינו כיון דיכול לשנות שמו בל' יום ע"כ נאמן על העבר ודמי שפיר לחזקה באישות ל' יום כיון דבידו לקדשה ולהשיאה עתה נאמן על העבר אבל בהוחזק ל' יום שהוא כהן ע"י עצמו לא שייך חזקה כיון דדבר זה תלוי ביחוס משפחתו והוי חזקה על העבר אין לחלק בין קודם ל' או אחר ל' יום וזהו כוונת ה"ה שהביא המקור לענין להחזיק שמו בל' יום שבזה בידו לשנות שמו לקרוא בשם זה ע"כ נאמן אף על העבר שכך שמו לפ"ז הא דהוא לוקה ע"י עצמו בהחזיק עצמו לכהן בהך דין דרמב"ם פ"ך מה' א"ב הל' י"ג הוי תיכף ע"י אמירתו נאמן כע"א באיסורין לגבי עצמו ולא מטעם שווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא ולא קשה מהא דהיא אומרת קדשתי א"ע דאינה נאמנת לענין ללקות כיון דצריך שני עדים לענין קדושין ולא מהני הודאת בע"ד ע"כ לענין קטלא לא קטלינן כ"א ע"פ עדים או הוחזק באישות אבל באיסור שתלוי באמיתות הענין אף תיכף ומיד אחר קבלת התראה שלו בעל גרושה לוקה הכהן. ועי' תשובת ב"א הנ"ל סימן נ"ט שחולק ג"כ על הש"ש מחמת זאת הסברא ועכ"פ עיקר החזקה בל' יום בדבר שתלוי עתה בידו נאמן על העבר כמו באישות ובהוחזק שמו שתלוי בידו לשנות השם בל' יום ע"כ נאמן על העבר לפ"ז ע"כ בהך דהוחזק ע"פ ע"א שלוקין ע"י ע"כ תיכף שאכל ובעל ע"י העד אחר ההתראה משנים הוחזק ע"פ ללקות כיון דעיקר החזקה על העבר וברור הדבר ביש לי אחים או זה אחי אף שאמר קודם הקדושין שלשים יום אינו נאמן מחמת רובא כנ"ל ולא שייך לומר בזה אחי כשאמר קודם קדושין ל' יום דהוי חזקה מכח שאר בשר כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' א"ב הלכה כ' דחזקת שאר בשר אינו בל' יום כ"א בהתחזק לכל העיר ימים רבים וע"ד באשה שבנה מורכב על כתיפה והגדילתו בחזקת שהוא בנה ובא עלי' דכמה שנים הוחזקה בזה ואינו מוחלט בחזקת ל' יום כ"א באיש ואשה דהדבר תלוי בידם עתה כנ"ל ולא כן בשאר בשר דהוא חזקה על העבר ואין תלוי עתה בידו ועוד כיון דמבואר בתוספתא הביאה ה"ה בפ"ד מנחלות הלכה ז' שנים שהיו באים ממדה"י אע"פ שמשאן ומתנן ומאכלם ומשקם כאחד מת האחד אין חבירו יורשו ואם היה נוהג עמו משום אחוה יורשו א"כ חזינן אף לגבי עצמו כל זמן שאינו נוהג משום אחוה אע"פ שהי' אחוה וריעות ביניהם כמה שנים אף על פי כן אינו יורשו ועיקר הכל תלוי אם אמר שהוא אחיו ה"ז יורשו דנאמן על עצמו א"כ חזינן שאין הקרבות גורם בזה אחי כי טוב שכן קרוב כו' רק מחמת האמירה שהוא אחיו וכיון שאינו נאמן לענין יבום מחמת רובא כנ"ל מה יועיל החזקה באחוה כיון דאין הריעות גורם כ"א האמירה ובזה אינו נאמן אף קודם קדושין וכנ"ל וצריך לחלק בין חזקה דשאר בשר של אחותו ואחיו ובמקום שאינו נאמן בשעת האמירה אף אם הוחזק יותר מל' יום אין כאן חזקה כיון דהכל סובב על אמירה ראשונה ובזה אינו נאמן מחמת רובא א"כ נתברר בס"ד דאף קודם קדושין שאמר זה אחי אינו נאמן אף שהוחזק בזה ל' יום כמו שאינו נאמן לענין נחלה נגד אחיו אחרים שאינם יודעים כמו כן לענין יבום ודלא כמהרי"ט וכנ"ל וכל זה להתלמד במ"א אבל בנד"ד אין אנו צריכים לכל זה שההיתר ברור לכל הפוסקים בלי ספק וגמגום כלל וכלל וכנ"ל: