בית אליקום י

וכנ"ל. ועכ"פ בהודאת הגאון בעל ש"א. דהך פלג המנחה דר' יהודא הוא אינו חשבון תחילת השקיעה. א"כ אין זה ענין לדברי הרמב"ן כלל. דהרמב"ן כתב מתחילת השקיעה אף שהוא יום. כיון דכבר עבר הילוך החמה במערב והיא שוקעת ברקיע אז אינו זמן שחיטה מן התורה לפי שיטתו שפירש כשיטת ר"ת בענין ד' מילין של שקיעת החמה שהוא בעוד היום גדול. ולשיטת הש"א אינו תלוי בתחילת השקיעה. דהרי הוא חלק אחד מעשרים קודם השקיעה והוא תלוי בזמן פלג המנחה קטנה שהוא מתשע ומחצה ביום. והנה בש"ס פסחים בפ' ת"נ (נ"ח א') קאמר ר' יהושע בן לוי. בין הערבים חלקהו לבין שני ערבים שתי שעות ומחצה לכאן וב' שעות ומחצה לכאן ושעה אחת לעשייתו. ומקשה רבא מהא דע"פ נשחט בשבע ומחצה כו' אלא אמר רבא מצותו דתמיד משינטו צללי ערב כו' א"כ מסקנת הסוגיא דבין הערבים אין פירושו בין הערבים באמצע כ"א בתוך הערבים משעה שהתחיל החמה לנטות למערב עד סוף היום והוא פשטא דסוגיא ולא תלוי כלל בר' יהודא ורבנן דפליגי בפלג המנחה. ועכ"פ ברור דאין לר' יהודא דאמר דתמיד קרב והולך עד פלג המנחה אין זה ענין לדאורייתא כלל דכבר איפרך ריב"ל דפירש בין הערבים בתוך א"כ אם נאמר דלר' יהודא פלג המנחה הוא מדאורייתא א"כ ע"כ מפרש דמחלק הערבים לשתי שעות ומחצה ובתוך הערבים השני חצי מזה הוא זמן הקרבת התמיד א"כ ליתרץ ריב"ל דאנא דאמרי כר' יהודא ובפרט דלא איפסק הילכתא אי כר' יהודא אי כרבנן ובזמן המנחה. ועוד דאם נאמר דרבי יהודא מדאורייתא קאמר ע"פ המנחה א"כ אינו אפילו שיטת ריב"י דפירש בין הערבים בתוך הערבים ב' שעות ומחצה לכאן כו'. ולר' יהודא הוא פי' בין ערבים בתוך הערבים השני חצי חצי' וכיון דלכ"ע מתחיל מן תחילת שבע והסוף הוא עד חצי חציו השני' דהוא פלג המנחה. א"כ ע"כ פירש הערבים לחלק. א"כ איך תלוי הזמן של ערבים. בשלמא לריב"ל דהיה ס"ד דזמן התחלה של תמיד אחר שתי שעות ומחצה ע"כ כתיב בין הערבים. אבל כיון דזמן התחלת התמיד אחר חצות היום. ומה זה דחילק התורה על שני ערבים ולפרש דהסוף הוא בחצי חצי' השני לענין מאי מחלקינן הערבים לר' יהודא כיון דאין שום נ"מ בחצי הראשון. ועוד השעה דזמן עשי' בשלמא אם היא באמצע ניחא אבל כיון דהתחלת עשיה בחצות היום א"כ ענין בין הערבים לחלק לשנים לר' יהודא לאיזה כוונה ביארה התורה זאת אין זה אלא תימא לפרש לר' יהודא על פי' בין ערבים שבתורה שהוא פלג המנחה כשיטת הגאון ש"א ז"ל לפי המסקנא דפסחים שם. אבל ברור דר' יהודא דסבר דזמן הקרבת התמיד עד פלג המנחה הוא סייג מדרבנן ואינו מדאורייתא כלל וכיון שקבעו חכמים זמן התמיד בשמונה ומחצה ושעה אחת לעשייתו שהוא מדרבנן. ע"כ בשתי שעות ומחצה הנשאר חלק את זמן התמיד שלא יאחר יותר מפלג מנחה קטנה כיון דצריך זמן להקטרת הקטרת ונרות דהוא אחר תמיד של בין הערבים. ע"כ עשה סייג וגדר עד פלג מנחה קטנה אבל הוא הכל מדרבנן. והא דמייתי סייג לדבריו הגאון ש"א מהא דקאמר הש"ס בברכות (כ"ז א') הא דאמר ליה רב חסדא לרב יצחק התם א"ר כהנא הלכה כר' יהודא הואיל ותנן בבחירתא כוותיה הכא מאי אישתיק כו' ופי' לפי שיטתו דמספקא ליה בפירוש בין הערבים אם קאי על כל עשיות ומקשינן תעשה דבין הערבים לתעשה דבקר יעו"ש לפי שיטתו

והנה לתרץ הדקדוק של הגאון ש"א מה זה תלוי בהא דפסקינן בשחרית כר' יהודא. לפי מה שכתבו התוס' בד"ה ת"ש יתפרש כפשוטו. דאין גורסין במשנה ר' יהודא אומר עד שבע שעות זמן תפלת המוסף וכתבו התוס' רבי למה לא הזכיר מחלוקת ר' יהודא בתפלת מוסף דכיון דנזכר במשנה מחלוקת ר"י ורבנן בתפלת שחרית ומנחה למה הניח לבאר שיטת ר"י במוספין ע"כ כתבו כיון דרבי בשחרית נראין לו דברי רבי יהודא דהלכה כמותו. וכן במנחה אין הכרע אם הלכה כר"י או כרבנן דעביד כמר עביד כו' ובמוסף אין הלכה כר' יהודא בלי ספק ע"כ עזב רבי בכוונה לשנות שיטת ר' יהודא במוספין דאין הלכה כמותו במוספין. וזה הוא כוונת הש"ס דקשה להו קושית התוס' למה לא קתני רבי במתניתין פלוגתא דרב יהודא במוספין לזה אמר לי' בשחרית ניחא דהלכה כמותו בודאי כר' יהודא הואיל ותנן בבחירתא כוותי' במנחה מאי מסתמא דעזב בתפלת המוספין לשנות דברי ר' יהודא מכלל דבהני תרתי הלכה כר' יהודא לזה השיב לו דהוי ספיקא דדינא. ע"כ עזב לשנות דברי ר' יהודא במוספין דבזה בודאי אין הלכה כמותו. וזה פשוט וברור ע"פ הנחת התוס' הנ"ל

ועכ"פ ברור הדבר דלר' יהודא זמן פלג המנחה, הוא רק סייג מדרבנן וזה הוא שיטת הרמב"ם בפ"א דתמידין ומוספין ופ"א דהלכות ק"פ ואין שום קושיא על הרמב"ם אף לדידן דקי"ל דעבד כמר עבד דכל זה הוא סייג מדרבנן. אבל מדאורייתא לכ"ע עד הלילה אלא דהרמב"ן סובר לפי שיטת ר"ת כיון דזמן השקיעה הוא ד' מילין מעת התחלת השקיעה אינו בין הערבים דכבר התחיל השמש לשקוע ואינה הולכת כלל בצד מערב ואינו זמן בין הערבים דפי' בין הערבים אינו בתוך הערבים באמצע אלא בהילוך הערב וכבר אינה הולכת החמה רק שוקעת ברקיע אף דהוא יום גדול לפי שיטת ר"ת אבל פירוש פלג המנחה דר' יהודא אינו כלל בפירוש הקרא דבין הערבים כפי מסקנת הש"ס פסחים. וריב"ל איפרך וכנ"ל רק סייג מדרבנן. והאמת הוא שעה ורביע קודם השקיעה לר' יהודא וכמו שבררנו לעיל דחשבון י"ב שעות עד התחלת השקיעה כמו שבררנו בין לשיטת התוס' בין לשיטת הרמב"ן ועדיין החמה הולכת שעה ורביע על כפת הרקיע בעולם

וכן הא דקאמר בירושלמי ברכות לרבנן שנים ליום חלק את היום חצי לתמיד של שחר וחצי לתמיד של בין הערבים ור' יהודא דחולק על זה הוא מחמת דסובר דבקר הוא עד ארבע שעות וזה הוא מדאורייתא. אבל בין הערבים גם לרבי יהודא מדאורייתא הוא עד הערב ופלג המנחה הוא סייג (כנ"ל) ע"כ מפרש שנים ליום שני פרקליטין ליום מחמת תמיד של שחר. וגם לפ"ז יתפרש כפשוטו הא דקאמר ר"ח לר"י התם אמר רבי הלכה כרבי יהודא הואיל ותנן בבחירתא כוותי' הכא מאי והיינו דבשחרית מחולקת בדאורייתא. אבל בין הערבים דפליגי בדרבנן וגם רבי יהודא סובר מדאורייתא עד הלילה ורק משום סייג א"כ בתפלה ג"כ הי' להיות הלכה כרבנן כיון דגם ר' יהודא מודה דמדאורייתא כשר עד הערב. וע"ז השיב רב חסדא דאף על פי כן הוי ספק במנחה. אבל עכ"פ ברור דמדאורייתא אף לר' יהודא הוא עד הערב זמן התמיד וכן מוכח בתוס' ברכות (כ"ו ב') ד"ה עד פלג המנחה תימא מנ"ל הא בשלמא עד ט' ומחצה כו' וי"ל דרבי יהודא ס"ל דתפלה כנגד קטרת תקנו דכתיב וגו' ודברי התוס' אלו מבוארים בירושלמי אחר שאמר דזמן פלג המנחה י"א שעה פחות רביע לר' יהודא קאמר תמן תנינן ת"נ בח' ומחצה וקרב בתשעה ומחצה כו' ר' ירמיה בעי הכא את עביד מנחה ב' שעות ומחצה והכא את עביד מנחה ג' שעות ומחצה. אמר ר' יוסי לא הוקשה תפלת המנחה לתמיד של בין הערבים אלא לקטרת מה טעם תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. הרי מפורש בירושלמי כמש"כ התוס' דזמן פלג המנחה נגד קטרת לר' יהודא והיינו דרבי יהודא אינו חולק על רבנן בזמן תמיד דבכל היום בח' ומחצה ובע"פ מקדימין דזמנו מעת שינטו צללי ערב ונמשך זמנו כל בין הערבים שהוא הלוך החמה בצד מערב שהוא עד הלילה אלא דבכל יום נמשך זמן הקרבת הקטרת שהוא אחר תמיד של בין הערבים עד פלג המנחה. א"כ ע"כ צ"ל דהא דקאמר ר"י בברייתא עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה והיינו הקרבת תמיד שעליו השלם עם הקטרת שאחריו וכמבואר בתוס' ובירושלמי המבואר ועכ"פ מדאורייתא לכ"ע עד הערב. ועתה בס"ד נשלים לברר דע"כ בתחלת השקיעה אחר תלת רבעי מיל הוא לילה