שו"ת בית דוד צט

באחד מאלף אלא וודאי דהתורה לא דברה רק ברגיל והווה וכדאמרינן מה שמלה מיוחדת שיש לה סי' ויש לה תובעין כו' ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה מהרש"א שם בתוס' ד"ה וסי' וז"ל וק"ק דאימא דמיירי בסי' מובהק דהוי מן התורה כו' (ותירוצו שם מה שתירץ לשני קושיות האלו דבכלים לא שייך סי' מובהק כלל הוא דבר שאין לו שחר ואף שהגאון מוהר"ר אברהם ברודא בתשובת חינוך בית יהודא בנה יסודו על דבר המהרש"א אלו והאריך לפלפל בזה עכ"ז האמת עד לעצמו שאין בדברים אלו שום ממש וכבר התעורר עליו בהגהות תשובות חב"י עיי"ש ובאמת כי מקום יש אתי לתרץ דברי המהרש"א הנ"ל ולומר שגם הוא לא כיון לדברים כאלו לומר שאין לכלים שום סי' מובהק רק שאכמ"ל) ולפמש"כ לא קשה מידי משום דהתורה וודאי דלא דברה רק ברגיל והווה ולכך ליכא לאוקמי לקראי בהכי אלא אי בסי' אמצעיים או בעדים מפני שהוא דבר המצוי אבל לא מסתבר כלל דאיכפל קרא להשמיענו בדבר שלא ימצא אפי' באחד מאלף והא דסי' מובהק מהני אפי' אי סי' דרבנן לא מקראי ילפינן לה אלא מסברא משום דאנן סהדי דאין עדות ברורה מזה וכמש"כ רש"י במס' גיטין בד"ה ודווקא נקיט ר"א נקב בצד אות פלוני דהוי סי' מובהק דאין לך עדות ברורה מזו עכ"ל עיי"ש ודוק וזה ברור ובעיקר דקדוקו מה שלא תירצו התוס' בגיטין דמיירי בסי' מובהק אינו דיוק כלל דטובא אשכחן כה"ג בתוס' שמדרכם להאריך במקו"א בכמה תי' ולקצר במקום אחר למנקט רק חדא מתרי או תלת טעמי דאית בהך מלתא תדע דהא בתוס' בב"מ לא הביאו רק שינויא דעדים ולא קמשני רק תירוצא קמא דהתוס' דיבמות ד"ה אמר רבא דמיירי במצאו בעצמו אלא ע"כ דאין זה דיוק כלל ומאחר שנדחו דברי הפ"י וא"כ וודאי דניחא לן לפרושי כמש"כ דהמקשה בב"מ ידע שפיר דסי' מובהק ביותר הוי מדאורייתא לכו"ע וידע דמצאו קשור בכיס הוי סי' מובהק וכתירוצא בתרא דהתוס' דיבמות דבזה מתיישבא כולי סוגיא דב"מ בלי שום גמגום וכדכתיבנא ואף דלא אסקה רבא עד לבסוף מ"מ אין זה הוכחה כלל לומר דהמקשה לא הוי ידע מזה משום דבב"מ לא בחדא שקלא וטריא אתמר הך מלתא משא"כ ביבמות דכולה חדא שקלא וטריא היא על דברי המקשה דפריך ורמינהו ולכך בפשיטות אית לן לפרושי דהמקשה ביבמות לא ידע לחלק בין סי' לסי' והוי סבר דאי סימנא דרבנן א"כ לית כאן שום סי' מדאורייתא עד דאסקה רבא וכמש"כ וא"כ מאחר שהוכחנו דהך שינויא בתרא דהתוס' מתיישב טפי בין בסוגיין דיבמות ובין בסוגיין דב"מ א"כ אין לנו שום הכרח מתוך סוגיית התלמוד לשיטת הב"ש ואזדו לה כל הוכחותיו של הרב בעל זכרון יוסף ודוק

ובמאי דאמר בגמ' שם גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה יש לדקדק דא"כ האיך כללינהו תנא דמתני' יחד כיון דלא דמי סי' דגופו לסי' דכליו דהא דסי' דגופו לא מהני אינו רק בסי' גרועים כארוך וגוץ אבל סי' מובהקים מהני וסי' דכליו אפילו מובהקים נמי ל"מ ולא הוי להתנא למיכללינהו בחד בבא דמשמע מניה דאותו סי' שאינו מועיל בגופו הוא דא"מ בכליו אבל הסי' דמהני בגופו מהני גם בכליו והא ליתא דהא בכלים לא מהני שום סי' משום דחיישינן לשאלה וי"ל משום דסתם כלים יש בהם סי' וכדאמרי' בב"מ מה שמלה מיוחדת שיש לה סי' וכו' אלמא דסתם כלי יש בו סי' אמנם סתם גוף אין בו סי' רק ארוך וגוץ לכך תני תנא דמתניתן סתמא אעפ"י שיש בו סי' בגופו ובכליו וכוונתו הא כאורחי' והא כאורחי' ולכך רבא עצמו ניחא לי' לשנויי בתירוץ קמא כליו דחיישינן לשאלה ולאוקמי מתניתן בתרי טעמי משום דסתמא דמלתא הכי איתא וכיון דמתניתן תני סתמא שיש סי' בכליו מסתמא איירי בסי' המיוחדים לכלים והיינו בסי' גמורים רק אחר שהקשה לו מחמור ומברייתא דמצא קשור והוצרך לדחוק ולומר דכלים אלו לא מושלי אינשי לכך אוקמי בשינויא בתראי דכלים מיירי בחיוורי וסומקי אף שהוא דחוק קצת דהא סי' דכלים הוי סי' גמורים מ"מ ניחא ליה לרבא לאוקמי בהכי בכדי שלא נצטרך לחלק בין כלים דמושלי לי אינשי ובין כלים דלא מושלי אינשי אלא דבכל גווני לא חיישינן לשאלה

ומתוך מה שכתבנו יתבאר לנו כוונ' מהר"ל מפראג שכתב דלפום הך לישנא דסי' דרבנן א"כ וודאי דלא חיישינן לשאלה ועיקר ראייתו הוא כפי מה שהביאו הפוסקים בשמו [והובאו דבריו בתשובות חינוך בית יהודא סי' קל"ב **(עוד ראיתי להפ"י שם בגיטין בתוס' ד"ה סי' וז"ל ולא ניחא להו לפרש בסי' מובהקים ומדאורייתא משום דכל הני דחשיב התם לא הוי סי' מובהק כגון כלי ולפניו פירות וככרות של בעה"ב וכיוצא בהן ובאמת דהוי מצי לאקשויי בהדיא מהא דתנן מה שמלה מיוחדת שיש בו סי' משמע דמדאורייתא איירי והכי איתא שם בתוס' ותירצו כמש"כ כאן ומהרש"א כתב בע"א עכ"ל ולא ידענא מה הוא כוונתו וכפי הנראה במח"כ לא עמד על סוף כוונת התוס' ומהרש"א דהתוס' הכי קא קשיא להו דהא תקנתא דרבנן לא הי' להקל על המוצא אלא להחמיר עליו דאף אם מדאורייתא לא ה"ל להחזיר בסי' מ"מ תיקנו רבנן להחזיר בסי' משום דניחא להו לבעל אבידה כו' וכדאמר רבא בב"מ את"ל סי' דרבנן כו' וע"ז קשה להו דאם איתא דסי' לאו מדאורייתא והתורה לא איירי אלא בעדים א"כ מן התורה אין בו חילוק כלל בין דבר שיש בו סי' ובין דבר שאין בו סי' מחוייב להחזיר ע"פ עדים וא"כ אף לבתר דתיקון להחמיר על המוצא ולהחזיר בסי' אמצעיים מ"מ בדבר שאין בו סי' הי' לו להשאר על דין תורה שיחזיר עכ"פ עפ"י עדים דהלא לא באו להקל עליו אלא להחמיר וע"ז מקשה המהרש"א שפיר דמאן יימר דאי סי' דרבנן מיירי התורה בעדים וא כ לא שני לן בין דבר שיש בו סי' לדבר שאין בו סי' דלמא אי סי' דרבנן מיירי התורה בסי' מובהקים ביותר דהוי מה"ת לכו"ע ולא איירי התורה כלל בעדים רק בדבר שיש בו סי' מובהק ביותר וחז"ל תיקנו להחמיר טל המוצא בדבר שיש בו סי' אמצעי שמחוייב להחזיר ומעתה אין מקום כלל לדברי הפ"י ולא פגע ולא נגע בקושיית המהרש"א ש"א אפי' כמלא נימא ולא ידעתי מה עלה על דעתו בכוונת התוס' והמהרש"א והפי' הברור הוא לכל מבין עם תלמוד כדכתיבנא והתירץ הברור על קושיית המהרש"א הוא כמו שכתבנו בפנים משום דהתורה לא דברה אלא ברגיל ובהווה ולא בדבר שלא ימצא אפילו א' האלף ודוק

וכעין זה הקשה גם הב"ח בתשובותיו סי' פ"ו אמנם דבריו אינם מובנים כלל וז"ל שם ולכאורה איכא לתמוה טובא דאמאי לא משני מעיקרא כליו בחיוורי וסומקי דטפי הוי ניחא לי' לאוקמי גופו וכליו בחד טעמא ובתר הכי ה"ל לשנות ואב"א כליו דחיישי' לשאלה דל"ל דמעיקרא הוי ס"ל דחיוורי וסומקי נמי הוי סי' מעליא כמו שעלה ע"ד מהר"ם פדו' בתשו' דזה אין סברא כלל ותירץ דמעיקרא הוי ס"ל לסבר' כשוטה דחיישינן לשאלה ואפי' סי' גמורים נמי לא מהני רק לבתר דמקשה לי' מחמור בסי' אוכף וממצא קשור בכיס והוצרך לדחוק ולשנויי דהני כלים לא מושלי אינשי לכך הדר בי' מסברתו דהוי פשיטא לי' דחיישינן לשאלה ומוקי לה בחוורא וסומקא ולעולם לא חיישינן לשאלה וכמש"כ התוס' ולפ"ז הי' מוכח דלמסקנא לא חיישינן לשאלה אפי' אי סי' דאורייתא ובסוף תשובתו העלה דהסוגיא דב"מ מוכח דגם לשנויי דחיוורא וסומקי נמי לא נדר בי' רבא מסברתו דחיישינן לשאלה והא דמוקי לי' בחוורא וסומקי דמשמע מיני' דשאר סי' מהני גם בכליו היינו דווקא בכלים דלא מושלי אינשי ולפ"ז ניחא לן למימר דגם סוגיא דיבמות לא פליג ע"ז והא דלא משני מעיקרא בחוורי וסומקי ובחד טעמא היינו משום דהוי קשיא לי' השתא גופו אמרת לא כKיו מיבעי לכך הוי ניחא לי' טפי לאוקמי' בתרי טעמא ובתר הכי מוקי לה גופו וכלים בחד טעמא ובכלים דלאו אורחייהו לא שלינהו ואפ"ה לא סמכינן)**