שו"ת בית דוד צו

במגו ולא הוי רבותא כלל אך קשה לדבריו דאם איתא להך דיוקא א"כ תיקשה באמת עלה דהך מתניתן דמצא בחפיסה או בדלוסקמא דהא גם במתניתן איכא למידק הך דיוקא ובין לפירש"י דמתניתן או או קתני והך ומכירו הוא מלתא באפי נפשי' וקאי אגט גופי' ובין לפירש התוס' שפירשו דהך ומכירו קאי אתפיסה ודלוסקמא וחדא קתני איכא למידק כהך דיוקא שכ' המהרש"א דאמאי נקיט תפיסה ודלוסקמא ולא נקט בגט עצמו דהא התוס' מפרשים שם דנאמנותו הוא מטעם מיגו וא"כ אין כאן רבותא כלל במאי דנקיט תפיסא ודלוסקמא לדברי המהרש"א וליכא למימר דהתוס' שפי' דנאמנותו שהוא מטעם מיגו הוא לפי האמת דלא חיישינן להך דיוקא דהמקשה וכנראה מדבריהם לקמן בד"ה אמר רבא דלפי האמת לא חיישינן כלל להך דיוקא דהמקשה בלא שום טעם וכדבעינן למימר לקמן איה"ש אבל לפום ס"ד דהמקשה השתא יפרש גם המתניתן דמצא בחפיסה כהברייתא דהסי' הוא מה שמצא בחפיסא ובדלוסקמא מכח אותו דיוק עצמו דהא וודאי ליתא דתפיסה ודלוסקמא לא הוי סי' כלל כיון דדרך שטרות להניחם בתפיסה ודלוסקמא וכמש"כ התוס' בגיטין להדיא ד"ה מצאו ועוד דלדברי המהרש"א תיקשה מה שהקשינו לעיל דאמאי שביק מתניתן וקפריך מברייתא

לכך נראה לענ"ד פשוט בכוונת התוס' דהכי קמדייקי דמדשינה התנא דברייתא מלשון המשנה דבמתניתן תני מצא בחפיסה או בדלוסקמא כמו שהוא הדרך ליתן שטרות בכלים אלו וכמש"כ לעיל ותנא דברייתא נקיט מצא קשור בכיס כו' דאין מדרך העולם ליתן שטרות בכלים אלו דכיס וארנקי מיוחדים למעות ולא לשטרות ומכש"כ טבעת דאינו ענין כלל להגט ומאי שייטא הכא אלא ע"כ נקיט כלים אלו משום דזהו גופי' הוי סי' מה שמונח בכלים אלו כיון דלאו אורחי' להניחם שם כנ"ל פשוט בכוונתם ולישנא ולהכי נקיט כיס וארנקי שכ' התוס' דייק ג"כ טפי לפי"מ שפרשנו ותירוצא קמא נמי קסמיך אהך דיוקא ולכך לא מצי לאוקמי דעדים מכירים את הכיס דא"כ מ"ש כיס וארנקי דנקיט אלא ע"כ שהכיס והארנקי הוי סי' וזה הסי' אמר לפני העדים בטרם שמצאו ובשעת מציאתו ראו ג"כ שמצאו בכיס וארנקי כמו שאמר ואתיין דברי התוס' כפשטן ואזדא לה הוכחתו של הרב בעל זכרון יוסף ודו"ק

ומעתה יתיישב גם מה שהקשינו דממתניתן לא מצי פריך משום דבמתניתן מצינן לפרושי דמיירי שיש לו טב"ע בתפיסה או בדלוסקמא ומיירי שמצאו בעצמו שיש לו מיגו או שיש לו עדים על החפיסה ודלוסקמא וקמ"ל דמחזירין הגט ע"י טב"ע של הכלי דזהו רבותא גדולה וכדכתיבנא לעיל אבל מברייתא שפיר קמקשה דליכא לפרושי כמתניתן דח"כ אמאי נקיט כיס וארנקי ולא נקיט תפיסה או דלוסקמא דאורחא דמלתא להניח בהן שטרות וא"כ אי ס"ד שמצחו בעצמו ומכיר הכיס וארנקי בטב"ע או שיש לו עדים ע"ז א"כ הך דינא הוי מצי לא לאשמועינן גם בתפיסה ודלוסקמא כיון דאורחא דמלתא הכי הוי אנח ע"כ מדנקיט כיס וארנקי ש"מ דזהו גופי' הוי סי' ולכך הוכיח מזה דסי' דאורייתא וקמקשה על מתניתן זהו מה שנלענ"ד בכוונת דברי התוס' ועיין

ובמאי דאמר רבא דכו"ע סי' דרבנן הקשו בתוס' וא"ת ברייתא דמצא קשור בכיס כמאן תוקמא ותירצו דמעיקרא הוי ס"ד דמצאו אחר ונאמן מטעם סי' אבל השתא מיירי דמצאו בעצמו ונאמן מטעם מיגו עוד תי' דמיירי שיש עדים דהכיס וטבעת הן שלו עוד תירצו א"נ דחשיבו כיס וטבעת סי' מובהק והנה קושיית' וודאי דהיא קושיא אלימתא טובא אבל תירוצם אינו מובן כלל לכאורה דבתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר וכיון דבתחילה לא ניחא לי' להמקשה לאוקמי בהני גווני עד דהוכיח מזה דסי' דאורייתא וקמרמי אמתניתן איך הונח לי' לבסוף להך לישנא דסי' דרבנן בלא שום תירוץ וסמך עצמו שמעצמינו נבין דלא קשה מידי משום הנך תירוצי שכ' התוס' דממ"נ אי הנך תירוצי שכ' התוס' הוא מלתא דפשיטא כ"כ עד שלא הוצרך הגמ' לפרושי לן כלל א"כ קשה מה הייתה סברת המקשה דלא ידע לאוקמי בהנך גווני ואם המקשה הי"ל איזה דיוק דלא רצה לאוקמי בהכי וכמש"כ התוס' עצמם בדיבור הקודם דמדייק מדתני כיס וארנקי א"כ ה"ל להגמ' לפרושי דאמאי לא חיישינן באמת להך דיוקא דהמקשה להך לישנא דסי' דרבנן ואם נאמר דהגמ' לא חש לי' כלל להך דיוקא דהמקשה דלא נחשב לי' כלל לדיוק עכ"פ הי"ל להש"ס לבאר זה בהדיא ולהקשות ולהך לישנא דסי' דרבנן אלא הא דתניא מצא קשור בכיס כו' ולשנויי כמש"כ התוס' וכמו דמקשה להך לישנא דסי' דאורייתא וקמתרץ כ"כ ה"ל להקשות להך לישנא דסי' דרבנן ולתרץ בהנך שינוייא שכ' התוס' ואיך סתם הדברים להך לישנא דסי' דרבנן בלא שום תירץ

והנה לפי תירוצם השלישי דחשיבי כיס וטבעת סי' מובהק ור"ל דאפילו אי סי' דרבנן אפ"ה סי' זה הוי מובהק טפי וסמכינן עלה מדאורייתא יש ליישב בפשיטות דהמקשה מעיקרא לא ידע לחלק בין סי' לסימן והוי סבירא לי' דאי סי' דרבנן אפי' סי' מובהק ביותר נמי לא סמכינן עלה ולכך הוכיח מהברייתא דסי' דאורייתא אבל לבתר דשני רבא וחדית לן להך לישנא דסי' דרבנן דפליגי אי שומא סי' מובהק דמוכח מינה דאפילו אי סי' דרבנן אפ"ה בסי' מובהק ביותר סמכינן עלה מדאורייתא נמצא דקושייתו ממילא מיתרצא משום דמלתא דפשיטא היא דחשיבי כיס וטבעת סי' מובהק וגם המקשה הי' סבר כן רק שלא ידע לחלק בין סי' לסי' אבל לבתר דחדיש לן רבא הך מלתא דסי' מובהק ביותר לכו"ע הוי דאורייתא תו לא איצטריך לן הגמרא לפרושי כלל חיך מיתוקמא הברייתא דמצאו קשור בכיס דממילא מתרצא ולית כאן קושייא כלל משום דחשיבא כיס וטבעת סי' מובהק וזה פשוט

וכמו כן נמי לתרוצם השני שכ' דמיירי שיש עדים שהכיס והארנקי שלו יש ליישב ג"כ עפ"י מש"כ לעיל בכוונת התוס' בדיבור הקודם דעיקר דיוקא דהמקשה מדתני כיס וארנקי שאין דרך להניח בתוכם שטרות ולא נקיט תפיסה ודלוסקמא שהוא הכלי המיוחד לשטרות וכמו דתני במתניתן ש"מ דזהו גופי' הוי הסי' מה שהוא מונח בכיס וארנקי ולכך הוכיח מזה דסי' דאורייתא דאל"כ ה"ל למנקט חפיסה ודלוסקמא אך זה הדיוק אינו רק מקמי דידעינן הך סברא דכיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי ולכך לא ידע שום מעלה לכיס וארנקי דנקיט רק דנקיט להו משום סי' אבל **(ואע"ג דהתוס' סוף פרק קמא דמציעא ס"ל בקושייתם שם דחפיסה הוי שפיר סי' ודייקי כן מלישנא דתלמודא דדווקא איהי מידע ידעה אבל אינשי דעלמ' לא ידעי ולפי דבריהם נוכל ליישב ג"כ קושיית התוס' ביבמות שהקשו לפי פי' שרצו לפרש במשנה לשון ומכירו קאי אתפיסה ודלוסקמא א"כ אמאי נקיט ומכירו בלשון יחיד וגם למה נקט לשון זכר דהא תפיסה הוי לשון נקבה עיי"ש שדחקו לתרץ אמנם לפי דברי התוס' דב"מ הנ"ל יתיישב בפשיטות דבאמת לשון ומכירו לא קאי רק אדלוסקמא לבד משום דחפיסה הוי הא גופי' סי' מה שמונח בתוכה אמנם דלוסקמא לא הוי הא גופי' סי' לכך צריך שיהא מכירו וא"ש הא דנקיט לשון יחיד ולשון זכר אמנם התוס' בגיטין מאנו בזה ופירשו בהדיא דדרך להניח שטרות בחפיסה עיי"ש והכי דייקי טפי לישנא דמתניתן מדכללינהו יחד לתפיסה ודלוסקמא בחד בבא משמע דחד טעמא א"ל ונראה דגם התוס' בב"מ לא כתבו כן רק בקושייתם והכי קאמרי נהי דמתפיסה לא מצינן לאקשויי דנוכל לומר דהא גופי' הוי סי' מ"מ מדלוסקמא וודאי דקשה אבל לפי מאי דמתרצי דנותן סי' בדלוסקמא עצמו טפי א"ל לפרושי דחפיסה נמי לא הוי סי' רק שנותן סי' עליו מדכללינהו יחד לתפיסה ודלוסקמא משמע דחד טעמא לתרווייהו וכדברי התוס' דמס' גיטין ואף אם נאמר דהתוס' בב"מ גם בתירוצם לא נאדו ממה דכ' בקושייתם דחפיסה עצמה הוי סי' מ"מ מדלוסקמא וודאי דקשה לדברי המהרש"א אפי' לדברי התוס' דב"מ ודו"ק)**