שו"ת בית דוד צד

שגם ר' שמעון ור' קלמן אמרו כן ואף שאין זה ראי' שאפשר שאמר כן בכדי לאיים על העדים האחרונים מ"מ סתמא דמלתא הכי איתא שגם ר' שמעון ור' קלמן אמרו כן וא"כ ה"ל מוכחשת לגמרי ואין לסמוך על עדותן של האחרונים כלום כיון דלא חזיוהו בשעתו ואף שבת שבתשובת ר"י הלוי צידד לומר שהעד הראשון מטעי לגמרי מ"מ זה אינו רק בע"א אבל בשנים טפי אית לן למתלי הטעות באחרונים כיון דהראשונים חזיוהו בשעתו ובזמן ש ראוי להעיד והאחר נים לא חזיוהו בשעתו איכא למימר נשתנה צורתו נדמה להם כך ובפרט לפי עדות ר' יצחק אבי העגונה (שאעתיק עדותו לקמן) דהי' לו נקב ומכה גדולה בראשו וא"כ איכא למימר דמיא מרזו מכה ונתפח (ואם באמת לא העידו ר' קלמן ור' שמעון יחקור כ"ת מהם ואם יאמרו בהיפוך או שאינם זוכרים אז יהי' היתרא של איתתא דא ברווחא טפי כפי שמבואר בתשו' ה') גם אין לצדד לה שום היתר מפאת סימן הסדק שבשפה התחתונה שאמרה העגונה עצמה בגב"ע כי הן אמת לפי המבואר בגב"ע הי' אפשר להחשיבו עכ"פ לסי' אמצעי ואז הי' נראה לנו לסמוך ע"ד מוהר"ל מפראג הובא בב"ש סי' י"ו ס"ק ס"ט דהיכי דנמצא סי' אמצעי בגופו וסי' מובהק או ט"ע בכליו אז היא מותרת ממ"נ דאי סי' דאורייתא סמכינן אסי שבגופו ואי סי' דרבנן א"כ ל"ח לשאלה וסמכינן אסי' מובהק או ט"ע הנמצא בבגדיו והוכיח כן מתוך סוגיות הש"ס דאי סי' דרבנן א"כ ל"ח לשאלה וכבר פסק כן הרב בנודע ביהודה, קמא סי' ל"ב עיי"ש ויש לנו רב גדול ומובהק לסמוך עליו אכן כת"ר לא פירש בגב"ע מהות הסדק ואיכותו ולא נוכל לשפוט עליו אם הוא סי אמצעי אם לאו וכאשר חקרתי ע"ו מרבי יצחק אבי העגונה והושבתי ע"ז מו"ץ שלשה וגב"ע ממנו והעיד לפנינו בתו"ע אחר האיום כד"ת שסדק זה הוא מתולדה ובאמצע השפה התחתונה ונמצא כן גם אצל אחיותיו וגם כמדומה לי שסדק כזה נמצא גם באנשים אחרים על אותו דוגמא שהי' בחתנו ושוב שאלתיו הלא סרק שבתולדה ובאמצע השפה התחתונה נמצא גם אצל כל האנשים שבעולם ואמר שאצל כל האנשים אינו רק רושם וסדק קטן ואינו עובר על פני כל האודם שבשפה ואינו ניכר ברחוק קצת ואצל חתנו הי' סדק גדול ועמוק ועובר ע"פ כל האודם שבשפה התחתונה והי' ניכר גם ברחוק קצת עוד העיד שהי' לו נקב גדול בראשו והי' זב ממנו דם הרבה עד שהוצרכו לקצץ הפאלקאשעק ולקוברו בקבורתו ושיערו שהוא מהכאת הסוס שהכהו ברגלו בשעת הטביעה וכ"ו העיד לפנינו ר' יצחק אבי העגונה בתו"ע בי תלתא אחר האיום כד"ת ויותר לא הוסיף בעדותו על עדות בתו ועל עדות של ר' אהרן ור' ראובן כי הוא אמר ג"כ שהכירו היטיב בט"ע רק שראייתו הי' ביום ב' והיינו ביום השלישי לאחר שהועלה מן המים ושוב למחר שלחתי אחריו ואמרתי לו שיחפש באנשי עירינו פן ימצא איש או אשה שיש לו סדק כזה ולהביאו אלי בכדי שאוכל להתבונן על איכות הסדק ומהותו והוא הי' סבור שכל עיקר ההיתר יהי' תלוי בזה במה שימצא ובפה מלא אמר לי אם ח"ו לא אמצא מה תהא עלי' והייתי כמחריש לכן חפש בכל כחו ולא מצא רק איש אחד ואמר שעכ"ז אינו דומה ממש להסדק שהי' בחתנו כי אותו שבחתנו היה עמוק טפי עוד אמר שהסדק שראה בהנטבע היה עמוק יותר קצת מכפי שהי' בחייו והיינו מחמת שנתפח קצת מהמים

והנה לכאורה הי' נראה להחשיבו עכ"פ לסי' אמצעי כיון שחפש ולא מצא דוגמתו בכל אנשי עירינו אשר הוא קרוב לאלף איש ואשה (יוסיף ה' עליהם כו') ואפשר יותר וכבר פסקו הפוסקים שסי' מובהק הוא שלא נמצא אפילו אחד באלף א"כ קרוב להחשיבו לסי' מובהק ועכ"פ לפחות לסי' אמצעי מ"מ אני מסופק הרבה בזה להחשיבו אפי' לסי' אמצעי כיון דלפי דבריו הסדק ההוא הוא מתולדה וגם בכל האנשים שבעולם נמצא רושם כעין סדק באמצע השפה התחתונה ואין נ"מ רק בפחות ויותר וא"כ שוב הוי כמו אריך וגוץ דלא הוי סי' כלל וכה"ג כתב התה"ד בפסקיו סי' קס"ח וז"ל ומה שהעידו על השיניים ששנים מהם באמצע שורה של לחי העליון היו גדולים משאר השיניים שבשני צידיהם נראה דהאי לאו סימנא כלל הוא ולא מיבעי דלאו סי' מובהק הוא אלא אפילו למ"ד סי' דאורייתא נמי לא מהני משום דבדקנו בהרבה בני אדם ומצאנו דרובם שני שיניים האמצעים גדולות יותר מהשיניים שבשני צידיהם ואף אם הי' אלו השיניים מופלגים קצת בגדלות מ"מ אחרי שרגילות הוא שהם גדולים לא מהני אם היו מופלגים קצת ודמיא להא דקאמר תלמודא גופו דאריך וגוץ דלא הוי סי' כלל אפילו למ"ד סי' דאוריי' נראה דמסתמא לא איירי דאריך ברוחב אצבע משאר בני אדם בינונים דפשיטא דהאי לא הוי ס סי' ולא איצטריך מתניתן לאשמועינן זה אלא וודאי איירי שמופלג קצת באריכות ואפ"ה לא מהני והיינו טעמא כיון דרגילות הוא בהרבה בני אדם שהם ארוכים וגוצין ובינונים ולכך אפילו אם הוא קצר בהפלגה לא מהני עכ"ל וה"נ בנ"ד דכוותי' ועוד כיון שאמר שכן היא גם אצל אחותיו א"כ יש לחוש נמי דהוא מצוי בבן גילו ושוב לא הוי סי כלל וכדאמרי' בש"ס בסימא מצוי' בבן גילו קמיפלגי ועוד דסדק כזה וודאי דעשוי להשתנות לאסר מיתה מחמת הנפיחה וכיון שהם לא ראו אותו בשעתו רק אחר דאשתהי דמתפח תפח א"כ י"ל שהשפה משני צדדי הסדק עלה בנפיחה קצת ומחמת זה נראה הסדק עמוק טפי וסי' כזה וודאי הוא מסי' העשוין להשתנות לאחר מיתה וסי' העשוי להשתנות לאחר מיתה וודאי דלאו כלום הוא כדמוכח להדיא בש"ס דעד כאן לא פליגי ר"א בן מהבאי ורבנן אלא אי שומא עשוי' להשתנות לאתר מיתה אי לא אבל אם הי' עשוי' להשתנות לאחר מיתה וודאי דלא הוי סי' כלל ואף דבאנשים חיים הנתפחין חזינן שאדרבה הסדק מתפשט מחמת הנפיחה כאשר החוש מעיד ע"ז ת"מ מאן יימר דטבע החיים והמתים שוים בזה ובפרט שאמר כן בפירוש בפנינו שמחמת שנתפח קצת הי' נראה לו עוד יותר עמוק מכפי מה שהי' בחייו וא"כ וודאי דאינו סי' כלל

ומעתה לא נשאר לנו לחפש ולמצוא שום צד זכות היתר לאתתא דא רק מפאת היכר הבגדים ובאמת שהוא קשה מאוד להתירה מפאת זה לבד כי בכל ספרי התשובות שהגיעו דבריה אלינו לא סמכי על היתר זה לבד ואף שבקו"ע סי' שפ"ב הביא בשם מהרי"ט דציצית לא מושלי אינשי ועדיפא טובא מהא דאמר בש"ס כיס וארנקי לא מושלי אינשי וכן נמי כל הבגדים לא מושלי אינשי עיי"ש מ"מ הרי בתה"ד בפסקיו סי' קס"א כתב דלא סמכינן אסי' כלים כלל אפילו לצרפם לסעד ולסיוע לשאר אומדנו' משום דתלמוד ערוך הוא דחיישינן לשאלה רק כיס וטבעת וארנקי ואוכף כדמפרש בהו תלמודא אמאי לא חיישינן בהו לשאלה אבל שאר כלים דלא מפרש בהו תלמודא מסתמא אין לנו לבדות סברא מליבינו ולומר דאף בהו לא חיישינן לשאלה והאריך בזה עיי"ש וכ"כ מהר"מ מלובלין בתשובותיו סי' פ"ט וז"ל ואע"ג שנמצא בתשובת מהרי"ו בסי' ע"ט שכ' בשם מהר"ן מאיגר דסי' גופי' בהדי סי' כלים מהני וכ' שכן מצא בספר אחד וכו' הלא בסוף התשובה שבסי' ק"נ כתב והעיד בעצמו שגדולי אשכנז על מעשה שאירע בימיהם לא סמכו על דברי מהר"ן הנ"ל ולא רצו להתיר לאותה אשה וגם מהרי"ו לא רצה להתיר באותה מעשה שבא לפנינו כנזכר שם אף שהי' מקצת עדות מ"א וזכרני בימי חורפי שאירע מעשה כמעט כיוצא בזה בימי חמי הגאון מוה' יצחק כהן זללה"ה ולא רצה לסמוך על סברת מהר"ן מאיגר עכ"ל וכן כתב בתשובת כנסת יחזקאל סי' נ"ב והביא דברי מהרא"י הנ"ל שאין לנו לדמות שים דבר מנפשינו כ"א בטבעת כיס וארנקי המוזכר להדיא בש"ס ואף שהרבה תשובות סמכו עצמם לדמות שאר כלים אשר הי' נראה להם מצד הסברא לדמותן לכיס וארנקי דלא מושלו אינשי מ"מ לא סמכו עצמם על סברא זו בלבד להתיר רק בצירוף שאר היתרים והוכחות דבאמת דברי בעהתה"ד נכונים בזה מאוד דוודאי קשה לסמוך על סברת עצמינו לדמות מלתא למלתא להקל בערוה החמורה במה שלא נמצא בתלמוד להדיא וגם הרב בנוב אף שסמך עצמו שם באותה תשובה על דברי מהרי"ט בציצית וכל כליו דלא מושלי מ"מ לא על זה בלחוד סמך כ"א בצירוף סברת מהר"ל מפראג כי בנ"ד שם הי"ל סי' אמצעי בגופו האניק פלעק משא"כ בנ"ד (הן אמת דמה שחשב הרב הנ"ל סי' ההאניק פלעק לסימן אמצעי יש לדין