שו"ת בית דוד פט

וההוא דרובא מרים ופורתא שרה ולא יותר וגם הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין לא כתב לכל הנך חילוקי דינים דמ"כ ומ"נ וז"ל שם מי שהיו לו ב' שמות וכן אשה שהי' לה ב' שמות כשמגרש כותב השם שרגילין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שום שיש לו גורש את אשתו פלונית וכל שום שיש לה כ' השם שאינם ידועין בו ביותר וכ' וכל שום שיש לו הרי זה פסול שינה ושמו ושתה ושם עירו או עירה אעפ"י שכתבו וכל שום שיש לה או לו אינו גט עכ"ל הנה שלא כתב רק ההיא דרובא מרים ופורתא שרה וס"ל דאם שינה בזה לכתוב שם הטפל ולכלול שם העיקר בוכל שום אפילו בדיעבד הוא פסול והשמיט לכל הני חילוקים דינים דשם מ"כ ומ"נ ואזיל בשיטת הריף רבו

ונראה דס"ל להרי"ף והרמב"ם דע"כ תלמודא דידן פליג על הירושלמי דחייש ללעז של מ"כ ומ"נ דכיון דתלמודא דידן מפליג בין אתחזק ובין לא אתחזק א"כ ע"כ דלא חייש תלמודא דידן ללעז שם מ"נ דאי ס"ד דחיישינן ללעז של מ"נ א"כ מה בכך דלא אתחזק במ"כ בשם של מ"נ סוף סוף בבוא הגט אל מק"נ איכא לעז שיאמרו שאין זה בעלה של זו וכמו שהקשינו לשיטת הרא"ש והר"ן אלא ע"כ דתלמודא דידן פליג בזה על הירושלמי והירושלמי דחייש ללעז של מ"נ אה"נ דלא מפליג בין אתחזק ללא אתחזק וא"כ ע"כ דהתלמודים פליגי אהדדי ובפי' הסמ"ג וסה"ת לא ניחא להו להרי"ף והרמב"ם משום דפשטא דלישנא דתלמודא לא משמע כוותייהו וכמש"כ לעיל וגם בפירושינו לא ניחא להו אף שהוא מרווח טפי מפי' הסמ"ג וסה"ת מ"מ ג"ז אינו מדוייק כ"כ בלישנא דתלמודא דלפירושינו הי' לו לומר יותר והוא דאתחזק בהך שמא כיון דקאי על שם מ"כ ולכך יותר ניחא להו לפרש לישנא דתלמודא דידן כפשטא ולומר דהתלמודים פליגי אהדדי מלדחוק בפירושא דשמעתין ולהשוות התלמודים יחד ופסקו כתלמודא דידן

ובפירושא דאתחזק נראה דס"ל להרמב"ם כמו שכ' הר"ן בפירושא קמא שגם ביהודה אתחזק קצת להקרא בשם דגליל ובזה יהיו מיושבים ד' הרמב"ם על נכון והכי יהי' אליבי' פירושא דשמעתין והוא דאתחזק ר"ל שגם ביהודה קורין אותו לפעמים בשם דגליל דעיקר הקפידא הוא לכתוב כל השמות שי"ל במ"כ ודלא כר"ת דס"ל דאם נקרא בשניהם במקו"א אז די באחד מהם ולהרמב"ם בעינן דווקא תרווייהו לעיכובא כיון שנקרא בשניהם במ"כ וברייתא דגירש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה מיירי שהוא ואשתו ביהודה ואפ"ה לא סגי בשם של יהודה לחוד וצריך לכלול דווקא שם דגליל עמו והיינו כדמשני בגמרא הא דאתחזק ר"ל משום שגם ביהודה קורין אותו לפעמים בשם דגליל ולכך בעינן לכתוב תרווייהו אבל ביצא למקו"א שלא הוחזק שם לקרותו בשם אחר כלל לכך אם גירש באחד מהם מגורשת ואתי שפיר הא דמשני עלה הא דאתחזק והא דלא אתתחזק ודו"ק ולפ"ז נמצא דעיקר חידושא דאשמועינן רב אשי הוא דלא בעינן למכתב וכל שום אלא היכא דהמעט קורין אותו גם ביהודא בשם דגליל והיינו דמייתינן ההיא דרובא מרים ופורתא שרה משום דדמיא ממש להא דרב אשי ולכך אפילו בדיעבד אינה מגורשת בההיא דרובה מרים ודלא כר"ת וגם אשמועינן עוד בהא דרובא מרים דאף אם כתב וכל שום אפ"ה אם עשה את העיקר טפל וטפל עיקר נמי פסול ובזה יהי' מדוייק לשון הרמב"ם דבזה שכתב מי שהי' לו ב שמות ידעינן דמיירי באתחזק דווקא ומש"כ כותבין שמו ושמה שהם רגילין בו ביותר כו' הייני הה א דרובא מרים ופורתא שרה ויותר לא הוצרך לכת ב ולחלק בין מ"כ למ"נ משום דס"ל דתלמודא דידן לא מפליג בהכי כלל ואזיל בשיטת הרי"ף רבו שגם הוא לא כ' רק להנך תרי מימרא ותו לא ודו"ק

ומה שמביא ר"ת ראי' לשיטתו מהא דל"כ אלא חניכתו וחניכתה כשר לק"מ על הרמב"ם משום דחניכתו שאני כיון שנקרא כן בפי כל ורק בעליתו לתורה או בחתימתו יש לו שם אחר לכך חשיבא חניכתו טפי וסגי בה לחוד תדע דהא ע"כ גם לשיטת ר"ת ע"כ צריך לחלק בהכי לענין לכתחילה וכמו דמחלקי התוס' והא והרא"ש עיי"ש והא דתניא בתוספתא כשר אפשר דהרמב"ם דחי לה מקמו תלמודא דידן וכמו דדחי להך דירושלמי ולכך באמת לא הביאו בחיבורו וגם הרי"ף לא הביאה בהלכותיו ועוד י"ל דהרמב"ם מוקי לה בנכתב וכל שום ואפ"ה הוצרך התוספתא להשמיענו משום דאי הוי שינויא גמור א"כ גם וכל שום לא מהני בזה וכמו שפסק הרמב"ם דבשינוי גמור גם אם כ' וכל שום נמי פסול קמ"ל התוספתא דלא הוי שינוי גמור וממילא ידעינן דאינו כשר רק אם כ' וכל שום והרמב"ם לא הוצרך לכותבה בחיבורו משום דממילא משתמע ממש"כ הי' לי' ב' שתות כו' ולא נראה לו בזה רבותא כ"כ ובלא"ה נמי אין מדרכו כ"כ להביא בחבורו הדינים שלא הוזכרו בתלמוד להדיא זהו מה שנלענ"ד בביאור ד' הרי"ף והרמב"ם והיא השיטה הנכונה והמחוורת בשמעתין ועכ"פ ראוי לחוש לדבריהן לחומרא במי שי"ל ב' שמות במק"א דלא סגי בא' מהן כמו שפסק ר"ת ועיין

העולה מתוך מה שביארנו דלכל הפירושים ולכל השיטות לא איכפת לן כלל בשם שלא הוחזק בו במקכו"נ לשיטת ר"ת וסייעתו עכ"פ בדיעבד כשר אחרי שכבר ניתן ותנשא בה לכתחילה וכמו שהבאתי לעיל בשם הה"מ בפ"ג מהל' גירושין דהך דיעבד פירושו הוא שתנשא לכתחילה אם כבר ניתן ולהרי"ף והרמב"ם אפשר דאפילו לכתחילה א"צ כיון דלא חשו לד' הירושלמי ולהרא"ש והר"ן אפי' בגדולה מזו נמי כשר ואף דלא אתחזק במ"כ שיש לו שם יותר בפ"נ דאז אפילו לשם דמ"נ נמי לא חיישינן אבל הא וודאי דלשם שאינו לא במ"כ ולא במ"נ לא חיישינן כלל בדיעבד ותנשא בו לכתחילה

ומעתה נבואה לנ"ד והנה בנידון שינוי המגרש עצמו מארי' ליהודה וודאי דליכא למיחש למידי כיון שהחזיק עצמו כן בעירו אשר הוא מקו"כ ונתינה א"כ וודאי דכשר בדיעבד ותנשא בו לכתחילה ובפרט לפי המבואר בשאלה שבכוונה שינו שמו למען לא יתדמה לשם מח"ו א"כ יש לדמותו לנשתנה שמו מחמת חולי דשם השני עיקר משום דניחא לי' ביה ולכך היכא דנשתקע שם הראשון א"צ לכותבו כלל ומכ"ש בנ"ד שלא הוחזק מעולם במקום כו"נ בשם יהודה וודאי דמלתא דפשיטא הוא דכשר וכן מבואר גם בדברי האחרונים וזו א"צ לפנים כלל

אמנם בנידון השתנות שם אביו הדבר צריך תלמוד כי אף שהחזיק לאביו כן בעיר הזאת שהוא מקום כו"נ מ"מ הרי הרא"ש בתשובותיו כלל י"ז סי' י"ב פסק ביוסף בן שמעון ששינה שם אביו וכ' יוסף בן שמואל הגט פסול דלאביו אינו יכול להעלות שם אחר ודבריו הובאו ביתה יוסף בסי' קכ"ט וכ"פ בשולחנו הטהור בסי' קכ"ט סעי' ב'

והנה בביאור ד' הרא"ש אילו נסתפק במהרא"י היכי מיירי אם שינה לש"א לגמרי או דשינה לשם זקינו דבסי' קל"ח צידד לומר דהיכא דשינה לשם זקינו הוי הגט כשר משום דב"ב ה"ה כבנים כדמצינו בקראי לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול ובסי' קפ"ד כתב בפשיטות דאפילו שינה לשם זקינו נמי פסול מפני הטעות והב"י לא הביא בספרו רק הך דבסי' קפ"ד דפסול והיינו משום דנראה לו כיון שבסי' קל"ח לא כתב כן בהחלט לפסק הלכה רק שצידד לומר כן ובסי' קפ"ד כתב בפשיטות לפסול לא שבקינן פשיטותא דבסי' קפ"ד מקמי ספיקא דבסי' קל"ח וגם כי בענין חמור כזה אית לן למיזל לחומרא

ואני תמה דמאי קמספקא לי' למה"ראי הך מלתא כלל הלא תוספתא שלימה שנינו כ' לשם אבי אביו כשר לשם אבי המשפחה פסול ואם היו נקראים על שמו כשר ותוספתא זו שנויה אצל הך תוספתא דמייתי התוס' והר א"ש ואין לומר דהתוספתא מיירי שכ' להדיא ב"ב של פלוני זה אינו חדא דאין כאן רבותא כלל כיון דשם אביו א"צ כלל בגט כמו שפסק הרא"ש עצמו עיין בב"י וא"כ אטו משום דהזכיר שם אבי אביו מגרע גרע עד דהוצרך להשמיעינו