שו"ת בית דוד פח

בשם מ"כ לבד וכשר ולא איכפת לן בשם מ"נ אף שנודע אח"כ מ"מ הגט כשר וביצא למקום אחר לכתחילה צריך לכתוב שני השמות לחוש לדברי הירושלמי ובדיעבד כשר אף בכתב שם דגליל ושולח ליהודא וכן בשמות שיש לו במק"א שאינו לא מ"כ ולא מ"נ לכתחילה צריך לכוללו ובדיעבד כשר גם אם לא נכתבו וכמו כן ביש לו שני שמות במק"א לפעמים בזה ופעמים בזה לכתחילה צריך לכתוב שניהן ולהקדים שם העיקר ולכלול שם הטפל ובדיעבד סגי בשם אחד ובלבד שיהי' שם העיקר ואפשר דאפילו בטפל לחוד סגי והא דרובא מרים ופורתא שרה אינו רק לכתחילה או משום דעשה את העיקר טפל והטפל עיקר גרע טפי ויש בזה עוד דיעות חלוקות אשר אינו צריך לנ"ד

איברא דיש לדקדק לפי שיטה זו טובא א' קשה מה שהקשה הרשב"א (וספרו אינו ת"י לעיין בו) הובא בס' פ"י דלפי פירש ר"ת שפי' דאין כותבין וכל שום רק שכותב השם בפירוש וכותב עליו דמתקרי א"כ מאי קאשמוע לן רב אשי במאי דאמר והוא דאתחזק דמלתא דפשיטא הוא כיון דלא אתחזק בתרי שמא אי אפשר לכתוב בשני שמות ונדחק הרבה בקושיא זו ועוד בעיקר דבריהם שכתבו דהיכי דאתחזק במה"כ שיש לו שם אחר במקה"נ צריכין לכתוב שם הנתינה שהוא העיקר ולכלול שם הכתיבה בוכל שום או דמתקרי והיכא דלא נודע במה"כ שיש לו שם אחר במה"נ אז בשם הכתיבה לבדו הוא די בכך וקשה טובא דמאי סברא היא כלל דאי קפדינן ללעז של מה"נ א"כ מה בכך שלא נודע במה"כ מ"מ כיון דסוף סוף נודע אח"כ איגלאי מלתא למפרע דאיכא למיחש ללעז ומה הועיל ר"ג בתקנתא כיון דאכתי לא נתקן הלעז היכא דלא אתחזק ובפרט לפמש"כ הרא"ש שבכוונה היו משנים את שמותיהם ומסתירים את השם ההוא וא"כ סתמא דמלתא הכי איתא דלא אתחזק במ"כ שיש לו שם אחר כיון שבכוונה היו מסתירים את השם ההוא מחמת בע"ח כמש"כ הרא"ש וא"כ לא הועילה תקנות ר"ג כלום וראיתי בס' גט פשוט שנתן קצת טעם לזה והוא דבנודע במ"כ שיש לו שם אחר במ"נ א"כ הרי עברו על תקנת ר"ג ולכך הגט פסול אף בדיעבד משום דעברו על תקנת ר"ג משא"כ בלא נודע שלא עברו על תקנת ר"ג ולכך אוקמי אדינו כמו שהיתה קודם תקנת ר"ג שהיו מקבלין עדות ששמו כך במ"כ והיו מכשירין הגט וכמו שכ' הר"ן בריש דבריו וכן כתב הט"ז בסי' קכ"ט בתשובתו ששלח להגאון מוה' יושע מקראקא ולא הונח לי בזה כלל דזהו תירץ על הדין השנוי בשו"ע אבל אנן אעיקר תקנות ר"ג פרכינן דאכתי א איכא למיחש ללעז במ"נ ולא הועיל כלום בתקנתו וא"כ לא משני מידי ועוד הא המגרש יודע שיש לו שם אחר במ"נ וא"כ הרי הוא עבר על תקנות ר"ג דאטו בזמן הש"ס הי' מגרש בי תלתא שנתלה האשמה בהם הרי להדיא אמרינן בעירכין אטו כל מאן דמגרש בי תלתא מגרש ומלתא דפשיטא הוא שבזמן הש"ס הי' הוא עצמו כותב הגט ולהדיא אמרינן בגיטין כ"ט דהוי בזיון לבעל אם אינו כותב בעצמו עיי"ש או מצווה לסופר לכותבו ומחתים עדים א"כ סוף סוף הרי עבר על תקנות ר"ג ואין כאן שום צד סברא ליתן טעם לזה אך לפ"ז יהי' מיושב קושיית הרשב"א אבל עכ"פ חדא מנייהו קשיא ממ"נ ודוק ג' ועוד הך ת"כ דמייתי סייעתא לר"א אשר בהכרח צריכין אנו לפרש כמו שפרשנו לעיל דפשיטא להו להגמרא דלישנא דבאחד מהם הכוונה איזה מהם שיהי' ושם דגליל ביהודה נמי כשר וקושיית והאמרת שם דגליל עמו אינו בדמיון גמור רק שמקשה במכ"ש וכ"ז הוא מבואר הדוחק משום דבלישנא דבאחד מהם מתפרש ברווחא גם על שם מקום הנתינה לבד והא דאמר סתמא באחד מהם הכוונה דאם מגרש אותה שבגליל יכתוב שם דגליל ואם אותה שביהודא יכתוב בשם דיהודא וגם מה שמוכרחין אנן לומר דהקושיא אינו בדמיון גמור רק דפריך במכ"ש גם זה דחוק

והנה בסמ"ג וסה"ת והגהומ"יי פירשו להך והוא דאתחזק בתרי שמי (אליבא שיטת ר"ת) שהכוונה לומר דאתחזק בתרי שמי במקום כתיבה ו"נ דווקא דכיון דאתחזק בתרי שמי בהנך תרי דוכתי והשני שמות מתחלפים בהא הוא דחיישינן נלעז של מ"כ או ח"נ ולכך צריכין אנו למכתב תרווייהו אבל לא אתחזיק בתרי שמי בהנך תרי דוכתי רק דבהנך תרי דוכתי נקרא בשם אחד או בשניהם אף שי"ל עוד איזה שמות במקומות אחרים שאינם לא מ"כ ולא מ"נ לית לן בה וגם אם לא נכתבו הגט כשר עכ"פ בדיעבד וזהו עיקר חידושו של רב אשי דבעינן דאתחזק בתרי שמי בהנך תרי דוכתי דווקא ולשמות אחרים חוץ מהנך תרי דוכתי לא חיישינן להו זהו תוכן כוונת פירושם אף שאין זה לשונם ממש ולפי שיטתם זאת א"כ לעולם בעינן שם מקום נתינה דווקא ואפילו אם לא נודע במ"כ השם שיש לו במ"נ כיון דלשיטה זו לא איירי רב אשי בהכי כלל ולפ"ז צריך לפרש הא דתניא בברייתא יצא למקום אחר וגירש בא' מהם הכוונה על מקום הנתינה דווקא כיון דמקום נתינה לעולם בעינן ולא סגי בלא"ה והא דפריך והא אמרת ושם דגליל עמו הכי קפריך דברישא אמרינן דלא סגי בשם דמ"נ לחוד וכאן בסיפא אמרינן דסגי בשם דמ"נ לחוד וע"ז משני הא דאתחזק ר"ל דברישא אתחזק במ"כ שם דגליל משא"כ בסיפא דלא אתחזק במ"כ בשם דגליל לכך לא קפדינן עליו ושפיר מייתי סייעתא לר"א דהא כל עיקר חידושו של ר"א לפי שיטה זו הוא דבא להשמיענו דלא איכפת לן בשם של מק"א שאיננו לא מ"כ ולא מ"נ ויותר נוח לפרושי לפי שיטה זו הא דיצא למק"א היינו שיצא הוא ואשתו למקום אחר וכפי' הר"ן בדברי הירושלמי ואפ"ה יהי' סייעתא שפיר לר"א דלא חיישינן לשם שאינו במ"כ ומ"נ ולא תיקשה תו מה שהקשינו לד' המהר"ם שי"ף ודו"ק ולדינא אין נ"מ בין בעלי שיטה זו ולשיטת הרא"ש והר"ן רק בהך מלתא לחוד דלעולם בעינן שם מ"נ דווקא אפי' בלא נודע בח"כ שיש לו שם אחר במ"נ וביותר הדינים שווה שיטה זו לשיטת הרא"ש והר"ן ולפ"ז מיושבים כל הקושיות שהקשינו לשיטת הרא"ש והר"ן ודוק

אך גם שיטתם דחיקא טובא בפרושא דלישנא דוהוא דאתחזק בתרי שמי ופשטא דלישנא דתלמודא לא משמע כלל כהאי פירושא דאינו נזכר שום רמז בד' ר"א דכוונתו הוא דווקא דיהי' אתחזק בהנך תרי דוכתי מ"כ ומ"נ ומ"כ ומ"נ מאן דכר שמייהו הכא ונמצא כי עיקר חסר מן הספר

אמנם אילולי דמסתפינא מדברי הראשונים הי' נראה לפענ"ד לפרש לישנא דוהוא דאתחזק בתרי שמי אליבא שיטת ר"ת דלא למעוטי שם מ"נ הוא דאתא רק דבא למעוטי שם מ"כ אם לא הוחזק בו והכי קאמר דאימת קפדינן גם על שם מקום הכתיבה לכוללו בוכל שום או בדמיתקריא דווקא דאתחזק במקום כתיבה בשם זה ור"ל דהיינו שהוחזק כאן במק"כ שלשים יום בשם זה כדין חזקת השם דבעינן תלתין יומין כדאמרינן בב"ב דף קס"ג ע"ב ולכך כיון דאתחזק במ"כ בשם זה ובמ"נ בשם אחר לזה בעינן למכתב גס שם מק"כ אבל אם לא אתחזק כדינו בשם של מקום כתיבה והיינו שלא נקרא שם כן רק לפי שעה כיום או יומים א"צ לכתוב כלל שם של מקום כתיבה כיון דלא הוחזק בשם זה תלתין יומין והוי כאלו לא הי' לו רק שם אחד דמ"נ ולשנא דוהוא דאתחזק דייקא הכי שר"ל שבשני השמות הוחזק לקרא תלתין יומין כדין חזקת השם ונמצא דאתחזק בתרי שמי ודוק וברייתא דיצא למקום אחר וגירש בא' מהן מתפרש כמו לשיטת הסמ"ג וסה"ת והגה"מ דהכוונה הוא ע"ש מקום הנתינה ואף שנקרא במקום ההוא כיום או יומים בשם דגליל דהא דומיא דרישא דוגירש בשמו שביהודא מיירי וכמו דברישא מיירי שבמקום כתיבה נקרא בשם אחר כמו כן דומיא דהכי מיירי נמי בסיפא שנקרא באו"מ אחר בשם דגליל ואפ"ה א"צ לכותבו ולכך שפיר קפריך והאמרת שם דגליל עמו וע"ז משני אלא ש"מ הא דאתחזק והא דלא אתחזק ור"ל כיון דלא אתחזק תלתין יומין בשם ההוא באותו מקו"א ולכך לא בעינן למכתבי' כלל ושפיר איכא סייעתא לר"א ודו"ק ובזה ג"כ נסתלקו כל הקושיות שהקשינו להרא"ש והר"ן ולישנא דוהוא דאתחזק מתפרש בפירוש מרווח טפי ממה שפרשוהו הסמ"ג והסה"ת כאשר יראה כל מעיין בצדק ולענין דינא יהי' שווה לפירושינו כחו לשיטת הסמ"ג וסה"ת כן הי' נראה לענ"ד לפרש לולי דברי הראשוני' ז"ל ועיין

והרי"ף בהלכותיו לא הביא כלל להך ברייתא דהיו לו שתי נשים א' ביהודא וא' בגליל וכו' וגם לא הביא להא דהירושלמי רק הביא הא דאמר ר"א והוא דאתחזק בתרי שמי