שו"ת בית דוד פז

שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם ובגמרא אר"י אמר שמואל שלחו לי' בני מדה"י לר"ג בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסי וקוראין לו יוחנן יוחנן וקורין לו יוסי האיך מגרשין נשותיהן עמד ר"ג הזקן והתקין כו' אמר רב אשי והוא דאתחזיק חזיק בתרי שמי כו' תניא כוותי' דר"א היו לו שתי נשים א' ביהודא ואחת בגליל ולו שני שמות אחד שביהודא וא' בגליל וגירש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם גליל עמו ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודא עתו יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת והאמרת שם דגליל עמו אלא ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק ש"מ ההיא דהוי קרי לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה עכ"ד הגמרא

והנה רבו הפירושים והשיטות בסוגיא זו ואם באנו להרחיב הדיבור בכל א' מהשיטות ולדקדק בהן יבוא לידי אריכות גדול שאינו נוגע כ"כ לנ"ד ולזאת לא נבאר כאן רק עיקרי ההלכה בקצרה כפי הצורך לנ"ד והוא דבפירושא דמתניתן דהי' משנה שמו ושמה שם עירו ועירה הושוו בזה התוס' והרא"ש והר"ן דאין הכוונה ששינה ממש דהיינו שבשעת כתיבת הגט ציוה לכתוב שם אחר שלא הוחזק בו מעולם כלל דבזה אפשר דכו"ע מודים להרמב"ם דגם וכל שום לא מהני וכמו שפסק כן הרמב"ם בפ"ג מהל' גירושין הלכה י"ד וכן הוא גם בפי' המשנה אלא מיירי שיצא למקום אחר והחזיק עצמו שמה להקרא בשם אחר וכדאמרינן בגמ' בני אדם העולים משם לכאן יוסי וקוראים אותו יוחנן כו' דאו מן הדין כשמגרש בגליל אשה שיש לו בגליל א"צ לכתוב רק שם דגליל כיון שהחזיק עצמו כאן בשם זה ומתלמודא דידן הי' נראה דאפילו לכתחילה נמי א"צ אלא שחששו הפוסקים לד' הירושלמי דמצריך לכתחילה לכלול גם השם שיש לו במק"א בוכל שום שיש לו או דמתקריא אבל בדיעבד וודאי דכשר בשם דגליל לבד כיון ששניהם במק"א והאי בדיעבד פירושו אפילו אם לא נשאת עדיין הוא כשר ותנשא בו לכתחילה כיון שכבר ניתן כמבואר להדיא בהה"מ בפ"ג מהלכות גירושין עיי"ש אלא דעיקר חששא דמתניתן הוא בשולח הגט למק"א שהוחזק שמה בשם אחר דבהא הוא דחיישינן ללעז כיון שבמקום הנתינה הוא נקרא בשם אחר ויאמרו שאין זה בעלה ולכך התקין ר"ג לכתוב אני פלוני והיינו שם מקום הנתינה שהוא העיקר לשיטת ר"ת שעליו סמכו כל הפוסקים ולכלול מקום הכתיבה בוכל שום שיש לו (לד' הר"ן ולדעת ר"ת צ"ל השם בפירוש ולכתוב דמתקריא) ובפירושא דברייתא שהביא הגמ' דקתני גירש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה כו' אינה מגורשת עד שיגרש בשמו שביהודא ושם גליל עמו פי' ר"ת דמיירי שהוא עומד בגליל ושולח הגט ליהודא וקמ"ל הברייתא דאף שכותב שם מקום הנתינה שהוא העיקר אפ"ה לא סגי בזה עד שיכתוב שם דגליל עמו שהוא מקום הכתיבה והיינו לכוללו בוכל שום או בדמתקריא (לכל מר כדאית לי') אבל לשם שבמקום אחר שאינו לא מ"כ ולא מ"נ לא חיישינן כלל אלא דחששו לכתחילה להירושלמי וכמש"כ והכריחו לר"ת לפרש כן בכדי להשוות תלמודא דידן עם הירושלמי דלא קפיד בדיעבד רק אמקום כו"נ ויצא לו מזה דדווקא משום דהשמות המה מתחלפים בשני המקומות ובשם שנקרא במקום זה לא יקרא במקום זה לכך קפדינן לכתוב שניהן אבל כשנקרא שני השמות במק"א א"צ לכתוב רק אחד מהן והיינו דתנינן במתניתן אפי' לא כתב אלא חניכתו וחניכתה כשר ונקיי הדעת שבירושלים היו עושין כן אפילו לכתחילה זהו תורף פירושו של ר"ת וכוותי' תפסו הפוסקים לעיקר ובמאי דאמר רב אשי והוא דאתחזיק בתרי שמי לא פירשו בו התוס' בשם ר"ת מידי והרא"ש והר"ן במסקנתו פירשו אליבא דהך שיטתא דר"ת דמפרש לה כפי' רש"י דר"ל דאתחזק במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במה"נ בהא הוא דבעינן לכתוב שם מקום הנתינה דווקא אבל אם במה"כ לא נודע כלל שיש לו שם אחר במקום הנתינה די בשם מקום הכתיבה לבדו וכשר שאין לנו אלא שם שהוחזק בפנינו והנה יש להבין לפי דבר הם מאי דתני בברייתא יצא לתק"א וגירש באחד מהן מגורשת ומאי דפריך עלה והא אמרת שם דגליל עמו ומשני אלא ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק דלכאורה היה נראה לפרש דכוונת הברייתא במה שאמרה וגירש באחד מהן הוא על שם מקום הנתינה לבד והי נוח לן לפרושי כן חדא מצד הסברא דמסתבר יותר לומר דעכ"פ בעינן שם מקה"נ שהוא העיקר ועוד דלפ"ז יתיישב לן שפיר הא דמקשה עלה והאמרת שם דגליל עמו דמקשה בדמיון גמור דברישא אמרינן דלא סגי בשם נתינה לחוד ובסיפא אמרינן דסגי בשם מ"נ לחוד ועלה קמשני הא דאתחזק כו' ור"ל דשאני התם שהוא עומד בגליל ואתחזק בשם דגליל ולכך הוצרכנו להזכירו ג"כ משום חשש לעז דמקום הכתיבה משא"כ ביצא למק"א דלא אתחזק שם בשם דגליל לכך לא הוצרך להזכירו כלל וכן הי' נראה לפרש לכאורה אך באמת אי אפשר לפרש כן לפ"ד דא"כ קשה טובא דמאי מייתי סייעתא מהכא להא דאמר רב אשי והוא דאתחזיק כיון דלא דמי אהדדי כלל דהא ר"א בא להשמיענו דאם לא נודע במקה"כ שיש לו שם אחר במקום נתינה די בשם של מ"כ לבדו ואף שנודע אח"כ שיש לו שם אחר במק"נ עכ"ז לא איכפת לן בזה ואף דשם מ"נ הוא העיקר מ"מ בלא אתחזק לית לן בה והברייתא דיצא למקו"א לא שמעינן רק דלא איכפת לן בשם של מק"א שאינו לא מ"כ ולא מ"נ דזה וודאי קיל טפי וא"כ אכתי מנ"ל דכשר בלא שם דמ"נ בלא נודע דהא שם דמ"נ וודאי דאיכא בי' קפידא טפי משם של מקום אחר שאינו לא מ"כ ולא מ"נ וא"כ לית כאן סייעתא לרב אשי מהך ברייתא כלל ובהכרח צריך לפרושי לדבריהם דכוונת הברייתא במה שאמרה גירש באחד מהן דר"ל אפילו גירש בשם דגליל ושולח ליהודא נמי כשר והכי הוי משמע לי' לגמרא בפשיטות דיוקא דלישנא דבאחד מהן (וכהא דאמרינן בחולין כ"ח מאי אחד אחד כל דהוא והכי הוי משמע לי' דיוקא דלישנא להמוהר"מ שיף) והא דמקשה והא אמרת שם דגליל עמו אף דהך דשם דגליל הוא קאי על ח"כ והא דגירש באחד מיירי לפי פירוש זה בחסר מ"נ מ"מ פריך שפר במכש"כ כיון דאף על שם דמ"כ קפדינן א"כ איך קמכשר בסיפא בחסר שם מ"נ שהוא העיקר וע"ז משני אלא ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק ור"ל דבאתחזק אפילו אמקום כתיבה קפדינן ובלא אתחזק אפילו על מ"נ שהוא העיקר נמי לא קפדינן וא"כ שפיר מייתי ראי' להא דר"א דאפילו אמקום הנתינה נמי לא קפדינן בלא אתחזק כצ"ל בפירושא דשמעתא אליבא דהרא"ש והר"ן ובמהר"ם שיף הבין ג"כ דיוקא דבאחד מהן דר"ל איזה מהן שירצה וע"ז הוקשה לו על עיקר הדין דהאיך אפשר להכשיר בשם דגליל כשהוא שולחו ליהודא כיון שחסר מ"נ שהוא העיקר ולכך בחר לפרש סוגיא דשמעתין דיצא למק"א הכוונה שיצא הוא ואשתו למק"א וכמו שמפרש הר"ן הך ברייתא דמייתי בירושלמי ושגג בזה שגגה גדולה דע"כ סוגיא דשמעתין ליכא לפרושי הכי דא"כ מאי מייתי סייעתא כלל להך דר"א דמיירי בלא נכתב מקום הנתינה והך ברייתא מיירי דהכתיבה והנתינה במק"א ולא איכפת לן בשמות שיש לו במק"א דהא וודאי לא דמי אהדדי כלל כעוכלא לדנא גם לא ידענא מי הכריחו לוה כלל ואי משום דהוקשה לו האיך יתכשר בשם דגליל אם הוא שולח ליהודא הלא זה הוא עיקר דינא דאשמועינן ריא דבלא אתחזק לא איכפת לן בשם של מ"הנ ואי משום דהתם נכתב עכ"פ שם מקום הכ' וביצא למק"א אין כאן לא מ"כ ולא מ"נ מה בכך כיון דעכשיו קורא עצמו כך שפיר מקרי מ"כ ובלא"ה לא מסתבר כלל לחלק בהכי ודוק וכיון שכן שפיר איכא לפרושי כהך דיוקא דבא' מהן איזה מהשמות סגי ואפ"ה לא קשיא ולא מידי ואדרבה סוגיא דשמעתין לא מתפרשא אליבא דהרא"ש והר"ן רק כהך דיוקא וכדכתיבנא והר"ן שפירש כן לאו לפרושי סוגיא דידן קאתי רק לפרושי סוגיא דהירושלמי אבל סוגיא דידן לא מתפרשא אלא בגוונא דכתיבנא ודוק

נמצא דהעולה לדינא לפי שיטה זו הוא כך דהיכא דאתחזק במ"כ שיש לו שם אחר במ"נ צריך לכתוב שם מז"נ לעיקר וכולל שם מ"כ בוכל שום או דמתקרי ואי לא כתב רק שם מ"נ הגט פסול ומכ"ש אם לא כתב רק שם מ"כ דפסול והיכי דלא אתחזק במ"כ שי"ל שם אחר במ"נ סגי