שו"ת בית דוד פו

דווקנא וכדכתיבנא: (ד) אף אם נאמר דהוי לישנא דמשתמעי לתרי אנפי מ"מ כיון דלא כתבו הבעל או הספר מפומי' ולא קאתי ומערער וגם כי הוא ע"י שליח דליכא למיחש לערעורו של בעל משום דמעיקרא מידק דייק וכמו שכתבנו א"כ אין כאן בית מיחוש כלל: (ה) ועוד הא כבר הוכחנו דלישנא דמשתמע לתרי אנפי בשמו ושמה עדיף טפי מהנך דיקדוקי דאביי כיון דקיי"ל דלא בעינן מוכח מתוכו משום דעי"מ כרתי ולכך אפילו להרמב"ם דפסיל בהנך דיוקי דאביי מודי הכי דכשר מכל הלין טעמי יראה לענ"ד דהגט כשר ולית בו שום חשש' כלל

ולרווחא דמלתא אם ירצה לעשות איזה תקנה (הגם כי א"צ לזה) בכדי להוציאו מחשש לעז אשר רמו כת"ר במכתבו כי אחרי אשר רב הנ"ל הרעיש תבל ומלואה בכיוצא בזה בפיתקין וכרוזין שונים לזאת א"א להוציאו מחשש לעז מבלי שום תקנה נראה לפענ"ד למיעבד תקנתא מעליותא להך גיטא והוא לעשות נקודות בשם האשה ובזה יצאנו מידי חשש לעז בעולם ומנא אמינא לה מהא דכתב הרא"ש בתשובותיו כלל מ"ה סי' ט"ו והביאו הטור אה"ע בסי' קכ"ו וז"ל ששאלת שליח הולכה שהביא גט ולא היו הווין ארוכין אם רשאין כעת להאריכן תשובה אין יכולין להאריכן ואם ניתן לה הגט ואין הווין ארוכין והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש בו תקנת עיגון כגון שהובא ממקום רחוק יאריכו הווין כי מסתמא הבעל ציוה לכתוב כתיקון חז"ל ואם לא כתב הסופר כראוי ניחא לי' לבעל שיתקנוהו וע"ז יש לסמוך בשעת הדחק עכ"ל והנה בגוף פשט דברי הרא"ש ודינו עיין בב"י ובב"ש ובס' גט פשוט אך מ"מ לדברי כל המפרשים חזינן דהיכי דהגט הוא כשר ולא חיישינן רק ללעז בעלמא אזי טוב להאריך הווין אפילו בלא ציווי הבעל כיון דהגט הוא כשר ולא עבדינן זה רק להוציא מכל לעז שבעולם וא"כ ה"נ הכא כיון דהגט הוא כשר ולא עבדינן זאת רק להוציא מלעז בעלמא וודאי דמותר לכתוב נקודות אף בלא רשות הבעל וביותר נראה דאף לפי דברי הריב"ש ושארי פוסקים אשר מאנו בתקנתא דהרא"ש וכמו שכתבו המפרשים היינו דווקא התם דעבדינן תקנתא בגוף האותיות של הגט כגון אריכות הווין ודומיהן אבל כאן דהתיקון הוא חוץ מאותיות של הגט ומלתא בפ"ע הוא בהא כו"ע מודים שמותר לתקן וכיון דהא דאין כותבין נקודות בגט אינו אלא מנהג בעלמא אז וודאי דיותר טוב לכתוב נקודת בגט בכדי להוציא מכל לעז שבעולם ובלא"ה אי איישר חילי בהסכמת חכמי ישראל וגדוליהם הי' נראה לי לתקן לכתוב נקודות בג"פ בשמו ושמה וכו' כי בזה יצאנו מידי כל חששות שבעולם אך עכ"פ בנ"ד יכול לעשות כן בכדי לצאת מחשש לעז שחשש כת"ר: ואין להשיב ע"ז דא"כ למה טרח אביי בכל הנך דיקדוקי ננקדו לגיטא ותו ליכא למיחש למידי דז"א דאביי עיקר דינ' אתי לאשמועינן כיון דאף בלא נקודת הגט כשר לכך אשמועינן אביי האיך למכתבי כשכותבו בלא נקודות גם אין להשיב ממה שנחלקו הפוסקים בהיכי דשינה בהנך דיקדוקי דאביי אי פסול בדיעבד אי לאו ואם איתא להך תקנתא ננקדו לגיטא ותו יצאנו מכל חששא ש"ש לחוש בזה די"ל דגם אינהו מיירי שכבר ניתן הגט ונקרע או נאבד דאי אפשר למיעבד לי' עוד תקנתא ולחזור וליתן לה וההיא דתשובת הרא"ש שהביאו הטור בסי' ק"כ דמיירי בלא ניתן הגט באמת ציוה לתקן ולהאריך הווין ואה"נ דמצי למיעבד כהך תקנתא דידן אלא דחד מנייהו נקיט ובלא"ה אין מדברי הפוסקים ראי' דאפשר דלא נחתי להך תקנתא אבל מעיקר הדין כיון שהגט כשר בכל כתב ולשון א"כ מה חשש יש בהנך נקודות ועל כיוצא בזה אמרו אין מזיחין אותו וכו' ואם ירצה כת"ר לעשות תקנה זו יתן תחילה בלא נקודות ואח"ז ינקדו ויחזור ויתנו לה כמש"כ המפרשים לענין האריכות הווין זהו משנלענ"ד בדין זה ואתו המדע איך לעשות ולתקע עצמו לדבר הלכה כי כבר קדמו אמרי שאין אתי ספר ט"ג ונזא' לא יכולתי להחלי' הדין אבל עכ"ז הודעתי לו מ' שנלענ"ד

ומנידון החששא שני' מנידון השליחות כבר נשאל על כיוצא בזה הרב בנודע ביה דא תנינא בסי' קכ"ז ויען כי אולי אין הספר נמצא ת"י אעתיק לו לשונו (ופה לא מעתיק והרוצה לעיין יעיין שם) ומשם ילמוד שאין לחוש להרבה חששות שחשש כת"ר בזה והך דנ"ד עדיף טפי דהא מדביקש מאתו שיתן לו ת"כ ע"ז וכן עשה השליח ונתן לו ת"כ הרי חזינן דהבעל לא תלאן לזה בזה כלל וכוונתו הי' שאף שלא יקיים השליח הדברים האלו מ"מ יהי' הגט כשר ועל הציווי לקח מאתו הת"כ דאל"כ למה הי' צריך להת"כ תיפוק לי' דבלא"ה הגט פסול אם לא יקיים ככל צוויו אלא ע"כ דלא תלאן לזה בזה כלל ולא ראיתי להאריך בזה לפי שהעיקר נלענ"ד דאף אם לא היה אומר השליח בהגדה שני' כלום רק עפ"י הגדתו הראשונה לבד נמי הי' הדין נותן שיגידו לו א"ח ויותן הגט דכיון שהבעל לא אמר בלשון וודאי רק בלשון מסופק עש דוכט מיר שיש שט"ח ע"ס ארבעים רו"כ הרי שלא הקפיד רק באם שישנו שיוקרע מקודם אבל כיון שהאב אומר שאינו נמצא ת"י השט"ח ממילא אית למפסק שאין עליו רק סתם איסור חמור כדין טענת ספק ומכ"ש שהשליח עצמו תיקן דבריו כן וודאי דמהימן שזה וודאי אינו בכלל הוספת תנאי כיון שאנו רואים שדבריו הראשונים היו חסרים שלא סיים דבריו מה יהא אם לא ימצא השט"ח כיון שגם להבעל לא הי' זה בבירור א"כ ממילא הי"ל לפרש מה יעשה באם שלא ימצא השט"ח וכיון שאינו רק השלמת דבריו הראשונים בזה מהימן לכו"ע ומה ששתק השליח מקודם נוכל לתלות שכוונתו הי' בכדי שיחפשו היטיב אחרי השט"ח בכדי לקיים מצות הבעל וכל מאי דמצינן לתרוצי דבריו שלא יהיו סותרים זא"ז בוודאי דמתרצינן כמבואר בשו"ע סי' כ"ט עיי"ש וזה נלענ"ד פשוט ואין צריך לראי'

דוד טעביל במ' משה זללה"ה

סימן ך

זה אשר השבתי להרב מוה' אברהם מ"ץ דק"ק שווערזנא

בנידון שאילתא דשאילנא קדמוהי בדבר הג"פ אשר נסדר ע"י בק"ק הנ"ל ונכתב בו שם המגרש חיים יהודה המכונה ליב בן זאב המכונה וואלף ולאחר שניתן הג"פ ונסע המגרש לביתו למאהילנא כיומיים אחר נתינת הגט יצא קול לעז מקרובי המגרש שהגט הזה יש בו שינוי בשמו ושם אביו כי שמו אמיתי שקראו לו בשעה שנכנס לבריתו של אאע"ה הוא חיים ארי' ליב יען כי הוא נקרא על שם זקינו וזה ידוע ומפורסם בנישוועז שזקינו ה' נקרא בשם ארי' ליב ושם אביו הוא בנימין זאב וגם זה ידוע ומפורסם בנישוועז ובגט לא נכתב רק שם זאב לבד ומעכ"ת גבה עדות כי מעת בואו לשווערזנא מיום חתונתו עד עתה שזהו לערך שתי שנים הי' מוחזק בשמו וסם אביו כן כאשר נכתב בגט בעלותו לתורה ובחתימתו וגם בהזכירו כבוד נשמת אביו המנוח ז"ל ליום שמת בו אביו הנקרא יאר צייט כנהוג ג"כ לא הזכירו רק בשם זאב לבד הכל כפי המבואר באריכות בגב"ע שהי' למראה עיני ושינוי שמו לפי הנודע לו מקרובי המגרש הי' בכוונה בעת כתיבת התנאים למען לא יתדמה שמו לשם מחותנו כי יש מקפידים ע"ז ע"פ מש"כ בס' חסידים והיו מתייראין פן יקפיד מחותנו ע"ז ויתבטל השידוך לכך שינו שמו מארי' ליהודה בכוונה ולשינוי שם אביו אין טעם ברור רק מפני שהי' קטן נשמת אביו לכך לא כה' בקי כ"כ בשם אביו ויען כי קריאתו בפי כל העולם הי' ר' וועלוויל וסתם כינוי וואלף שם הקודש שלו הוא זאב כי שם בנימין זאב אינו מצוי כ"כ לכך החזיקו אותו אנשי שווערזנא בשם זה וגם הוא הי' סבור כן ולכך החזיק שם אביו בכך ולא היו יודעין בעירו בשווערזנא שום שם אחר לו ולא לאביו ומעתה מה יהא משפט הגט אם יש להכשירו בדיעבד עכ"פ אחר שכבר ניתן אם לא ונדרשתי מאתו לחוות דעתי הקלושה בזה

תשובה

גרסינן בהשולח ל"ד ע"ב בראשונה הי' משנה שמו ושם עירו התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל