שו"ת בית דוד פה

עידי מסירה כתבו דלר"מ דס"ל עידי חתימה כרתי צריך שיהי' מוכח מתוכו דווקא והא דאמרינן בב"ב שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מגרשין נשותיהן זה בפני זה אתי כר"א דלר"מ צריך לכתוב דורות עיי"ש בתוס' אמנם הר"ן הביא בשם הרמב"ן דאף לר"מ לא בעינן שיהיה מוכח מתוכו ועיי"ש שתירץ לקושיית התוס' בדרך אחר אך כ"ז הוא לר"מ אבל לר"א וודאי דלא בעינן מוכח מתוכו כיון דס"ל דעידי מסירה כרתי וכיון שכן אנן דקיי"ל כר"א וודאי דלא בעינן מוכח מתוכו ואע"ג דכ' הב"ש בסי' ק"ל ובסי' קל"ו דלכתחילה בעינן שיהא מוכח מתוכו בכדי שיהיה כשר אף לר"מ ובתשו' שארית יוסף החמיר בזה גם בדיעבד להצריכה גט אחר עיין בספר גט מקושר שהשיג ע"ז ודבריו ברור מללו דכהנך תרי חומרי בהדי הדדי וודאי דלית לן למיפסק היינו לחוש לדברי ר"מ וגם לומר דלר"מ בעינן שיהיה מוכח מתוכו כדעת התוס' הא וודאי ליתא דהא הלכה פסוקה היא דשני יוסף ב"ש מגרשין נשותיהן זה בפני זה ולר"ח הא בעינן דורות לדעת התוס' אלא ע"כ אם באנו לחוש לדר"מ אית לן למינקט בדר"מ כדעת הר"ן בשם הרמב"ן דגם לר"מ לא בעינן שיהא מוכח מתוכו ואי נקטינן כדעת התוס' דלר"מ בעינן מוכח מתוכו א"כ ע"כ דלא חיישינן כלל לדר"מ כדמוכח מהא דשני יב"ש

שוב עיינתי בס' תה"ד שממנו מקור דין זה לחוש לכתחילה לדר"מ והנה לא כ' זה רק לחומרא בעלמא וכמו שאנו מחמירים כמה חומרות בגיטין אף בדבר הפשוט להיתר אבל לא לעיכובא כלל וכלל

ולפ"ז צדקו דברי הריב"ש וכן עיקר לדינא דלשנא דמשתמע לתרי אנפי כשר גם בשמו ושמה ואדרבה מצינו למימר ברווחא דלישנא דמשתמע לתרי אנפי בשמו ושמה ושם עירו ועירה הוי הגט כשר גם לדברי הרמב"ם דפסל בהנך דקדוקי דאביי גם בדיעבד משום דעד כאן לא קאמר הרמב"ם התם אלא משום דלא נכתב הגט כתיקונו כיון דאיכא למשמע מיניה תרי עניני ובחד מינייהו משמע לשון גירושין ובאידך לא משמען וא"כ מאי אהני לזה עידי מסירה כיון דלאידך לישנא לא מסר לה רק חספא בעלמא אבל לישנא דמשתמעי לתרי אנפי בשמו ושמה ושם עירו ועירה בהא וודאי דסמכינן על עידי מסירה דהיא היא המתגרשת ולא אחרת כיון דהגט נקרא גם כהלכתו ודמי ממש לשני יב"ש וכו' דסמכינן על עי"מ ולא כתבינן דורות וא"כ בנ"ד הוי הגט כשר גם לדעת הרמב"ם דמחמיר בהנך דיוקי דאביי משום דבכאן אהני לי עידי מסירה ולא בעינן מוכח מתוכו

ותדע שאנו סומכין ע"ז דאלת"ה האיך מצאנו ידינו ורגלינו בשם שלמה ושלמה שהם שני שמות נפרדים ושניהם נמצאים בכתובים כי שם שלמה נמצא במקרא בסוף מגילת רות ובלי ספק שהם שני שמות מתחלפים שזה נקוד בשווא ושני חולמין וזה בנקודות פתח וקמץ ולא עוד אלא שזה בשין ימנית וזה בשמאלית ואפ"ה אנו כותבין בגט סתם בין לשלמה בין לשלמה ולא חיישינן כלל להא דלא הוי מוכח מתוכו אלא וודאי כדכתיבנא דכל שהשם נקרא גם כהלכתו לא איכפת לן כלל אי איכא למקריא גם באופן אחר והיינו משום דלא בעינן מוכח מתוכו וסמכינן על עידי מסירה

ומתוך מה שכתבנו נתבאר דמה שכ' הרא"מ דלישנא דמשתמע לתרי אנפי בשמו ושמה חמיר טפי מהנך דקדוקי דאביי ולפמש"כ אדרבה נהפך הוא דבשמו ושמה וכו' יש להקל טפי משום דסמכינן על עידי מסירה משא"כ בהנך דקדוקי דאביי דלא אהני לזה עידי מסירה כלל כיון דלאידך לישנא לא מסר לה אלא חספא בעלמא ודוק

ומעתה בלי ספק דיותר נח לן לפרש דברי הריב"ש כפשטן דפליג על הרא"מ ודלא כהפר"ח דרצה להשוותן אלא דמ"מ היכי דאתי בעל וקמערער ואמר לקלקולא קא מכוונא בוודאי היא פסול דניהי דלא מיקרי שינה שמו ושמה כו' כיון דנקרא גם כהלכתו מ"מ כיון שהוא אומר שהוא הי' מכוין לקלקלה ויש ידים מוכיחות לזה א"כ עכ"פ לא כיון לגרשה וממילא הגט פסול כיון דלא גירשה מרצונו וכה"ג כתב בתשובות צמח צדק סי' פ"ג בענין גט שנשתנה שם אבי האשה לשם אחר ושם אכי האשה נכתב עפ"י עדות הבעל ששמו כך ויש שרצו להכשירו משום דכיון דאי לא ניכתב כלל הוא כשר לכך גם השינוי אינו פוסל בו והרב בעל צ"צ לא הוי ניחא לי' בהכי מכמה טעמי ובסוף דבריו כתב וז"ל וטובא איכא למיחש דלא נתכוין לגרשה כלל ובכיון שינה שם אבי האשה לקלקל הגט וא"כ אף אם נאמר דאין השינוי פוסל בשם אבי האשה אפ"ה כיון דהוא הי' מכוין לקלקלה ממילא אין כאן גירושין כלל עיי"ש כי זה הוא תמצית כוונתו אף שאין זה לשונו (ובעיקר סברת בעל צמח צדק יש לדון טובא דנראה לומר דדברים שבלב אינו דברים כלל וכבר כתבנו בזה במק"א בתשו' הגט דשווערזנא ואכמ"ל גם מה שחלק שם באותה תשובה בין מסר הבעל בעצמו בין מסרו ע"י שליח גם בזה יש לדון דאדרבה ע"י שליח עדיף טפי וכמו שכתבנו והכל מבואר אצלי באריכות קצת בתשובה הנ"ל ואכמ"ל) וכיון שכן בנ"ד דליכא למיחש לעירעורו של בעל כיון דלא כתבו וגם שהוא ע"י שליח דמעיקרא מידק דייק וכמו שכתבנו לעיל דהיכי דהגט הוא ע"י שליח בוודאי לא חיישינן שמא יבוא ויערער א"כ וודאי דהגט כשר וליכא למיחש למידי

ועוד אני אומר דאף לפ"ד הפר"ח בכוונת דברי הריב"ש מ"מ נ"ד לא מיקרי שינוי בכתיבה כיון דרובא דעלמא כותבין בשני יודין וכן הוא בכל ספרי אשכנז בשני יודין לנקודת צירי וא"כ לרובא דעלמא מקרי פיגא כהלכתה וליכא למיחש בדידהו לשום לעז כלל כיון דלדידהו ליכא שום שינוי בכתיבה וא"כ כל עיקר החשש הוא אינו רק פן יראוהו אנשים בקיאים היינו המורים לצדק הבקיאים בטיב גיטין אשר המה יודעים שצריך לכתוב פיג"א בחד יוד לפי דעת הב"ש והט"ז ולכך יוציאו לעז שבוודאי שמה פייגא דאי שמה פיגא ה"ל למיכתב בחד יוד אמנם גם ללעז דידהו אין לחוש כלל דכיון דנמצא כן בכל ספרי אשכנז בשני יודין לנקודת צירי א"כ המורים הבקיאים יתלו אותו דספרא דווקנא כתבי' כמשפט כתיבה אשכנזית כאשר באחת הי' מהנכון לכתוב כן אף לכתחילה וכמו שכתבתי לעיל וכדאמרינן במס' ע"ג (י' א') ההוא שטרא דהוי כתב בי' שית שנין יתירתא סבור רבנן קמי' דרבא למימר האי שטר מאוחר הוא ניעכבי' עד דמטא זמניה ולא טריף אמר רב נחמן האי ספרא דווקנא כתבי' והנך שית שנין דמלכו בעילם וכו' עיי"ש הרי חזינן דאף דכל הסופרים לא רגילי למכתב הכי ולמיחשב הנך שית שנין אפ"ה כיון דאין דרך אנשים למחול שיעבודם בחנם לכך תלינן בספרא דווקנא והיו סמכינן אהך סברא אף להוציא ממון מיד המוחזק דהא הלוקח מוחזק הוא שמעינן מינה דהך סברא ברירא כ"כ אפילו להוציא מהמוחזק דהוא חמיר טובא אפי' מאיסור דהא בזה אין הולכין אחר הרוב ובאיסורא הולכין אחר הרוב וכיון שכן גם בנ"ד יש לתלות בספרא דווקנא כיון דאין שם פייגא מצוי בינינו כלל בוודאי יבינו כי הוא שם פיגא וכתבו בשני יודי"ן כמשפט כתיבה אשכנזית אף דשארי ספרי לא רגילו למכתב הכי וא"כ גם לפי הבנת הפר"ח נידון דידן דמי טפי להא דהריב"ש דליכא שינוי בכתיבה וכשר

העולה ממה שכתבנו דבנ"ד יש להקל מכמה טעמי חדא כיון דבארנו דאפילו לדעת הב"ש כל היכי דאיכא למטעי בחירק כתבינן לנקודת צירי בשני יודין וכמש"כ בשם ווריידמאן א"כ וודאי ברור דאף דכתב בשני יודין במקום דליכא למטעי נמי לא הוי שינוי שם כלל דאין שום צד סברא לומר דבמקום דאיכא למטעי יהי' השני יודין תקנתא ובמקום דליכא למטעי יהיו לגריעותא אלא כיון דחזינן דהשני יודי"ן הוויין תקנתא במקום דאיכא למטעי א"כ כי עביד להך תקנתא גם במקום דליכא למטעי מהיכא תיתי למיפסלינהו ותמה על עצמך אטו בשביל דעביד תקנתא יתירה לצאת מידי כל ספק היינו דלא לספוקי בחיריק יהי' פסול בשביל כך (ב) ועוד כיון דבדקנו בכל ספרי אשכנז המדוייקים ושאינם מדוייקים ובכולם נכתב שני יודין לנקודת צירי אם כן אף לכתחילה הי' נכון לכתוב כן אילולי דברי הב"ש א"כ איך ס"ד למפסלא בדיעבד וכי בשביל שעשה כהוגן וכמשפט נפסלי' גם זה אינו אלא תימא: (ג) ועוד דהא לרובא דעלמא מקרי שפיר כהלכתו וליכא שום חשש לעז וליכא למיחש ללעז רק להנך היודעים בטיב גיטין וגם לדידהו אין לחוש כיון דאיכא למיתלי בספרא