שו"ת בית דוד פד

חדא לטיבותא וחדא לריעותא לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא שמעינן מהכא דבלישנא דמשתמע לתרי אפי לדברי הבעל העיטור ור"ה גאון ורא"ש ור"ן בדאיכא תרתי לטיבותא הגט כשר וכיון שכן גם בנ"ד הוי לדבריהם הגט כשר כיון דאיכא תרתי לטיבותא דהא הבעל ציוה לעדים ולסופר לכתוב ולא כתב בעצמו וגם לא אתי ומערער

ואף לדברי האחרונים המחמירים דגם בדאיכא תרתי לטיבותא א נו כשר רק במקום עיגון מ"מ נ"ד דהמ' הוא ע"י שליח עדיף טפי ולא חיישינן כלל לעירעורו של בעל כדאמרינן בגיטין ג' האי קולא דאתי לידי חומרא הוא דאי מצרכת תרי לא אתי בעל ומערער ופסיל לי' ומשני כיון דאמר מר בפני כמה נותנין לה ר"י ור"ח ח"א בפני שנים וח"א בפני שלשה מעיקרא מידק דייק ואף אי אתי בעל וקמערער לא משגחינן ביה כמש"כ התוס' ורש"י וכיון שכן בנ"ד דאיכא תרתי לט בותא וגם שהוא ע"י שליח דליכא למיחש לערעורו של בעל וודאי דלכו"ע הגט כשר אף לכתחילה ושלא במקום עיגון ואפשר דאפילו לרעת הרמב"ם דפסל גם בדאיכא תרתי לטיבותא מ"מ בגט שהוא ע"י שליח כשר גם לדידיה כיון דלא חיישינן כלל בזה לערעורו של בעל וכמו שהוכחנו

ואף אם נאמר דהרמב"ם מחמיר גם בכה"ג משום דטעמא דהרמב"ם לאו מטעם עירעור של בעל קפסל לי' רק משום שלא נכתב כתיקוני וא"כ אף בגט שליח של בעל אפ"ה קפסיל לי' מ"מ בנ"ד נראה דהגט כשר גם לדעת הרמב"ם וכמו שנתבאר לקמן אי"ה

הן אמת דהרא"ם בתשובה סי' ס"ו (הביאו הפר"ח) כ' דהך פלוגתא דרבוותא דווקא בהני דיקדוקי דאביי דפרק המגרש דלא הוי פסולייהו אלא משום דמשתמעי מנייהו תרי עניני דבחד מנייהו משמע לשון גירושין ובאידך לא משמע לשון גירושין הלכך אי כתבי' בעל להאי גיטא מצי לערער ואי לא לא אבל בשינוי שם העיר ושם אבי האשה דפסולייהו הוי משום לעז שהרואים אומרים שאין זה המגרש בעלה של המתגרש ולא זו המתגרשת אשתו של זה המגרש לא שאני לן בין כתבו הבעל ללא כתבו וכן אי מערער או לא אלא בכל גוונא פסלינן לגיטא עיי"ש וא"כ לפ"ז בנ"ד הי' נראה דאע"ג דאיכא תרתי לטיבותא מ"ח כיון דנוכל לבוא לידי לעז לומר שאין זו אשתו של המגרש ח"כ הוי הגט פסול

אך מדברי הריב"ש הביאו הב"י סי' קכ"ח נראה דלית לי' הך סברא דהרא"ם וז"ל הריב"ש שם בתשו' סי' נ"ז מ"ש בגט אנת פלונית הדרה במקום תלמסאן והיא לא היתה דרה שם בשעת כתיבת הגט וגם לא עתה חזרתי על כל צדדי ההיתר לבד זה מצאתי שנאמר שהדרה בתלמסאן פירושו שהיתה דרה מקודם ומילת הדרה היא מלעיל כלשון השבה עם נעמי והאריך בזה להביא דעת חכמי דורו יש מהם היו נוטים להקל ויש מהם להחמיר מפני חומר א"א ובסוף דבריו כתב אמנם אם יראה בעיניך עם משכילי עירך שאפשר לסמוך ע"ז לחוש לעיגון האשה עשו כטוב בעיניכם ואע"פ שכל שיש לשונות מסופקים בגט הגט פסול כנר כתבתי שזהו כשהבעל מערער גם בכאן אם יבוא הבעל ויערער לומר שלקלקל נתכוין תצא אבל מ"מ אין מונעים אותה מלהנשא והיא תחוש לעצמה דומיא דהמביא גט בא"י ע"כ הרי להדיא דנראה מדבריו דגם כל לשון מסופק בשינה שם עירה נמי תליא בערעורו של בעל לדברי המכשירים בהא נמי כשר ואף דהריב"ש לא היקל רק במקום דחק ועיגון מ"מ זה אינו רק בנידון דידי' שהלשון הפשוט הי' מורה על מה שהיא דרה עכשיו והריב"ש הוא שהמציא שיש לפרשו כמו השבה שהיא מלעיל אף שהוא דרך רחוק מאוד בהבנת הלשון ואפ"ה היקל במקום עיגון בלישנא דמשתמע לתרי אפי ולכך בנ"ד שהלשון מורה יותר על שם פיגא יש להקל אף שלא במקום עיגון לדברי הריב"ש

והנה הפר"ח רצה להשוות דברי הריב"ש עם דברי הרא"מ דלא לפלגו אהדדי והיינו דהרא"מ מיירי ביש שינוי בכתיבה והריב"ש חי רי דליכא שינוי בכתיבה רק דהלשון הדרה יש לפרש הכי והכי (כצ"ל בביאור כוונת דברי הפר"ח דבלא"ה אין הבנה לדבריי) ולזאת גם בשינוי שם עירה נמי כשר לדברי המכשירין אי לא אתי בעל וקמערער וכיון שכן בנ"ד דיש שינוי בכתיבה בתוספת יוד יתירה וא"כ לדברי הפר"ח גם הריב"ש מודה בנידון דידן להרא"מ שאין להקל בזה אף דאיכא תרתי לטיבותא אך דברי הפר"ח לא נהירא לענ"ד כלל חדא מצד הלשון דהמעיין בלשון הריב"ש שהביא הב"י יראה דלאו מהך טעמא קאתי עלה משום שאין שינוי בכתיבה רק דקמכשר לשון מסופק בשם עירה אי לא אתי בעל וקמערער ומדמי להו להנך דיוקי דאביי ועוד דמצד הסברא אינו נראה כלל לחלק ביניהם דממ"נ אי לישנא דמשתמע לתרי אנפי פסול בשמו ושמה ושם עירו ועירה א"כ גם אי ליכא שום שינוי בכתיבה מנ"ל לאכשורינהו כיון דסוף סוף איכא למיחש ללעז שיאמרו א"ז המגרש והמתגרשת וכסברת הרא"מ ואי לא איכפת לן בדליכא שינוי בכתיבה א"כ בדאיכא שינוי בכתיבה מה בכך כיון דנקרא גם כהלכתו ואי משום כיון דשינה קצת בכתיבה נראה יותר לקרותו שלא כמשפטו דאל"כ למה שינה בכתיבה א"כ גם בהנך דקדוקי דאביי נמי נימא הכי דמדשינה בה ש"מ דאית נן למפרושינהו כהנך לישנא דלא משמען שום גירושין וא"כ עכ"פ גם בחדא לריעותא דהיינו היכא שהבעל כתבו בעצמו או הסופר מפומי' אפי' לא אתי בעל וקמערער ליהוי פסול אלא ע"כ דאין השינוי ראי' כלל משום דאיכא למתלי בטעות סופר וכדומה ולכך כל שניתן לקרות גם כהלכתו לא איכפת לן אפי' ביש שינוי בכתיבה וא"כ ה"נ דכוותי' גם בשמו ושמה ועוד דהלא נידון דהריב"ש הי' נראה יותר לפרשו בדרך פשוט שהיא דרה עכשיו וכמש"כ לעיל ואפ"ה היקל הריב"ש משום דיש לפרשו אף בדרך רחוק כמו השבה שהוא מלעיל וא"כ מה בכך דנראה יותר לקרותו שלא כמשפטו מ"מ כיון דעכ"פ נקרא גם כמשפטו תו הוי כלישנא דמשתמע לתרי אנפי ואם הדין נותן להכשיר בלישנא דמשתמע לתרי אנפי גם בזה כשר ולזה נ"ל ברור בכוונתו דהוא פליג עם הרא"מ ולדברי הריב"ש בכל גווני כשר אף אם יש שינוי קצת בכתיבה מ"ש כיון דהשינוי אינו משנה השם בהחלט וניתן לקרותו כמשפטו הוא כשר לדברי המכשירין בדאיכא תרתי לטיבותא ולכך להריב"ש בנ"ד וודאי דיש להכשירו דהך דנ"ד וודאי עדיף טפי מהך דנידון דהריב"ש משום דנידון דהריב"ש משתמע יותר לפסול דלרובא דעלמא משמע שהיא דרה עכשיו והך דנידון דידן מקרי פיגא לרובא דעלמא כמשפטו

אך אכתי אית לן לברורי הלכתא כמאן אי כהריב"ש אי כהרא"ם והנה לפי הנראה בוודאי אית לן למיפסק בפשיטות כהריב"ש דקדים בזמן טובא להו להרא"ם ומדלא הביא הרא"ם דבריו לחלוק עליהן ש"מ דלא שמיע לי' הא דהריב"ש ולכך אית לן למימר דאי הוי שמיע לי הוי הדר בי' כי לא הי' חולק עליו בסברא בעלמא מבלי שום ראי' ולא יביא דבריו כלל וזה כלל מונח בכל הפוסקים דלעולם הלכתא כבתראי רק באופן שידעו מדברי קמאי ונחלקו עליהן אבל היכא דלא ידעו ממימרא דקמאי אזי לית הלכתא כבתראי משום דאמרינן אי הוי שמיע להו האי מימרא דקמאי הוי הדרי בהו אך מ"מ בשביל זה לא נעשה מעשה לפסוק כהריב"ש ולדחות דברי הרא"ם מכל וכל

ונתתי אל לבי לעיין במקור הדין ובמאי קמיפלגי ונלענ"ד ברור דהך דינא תליא בהך מלתא דאי בעינן מוכח מתוכו א"כ לישנא דמשתמע לתרי אנפי פסול בשמו ושמה ושם עירו ועירה אפי' בדליכא שום שינוי בכתיבה מ"מ כיון דמשתמע לתרי אנפי תו לא הוי מוכח מתוכו אבל אי לא בעינן מוכח מתוכו א"כ בכל גווני כשר לישנא דמשתמע לתרי אנפי בשמו ושמה ושם עירו ועירה אפילו היכא דאיכא קצת שינוי בכתיב' משום דמה בכך ששינה בכתיבתה כיון דמ"מ ניתן לקרות גם כהלכתו תו ליכא למיחש למידי רק דלא הוי מוכת מתוכו ומעתה אם נאמר דלא בעינן מ"מ א"כ גם זה כשר אף בשמו ושמה וזה ברור בסברא

והנה ביסוד הדין אם בעינן מוכח מתוכו אם לאו הדבר ברור דלדידן דקיי"ל כר' אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי וודאי דלא בעינן מוכח מתוכו דהנה בדר"מ דאמר עידי חתימה כרתי נחלקו התוס' והרמב"ן אי צריך לר"מ מוכח מתוכו דווקא אם לאו דהתוס' בגיטין כ"ד ב' בד"ה