שו"ת בית דוד פג

השם והפתקות והכרזות אשר באמת דבר זה מביא לידי גיחוך ועל כיוצא בזה אמרו אל תהי שוטה בכרוזים וכעת בשמעי שלא נתקבלו דבריו להרב דפאריז נתתי שמחה בלבי ובגוף הדבר בענין הג"פ דהרב דפאריז מש"כ כת"ר שאין בזה קפידא כ"כ משום ששם זה משתנה להברות מתחלפות לתמורות במדינות לא נלענ"ד להקל בשביל זה והיינו משום כי אף כי ההברות מתחלפות ממקום למקום בשביל זה לא יתחלפו הנקודות ואותם הנקודות עצמן שאנו קורין במדינתינו בהברה זו מתחלף במדינה אחרת בהברה אחרת אמנם בהתחלף הנקודו' יתחל' להם גם ההברה תדע כי גם בתור נו"כ שהאותיו' והנקודות אחת המה ואין בהם מהשינוי והחילוק בכל תפוצות ישראל עכ"ז הברתן מתחלק לתמורות במדינות כי הספרדים לועזים הקמץ כמו הברת הפתח במדינתינו ואנשי וואלין קורין הפתח בהברת צירי והחירק בהברת סגול ורבות כיוצא בהן אמנם גם להם יש חילוק בין פתח לצרי ובין חירוק לסגול כי הצרי והסגול המה קורין בהברה אחרת ולזאת בהשתנות הנקודה נתחלף גם להם ההברה וכבר קרה כיוצא בזה לרב אחד גדול ומפורסם בדורו (אשר כבר מנוחתו כבוד) אשר הי' ממיודעי שס שסידר ג"פ לשלחו לפינסק ונתחכם לכתוב שם הירש בעין כזה הערש יען כי בפינסק לועזין שם זה כך ומקום הנתינה הוא עיקר ונמנו עליו הגאונים המפורסמים רבני פינסק וקארלין ופסלוהו ושלחו לו הג"פ בחזרה ומזה נלמד לכיוצא בזה לכל ענינים ההתחלפות ההברות בנקודות כי עצם הנקודה אינה מתחלפת להתחלפות ההברות וא ואינו ענין כלל למה שהביאו הפוסקים בשם פייבוש או וייבוש וורידא או פרידא כי שם השינוי בעצם האות כי בהברת האותיות עצמן לא נמצא שום הבדל והפרש בביטוי הברתן ממדינה למדינה ועיקר השינוי אינו רק בקריאת השמות במדינה זו קורין אותו בוא"ו ובמדינה זו קורין בפ"ה משא"כ בנקודות דהשינוי אינו בנקודת עצמן רק בהברתן וכדכתיבנא ולזאת גם השם פרידא אין השינוי בעצם הנקודה רק שהצרי שלהם נקרא בהברה זו ומה שמדגישין היו"ד היינו שכן הוא מדרכם להדגיש אותיות אהו"י הנחים הנמשכים מפאת התנועה גדולה שיהיו נרגשים קצת (וכן הוא בכל לשונות העמים) ולכך אם הי' הדין נותן בשם פרידא לכתבו בחד יוד דווקא לא הי מקום להקל בזה בשביל שינוי ההברות ממדינה למדינה

אך בעיקר הדין בכתיבת שם פרידא או פיגה בשני יודין הגם כי קשה עלי להשיב בדינים אלו יען הגם כי עיקר הדין שנוי במשנתינו ויש בו חשש פסול דאורייתא לדעת הרמב"ם וכמעט שלא מצינו עליו שום חולק בזה כי מש"כ הב"ש סי' קכ"ט ס"ק ה' דהתוס' חולקים ע"ז וס"ל דאינו פסול רק מדרבנן מ"מ זה אינו כדאי להחשב למחלוקת לבעבור כי דברי התוס' בעצמן תמוהים מאוד ועיין מהרש"א ומפרשים מה שכתבו בזה ובכל דבריהם לא העלו שום ארוכה לדברי התוס' באופן שמפשט הסוגיא נראה פשוט שהוא פסול מדאורייתא וכמש"כ הרמב"ם מ"מ דקדוקי אופני כתובתם לא נמצא לזה שום שורש וסמך מדברי הש"ס והראשונים ובכל מה שטרחו בזה האחרונים לא העלו שום דבר ברור ובפרט כי קריאת השמות מתחלפים בכל עת וזמן ובכל מקום ומצורף לזה כי ספר טיב גיטין אשר עליו סמכו רוב המורים ומסדרי גיטין בזמנינו זה אינו נמצא תחת ידי ולזאת אני מונע עצמי מלהשיב בדינים אלו בכל מה דאפשר אך להוציאו חלק אי אפשר לזאת אכתוב לו מה שנראה לענ"ד בקצרה והוא

הנה לפי הנראה מדברי הב"ש בשם ורידמאן בחד יוד ובשם וריידמאן בשני יודין כך הוא דהיכי דעיקר השם הוא שלום אשר פירושו בל"א פריד כותבין ורידמאן בחד יוד המורה על החיריק והיכי דעיקר השם בלה"ק הוא שמחה אשר פירושו בל"א פרייד כותבין וריידמאן בשני יודין המורה על הצירי (ועיין בספר גט מקושר שכ דכל מקום שכ' הב"ש ורידמאן כותבין במדינתינו פרידמאן בפי"א) ע"כ גם בשמות הנשים בשם פריידל בשני יודין כ' עליו וז"ל והוא לשון שמחה ולפי"ז צ"ל מה שכתב שם בשם פרידא בחד יוד היינו ע"כ משום דגם בשם אשה שם פרידא ושם פריידל יש להם שני עיקרים ונגזרים משני שרשים מתחלפים דשם פריידל נגזר משם שמחה משום דשם שמחה הוא משותף גם לנשים ושם פרידא הוא נגזר משם שלומית אשר פירושו בל"א הוא פריד בחירק ולכך הב"ש עצמו באות שין לענין שם שמחה כתב ווריידא בשני יודין עיי"ש וא"כ ע"כ צ"ל לפ"ז דהא דכתב הב"ש בשם פרידא בחד יוד דהיינו פרידא בחיריק ולא בצירי יען כי שם זה נובע משם שלומית ולא משם שמחה ואע"ג דבשם בילא שינא פיגא ודומיהן כתב הב"ש דכתבינן בחד יוד אף שנקראין בצירי ולפי מה שביארנו הי' לו למכתב בשני יודין המורה על הצירי ע"כ צריך לפרש דהיכא דאיכא שני שמות חד בחירק וחד בצירי כגון ורידמאן וריידמאן ולכך בהכרח צריכינן למכתב שני יודין להורות על נקודת צרי משום דאי הוי כתבינן בחד יוד איכא למטעי בשם ורידמאן הנקרא בחיריק אבל היכי דליכא למטעי משום דליכא עוד שם דכוותי' שנקרא בחיריק ולכך כתבינן חד יו"ד לנקודת צירי כמשפט לשון הקודש שהצירי מושך אות יו"ד אחריו אחד ולא שנים ולכך בשם בילא שינא פיגא ודומיהן כיון דליכא עוד שם דוגמהו שנקרא בחיריק לא כתבינן רק בחד יוד וכיון שכן גם בנ"ד בשם פיגא אף דלכתחילה הי' צריך למכתב בחד יו"ד לפי דברי הב"ש כיון דליכא למטעי בשם אחר הנקרא בחיריק מ"מ בדיעבד אם נכתב בשני יודי"ן וודאי דלא מקרי שינה שמה כיון דגם שני יודין מורין על נקודת צירי ואף דלכתחילה כותבין כן היכא דאיכא למטעי וכמו שבארנו בשם וריידמן וריידא ח"כ בדיעבד וודאי דכשר גם בדליכא למטעי כנלענ"ד פשוט

אמנם כ"ז הוא לפי דברי הב"ש אבל לפענ"ד נראה לפי מה שבדקתי בכל ספרי האשכנזים היינו בטייטש של עשרים וארבע הן אותו טייטש הניכתב בכתיבה דקה והן בטייטש הניכתב בלשון עברי ובביאורי תרגום אשכנזי של ר' משה דעסא אשר הוא לשון אשכנז נקי ומדוייק מאוד ומצאתי דבכל מקום נכתב שני יודין לנקודת הצירי דוק ותשכח ולפ"ז הי' נראה דגם לכתחילה צריך למכתב שני יודין לנקודת צירי כיון דחזינן דכן הוא ממשפט הכתיבה האשכנזית ולכך כיון דשמות אלו עקרי יסודותיו הוא מלשון אשכנזי א"כ יותר נכון לכותבם בשני יודין כמשפט כתיבה אשכנזית ולא בחד יוד כמשפט לשון הקודש כי מה ענין לה"ק לשמות אילו הנובעים מלשון אשכנז: הן אמת דמשפט הכתיבה האשכנזית לכתוב שני יודין גם בתיבה שראשיתה פתח ואחריו יו"ד נחה כגון איין צייט ודומיהן (ועושין כן הן בצירי והן בפתח ואחריו יוד נחה בכדי שלא נטעי בחיריק דגם בפתח ואחריו יוד נחה ג"כ הי"וד השני הוא אך נמותר וכן במלת מייתי ודייסא המוזכר בתלמוד ג"כ היוד השני אינו משמש כלום רק בכדי שלא נטעי בחיריק) וכיון שכן גם בנ"ד איכא למקרי פייגא בפתח ויוד נחה אחריו וכיון דאיכא למקרי הכי והכי א"כ לא נתברר שתה היטיב מתוך הגט והוי כשינה שמה אך באמת זה אינו כי לישנא דמשתמע לתרי אנפי לא איכפת לן בגיטא אם לא כתבו הבעל בעצמו או הסופר מפיו וממילא גם בנ"ד לא הוי כשינה שמה

ויש ללמוד זה מהא דכתב הרא"ש בפסקיו אהא דאמר אביי גיטין פ"ה ולירכי' לוא"ו דתרוכין ולוא"ו דשבוקין וכו' ונחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש אם לא האריך הווין או שהשמיט היודין מה דינו של גט זה בדיעבד דהרמב"ם פסק בפ"ד מהלכות גירושין דאם לא האריך הווין או שלא כתב היודי"ן היתירות הרי הגט פסול אמנם הבעל העיטור ורב האי גאון הביאם הרא"ש והר"ן פסקו דכל הני דקדוקי דאביי היינו דווקא היכא דכתב לי' בעל גופי' א"נ דכתב לו סופר מפומי' ובתר הכי אתי בעל וקמערער ואמר אנא הוא דאכוונו למקלקלא ולמיפסלא לגיטא בהנך דקדוקי אבל אם אמר הבעל לסופר ולעדים לכתוב סתם וטעו הסופר בהנך דקדוקי והבעל אינו מערער הגט כשר ותינשא בו עיין דבריהם באריכות וברא"ש ובר"ן במקומם ובמ"מ פ"ד מהל' גירושין ועיין דבריהם בביאור בב"ש סי' קכ"ו ובפר"ח ובספר ג"פ והעולה מדבריהם דלדברי המתירים בהא תליא אם הוי תרתי לריעותא היינו שכתב הבעל או שכתב הסופר מפי הבעל ואתי וערער וודאי פסול ואם הוי תרתי לטיבותא היינו שציוה הבעל לסופר ולעדים וכתבו ולא אתי וערער וודאי דכשר והיכא דאיכא