שו"ת בית דוד פ

וכמו שעשה לזה כת"ר סמוכים ונכון הוא

ואין לדקדק מדברי הרשב"א והרא"ש דע"כ לא ס"ל כהרמב"ן בהאי סברא דמתרצין דיבורו דאם לאו הכי מחי דוחקייהו לאוקמי לשינויא דאביי דלא כהלכתא ולומר דאביי גופי' לא ס"ל כן לפי האמת ואם איתא דס"ל כהרמב"ן א"כ ברווחא הוי מצי לאוקמי לשינויא דאביי כהילכתא ולומר דגם רבי לא ס"ל דנאמן להכחיש החזקה לגמרי אלא דכוונת רבי הוא לפי שינוייא דאביי דמתרצינן דיבורי' שהי' לו ומתו ואין כאן הכמשה כלל והא דהוצרך אביי לומר דנר' כעדים דמו היינו משום דתרווייהו ס"ל דגם זה הוי כמכחיש משום דסותר חזקת איסור דידה ולכך לרבי דכעדים דתו אי"נ לחזור ולאסור ולר"נ דכחזקה דמי א"כ חזקת איסור דידה מסייעתו ולכך נאמן לחזור ולאסור דזה אינו חדא דגם זה אינו לפי האמת דהא לפי האחת נקטינן דאין זה מקרי מכחיש כלל ועוד כיון דלפי שינויא דאביי ע"כ גם זה מקרי מכחיש ואפילו הכי נאמן א"כ ממילא גם בהכחשה גמורה נמי נאמן וא"כ גם בלא מתרצינן דיבורי' הוא נאמן ופשוט וח"כ הך מתרץ דיבורו שכ' הרמב"ן לית לי' שום פירכא

אך יש לדקדק שלא יהי' נסתור ממה שאמר הוא עצמו בגב"ע דק"ק מינסק שיש לו אח אחד מן האם וח"כ הרי הוא אומר שלא מת רק שהוא מן האם רק שבזה אני סומך על כת"ר שכ' שיש לתרץ דבריו כן ומסתמא ידוע לו גופא דעובדא שי"ל שזה שאמר שיש לו אח מן האם הוא אח אחר שאינו ידוע גם להעדים ועל אותו האלם שאמרו העדים יש לתרץ דיבורו שכוונתו הוא שמת ובפרט שהעד ר"פ מעיד כן פש פשיטא שיש לתרץ דיבורו בה"ג ומ"מ לפי מה שהעליתי דאמרינן מיגו במקום רוב הך מתרץ דיבורו ניחא טפי דמעתה אין שום סתירה לוה מלשונות הפוסקים וכמש"כ לעיל

והנה אכתי יש לחוש בנ"ד לדעת הטור ורי"ו והובא בשו"ע דהיכא שיש עדים שיש לו אחים אי"נ לומר יש לי בנים והב"ש כתב ע"ז שאין בזה שום חולק וא"כ בנ"ד נהי דמתרצינן דיבורו מ"מ לא עדיף מאילו אמר י"ל בנים דגם בזה אינו נאמן במקום עדים שיש לי אחים ואף שהגאון בעל ושב הכהן שדא נרגא בהך דינא והקשה ע"ז מסוגיין דב"ב (קנ"ה ב) דאמרינן השתא דאמרת הואיל בעל שאמר גרשתי א"א נאמן ואם איתא להך דינא דהיכי דיש עדים לא מהימן לומר י"ל בנים ולא קמהני לי' המיגו בזה א"כ איך קמדמה הש"ס בעל שאמר גרשתי לאומר זה בני הא התם מסתמא ידוע שזאת אשתו או בעדים דבלא"ה הי' נאמן במיגו דאין את אשתי ובזה גם באומר י"ל בנים לא מהני והאריך בזה הרבה הנה כבר ישבנו קושיתו זאת בטוב טעם לעיל בדברינו דלא קמדמי להו הש"ס רק להך מלתא דאמרינן הואיל ולא נימא כיון שמחוסר מעשה גדול כתיבה וחתימה ועדים וסופר לא אמרינן הואיל אבל לבתר דילפינן דאמרינן בזה הואיל ממילא לא דמו להדדי משום דזה נאמנותו מטעם מיגו וזה נאמנותו מטעם מה שבידו כיון דהך סברא דהואיל הוא באותו הדבר עצתו שהוא אומר ולכך נאמן אפילו במקום עדים וא"כ אכתי נשארה החששה בקיומה ומ"ש הב"ש בפשיטות דבבאו עדים אח"כ נאמן לכו"ע הן אמת שכן כתב גם רבינו הב"י שמצא כן הגירסא בקצת ספרי הטור וכ' עלה דטעמא דמסתבר הוא ולא הערה את מקורו דהך דינא אמנם לענ"ד נראה ברור דמקורו דהך דינא הן הן דברי הרא"ש שכ' בסוגיין לתרץ לישנא דנאמן למאי דאוקים אביי למתניתן בלא מוחזק לא באחי ולא בבני ולדברי הרא"ש גם לפי דעת המקשה דפסק כוותי' הרא"ש להלכה נמי מוקמינן כן וכמש"כ לעיל בשמו ולכך קשיא ליה להרא"ש דמה צריך לנאמנותו בזה ולזה הוצרך לתרץ דמיירי בבאו עדים אח"כ ולא ניחא ליה במה שתירצו ע"ז רש"י והרשב"ם והנ"י דנ"מ לענין אי אתי אח לאחר מכאן כו' משום דהרא"ש לשיטתי' אויל דס"ל דאין ע"א נאמן להוציאה מחזקת היתר וכמבואר בריש הקונטרס בדברינו באריכות ובהיות כן נלע"ד פשוט דלהרא"ש גם בבאו עדים מתחילה נמי נאמן לומר י"ל בנים ולא כ' לישנא דבאו עדים אח"כ רק לתרוצי לישנא דנאמן דתני במתניתן למאי דאוקים אביי בלא מוחזק לא באחי ולא בבני ולזה הוצרך לומר דנ"מ לענין אם באו עדים אח"כ אבל אה"נ גם בבאו עדים מקודם נמי נאמן דאין שום סברא לחלק בין באו עדים אח"כ או באו מקודם דאם לא הי' נאמן בבאו עדים מקודם א"כ גם בבאו אח"כ נמי לא הי' הדין נותן שיהי' נאמן דעד כאן לא אמרינן דבהיתורוה להנשא לא תצא מהיתרא אלא לענין העדאת ע"א אבל לענין העדאת שני עדים לא מצינו בשום דוכתא שיהא חילוק בין באו תחילה לבאו אח"כ רק גבי שבוי' הוא דאמרינן דאפילו באו ב' עדים אח"כ שני שבית לא תצא מהיתרא ומשם אין ראי' דבשבוי' הקילו שאינה רק חששא דרבנן משא"כ כאן דהוא דאורייתא איסור יבמה לשוק א"כ אס"ד דבבאו עדים מתחילה שיש לו אחים אי"נ לומר יש לי בנים א"כ גם בבאו עדים אח"כ נמי לא מהימן דלא מסתבר כלל לחלוק בהכי באיסור דאורייתא ולענין ב' עדים אלא ע"כ דלהרא"ש גם בבאו מקודם נמי מהני והא דכתב אח"כ הוא רק לתרוצי לישנא דסוגיין

והטור ורי"ו שכתבו דבעדים לא מהימן לומר יש לי בנים לדידהו גם בבאו עדים אח"כ נמי לא מהימן ולישנא דנאמן יתרצו כמו שתירצו רש"י והרשב"ם והנ"י דנ"מ לענין אי אתי אח לאחר מכאן כו' והכוונה דלא גרע מע"א דעלמא דבלא דיבורו הי' נאמן להוציאה מחזקתה וכמו שהארכנו לעיל בביאור שיטה זו

ומה שהקשיתי במכתבו הקדום דהא הוא נוגע בעדות דדלמא רוצה לכונסה או לכנס לנחלה ואף דאנן לא מהימנינן לי' בהא מ"מ אטו כו"ע דיני גמירי טעות הוא בידי דהא בקדשתי את בתי ואינו יודע למי קדשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתיה דלרב נאמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס ולא אמרינן דנוגע בעדות דהוי סבר דמצי לכונסה ואף לדידן דקיי"ל כרב אסי דנאמן אף לכונסה מ"מ באומרת נתקדשתי ואינו יודע למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתיך גם לרב אסי נאמן ליתן גט ואי"נ לכנוס ש"מ דלא מקרי נוגע בעדות כלל רק ביון שמודיעין אותו שאסור לכונסה ואפ"ה הוא מחזיק בדיבורו הראשון דתו אינו נוגע בעדות ולכך נאמן [ומזה ראי' למש"כ הש"ך בסי' ל"ז דלא אמרינן עביד אינש לאתזוקי דיבורא קמא ודלא כמהרש"ל עיי"ש] ולפ"ז הי' נ"ל עיקר הגירסא בטור כמו שהי' ברוב ספרים שלפני רבינו הב"י דכיון שהביא להך שיטתא דאי"נ בבאו עדים תח לה ה"נ גם בבאו אח"כ נמי לא מהימן דל"ש אך כבר כתבתי במכתבי הקדום דאין לחוש לזה דברווחא נוכל לסמוך על דעת הרא"ש והרשב"א שכתבו להדיא דגם בבאו עדים מקודם נמי נאמן לומר י"ל בנים ודבריהם נראין עיקר וא"כ אזדא לה חששא זו וכל דברינו אלה הוא למצוא צד היתר אף בזולת עדות ר"ש שהעיד ששמע שמת וניחוש לדעת האחרונים שכיון שלא הגיד ממי שמע לא הוי כעמפ"ע

אך בעיקר הדין נראה לי מאוד דברי כת"ר בזה דבנ"ד הכל מודים דהוי כעמפ"ע ולית בזה שום חששא מכל מה שחששו המחמירים בזה רק הך מששא דהגאון בעל עצי ארזים עדיין נשארה לפי מה שהעליתי דע"א נאמן בנ"ד מ"מ גם בזה דמה כת"ר שפיר דברי הרב הנ"ל מאחר שלא עמד על מקור דהך דינא דהוא מהא דאמרינן בשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאין מכירין וממילא דלית לן לחלק בכה"ג ולכך לפענ"ד הדבר פשוט דעדות ר' פנחס לבד במה שמעיד ששמע שמת מספיק להתירה כפי מה שהסכימו האחרונים לסמוך במקום עיגון על הרי"ף והרמב"ם דפסקו להקל בע"א ביבמה ואין לך שעת הדחק ומקום עיגון יותר מנ"ד ובפרט בצירוף סברת מתרצינן דיבורי' שכתבנו לעיל יש להתיר בלי פקפוק

זהו משנלענ"ד הקלושה בזה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות. דוד טעביל במה' משה זלל"הה