שו"ת בית דוד עט

ספרו להלכה

הן אמת דגם בנ"ד אפשר לומר כיון שאמר כן קודם קידושין שהייתה עדיין בחזקת היתר וכמש"כ הרשב"א א"כ גם כאן החזקה מסייע להמיגו ויש להתיישב בזה והנה לדברי הרז"ה דס"ל דלפי האמת נאמנותו של הבעל הוא מע"א ביבמה ולא צריכינן תו לטעמא דמיגו ליתא להך חששא ואף לפמש"כ לעיל דאם נפסוק כדברי הרז"ה א"כ ע"כ אית לן למיפסק כהראב"ד דע"א ביבמה גופי' א"נ להכחיש החזקה מ"מ הא כבר כתבנו דלא מקרי זה מכחיש הרוב רק דעיקר החששא דילן הוא משום דהוי כמיגו במקום רוב ולפי דברי בעל המאור אזדא לה הך חששא דע"א ביבמה כיון דהימנוהו חז"ל תו הוי כשנים וכיון דאין כאן הכחשה גמורה וודאי דמהימן ע"א כיון דמהימן לומר שמת נגד חזקת חיים אכן קשה לסמוך ע"ז חדא דהרשב"א פליג עלי' בהא מלתא ועוד דפשטי השמועות דסוגייא דידן ודב"ב מורין בלי ספק כהרשב"א דאילו לבעל המאור יותר הי' לנו לפסוק לפי האמת דע"א אינו נאמן ביבמה כיון דוה הוא בעיא דלא איפשטא ומפשטי השמועות דכאן משמע דא"נ א"כ הכי הוי לן למיפסק להלכה אך מ"מ כיון שבעל המאור כ"כ וגם דברי הרמב"ם מטין כן מדלא הזכיר טעמא דמיגו ומדרכו להזכיר הטעמים שנאמרו להדיא בגמ' וכמו שכ' כ"ת (אלא שלפי"ז יהי' צריך לפרש בהא דכתב הרמב"ם דע"א נאמן לומר ניתן לו בן במדה"י דמיירי בלא מכחיש החזקה וכמו שפירש דבריו הב"ש ודוק) ע"כ יש לעשות סניף להקל: אמנם בעיקר הדין דמיגו במקום רוב נראין לי דברי הרב ר' יהונתן במש"כ בסי' ל"ה ע"ש

וגדולה מזו שמעתי מזקינו אדמו"ר הגאון החסיד זללה"ה שחילק מיני חוקות הנמצאות בש"ס לתלתא גווני זו למעלה מזו המין האחד היא חזקת הגוף דאמרינן אוקי אחזקה דמעיקרא כגון חזקת בתולה וכגון מקוה שנמדד ונמצא חסר וכדומה דילפינן להו במס' חולין מנגע ובחזקות אילו קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כדילפינן מפרה אדומה כמ"ש התוס' במס' חולין י"א א' ד"ה מנא: למעלה מזו חזקה דאתייא מכח רובא כי הא דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת דחזקה גמורה אין כאן משום דהוי חזקה שלא נתבררה בשעתה כמש"כ התוס' ואינה אלא מכח רובא דרוב בהמות כשרות הן וממילא מובן דבהך חזקה לא אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף כיון דהך חזקה היא עצמה מכח רוב

ולמעלה מזו החזקה דאמרינן ביבמות (קי"א ב') דעד תלתין יומין מוקי אינש אנפשי' טפי לא וכן הא דקיי"ל בקדושין היו סוקלין ושורפין על החזקות וכן הא דאמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו דכולהו הנך חזקות הוויין מטעמא דאמרינן אנן סהדי דהכי איתא (ובזה יישב כמה קושיות שתמהו הפוסקים ורמו אהדדי מאלה החזקות מזה על זה ולא ירדו לעומקן לחלק ביניהם והדברים האלה היו ת"י בכתובים ממנו תשובה ארוכה בעז"ה ולקחם ממני הרב הג' מ' אברהם שמחה אחרי נלקח ארון אלקים ולא ניתן להשבון חבל על דאבדין) ולפ"ז מוכח דבמקום רוב לחוד אמרינן מיגו וגם מדברי הרב ר' יהונתן מוכח דהך חזקה עדיפא מרוב וכמש"כ בדבריו בסי' ל"ה דאיכ' חזקה בצירוף רובא וכוונתו מבוארת דאית בה תרתי חזקה ורובא עיי"ש וע"כ לא קמיבעי לן אלא בכה"ג דרובא וחזקה הוי וגם כי הוא מכחיש לגמרי החזקה אבל ברובא לחוד וגם כי אינה הכחשה לגמרי רק דהוי כמוציא מן הרוב וכנ"ד וודאי דמטין הדברים דאמרינן מיגו במקום רוב דהא כל עיקר החששא דלא נימא מיגו במקום רוב הוא מהך איבעיא דמיגו במקום חזקה וכיון שנתברר דהך חוקה עדיפא מרוב א"כ אס"ד דלא אמרינן מיגו במקום רוב א"כ מאי קמיבעי לי' במקום חזקה זו כיון דאפילו נגד רוב לא אמרינן מכש"כ נגד חזקה זו דעדיפא מרוב אלא ע"כ דנגד רוב לחוד פשיטא להש"ס דאמרינן מיגו וגדולה מזו נלענ"ד להוכיח דאפי' נגד רובא וחזקה כחזקת הגוף אפ"ה אמרינן מיגו ומנא אמינא לה מסוגיא דקידושין שהבאתי לעיל קדשתי את בתי וגרשתי' והיא קטנה נאמן כו' נישבית ופדיתי' אי"נ ואמרינן עלה בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא רישא בידו וסיפא לאו בידו ופריך עלה והרי בידו להשיאה לחלל כו' ע"ש כל הסוגיא והנה בנישבית ופדיתי' אית לה חזקת היתר וגם רובא דמלתא דפשיטא הוא דרוב נשים לאו שבויות נינהו ואפ"ה הוי בעי הגמרא למימר דיהי' נאמן מטעם מיגו הואיל ובידו להשיאה לחלל [ובין שיהי' הפירוש בסוגיין מטעם מיגו או מטעם מה שבידו כמו שסבר כ"ת עכ"פ הך דנ"ד וודאי דדמי ממש להך דהואיל ובידו להשיאה לחלל] וכיון דחזינן דבהואיל ובידו להשיאה לחלל הוי בעי הגמר' למימר דנאמן אף נגד הרוב וחזקה א"כ מכש"כ בנ"ד דאינו אלא רוב גרידא פשיטא דאמרינן מיגו או מטעם מה שבידו (מיהו כבר הוכחנו לעיל דהעיקר דמטעם מיגו קאתינן עלה) ואף דלהמסקנא נדינן מזה מ"מ לא מהך טעמא נדינן רק משום דאין כאן מיגו כלל דאינו בידו לקדשה ולגרשה או להשיאה לחלל דדלמא לא ירצה אותו האחר לקדשה ואין להקשות דהא מ"מ חזינן במסקנא דלא אמרינן בזה מיגו דאל"כ הי' לו להיות נאמן בהא דנישבית ופדיתי' במיגו דאי בעי אמר קדשתי' וגרשתי' שהוא נאמן ע"ז מדאורייתא באמת קושייא זו כבר התעוררו עלי' הר"ן והריטב"א עיי"ש מה שתירצו דאין זה מיגו טוב משום דבנישבית פוסלה מן התרומ' ובקדשתי' וגרשתי' אינו פוסלה קר מלהנשא לכהן והריטב"א תירץ כדעת אחרים שהביא הר"ן ובספר המקנה כתב עוד כוונה אחרת בתי' הריטב"א עיי"ש ועכ"פ גם מדבריהם יש להוכיח כן דאמרינן מיגו נגד רוב וחזקה דאל"כ לא הוי מקשה מידי ולא הוי צריכי לשנוייא רק דהי' להם לתרץ דלמסקנא לא אמרינן מיגו מחמת הך טעמא משום דהוי נגד הרוב

והנה יש לדקדק בדברי הר"ן והריטב"א דמאי קא קשיא להו כלל למסקנא דיהי' נאמן במיגו דאי בעי אמר קדשתי' וגרשתי' דלמא שאני מיגו שע"י אמירה בלבד ממיגו דאי בעי עביד וכמו שמחלק הר"ן עצמו בסוגיין דמי שאמר בשעת מיתה י"ל בנים נאמן דעד כאן לא אמרינן מיגו במקום חזקה אלא במיגו דאי בעי עביד אבל במיגו דאי בעי אמר היינו דאיבעי לן בב"ב אי אמרינן מיגו במקום חזקה ולא איפשיטא וא"כ גם כאן בשלמא לפי סברת המקשה דהוי מיגו דאי בעי עביד שהרי בידו להשיאה לחלל שפיר אמרינן מיגו במקום חזקה אבל למסקנא דלית כאן רק מיגו דאי בעי אמר תו לא אמרינן מיגו במקום חזקה וע"כ באמת רש"י לא הקשה קושיא זו רק לפי סברת המקשה עיי"ש בד"ה כר' דוסתאי וא"ת וכו' אבל הר"ן דמקשה כן למסקנא קשיא טובא וצ"ל דהכי קא קשיא לי' להר"ן דא"כ הי' לו לפשוט מכאן בעיין דב"ב ולפ"ז ע"כ דלית לי' להר"ן הנך חלוקא שחלקנו בשם אדמו"ר בין החזקות דא"כ לא הוי קשיא לי' ולא מידי מיהו גם בהיפוך י"ל דגם הר"ן ס"ל כהך חלוקא ומ"מ הוי פשיטא לי' דנגד חזקת הגוף דהוא חזקה דמעיקרא וודאי דאמרינן מיגו ואפילו כנגד רובא וחזקה כהא דשמעתן ועד כאן לא קמיבעי' לן בב"ב אלא נגד הך חזקה דהוי כאנן סהדי ועכ"פ איך שיהי' בזה דעת הר"ן הנה דברי אדמו"ר אין צריכין חיזוק והדברים בעצמם שמיחים כנתינתם מסיני ומיושבים בזה כמה קושיות התוס' ואכמ"ל ואי"ה לעת אחר נאריך בזה העולה ממש"כ דמסוגי' זו יש להוכיח דמיגו דאי בעי עביד וודאי דאמרינן נגד רוב ומדברי הר"ן והריטב"א יש להוכיח דאפילו במיגו דאי בעי אמר נמי אמרינן וכיון שכן בנ"ד פשיטא דיש לן לתרץ דיבורו כן

ואף שבתשובות הרדב"ז היקל בגדולה מזו אפילו לא אמר הבעל כלום רק שהעדים העידו בסתמא אין כאן עדות כלל אכן בזה יפה כתב כת"ר שאין לסמוך ע"ז משום דרוב אחים הם מן האב ועיינתי ברדב"ז ודבריו סתומים בזה ואפשר דמיירי בידוע שהי' לה בעל אחר דאפשר למתלי בי' אבל עלה דהרא"ש שפיר יש לסמוך בלי פקפוק כמו שהארכנו ת"ל בזה בדברים נכונים וגם כי לא מצינו שום דיעה סותרת לזה

והנה כ"ז הוא לפי הך מתרצין דיבורו שכ' כ"ת שכוונתו שהיא אחיו מאמו אבל הך מתרצין דיבורו שכ' הרמב"ן שכוונתו שהי' לו ומתו ול"ל שום פירכא וגם נוכל לומר דכו"ע מודו בהא וכמו שכ' כת"ר דאף דלהרשב"א והרא"ש אין הדבר מוכרח מסוגי' דידן ומישוב הרי"ף כמו שהוא מוכרח להרמב"ן מ"מ הסברא דמתרצינן דיבורו מצד עצמה היא נכונה ומוכרחת