שו"ת בית דוד עו

**(דאף דהחזקות שוות מ"מ אמרינן אוקי חזקה להדי חזקה וכאלו אין כאן חזקה כלל וממילא קיימא הך איתתא בחזקת היתר כ"ז שאינה נאסרת בזיקת יבם לפנינו ולכך לדידי' לא צריכינן כלל להך סברא דאאחול"ל שחידש רש"י ולא להך סברא דמהני שאמר כן בשעת קידושין שכ' הרשב"א משום דלדידי' בלא"ה ניחא אלא דקשיא לי דא"כ מ"ט דר"נ דאמר נאמן לחזור בו דמה בכך לא יהא אלא חזקה נגד חזקה מ"מ איתתא בחזקת היתר א"ל לאוקמי ולזה תירץ דמ"מ בדיבורו האחרון מרע לי' לדיבורו הראשון ותו ה"ל דיבורו הראשון כחזקה גרועה דדיבורו הראשון מרע לי לחזקה קמייתא דהיא אלימא טובא:)** שהקשה הרמב"ן לשיטת רש"י דהיכן מצינו שיהא נאמן ואפ"ה יהי' מצי לחזור בו הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולפי מש"כ ניחא דעיקר נאמנותו אינו נגמרת אלא אם לא הדר בי' בשעת מיתה מיהו בלא"ה נמי יש ליישב קושיא זו [ויהי' ניחא גם לשיט' הרשב"א והריטב"א דל"ל הך סברא דאין אדם חוטא ולא לו] דעד כאן לא אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא היכא שנפק' מינה בעדותו מיד ולכך כיון שהגיד כבר נגמרה עדותו ושוב לא מצי לחזור בו משא"כ כאן כיון שאין שום נ"מ בעדותו כ"ז שהוא חי רק עיקר הנ"מ בעדותו הוא לאחר מיתה ולכך לא מיקרי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כיון שאין שום נ"מ בהגדתו עד שעת מיתה ולזה יכול לחזור בו קודם מותו ועוד י"ל דעד כאן לא אמרינן כיון שהגיד אלא היכי שנאמנותו הוא מטעם ע"א דהך כיון שהגיד כו' ילפינן לה מקרא דאל"י שנאמר גבי עדים וכמ"ש רש"י כתובות (י"ט ב') ד"ה כיון שהגיד כו' וגבי עדות חדא הגדה כתיב בקרא כו' עיי"ש ולכך דווקא היכי דנאמנות הוא מטעם עדות בהא הוא דאמרינן להך כיון שהגיד כו' משא"כ כאן דאין נאמנותו רק מטעם מיגו בהא לא אמרינן הך דכיון שהגיד כו' משום דלא מטעם עדות מהימנינן לי' רק מטעם מיגו וזה לא ילפינן מקרא דאם לא יגיד כלל וזה עיקר גם מה שהקשה הרמב"ן עוד ז"ל ועוד קשה שהם מפרשים בשעת קדושין אחר כן לפי' מיקל על אשתו כדי שתתרצה בקדושין וא"כ הי' לו להאמינו כדאמרינן בפרקין יש נוחלין וחילופא אבית המכס כו' גם זה אינו קשה דשאני התם דל"ל מיגו מה שא"כ כאן כיון דא"ל מיגו לכך לא שייך למחשדי'

ודע דהך סברא דאין אדם חוטא ולא לו שחידש רש"י בכדי לאלומי לחזקה בתריית' מקמייתא בהכרח צריכינן גם בהך בבא דאמר יש לי בנים ואף דבזה אינו מכחיש החזקה קמייתא דהוי מוחזק באחין רק שהוא מתירה מן הצד באמרו יש לי בנים וא"כ לכאורה הו"ל להיות נאמן אף בלא הך סברא דאאחול"ל דלמה צרכינן בזה לאלומי לחזקה בתרייתא מקמייתא כיין שאין שום חזקה אחרת מכחישתה אך זה אינו דא"כ תקשה לן טובא דמ"ט דר"נ דאמר שהוא נאמן לחזור ולאסרו אפילו בהך בבא די"ל בנים דהא ר"נ אכולה מלתא פליג וכיון דר"נ לפי אוקימתא דאביי בהך גוונא דמתניתן דקיימא בחזקת היתר גם ר"ג מודה דאי"נ לאוסרה אפילו היכא דלא מרע לדיבורי' וא"ה מאי טעמא יהא נאמן לחזור ולאוסרה בהא די"ל בנים דקא מרע לדיבורי' וכקושיית אביי עצמו שהקשה ולאו כל דכן הוא דאין לומר משום שהחזקה הראשונה מסייעתו וע"י דיבורו ניעורה החזקה קמייתא וכמ"ש הרז"ה הך סברא לשיטת רש"י דז"א דהא כיון דלפום סברא דהשתא אמרינן דהחזקה בתרייתא אינה סותרת כלל לקמייתא כמו בעדים כה"ג פשיטא דלא הוי עדות מוכחשת כלל ולכך אזלינן בתר חזקה בתרייתא אף היכא דליכא שום טעמא לאלומי לה מחזקה קמייתא וא"כ במה ניעורה חזקה הראשונה כיון שמעולם לא הכחישה רק ממילא אזדא לה ומה סיוע יש לו במה שחוזר ואומר אין לי בנים מחזקה קמייתא דהוי מוחזק באחים כיון דמלתא אחריתא הוא לגמרי ועוד דלפמש"כ לשיטת רש"י בישוב קושיית הרמב"ן מהא דכיון שהגיד כו' דלהכי לא מיקרי חוזר ומגיד משום דהך סברא דאין אחול"ל מתלי תלי וקאי [ואף שכתבנו עוד תירוצים אחרים לשיטת הרמב"ן מ"מ רש"י וודאי דכיון להך שינוייא כנראה מלשונו להדיא] וא"כ אס"ד דלהך בבא די"ל בנים לא צריכין להך טעמא דאין אדם חוטא ולא לו הדק"ל דאמאי יהא נאמן לחזור בו הא כיון שהגיד כו' וכקושיית הרמב"ן אלא ע"כ כדכתיבנא דגם באומר יש לי בנים נמי לא מהימן רק מטעם דאאחול"ל ובלא"ה לא הוי מהימן לפי שינוייא דאביי וטעמא דהאי מלתא דלפום שינוייא דאביי אין חילוק כלל בין מוציא מידי חזקת איסור ובין מכחיש החזקה דגם באומר י"ל בנים כיון שמוציאה מידי חוקת איסור תו מקרי כמכחיש וזהו שחידש אביי בתירוצו לדמות אמרו אין לו אחי' לאומ' י"ל בנים דתרווייהו לא מהימן לר"נ רק מטעם אאחול"ל ולכך מצי הדר בי' בשעת מיתה מתרווייהו

וזהו עצמו מה שהכריחו להרשב"א לפרש דלפום שינוייא אינו נאמן לר"נ גם באומר י"ל בנים אם לא מפני שאמר כן בשעת קידושין שעדיין היא בחזקת היתר עומדת אבל לאחר קידושין לא מהימן כלל לר"נ אפילו לומר י"ל בנים דהא אין שום נ"מ בין רש"י להרשב"א בפירוש' דשמעתין אלא מה שחידש רש"י הך סברא דאין אדם חול"ל בכדי לאלומי חזקה בתרייתא ולהרשב"א לא ניחא לי' הך סברא ולכך חידש סברא דמפני שאמר כן בשעת קידושין [ואף דמש"כ בשיטת רש"י להוכיח עוד מהא דא"כ הדרא קושיות הרמב"ן לדוכתי' להרשב"א אין זה הוכחה מ"מ ההכרח הראשון שהכרחנו מדמצי לר"נ לחזור ולאסור אפילו היכא דמגרע לדיבורי' מוכרח ג"כ להרשב"א ודוק] כנלע"ד פשוט בכוונתו וסרה מעליו קושיית כת"ר

אך אכתי איכא למידק לשיטת הרשב"א דניהי דהרשב"א הוכרח לפרש כן לפי מאי דמשני אביי ואוקים להברייתא בלא מוחזק בבני אבל על אביי גופיה תיקשה דמי הכריחו לזה וטפי ה"ל לאוקמי הברייתא במוחזק באחי ומוחזק בלא בני דמהשתא יהי' בתרתי בבא הכחשה גמורה ובהא קמיפלגי דלר' כעדים דמי אפילו בהכחשה גמורה נאמן ולר"נ דכחזקה דמי אי"נ בהכחשה גמורה רק מפני שאמר כן בשעת קדושין אבל בלא מוחזק בבני הי' לו להניח על סברת המקשה דזה לא מקרי הכחשה כלל אפילו לר"נ ונאמן גם אחר קידושין מפני שאינו מכחיש החזקה רק שהוא מוציא מידי חזקה ומתירה מן הצד ואין לומר דאביי ס"ל כן מסברת עצמי דל כא לפלוגי בין מכחיש ובין מוציא כלל דזה אינו דהא הרשב"א עצמו הביא ראי' מהא דאמר אביי במס' ב"ב זיל חוש לה דאביי עצמו לא ס"ל כהך שינויא דשני רק כסברת המקשה דמפלגינן בין מכחיש ובין מוציא וא"כ קשה טובא דמי הכריחו לאוקמי בהיפוך מסברת עצמו שסובר לפי האמת ונהי דלר' הוכרח לומר שלא כפי האמת בכדי לשנוייא דתיתי מתניתן כר' אבל בדר"נ מי הכריחו לומר כן ואם היינו אומרים כסברת הה"מ שכתב בפ"ג מ"ה יבום הלכה ה' דבמוחזק בלא בנים לעולם לא מיקרי מכחיש החזקה הוי אתי שפיר דמעתה לא הוי מצי אביי לשנויי באופן אחר אבל הרשב"א עצמו לית לי' הך סברא כמבואר בהה"מ שם במש"כ בשם הרשב"א וכן הוא להדיא בחי' ליבמות בפרק האשה רבה (צד ב') [ובחי' הרשב"א בדפוסים החדשים יש שם ט"ס שכ' ואינו מ חזק בבנים וצ"ל ומוחזק באינו בנים וכן צריך להגיה ג"כ בר"נ בפ' האשה רבה כאשר הדברים מוכרחים כן וכמבואר בהה"מ] ולא מצאתי מקום ליישב זה אם לא שנדחוק לומר דמש"כ הרשב"א בחי' ליבמות לרווחא דמלתא כ"כ דאפילו אם נאמר דזה מקרי הכחשה ולא מהימן הבעל מ"מ ע"א נאמן ולאפוקי מדעת הראב"ד דיליף לע"א מבעל במכש"כ ויהי' נ"מ לדידן במוחזק באחי יהי' ע"א נאמן לומר דלית לי' אחי [ולפי שיטת הרי"ף דע"א נאמן זן ביבמה] אבל לקושטא דמלתא ס"ל להרשב"א דמוחזק בלא בני לא מקרי הכחשה אם אומר יש לו בנים וכסברת הה"מ וצ"ע

ונראה לי ברור שזאת היתה גירסת הנ"י בסוגיין כמו שהקשינו להרשב"א דליקו אביי הברייתא הכי במוחזק בלא בני והנ"י גריס לה באמת כן בסוגיין בשינוייא דאביי ולכך כתב במס' ב"ב על מש"כ שם הרי"ף דברי הגמרא ואע"ג דמוחזק באתי וכתב עלה הנ"י וז"ל דמיגו במקום האי חזקה אמרינן דעד כאן לא נחלקו רבי ור"נ אלא דמוחזק באחין ואמר אין לי אחין שהמיגו סותר החזקה אבל הכא אינו