שו"ת בית דוד עה

מטעם מיגו קאתין עלה כנראה מלשונו למעיין בדבריו וע"כ צ"ל כמש"כ לעיל דדבר שבערוה שאני וצ"ע ובאמת כי הרבה יש לי לרצות בפרט זה דדבר שבערוה שאני אלא שאכמ"ל ועכ"פ הא וודאי דהא דאומר זה בני אינו מטעם שבידו ודלא כהגאון בעל ושב הכהן והראי' שני' שהביא הגאון הנ"ל אין מהצורך להשיב עליו יען שהוא עצמו הרגיש בחולשת ראייתו וסיים עלה ויש לדחות

ונראה לפי דעת הגאון הנ"ל יותר הי' לו להביא ראי' מסוגיא דקדושין ס"ד א' מתניתן קדשתי את בתי קדשתי' וגרשתי' כשהיא קטנה נאמן והיא בוגרות אי"נ נשבית ופדיתי' בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אי"נ וא ואמרינן עלה בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא רישא בידו סיפא לאו בידו ופריך עלה והרי בידו להשיאה לחלל כו' עיי"ש כל הסוגיא ומדפריך על סיפא והרי בידו אף דבידו דסיפא אינו באותו דבר עצמו כמו שהוא ברישא ש"מ דאין לחלק בין אם בידו לעשות אותו דבר עצמו או דבר אחר וכדברי הגאון הנ"ל: אמנם גם מזה אין ראי' באמת חדא דרש"י פירש גם ברישא דנאמנותו הוא מטעם מיגו דמ"ל לשקר ולא מטעם מה שבידו והדין עמו דאס"ד דמפני מה שבידו א"כ גם כשהיא בוגרות בבבא מציעא נמי הי' לו להיות נאמן לפי מאי דקאמר רבא בגיטין דאפילו למפרע נאמן במה שבידו כל שלא נתן לו בפעם הראשון בסתמא אלא דע"כ מתניתן מיירי במכחישתו דליכא להאמינו מטעם מה שבידו דהא מה שבידו ילפינן מכה"ג ביוה"כ ושם א"א להכחישו להדיא ועוד דאף אם נימא דקדשתי' וגרשתי' הוא מטעם מה שבידו מ"מ מה בכך כיון דעכ"פ שפיר פריך הגמר' והרי גם כאן בידו והיה לו להיות נאמן עכ"פ מטעם מיגו ולהנך רבוותא שכ' הש"ך והיא שיטת האחרים שהביא בר"ן אין חילוק כלל במה שבידו לאינו בידו רק דלהא מלתא ילפינן דאף שהוא שומר עליו ומסתמא לא קלקל אפ"ה נאמן כיון שהוא בידו ולהא מלתא ילפינן מכה"ג ביוה"כ כמבואר שם באריכות בר"ן וא"כ ליתא כלל לחלק בגוונא דנידון דידן משום מה שבידו וכבר כתבנו לעיל דעיקר כהך שיטתא ונמצא דאין מקים כלל לכל מש"כ הגאון בזה

ומה שהביא כת"ר מהא דהג"מיי הנה אף אם נודה לדברי כ"ת דכן הוא בהחלט כוונת הגמ"יי בע"כ יהי' צריך לומר דהגמ"יי ס"ל דר' ור"נ פליגא בהא מלתא והוא פוסק כר' לגמרי דנאמן אף להכחיש החזקה וכשיטת הרז"ה אליבא דרש"י והרי"ף וא"כ לדידן דאית לן למיפסק כרוב הפוסקים דאי"נ להכחיש החזקה לגמרי וע"כ דפסקינן דלאו כעדים דמי א"כ ליכא למימר כהגמ"יי דנאמנותו הוא מטעם מה שבידו רק דנאמן מטעם מיגו (אלא שהרשב"א והר"ן כ' דהך מיגו עדיף משום מה שבידו אבל לא שיהי' עיקר נאמונתו כע"א מטעם מה שבידו)

הדרן לקמייתא כיון שהוכרחנו דכל עיקר נאמונתו אינו אלא מטעם מיגו נמצא דבאנו בזה למחלקותו ר' ור"נ דפליגי בהך מיגו דהכא גופי' לפי האוקימתא דאביי דמ"ס כעדים דמי ומ"ס כחזקה דמי ומעתה לפי דברי כת"ר שתופס בפשיטות כדעת הרא"ש והשו"ע דנגד חזקה אין ע"א נאמן כלל לאסור א"כ גם כאן אין ע"א נאמן נגד דיבורו של הבעל שהוא כחזקה אפי' לר"נ ובוודאי דלא בעינן בכאן התירוה לינשא וכמש"ל אכן לפ"מ שהעליתי בעז"ה דיש לנו לחוש לדעת הנך רבוותא שהביא הש"ך דע"א נאמן לאסור אף נגד חזקה כל שאינו מכחיש להדיא אפילו בשותק מחמת שאינו יודע אפ"ה ע"א מהימן א"כ לר"נ וודאי דמהימן ע"א לאסור נגד דיבורו של הבעל שהוא כחזקה ואף שבכאן הע"א מכחיש דברי הבעל לגמרי מ"מ כבר הוכחנו לעיל דאף להכחיש לגמרי החזקה נמי נאמן ע"א לאסור לדעת הנך רבוותא שהביא הש"ך ולר' דכעדים דמי מסתבר דאין ע"א נאמן נגד דברי הבעל שהוא כעדים ולפי"ז לדידן תליא הך דינא בפלוגתא דהנך רבוותא דפליגי בסוגיין דקדושין דלשיטת הרז"ה וסייעתו דפסקו כר' וכאוקימתא דאביי דמה לו לשקר כעדים דמי ולכך הבעל נאמן לשיטתייהו אפילו להכחיש החזקה לגמרי כגון במוחזק באחי ואומר דלית לי' אחים אפ"ה מהימן א"כ פשיטא דאין ע"א נאמן נגד דברי הבעל אבל להנך רבוותא דפסקו דאין הבעל נאמן להכחיש החזקה לגמרי רק להוציא מידי חזקה וא"כ ע"כ או דפסקו כר"נ או דפסקו כס"ד דהמקשה דגם לרבי לא הוי מיגו רק כחזקה ולא כעדים וכיון שכן נאמן ע"א להכחיש חזקה זו וכיון דהנך פוסקים דפסקו דאי"נ להכחיש החזקה המה רוב מנין ורוב בנין ומכללם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דסוגיא דעלמא למפסק כוותייהו וודאי דהכי נקטינן להלכה וא"כ גם ע"א נאמן להכחיש דברי הבעל שאינו רק כחזקה (לפי פסקא דידן) ולדעת הנך רבוותא שכ' הש"ך

וגם להרז"ה שכ' דכל סוגיא דידן אתמר בדרך את"ל דאין ע"א נאמן ביבמה אבל לפי האמת דקיי"ל לפי' הרי"ף והרמב"ם דע"א נאמן ביבמה א"כ לא צריכינן תו לטעמא דמיגו רק דמהימן ככל ע"א דעלמא וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דכ"מ שהאמינה תורה הוי כשנים כו' אך גם זה אינו מועיל לנ"ד דלהרז"ה וודאי דבעינן התירוה להנשא דווקא כיון דנאמנותו אינו רק דרבנן העולה ממה שכתבנו דבנ"ד מטין לומר הדברים דעד אחד נאמן בכל גווני

ומעתה נבוא לבאר בקיצור שיטת הגאונים בסוגיין דקדושין דף ס"ד ע"א והנה במאי דשני אביי דמתניתן מיירי בלא מוחזק לא באחי ולא בבני כו' ר' סבר מלל"ש כעדים דמי ואתו עדים ועקרי לחזקה לגמרי ור"נ סבר דמלל"ש כחזקה דמיא ולא אתי חזקה ועקרי לחזקה לגמרי פירש"י דלהכי מהימנינן לי' לר"נ קודם חזרתו משום דאין אדם חוטא ולא לו ואילו ה"ל אחי הוה הדר בי' בשעת מיתה וכוונתו מבוארת דאי לאו הך סברא דא"א חוטא ולא לו כיין דהחזקות שוות אית לן למיזל בתר חזקה קמייתא כיון דאין שום מעלה בחזקה בתרייתא נגד חזקה קמייתא לכך אין לה כח לסתור חזקה קמייתא וממילא אית לן למיזל בתר חזקה קמייתא ולא אמרינן אוקי חזקה להדי חזקה וכאלו אין חזקה כלל כאן וקיימא הך איתתא בחזקת היתר דזה לא אמרינן אלא היכא דשני החזקות נולדו כאחד אבל הכא דחזקת המיגו אתיא לבתר הכי לא סתרה לה לחזקה כלל וכמאן דליתא לבתרייתא דמי ועוד אף אי אמרינן אוקי חזקה להדי חזקה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וממילא אסורה ולכך הוצרך רש"י לאלומה לחזק' בתרייתא מכוח הך סברא דאין אדם חוטא ולא לו ולא דיהי' סגי בהך סברא לחוד דא"כ תיקשה למאי צריכינן כלל למיגו דאי בעי פלב"ג אלא דעיקר הסברא הוא הוא המיגו דהוי כחזקה והך סברא דאאחול"ל לא מהני רק לאלומי לחזקה בתרייתא מקמייתא בכדי דניזיל בתרה והך סברא דאין אחול"ל מתלי תלי וקאי דאי לא הדר בי' בשעת מיתה שפיר איתא להך סברא דאלו הוי ליה אחים הוי הדר בי' בשעת מיתה אבל כ"ז שהוא מי ליתא להך סברא כ"כ משום דסבר שלא תיצטרך לכך דרו"נ מתעברות ויולדת

ובהכי מתיישבא מה **(ובסברא זו שוין הרשב"א והרמב"ן והתוס' לרש"י דכולהו ס"ל הך סברא דכל היכי דחזקות שוות לא אזלינן בתר חזקה בתרייתא אלא דהרשב"א לא ס"ל הך סברא דאין אדם חוטא ולא לו שחידש רש"י בכדי לאלומי חזקה בתרייתא ולעומת זה חידש הרשב"א הך סברא דכיון שאמר כן בשעת קדושין שעדיין היא בחזקת היתר לכך אלימא לה חזקה בתרייתא ולכך אחר קדושין לא מהימן לר"נ כלל להרשב"א אבל ביתר ביאור הסוגיא ובקושיות המקשה לא חידש הרשב"א על שיטת רש"י כלום וגם להרמב"ן צריכינן לפרושי שינוייא דאביי דה"ק דלרבי דכעדים דמי לכך אלימא לה חזקה בתרייתא ולא שיהיו כעדים גמורים דא"כ אפילו להכחיש לגמרי יהי' נאמן אלא דלענין הך מלתא הוי כעדים דחזקה בתרייתא אלימא טפי ולר"נ דכחזקה דמיא וא"כ החזקות שוות ולית לן למיזל בתר בתרייתא כלל לפי פירושו בדברי ר"נ דה"ק כשם שאי"נ לאסור כך אי"נ להתיר ודוק וא"כ גם הרמב"ן א"ל הך סברא דכל היכא דהחזקות שוות לא אזלינן בתר בתרייתא כלל זולתי הריטב"א ל"ל הך סברא כלל רק דס"ל)**