שו"ת בית דוד עד

חוטא ולא לו רק דנאמן מטעם שאמר כן בשעת קידושין שהייתה עדיין בחזקת היתר ולכך נאמן אפילו להכחיש החזקה לגמרי ואפ"ה ס"ל לר"נ דמצי לחזור בו הדק"ל דכיון שהוא נאמן בשעת קידושין ממילא תו הוי כשנים לדברי כת"ר א"כ מ"ט יהא מצי לחזור בו לר"נ אלא וודאי כדכתיבנא דהיכי דנאמנותו אינו רק מטעם מיגו אינו ענין כלל להא דעולא ואינו נאמן כשנים

ובהכי נמי נדח' מ"ש כ"ת בסוף קונטרסו דנאמנו' הבעל אינו מטעם מיגו רק מטע' מה שבידו ולפענ"ד דהוא סותר בהחלט לסוגיא דידן דא"כ מ"ט דר"נ דפליג וס"ל דמצי לחזור בו ודוחק לומר דר' ור"נ פליגא בהך מלתא ועוד דלישנא דמה לי לשקר וודאי דלא משמע רק מטעם מיגו ועוד דאף אם נסבול כל הדחוקים ונאמר דר' ור"נ פליגי בהך מלתא ואה"נ דלרבי להכי הוי כעדים משום דנאמנותו הא מטעם מה שבידו ולכך חשיב כשני עדים משום הא דעולא אכתי תיקשה דהא אנן לא פסקינן בהא מלתא כרכי דכעדים דמי דהא רוב הפוסקים הסכימו דאי"נ להכחיש החזקה לגמרי כגון במוחזק באחי לומר אין לי אחים ואי כעדים דמי אפילו להכחיש לגמרי הוי נאמן אלא ע"כ דאנן נקטינן להלכה דלאו כעדים רק כחזקה דמי והיינו או כסברת המקשה כאשר כתבו הרשב"א והרא"ש או דפסקינן בהך מלתא כר"נ כאשר כתבו הה"מ והנ"י במס' ב"ב וא"כ לפי האמת ע"כ דליכא למימר כסברת כ"ת דנאמנותו הוא מטעם מה שבידו

וראיתי בתשובת הרב הגאון בעל ושב הכהן והנה אין ראיותיו מוכרחות כלל דמה שהביא ראי' דאין לחלק בין שיכול לעשות אותו הדבר עצמו שהוא אומר ובין שיכול לעשות דבר אחר [אשר באמת חילוק זה ברור ומוכרח] מהא דמדמי הש"ס בב"ב קל"ה ע"ב הך דהאומר זה בני לבעל שאמר גרשתי את אשתי ש"מ שאין חילוק באמת אין כאן אפילו דמות ראי' דלמאי דס"ד דאמר רבי סף מפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן אין כוונת המיגו בהא דאמר זה בני הואיל ואי בעי פטר לה בגיטא כאשר הוא המיגו בבעל שאמר גרשתי [וכמו שנראה שכן הבין הגאון הנ"ל] רק דלפי ס"ד זהו גופי' המיגו מפני דאי בעי אמר גרשתי וזהו ברור ומוכרח בלישנא דהגמ' דאמר מפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובעל שאמר גרשתו נאמן עכ"ל הרי דלפי הס"ד לא קמדמי להו הש"ס כלל להדדי רק דזה בני נאמן במיגו דגרשתי

וממסקנא דמסיק אלא אי אתמ' הכי אתמר מפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה אמר ר"י השתא דאמרת הואיל בעל שאמר כו' וודאי דאין ראי' כלל דמכ"ש קמייתי ואדרבה לכאורה יש להוכיח מכאן להיפוך לפי מה שמסיים הרשב"ם בלשונו וז"ל וטעמא דבעל דאמר גרשתי נאמן היינו משום דאי בעי מגרש לה השתא בפנינו עכ"ל ולכאורה יש לדקדק בדבריו דלמאי הוצרך לפרש טעם המיגו באומר זה בני במיגו דאי בעי אמר גרשתי ובגרשתי הוי המיגו דאי בעי פטר לה בגיטא ולמה לא ניחא הך מיגו עצמו דאי בעי פטר לה בגיטא על אומר זה בני ואי משום דלישנא דהגמרא גופי' דחקו לפרש כן משום דהכי משמע מפשטא דלישנא דהש"ס דהמיגו הוי דאי בעי אמר גרשתי מ"מ על הגמ' יש לדקדק כן ועל כרחך צ"ל דלפי הס"ד הוי מסתבר לי' דהך סברא דאי בעי פטר לה בגיטא אינו מטעם מיגו משום דמיגו לא אמרינן אלא היכי דאותה הטענה דאי בעי אמר היא יותר טובה מאותה הטענה שטוען עכשיו אבל הכא הך דאי בעי פלב"ג אינו טוב כ"כ כמו אומר זה בני דבאומר זה בני באמירתו לחוד קפטר לי' וזה מחוסר מעשה כתיבה וחתימה ונתינה ועדים וסופר ולכך לפי הס"ד לא חשיבא לי' זה למיגו כלל רק דבאומר גרשתי הוא דמהימן משום הך סברא דאי בעי פטר לה בגיטא משום דהוי כדבר שבידו כיון שבידו לעשות אותו הדבר עצמו אבל לא מטעם מיגו ולכך שפיר הוצרך הגמרא למימר דהמיגו באומר זה בני הוא דאי בעי אמר גרשתי משום דזה וזה באמירה גרידא קפטר לה ושפיר חשיב מיגו וגרשתי' גופי' הוא מפני דאי בעי פטר לה בגיטא והוי כמה שבידו כטבל וקונמות וזה נראה ברור בכוונת הש"ס לפי פירש רשב"ם וא"כ אדרבה מוכח מכאן דבאומר זה בני לא הוי כמה שבידו והיינו מפני שאין בידו לעשו' אותו הדבר עצמו שהוא אומר

אך באמת פי' הרשב"ם בזה דלפי הס"ד נמי ידע דטעמא דבעל שאמר גרשתי א"א הוא מפני דאי בעי פלב"ג אינו מוכרח כלל וברווחא נוכל לפרש דלא ידע שום טעם לדין זה דבעל שאמר גרשתי א"א נאמן רק דהי' אנלו זה להלכה פסוקה ולא נחית לטעמא דהך מלתא ולכך אחר דזה בני נאמן במיגו דאי בעי אמר גרשתי והשתא ניחא טפי הא דאמר ר"י מרי דאברהם תלי תניא בדלא תניא דלפי' הרשב"ם אינו מיושב כ"כ ודוק ולפ"ז גם בהיפוך לא מוכח מכאן אבל הא וודאי שאין מזה כלום ראי' למ"ש בעל ושב הכהן

וגדולה מזו נראה מסוגיא זו דלפי המסקנא אפילו בבעל שאמר גרשתי את אשתי נמי אין הטעם דמפני מה שבידו אלא מטעם מיגו וכן פי' הרשב"ם להדיא דהא דמחלקינן בין למפרע ובין להבא הוא הכל מטעם מיגו ומשום דמיגו למפרע לא אמרינן והדין עמו דאיס"ד דטעמא הוא משום מה שבידו הי' לו להיות נאמן אף למפרע לפי מאי דקיי"ל כרבא דאמר בגיטין נ"ד ע"ב שאפילו למפרע מהימן משום מה שבידו כל כמה דלא יהיב לי' בפעם ראשון בסתמא עיי"ש מיהו יש לדחות זה דשאני הכא דלהכי לא מהימן למפרע משים שמא יחפה על בת אחותו וכמש"כ התוס' ד"ה למפרע ומה שהקשו התוס' ע"ז תימא דמאי קמ"ל פשיטא דאינו נאמן לומר למפרע גרשתי את אשתי שאם הי' נאמן מה הועילו חכמים בתקנתם שתקנו זמן בגיטין שלא יחפה על בת אחותו אם תזנה תחתיו גיטין דף י"ז דלעולם יחפה שיאמר גרשתי קודם הזנות ויהא נאמן לא הבנתי מאי קושיא להו כ"כ דהא הך מלתא גופי' שמא יחפה על בת אחותו אינה מפורשת במשנה וברייתא רק דהוא מימרא דר"י לפרש טעמא דמתניתן ור"ל פליג עליו וא"כ כי היכי דקמ"ל ר"י התם ה"נ קמ"ל הכא וע"כ צ"ל דקושיית התוס' הוא דא"כ תרתי ל"ל ואי חדא מכלל חברתה אתמר ה"ל לגמרא לאקשויי ולשנויי הכי בהדיא אך זה מבואר שאינה קושיא כ"כ

אמנם אכתי איכא למידק מלישנא דשמעתין גופי' דקאמר השתא דאמרת דאמרינן הואיל בעל שאמר גרשתי א"א נאמן ואם איתא דבעל שאמר גרשתי א"א נאמן מטעם מה שבידו אכתי אטו עד השתא לא ידעינן דמה שבידו נאמן מטבל והקדש וקונמת כדאמר בפ' האשה רבה פ"ח ולמה זה הוצרך לאלפויי מהכא אלא ע"כ צ"ל דדבר שבערוה שאני דעד כאן לא אמרינן דמה שבידו נאמן אלא בשאר איסורים אבל דבר שבערוה כיון דילפינן דבר מממון דאין דבר שבערוה פחות משנים אפילו במה שבידו אי"נ ורק משום מיגו הוא דמהימן ולכך שפיר יליף לה מהאומר זה בני השתא דאמרינן הואיל כו' אך גם זה יש לדחות דשפיר נוכל לומר דבעל שאמר גרשתי א"א נאמן מטעם שבידו רק דהס"ד דהש"ס הוי דלא אמרינן מה שבידו אלא במעשה קלה כגון הקדש טבל וקונמות אבל הך דאי בעי פלב"ג כיון דמחוסר מעשה גדול כתיבה וחתימה ונתינה ועדים וסופר לא הוה כ"כ כמה שבידו ולזה אמר השתא דאמרינן הואיל ואמרינן מיגו אף דמחוסר מעשה גדול א"כ בעל שאמר גרשתי א"א נאמן מטעם הואיל וממילא ידעינן דבעל שאמר גרשתי א"א נאמנותו הוא מטעם מה שבידו ובזה מדוייק לישנא דהש"ס השתא דאמרינן הואיל וכו'

ולפ"ז יש ליישב מה שהקשה הגאון בעל ושב הכהן על הטור והרי"ו והובא בשו"ע דהיכא שיש עדים דיש לו אחים אי"נ לומר יש לי בנים והקשה ע"ז הגאון הנ"ל דא"כ מאי קמדמי הש"ס השתא דאמרי' הואיל בעל שאמר גרשתי א"א נאמן דהא התם איכא עדים שהיתה אשתו והאריך בזה ולפמש"כ ניחא דלא קמדמי להו הש"ס רק להך מלתא דאמרינן הואיל ולא אמרינן כיון דמחוסר מעשה גדול לית לן למימר הך סברא דהואיל אך בעיקר דינם לא דמי להדדי רק זה מטעם מיגו וזה מטעם מה שבידו ולכך בגרשתי נאמן אפי' במקום עדים וזה נראה נכון מאוד בישוב קושייתו על הטור והרי"ו אלא לפי מה שכ' הב"י לדקדק כן מדברי הרשב"ם ודברי הרשב"ם עצמם לא נוכל ליישב עד"ז לפי דמשמע מדבריו דגם לפי האמת הך דבעל שאמר גרשתי א"א אינו מטעם שבידו רק