שו"ת בית דוד סז

דאמר יש לי בנים נאמן וע"ז פי' הרא"ש דלהכי צריכין לנאמנותו אפי' באו עדים אח"כ אבל להרשב"ם ורש"י והר"ן שפירשו דצריכין לנאמנותו לענין דאי אתי אח כו' לאו כל כמיצי' א"כ אין שם מקור לדין זה ושפיר נוכל לומר דלדידהו אפילו באו עדים אח"כ נמי לא מהימן דמנ"ל לחלק כן מסברא בבאו עדים כיון שאין הכרח לזה מהש"ס אך גם זה אינו חדא כיון דלהרא"ש מוכח דבאו עדים אח"כ מהימן א"כ נוכל לסמוך ברווחא על דעת הרא"ש והטור כי דבריהם נ' עיקר בש"ס דשיטת רש"י והר"ן בזה דחוק דמלבד מה שהקשה מהרש"א על שיטה זו דלמה יהי' נאמן יותר מהבעל עוד נוסף ע"ז דוודאי הוא גרע טפי מהבעל ומכש"כ מע"א דעלמא דהא הוא נוגע בעדותו שרוצה לייבמה או לכנוס לנחלה ואף דאנן לא נאמינו בזה מ"מ מה בכך אטו כו"ע דיני גמירי וכבר כתב הרמב"ם דכל עדות שאתה יכול לחושדו שיש לו נגיעה בעדותו אפילו בדרך רחוק אין בעדותו ממש וכיון שכן וודאי די"ל דיש לו נגיעה בעדותו לייבמה או לכנס לנחלה וא"כ בנ"ד דבאו עדים אח"כ שפיר נוכל לסמוך על דעת הרא"ש והטור ועוד דגם בבאו עדים מקודם שהחליט הב"ש דאין שום חולק על הרשב"ם בזה נלענ"ד דהמעיין בחידושי הרשב"א יראה להדיא דס"ל בהיפוך עיי"ש במש"כ בתחילת ד"ה נימא מתניתן דלא כר"נ ואף שפירש כן בס"ד דהמקשן מ"מ לשיטתו שם בישוב דברי הרי"ף גם לפי המסקנא קיי"ל כן כסברת המקשן ודלא כאוקימתא דאביי הן אמנם ראיתי בקונטרסו דכ"ת דפי' לשיטת הרשב"א דקאי קושיית המקשה מרישא וכיון שכן אין ראי' מהרשב"א אכן לא הבנתי מי הביאו לזה ודברי הרשב"א מתפרשין כפשוטו דקושיית המקשן הוא מסיפא כמו לפירש"י ועיקר חידושו דהרשב"א אינו רק באוקימתא דאביי דלרש"י אמרינן דלהכי נאמן כ"ז שלא חור משום דאין אדם חוטא ולא לו ולהרשב"א לא ניחא הך סברא ולכך חידש הך סברא דמש"ה נאמן משום שאמר כן בשעת קידושין [גם מה שהניח כ"ת בצ"ע דברי הרשב"א לא הבנתי הלא הרשב"א עצמו נזהר מזה בסוף דבריו שכ' וז"ל וא"כ קשיא לי' לאביי מרבי דקיי"ל כוותי' כו' ועוד אף לר"נ לא אתי שפיר כי' עיי"ש וכוונתו בהך ועוד דאף דנדחוק לומר דאביי אליבא דר"נ אמר וקיי"ל כר"נ מ"מ הרי חזינן בריש סוגיין דמוקמינן למתניתן כר' ולא כר"נ וא"כ הך סוגיא דב"ב לפי אוקימתא דאביי יהי' קשיא ממ"נ ולוה הוכרח לומר דהעיקר הוא כסברת המקשן] וכיון שכן הדרינן לקמייתא דדעת הרשב"א להאמינו אף בבאו עדים מקודם ודלא כהרשב"ם ועיקר דברי הרשב"ם אין להם הכרע בש"ס ושפיר נוכל לסמוך בנ"ד על דעת הרשב"א והרא"ש והטור ולכאורה עלה ברוחי לאמר דצדקו דברי הב"ח דלהנך שיטות דסברי דנאמן לומר אפילו בהיפוך החזקה מכ"ש דנאמן לומר בבאו עדים כיון דאינו סותר דבריהם והגע בעצמך אילו באו עדים דיש לו בנים וודאי דמותרת ולא איכפת לן בעידי אחים כלל כיון דאין העדים סותרים זה את זה א"כ להנך שיטות דסברי דנאמן אף לסתור החזקה היינו מטעמא דפסקו כרבי לפי האוקימתא דאביי דמ"ל לשקר כעדים דמי ובעדים דיש לו בנים וודאי דמהימן אף דאיכא עידי אחים מכבר ומה שהביא הב"ש ראי' מדברי הטור כל מעיין ובקי בדברי הטור יראה רבות כהנה שבמקום א' סותם וסומך עצמו על הפלוגתות שמביא במק"א (ואם הי' הזמן מסכים להאריך הייתי מביא דוגמות לזה עצמו מספר) אלא שזה נסתר מדברי הרשב"ם עצמו דאיהו ג"כ סובר דנאמן אף בהיפוך החזקה עיי"ש ואפ"ה ס"ל דאי"נ נגד עדים ותמיהני על הב"ש למה הוצרך להביא ממרחק לחמו לסתור דברי הב"ח מהמאור ורי"ו ולא הביא מדברי הרשב"ם עצמו ולפ"ז בנ"ד אף אם היו ב' עדים גמורים הי' מקום להקל עפ"י סברת הרמב"ן ומכ"ש דבנ"ד איכא ע"א שמת יבמה וכבר החליטו הפוסקים לסמוך על הרי"ף והרמב"ם במקום עיגון וניד"ד שפיר הוי עמפ"ע כמש"כ כ"ת בשם תשובת הב"י (ומה שהאריך כ"ת בזה בפי' דברי הר' יעקב בר"ש סמיט וסיים בסוף דבריו שכוונתו בזה להוציא מדעת שגם הר"י בר"ש לא כיון לזה בכדי שלא יהי' ס"ס לאיסורא גם לפ"ד עדיין לא יצאנו מחשש זה דהרי בסי' רל"ג בקנ"ע הביא בפשיטות דעת המבי"ט דאין זה עמפ"ע וא"כ אכתי הל"ל ס"ס לאיסורא] וכן עיקר וא"כ בצירוף הלין תרי טעמי הדבר פשוט להתיר והנני להצטרף ונמנה עמהם להתירא להתנסבא לכל גבר די תצביין ומה שהאריך כ"ת בריש דבריו לדחות שיטת מהרי"ט וביתר פרטי דבריו עוד חזון למועד לעיין בדבריו ולכתוב את הנלענ"ד על כל פרט ופרט דברי ידידו לנצח דו"ש

דוד טעביל במ' משה זללה"ה

סימן יז

וזהו מה שהשבתי שנית להרב" ה"ג מו"ה אליעזר יצחק ר"מ ד"ק וואלאזין על קונטרסו

כבר יעדתי לכבודו לכתוב בארוכה את הנלענ"ד בענין העגונה בקהלתכם ולהשתעשע בפניני אמריו על כל פרט ופרט והנה באתי כהיום למלאות דברי לישא וליתן בנידון זה על סדר קונטרסו עד מקום שידי יד כהה מגעת ומאיתו ית"ש החונן לאדם דעת אשאל שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו בא"י למדיני חוקיך

וזה החלי בעז"ה

הנה כת"ר הביא דברי המהרי"ט דפסק להלכה דמחזקינן מאיסור לאיסור וע"ז הביא דברי התוס' דמס' ביצה ודמס' יבמות ודברי הרא"ש בתשו' כלל ק"י וכלל נ"ב וזה אמת ויציב דהתוס' והרא"ש וודאי דס"ל דאין מחזיקין מאל"א אמנם מש"כ כת"ר גם על דברי הרשב"א הרי מוכח מדבריו שאין מחזיקין מאיסור לאיסור בזה יש לדון וכמו שיתבאר לקמן אי"ה בדברינו

ומה שהוסיף כת"ד להביא ראי' דלא כמהרי"ט ממקור הסוגיא דע"א נאמן באיסורין מהא דכ"ג ביוה"כ יוכיח ותוכן כוונתו בקצרה דהא לפי מאי דקיי"ל דבמלתא דלא אתחוק לא היתרא ולא איסורא ע"א נאמן אפילו בדבר שאינו בידו רק דהגמרא בעי לאתויי ראי' מכ"ג ביוה"כ דכיון שהוא בידו נאמן אפילו בהיפוך החזקה וע"ז קשיא לי' למר דהא גם בכה"ג לא אתחזק היתרא לפי מאי שפירשו התוס' דפיגול לאו דווקא אלא פסול אלא ע"כ צ"ל דזהו גופי' מקרי חזקה מה שהוא ראוי להיות כשר לכשיזרוק ועתה שהוא פוסל בהחלט הרי מוציאו מחזקה זו שהי' עומד להיות כשר וכיון שכן גבי אשה נמי נימא הכי דזהו גופי' מקרי חוקה מה שהיתה ראוי' ועומדת להיות מותרת לשוק לכשימות הבעל ושוב אין ע"א נאמן להוציאה מחזקה זו וכתב ע"ז שהיא ראי' ברורה

ואני בעניי איני מכיר ראי' זו כלל דבשלמא גבי כה"ג ביוה"כ נהי דחזקת היתר ליכא מ"מ הא גם חזקת איסור נמי ליכא וא"כ שפיר אמרינן דזהו גופי' מקרי חזקה מה שהוא ראוי ועומד להיות כשר משא"כ גבי יבמה כיון דלפי סברת המהרי"ט דמחזקינן מאל"א א"כ הרי היא בחזקת איסור קיימא עכשיו וא"כ איך שייך לומר דיהי' מקרי חזקת היתר במה שהיא ראוי' להיות מותרת לשוק אח"כ כיון שהיא עתה בחזקת איסור דהא וודאי דשם פסול עדיין לא נקרא עליו על כרחך גם לדברי כ"ת דאלת"ה מה בין זה להא דאמר ר"ה בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וה"נ דכוותי' כיון דהספק הוא בזריקה עצמה וא"ל דגם בדר"ה לא יהא נאמן ע"א לומר שנשחטה שלא כהוגן זה אינו דגם במצאן שחוטים נמי לא כשר רק מטעם דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אבל בלא"ה גם בלא ע"א היתה איסורה ומכ"ש בע"א שמעיד שלא נשחטה כהוגן וא"ל דגם כאן סתם זריקת כ"ג חשבינן כרמאש"מה דמסתמא עשה כד"ת ולא עבר אמימרא דרחמנא דאמרה המקריב אותו לא יחשב א"כ מעי קרא לק"מ דהא שפיר מקרי מוציא מחזקת היחד והיינו חזקה דמסתמא כהוגן עשה דחשיבא כרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם לפום סברא דהשתא ועוד אפשר לומר דקושטא הוא דזה גופי' מקרי חוקה מפני שמסתמא עשה