שו"ת בית דוד סה

דלדעת הרמב"ן ז"ל במלחמות לא הוזכר כלל בש"ס דנאמן נגד חוקה דאחים לומר שאין לו אחים וכן הוא להלכה י"ל דמטעם מיגו קאתינן עלה משא"כ הרשב"א והר"ן הא כ' דלאביי בתירוצו נאמן אף נגד החזקה וע"כ דהאי מיגו עדיף מכל מיגו דעלמא דנאמן בי' אף נגד חזקה וע"כ משום דבידו הוא א"כ י"ל דנאמנותו דבעל לאו מטעם מיגו הוא אלא משום כללא דמה שבידו נאמן ע"א מדאורייתא אף נגד החזקה ואף דזה ל"ד לטבל שבידו לתקנו מ"מ הרי לענין יבום בידו הוא (וכבר הוכיח כן הגאון בעל ושב הכהן)

אמנם אנכי מצאתי בעז"ה ה בהג"מ בת בתשובות השייכות להל' אישות סי' נ' וז"ל שם ועוד דאפילו היכא דאתחזק איסורא ע"א נאמן היכא דהוה בידו דומיא דשחיטה והפרשת תרומה כו' וה"נ מהימנינן לי' במה שאמר טעות כנ"ל משו' דבידו לגרשה אע"ג דבמסקנא קאמר דבעל שאמר גרשתי' כו' עכ"ל הרי דכ' להדיא דהאי נאמנותו דאי בעי מגרש לה משום דבידו הוא דומיא דהפרשת תרומה ומעשר ולא מטעם מיגו דהא בנידון דידי' לא שייך מיגו (וכ"כ הגאון בעל חוות דעת בהשמטות ע"ד סי' קכ"ז שהביא בשם הרשב"א בסוגיין הנ"ל דלאו מטעם מיגו קאתינן עלה אלא משום שבידו ות"ל שכוונתי לדבריהם

ולפ"ד בזה נ"ל לבאר היטיב דברי התוס' בי"נ שם ד"ה הואיל ובידו לגרשה אע"ג דהאי מיגו לא חשיבא שאם הי' מגרשה הי' פוסלה מן הכהונה מ"מ חשיב מיגו לפוטרה מן היבום אשר דברי תירוצם אינו מובן אמנם לפמ"ש כוונתם ברורה דהאי מיגו דבידו הוא ואף שהי' מוכרח לזאת הטענה אפ"ה נאמן משום דבידו ובאמת הרמב"ן ז"ל דחק עצמו בחידושיו לב"ב לתרץ קושיית התוס' דהוי מיגו משום דלא איכפת לי' מה שיהי' לאחר מותו משום דלשיטתי' אזיל כמו שהבאתי לעיל בשמו דמטעם מיגו קאתינן עלה ולא משום דבידו דלכך ס"ל דאי"נ נגד החזקה ואמינא עוד לפענ"ד דזה תלוי בפלוגתא אחרת של רבותינו הראשונים וכלה לשיטתם אזלי דהנה אמאי דקאמר הש"ס שם בי"נ ליורשו פשיטא כ' הרשב"ם ז"ל דאיבעי נתן לו במתנה וס"ל דלענין נכסים שיבואו לו כשהוא גוסס באמת א"נ באומר זה בני מקרא דיכיר הוא רק לענין בכורה והרא"ש כ' עליו וז"ל וכ' ר"ם ז"ל דפליאה גדולה לומר כן שאם בא אדם ממדה"י ובנו עמו שלא יירש אותו הבן בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופי' הוא יורשו פשיטא דמכח מתניתן דפ' האומר קא פריך לה כנ"ל הרי דלדעת הר"מ מרוטינבארג נאמן באומר זה בני אף בנכסים דלא מצי יהיב לי' במתנה וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א ולפי שיטתם הקושיא עצומה מאוד מאי מיגו הוא לענין יבום דאי בעי מגרש לה הא לכך צ"ל זה בני כדי שיירשו בנכסים דלא מצי יהיב לי' במתנה וע"ז לא יתורץ בתי' הרמב"ן בשום אופן וא"כ ע"כ צ"ל כמש"כ לעיל דלאו מטעם מיגו קאתינן עלה אלא מטעם שהוא בידו והרמב"ן דדחיק נפשי' שיהא מיגו ע"כ דס"ל כהרשב"ם דאי"נ אלא בנכסים שהי' יוכל ליתן במתנה וגם התוס' שלא הקשו זאת ע"כ ס"ל ג"כ הכי

אבל לפ"ז כלהו לשיטתייהו אזלי הרמב"ן ז"ל ס"ל כדעת הרשב"ם דאי"נ אלא בנכסים שיש לו לכך שפיר יכול לפרש דמטעם מיגו קא אתי עלה אבל כל אינך רבוותא ס"ל כדעת הר"מ מרוטנבארג לכך ע"כ ס"ל דמטעם דבידו קאתינן עלה ואף דס"ל להרשב"א דאפ"ה אינו נאמן אם מוחזק באחים י"ל דלא הוי כ"כ אלים מה שבידו להוציא מחזקה לגמרי משום דהוי דבר שבערוה או דעכ"פ חששו מדרבנן גם הגהת מיימוני שהבאתי לעיל שחתום עליו מאיר ב"ר ברוך וידוע שהוא מהר"מ מרוטון בארג כדאיתא בסדר הדורות דף י"ג ע"ג לשיטתי' אזיל דע"כ מטעם שבידו קאתינן עלה

ובזה מדוייק היטיב שינוי הלשונות דבהך תרי סוגיות דבש"ס קידושין קאמר מאי אמרת לפוטרה מן היבום מצי אמר לה פטרנא לך בגיטא דהלשון משמע משום מיגו ובי"נ קאמר הואיל אי בעי מגרש לה בגיטא דמשמע משום דבידו דבסוגייא דקדושין קאמר יש לי בנים סתם ולא זה בני הוה שפיר גם מיגו וכמו שתירץ הרמב"ן משא"כ בב"ב דקאמר זה בני והוי נ"מ לענין ירושה לא מצי למימר לישנא דמגו דהא לא הוי מיגו: ע

עכ"פ זה ברור בעז"ה לפענ"ד דלפי מה דפסקינן כדעת הרשב"א והרא"ש בשם הר"מ וכן הוא בטור ובב"י סי' ער"ה דנאמן אף בנכסים שבאו אח"כ מוכרח מן הש"ס דאף היכא דליכא מיגו אפ"ה נאמן מטעם שבידו א"כ גם לענין דידן נאמן: וסברת המהרי"ט בזה הוא רק דעת הרמב"ן יחידאה ולא פסקינן כוותי'

ונבאר עוד בעז"ה דאף אם הי' עתה ידוע לנו שהחרש אח מאב והוא חי הי' מוצאין מקום להתיר אותה מכבלי העיגון וד' הטוב יעזרנו

עוד הי' אפשר לומר לכאורה דיש להקל בנ"ד מהא דמצינו בר"ן בקדושין דף ס"ב על מתניתן המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוי' ה"ז מקודשת מפני שלא הטעתו אלא הוא הטעה א"ע וכ' דיש לתמוה למה נישנית משנה זו כאן ותירץ שסמכו ענין לפלוגתא דר"מ ורבנן בתנאי כפול ולאשמועינן דאפילו ר"מ לא קאמר דווקא כשהתנה ולא כפל יש במשמע דבכו"ע יהא המעשה קיים אבל מי שגלה דעתו שע"ד כך הוא עושה הרי הוא כאלו התנה וכפל וזהו שאמר כאן שלא הטעתו הא הטעתו ואמרה דכהנת היא אינה מקודשת דבגילוי דעתה א"צ כפילא עוד כתב תירוצא אחרינא ואיך שהוא פשיטא דלישנא דמתניתן משמע כן דדווקא מי שהוא הטעה א"ע וא"כ בנ"ד כיון שאמר שהוא בן יחיד לאביו הוי גילוי מלתא וודאי דאנן סהדי דאדעתא דהכי דווקא קידשה נפשה ויעוין במהר"י בחידושיו להרי"ף דקדושין שביאר דברי הר"ן כן ולכאורה יש עוד לה"ר לתירץ הראשון של הר"ן מהא דאמרינן בקדושין דף נ' דדברים שבלב לאו דברים נינהו מהך משנה דאמר כסבור הייתי ולפי מש"כ התוס' שם דהא דשקיל וטרי הש"ס התם בדברים היינו דווקא בדבר דלא צריך אלא גילוי מלתא דאנן סהדי דאדעתא דהכי הוי א"כ מאי ראי' מייתי הש"ס מהך משנה הא התם לא הוי אנן סהדי דבכהנת ניחא לי' דווקא ולכך לא הוה דברים שבלב דברים אלא ע"כ דעיקר פשיטותא דהש"ס מדיוקא דאם היתה מטעתו ומגלה דיבורה שהיא כהנת לא היתה מקודשת ואפ"ה אם חישב בלבו לאו מלתא היא וע"כ משום דהוה דברים שבלב וע"ז סמך עצמו החכם המפורסם הנ"ל בתשו' בנ"ד להיתרא

אמנם אחרי שובי נחמתי דל"ד לנ"ד דכ"ז לא קאמר הר"ן אלא באיש אבל באשה אף דאמר לה שהוא כהן אפ"ה מקודשת בכל ענין משום טב למיתב טן דו וכן מוכח דיוקא דמתניתן דבכולי מתני' דלעיל שנוי' שהוא הטעה אותה ע"מ שאני כהן ע"מ שאני עשיר ומשנה זו שנוי' באופן שהיא הטעתו אלא ע"כ משום דבכה"ג שהיא הטעה אותה בעינן דווקא שיתנה ולא מהני מה שגילה דעתו וכן מוכח לפענ"ד מהך סוגיא דיש לי בנים נאמן וכתב רש"י ז"ל בשעת קידושין אמר כן ולא אמר ע"מ והנה לתירץ הראשון של הר"ן קשיא ס"ס אם אמר יש לי בנים יהא נאמן ממ"נ אף אם הוחזק שאין לו וכן באין לו אחים דכיון שאין לו אחים הרי אדעתא דהכי קידשה נפשה ואז יש לבטל הקדושין למפרע אלא ע"כ דבאשה לא אמרינן כן אף לדעת הר"ן בתירץ הראשון ואף דדיוקא דמתניתן בדף נ"ב אפשר לישב דלרבותא קאמר לא הטעה אותו כדאמרינן בקידושין ע"ט ואי אשמועינן גבי דידה משום דאשה דייקא ומנסבא אבל איהו אימא לא יעו"ש א"כ יש לתרץ דאיהו פשיטא דלא מצי למימר כסבור הייתי שהוא כהן דהא דייקא משא"כ בדידי' קמ"ל דאף בדידי' לא מצי למימר כן אמנם מהך סוגיא דיש לי בנים מוכח שפיר כנ"ל

ברם זאת נלפענ"ד דאף דגילוי דעתה לא מהני לגבי אשה מ"מ בנ"ד דאמר אביה בפירוש שאינו רוצה אם אינו בן יחיד וודאי הוי תנאי מעליא ואם היתה בעצמה מתנה כן פשיטא דמהני אף דלא כפלה דהא כבר כתבו התוס' בקדושין (עט ב') ד"ה דברים שבלב דאומדנא עדיפי מכולהו משום דאנן סהדי כמו לענין מברחת ושמע שמת בנו וכה"ג א"כ בנ"ד הרי הוי אומדנא דמוכח דאדעתא דעיגון לא קידשה נפשה אמנם כל חששא דידן הוא מדר"ל משום טב למיתב טן דו ואם היתה רק מגלה דעתה דלא ניחא לה בכה"ג בטן דו פשוט הוא דמהני ולא בעינן תנאי כפול וזהו פשוט: