שו"ת בית דוד סא

דאפי' לכתחילה לא בעינן למיחש דליכא למיחש כלל דשמע מפסול דכיון שאמר ששמע זה כעשר שנים דאז לא הי' נ"מ לשום דינא א"כ מי שאמר אז הוי מסיח לפי תומו וגם החמש נשים לא הי' אז עדיין כיון שלא הי' נשוי המנוח לאשה עדיין ואין לחשוש שמא שמע מח"שו דדעת הרמב"ם שאינם נאמנים אם לא בשעת מעשה דומיא דאנו באין מהספדו של פלוני חדא דלא קרו אינשי שמיעה לזר ששומעים מחש"ו ועוד למה נחוש לזה דהא קיי"ל בעלמא כל דפריש מרובא פרוש ודברי בעל ש"ג יש ליישב דחיישינן דלמא אזיל איהו לגבייהו משא"כ בנ"ד דאין לחוש אלא לח"שו א"כ וודאי דאין מדרך האנושי לילך ולחקור דבר אצל חוש"ו וא"כ גם הטעם השני אזדא לה

(ג) עוד מצאתי בקונטרס עגונות סי' קל"ט וז"ל יש להסתפק בעד שאמר סתם שמעתי שפלוני מת ולא פירש מתי שמע אי גרע מעמפ"ע דיש לחוש שמא קול הברה שמע ולזה לא מהני וא"כ אף בנ"ד לכאורה הי' לחוש לזה

אמנם דברים אלו הוא של הרב ר' יעקב בר"ש סמי"ט ששאל לרבינו ב"י והוא בתשו' ב"י ד' מ"ו ע"ד והנה המעיין שם יראה שלא יפה עשה בעל קונטרס עגונות בזה שהעתיק סתמא בקיצור שלא אמר הרב הנ"ל אלא בעובדא דידי' שיצא קול תחילה שנהרג שלמה כרו"ב וחקרו שם במושקלי"ד אחר עדות ואח"כ אמרו נשים בעיר אחרת ששמעו מאנשים שבאו ממושקלי"ד שנהרג שלמה כרו"ב וז"ל שם דהא כיון דקאמרי הנשים דמעיקרא נפק קלא שנהרג שלמה כרו"ב אפשר שאותם היהודים שבאו ממושקלי"ד ואמרו שנהרג הי' מצד הקול ההוא דנפק מעיקרא עכ"ל הרב בתשובתו שם הרי דלא תלי טעמא דחששא אלא משום דידעינן דמעיקרא נפק קלא אבל אי לא הוי ידעינן דנפק קלא פשיטא דלא הוי חיי חיישינן לה וכן המעיין שם יראה שכל ראיותיו שהביא שם הוי רק באופן דידעינן דנפק קלא דלא פסק (ויען שאין מצוי ביד כולם ס' תשובת ב"י אעתיק בקיצור) בשם תה"ד הביא וז"ל ולפ"ז נראה אם טבוע ראובן במים שאל"ס ואשתו רחוקה ממנו במק"א ויצא קול במקומה שבעלה טבע אח"כ כ' בחור אחד דרך שמיעה והתאוננות על ראובן הלזה שמת אין אומרים נתיר את אשתו כו' הנה לבד אשר יצא התה"ד לחלק בין מיתה לשמיעה מ"מ הרי תלי טעמא משום שכבר יצא קול יעו"ש וכן אשר הביא שמה בשם מהרי"ק וז"ל דכיון דנפיק קלא דלא פסיק דנהרג פלוני איכא למיחש לעדים שיעידו אח"כ על מיתתן שמא אמרי בדדמי מצד הקול

עוד כתב הרב הנ"ל בתשובתו דבדידי' הוי מוכרח מלתא דאמרי מצד הקול שהרי במושקלי"ד נתקבלו כמה עדיות ואבי האשה הי' חוקר ודורש שם ואי אמרת שהיהודים שבאו ממושקלי"ד היו יודעים בבירור היו מעידים שם במושקליד וכן סיים שם הרב הנ"ל בד' מ"ז א' מ"מ יהי' לנו לראי' וליענים בנ"ד דכיון דנתקבלו כ"כ עדות במושקליד והיהודים ההם לא אמרו דבר זה בשם פשיטא לפענ"ד שהדברים שאמרו להנשים הי' מצד הקול עכ"ל וכ"כ שם ואע"ג דהרמב"ם ז"ל כתב בפי"ג מהל' גירושין כבר הודענו שעד שאמר שמת פלוני אפי' שמע מפי אשה ששמעה מעבד ה"ו כשר לעדות אשה ומשיאין עפ"י אבל אם אמר העד אז האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו איך ראית ובמה ידעת עכ"ל הרמב"ם וא"כ אלו הנשים שהעידו מפי אחרים אין ראוי לדרוש ולחקור עליהן הא ליתא לפי ענ"ד דה"מ היכא דלא מוכחא מלתא דאיכא בזה צד רמאות או דאמרי בדדמי משא"כ בנד"ד שהשכל מחייב והסברא נותנת והדבר נראה מפורסם שעפ"י השמועה אמרו כן בוודאי שראוי לחקור ולדרוש עליהם עכ"ל הרב ר' יעקב הנ"ל בתשובותיו הרי חזינן דמודה דמוכח מדברי הרמב"ם דלא חיישינן דאמרי מצד הקול אלא היכא דמוכחא מלתא כמו בעובדא דידי' וכ"כ הב"ש בסי' י"ז ס"ק ל"א גם בשם הט"ז

והנה אף ע"ז השיב לו הב"י וז"ל על מה שחשש על עדות הנשים דכיון דנפק קלא אפשר שאותם היהודים שאמרו שנהרג הי' מצד הקול תמה על עצמך שהרי אורחא דמלתא על הרוב כשמתעלם איזה איש אומרים עליו העולם באומד הדעת שנהרג וקול יוצא על כך שנהרג פלוני ולפי דברי כ"ת לא שבקת חיי שיועיל שום עדות ואין לנו לבדות דברים מלבינו על דברי העדות לומר שמא כך הי' או כך הי' כדי להחמיר רק דלכתחילה אם אפשר יש לשאול וסיים שם ודברי הרמב"ם מבוארים כן כמו שהובא סוף דבריו בקונטרס עגונות ס"ק קמ"ח יעו"ש

ואם בכה"ג שהיו אומדנות דמוכחות שמצד הקול אמרו זאת וכבר יצא קלא דלא פסיק שנהרג כמ"ש אפ"ה השיג עליו הב"י כו' וסיים שם וכל המטפל להתירה רוח חכמים נוחה הימנו כמ"ש וכ"ש בנ"ד שלא יעלה ולא עלה על לב שום אדם שניחוש שמצד הקול שמע ולא הארכתי בזה אלא משום דבק"ע כ' סתמא יש להסתפק שמא מצד קול הברה אמר ששמע ובפרט דבנ"ד אדרבה יש אומדנא דמוכח שלא מצד קול הברה שמע דאלו הי' קול הברה אז שמת החרש איך לא הי' זוכר שום אדם בכל עיר קאפולייא אלא זה ר' פנחס בלבד וכי לו לבדו ניתן כח הזכירה אלא וודאי דשמע מאדם מיוחד א"כ וודאי דכל המטפל להתירה רוח חכמים נוחה הימנו

הרי העליתי בעז"ה דבנ"ד וודאי דנאמן לדעת הרי"ף והרמב"ם דע"א נאמן ביבמה ואף בעפמ"ע כדאיתא בתשו' הרשב"א ובד"מ וב"ח ואף שאינו אומר ממי שמע ואזדא להם כל הג' סברות שיש לחוש לחומרא בכה"ג [והארכתי בעז"ה לסתור הסברא הג' ואף דבק"ע גופא כ' בס"ק קמ"ת בשם הב"י להקל אמנם שלא יהא ס"ס לאיסורא שמא כדעת הרא"ש דאין ע"א נאמן ואת"ל כהרי"ף שמא כה"ג לא הוי כלל עמפ"ע]

עוד נראה לפענ"ד הקלושה דאף לדעת האשר"י שפוסק דאין ע"א נאמן לאמר שמת יבמה להתירה לשוק והובא דעתו בשו"ע סי' קנ"ח סעי' ג' בהגהת הרב אפ"ה אמינא שיש למצוא מקום שיודה בנ"ד הן אם הי' ר' פנחס מעיד מצד עצמו שהוא יודע שמת וודאי דהי' נאמן אף לדעת האשר"י משום הפה שאסר כמו שהעלתי בעז"ה לעיל מהא דכתובות ע"א אומר תנאי הי' אולם עכשיו שאומר ששמע מאחר א"כ אף דמהמנינן לי' שכן הוא ששמע מצד הפה שאסר מ"מ אין כאן עדות לפי דעת הרא"ש דהא אף אם הי' הפלוני שאומר בשמו לפנינו לא הי' נאמן כיון שאינו אלא אח' ומה לנו לנאמנותו

אמנם נראה לצדד ולומר דבכה"ג יודה הרא"ש כאשר אבאר בעזהי"ת ובו בטחתי שאל יעזביני נצח: ונחקור תחלה אם ע"א אומר שמת פלוני היכא שאין שום איסור ערוה ולא שום חזקת איסור בעולם רק חזקת חי בלבד לכאורה הי' נראה דא"נ דהא לא גרע חזקת הגוף מחזקת דינא כמבואר בכתובות בסוגיא דהי' לה מומין בבית אביה דחזקת הגוף עדיף טפי מחזקה דדינא ואם אין ע"א נאמן להוציא דבר מחזקה דידי' להיתרא או לאיסורא לכאורה דכ"ש דנגד חזקת הגוף א"נ

אמנם מצאתי שלא כן הוא דאיתא באשר"י מ"ק פ"ג סי' ע"ט בשם הרמב"ן דע"א נאמן לענין אבילות דקילא לומר שמת אביו ומתאבלין ע"פ ע"א ועמפ"א ואשה וא"י מסל"ת וכן הוא בטור ובשו"ע יו"ד סי' שצ"ז ועיקר טעמא דידהו משום דהוי מלתא דעבידא לגלויי והביאו ראי' מהא דאמרינן בר"ה פ' אין מכירין א"ר כהנא ע"א נאמן לומר נתקדש החודש מ"ט כל מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי ואף דלכאורה ל"ד דהא התם אינו מוציא העד משום חזקה דהא ע"כ יקדשו החודש היום או למחר אלא שא"י איזה יום והוי כחתיכה ספק של חלב ס' של שומן משא"כ לענין אבילות הא מוציא מחזקת חי אמנם עכ"פ חזינא דלא מפלגי בהכי ולהבין סברתו הי' נ"ל די"ל דחזקת חי אינה חזקה גמורה משום דהוי חוקה העשוי' להשתנות ואף דמוקמינן גברא בחזקת חי לענין כמה דברים בפ"ג דגיטין מ"מ אם ע"א מעיד שמת יש לנו להאמינו וסמך לדברי אלו היינו דאמרי אינשי חברך מית אשר התעשר לא תאשר גיטין ך"ח ב' וכן בכתובות ר"פ הכותב אמרינן מיתה שכיחא ויש לסמוך **(הגהה גם מה שהביא הרא"ש והרמב"ן שם ראי' מהא דאמרינן ביבמות קי"ו א"ל ב"ש לב"ה אם התרתם ערוה החמורה כו' והודו להם אין מובנת לי דהא התם לכך התירו משום חומ' שהחמירו עלי' בסופה)**