שו"ת בית דוד ס

ראשון הוי כשנים ואין נאמן השני לאוסרה ואם באו שניהם בב"א אסור וכן הוא בשו"ע (ומ"ש הט"ז דבעינן שיתירוה ע"פ הראשון המעיין בתשב"ץ יראה שלא כן הוא רק בא ראשון בעינן וכ"כ הגר"א והש"ך)

הרי דחזינן דנקט להלכה דאף בשאר איסורי' איתא להאי כללא יעו"ש בתשב"ץ וכן הוא במהרי"ק שורש ל"ג והובא דינו בי"ד סי"א לענין שוחט שהעיד עליו א' ששחט

שלא כהוגן דהשוחט הוי כשנים (רק דיש לחלק כמ"ש הש"ך) והדרן לקמייתא דכיון דהבעל נאמן מדאורייתא אם אמר שאין לו אחים א"כ אף אם נחוש לדברי מהרי"ט דזה לא מקרי חזקה להתירא מ"מ אין דבריו של אחד נגד אמירת הבעל דהוי כשנים

ולענ"ד לזה כיונו החולקים על מהרי"ט שהביא בשמם וז"ל ושמעתי שהמתירים טוענים שאותו העד כבר הוכחש מפי הבעל שאמר שאין לו אחים כשרצה לינשא ודברים תמוהים הם דלא מיקרי הכחשה אלא כשיכחיש בפיו את העד בפניו אבל זה שאמר בשעת נשואין לא הוי הכחשה עכ"ל ולפענ"ד לא כיונו החולקים משום דהוי עדות מוכחשת אלא משים שהאמינה תורה להבעל הוי כשנים (ואפשר דמהרי"ט סמך עצמו על דבריו לקמן דבעובדא דידי' לא הי' הבעל נאמן מדאורייתא כמו שיבואר לקמן בעז"ה) אמנם כוונתם וודאי רצוי' כמו שכתבתי: **(הגהה ואגב אמינא במה שחלקו האחרונים אדינא דמהרי"ק משום דעת הריטב"א שהבאתי לעיל כמ"ש הש"ך בסי' קכ"ז אתמהה מדוע העלימו עיניהם מהך דינא דהתשב"ץ שהובא בסי' ל"ט ולא חלקו עליו ועוד איך יפרנסו לשיט' הריטב"א הך סוגיא דסוטה שמפורש שם דאף בשאר איסורים אמרינן כן וע"כ צ"ל כמ"ש הש"ך שם דהיכא שמפורש בקרא שנאמן גם הריטב"א מודה א"כ כבר ישרו דברי מהרי"ק בשוחט דהא כ' רש"י ז"ל בחולין דף יו"ד ד"ה ע"א ועוד בכ"מ דהא דע"א נאמן באיסורין הוא משום דכ' וזבחת הרי מפורש להדיא בקרא דע"א נאמן בזה והוי דומיא דסוטה ועגלה ערופה א"כ גם הריטב"א יודה דהוי כשנים כדאיתא בש"ס ואף שכמה מהראשוני' ז"ל לא הביאו הך קרא דוזבחת מ"מ הרי הוי ס"ס להתרא עכ"פ לענין שוחט שמא דלא כהריטב"א ואת"ל כהריטב"א דלמא כרש"י ז"ל דהוה בקרא בהדיא ודוק

)** והשתא נבוא בעז"ה לחקור אם יש בעובדא דידן שני עדים כשרים שיכחישו דברי הבעל אם לאו וד' הטוב אל יעזבנו

הנה עדות שהוגבה בקאפוליא הרי נתבאר בג"ע השני שא' מהם לא העיד רק מה שראה בקטמתו וא"כ לפי מה שהעליתי בעז"ה דבנ"ד לכו"ע בעינן דווקא שני עדים שיאמרו שיש לו אח מאב וודאי דלא משבינן האי לעד דמשנה שלימה שנינו בכתובות פ"ב אלו נאמנים להעיד מה שראו בקטנותו כו' אבל לבר מהני וודאי דלא נאמן להעיד מה שראה בקטנותו ואף דאי' שם בברייתא נאמן לומר משפחה זו פסולה משפחה זו כשירה כבר ביאר הר"ן דמיירי שכבר יצא קול ולענין תרומה דרבנן יעו"ש וביאר שכן הוא דעת הרמב"ם לכאורה וכן מוכח מדברי הרי"ף ז"ל שהשמיט זאת וע"כ משום דנכלל זה בתרומה דרבנן דמתניתן יעו"ש ואף לדעת הראב"ד ז"ל שהחמיר בזה אין לך בו אלא חידושו כמ"ש בר"ן משום דא"ל קלא ומפרסמא הרבה אבל בכל התורה כולה וודאי דאי"נ

ובפרט לנ"ד דחשבינן אמירתו של בעל שאמר אין לו אחים כשנים כמ"ש פשיטא דבעינן שני עדים כשרים דווקא להכחישו וזה שראה בקטנותו וודאי שאין לצרפו כנ"ל

אולם לפי המבואר בג"ע השני הרי נמצא עוד א' והוא ר פנחס שמעיד שהי' מכיר היטיב החרש רק ששמע שמת: והנה אם נאמר דמה שאומר ששמע שמת הוי כעד מפי עד הרי פשוט היתרא דהאי איתתא כדעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א דע"א נאמן ביבמה כפשיטותא דר"ש ביבמות פרק האשה רבה וכבר הכריעו כל האחרונים שיש לסמוך עליהם במקום עיגון כמבואר בב"ש בסי' קנ"ז אמנם אף אם נחוש לדעת האחרונים דזה לא הוי כעד מפי עד כיון דלא אמר ממי שמע אפ"ה יש להקל בנ"ד ונבאר בעז"ה דאיתא בשו"ע סי' י"ו ס"ה כבר אמרנו שהעד שאומר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד ה"ז כשר והוא לשון הרמב"ם ז"ל וכ"כ הרמ"א ז"ל ואפילו לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר ול"ח שמא הראשון פסול הי' עכ"ל ודין זה דהרמ"א הוא מתשובת בנימין זאב ומקורא דהאי דינא הוא מהך סוגיא דפ' האשה בתרא תדבר"י בשעת הסכנה (ופירש"י במקום עיגון) כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין וכן שם במשנה משיאין עפ"י בת קול כיצד כו' וכ"כ בתשו' ב"י וכ"כ הגר"א

והנה לפ"ז אף היכא שאומר העד שאינו זוכר ממי שמע לכאורה לא גרע מהך דינא דמתניתן ששמע קול ולא מצא אדם שם שא"י ג"כ מי הי' האומר וכן כתב הגאון בעל שארית יוסף דבכה"ג הוי שפיר עד מפי עד

אמנם מצאתי להגאון בעל עצי ארזים ז"ל שכ' שיש לחלק ולומר דבאומר סתמא שמעתי ל"ח דשמע מפסול אבל אם שאלוהו ואמר שא"י הוי כאומר שא"י איך מת הנה הגאון הנ"ל חתר למצוא מקום לדינא דהרמ"א ז"ל מסוגיא דסוטה יעו"ש ושפיר יצא לחלק אמנם לפי מה שהבאתי שדברי הרב נובעים מסוגיא דשמע מב"ק וודאי דאין מקום לחלק כלל לנידון זה דהא גם שם א"י ממי שמע וזה אין סברא לומר דדווקא שנים ששמעו מב"ק דמה נ"מ כיון דע"א נאמן בזה כשנים ואדרבה זה עדיפא מב"ק דהא אומר ששמע מאדם אחד רק ששכח מתי שמע

ומש"כ הגאון הנ"ל ראי' ממש"כ הרמב"ם וצריכין לשאול אצלו איך ומה ראית וכ' הלח"מ משום דמשוה לי' להא דאמרינן בשבועות היו אומרים לו איך ומה ראית הנה דבריו אינם מובנים דהא מקור הענין דעד מפ"ע הוי קולא וגם הך דינא דמשיאין עפ"י ב"ק פשיטא דבד"מ לא הי' מהני ואף דאמרינן בבכורות דבעיקר העדות יש להחמיר מ"מ כבר כתבו כל גדולי האחרונים דדבר זה נכלל בגוף התקנה דעד מפי עד יעו"ש בשארית יוסף ואף הל"מ הלא לא כתב זאת אלא לקושיא על המ"מ ואדרבה המ"מ מש"ה לא כ' טעם זה על דינא דהרמב"ם ז"ל משום דע"כ קילא בזה מד"מ יעו"ש בדברי הרב המגיד

(ח) ולרווחא דמלתא אמינא דאף להמחמירים בזה יש להקל בנ"ד דהנה יש כאן ג' חששות להחמיר אם אומר שנשמע סתם ונבאר בעז"ה אחד אחד

(א) הגאון בעל ע"א הנ"ל כתב דחיישינן שמא לא שמע כלל דלא עבידא לגלויי כיון שאינו מגיד ממי שמע ולזה החשש פשוט אבלי דבנ"ד ליכא למיחש משום דאם הי' רוצה לשקר הי' שותק ונאמן משום הפה שאסר הפה שהתיר כדאי' בכתובות פ"ב במשנה כ"פ ואף דאמרינן בכתובות ך"ב ב' אחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה אסורה תרווייהו בא"א קא מסהדי כבר תירצו הראשונים ז"ל והובא בר"ן שם דאין לו מיגו דרוצה לפוסלה מן הכהונה ועוד תירצו דמיירי בס' קרוב לה ס' קרוב לו דאמר בדדמי ויעו"ש בשו"ע סי' קנ"ב אבל בנ"ד הוי ממש כהך דאמרינן בכתובות י"ט ב' ע"א אמר תנאי היה כו' דמסיק שם הש"ס דהלכה כר"ה בדר"י דאמר הני למיעקר סהדתייהו קאתי וכבר כ' שם הר"ן ז"ל דל"ד למיעקר סהדתייהו אלא אף בא' אומר פרוע נאמן אם אין כו' יוצא ממקום א' משום מיגו דאי בעי שתיק והוה הפה שאסר כו' א"כ גם בנ"ד שאין כאן אלא ע"א לבד ר' פנחס הנ"ל שאומר שהי' מכירו ושמע שמת וודאי דמהיתן בזה משו' הפה שאסר במיגו דאי בעי שתיק ואזדא לה סברת הגאון הנ"ל בנ"ד

(ב) עוד הביא הב"ש בשם בעל שלטי הגיבורים שצריך לשאול אותו ממי שמע דשמא מפסול שמע כגון מחמש נשים שאינם מעידות או מעכו"ם שאין מסל"ת הנה לבד שזה פשוט דזה לא הוי אלא לכתחילה אבל אם אמר א"י מהני בדיעבד (וכ"כ הגאון בעל מראות הצובאות) עוד בנ"ד עדיף טפי **(ואף שבדבריהם אשר כתבו ראשונה לא כן כתוב אמנם נתברר לנו דלאו בדיוקא כתבו זאת כאשר כבר העידו בעצמם בג"ע השני:)**