שו"ת בית דוד ו

שהוא כו' שהרי אין מתנותיהן שוות וכדאמרינן בפסחים בפרק האשה [דף פ"ט א'] דלא מצי למייתי פסח ולאתנויי אי בעל מום הוי דידי הרי זה פסח וא"ל יהי' מותר הפסח שהוא שלמים ומשום דאין שווין מתנותיהן זה בשפיכה וזה בזריקה ופריך מאי נ"מ הא הניתנין בשפיכה שנתנן בזריקה יצא ומשני הנ"מ בדיעבד אבל לכתחילה לא וא"כ האיך קאמר ר"ש דיקרבו שניהם כיון דאינן שווין במתנותיהן ואין לומר דזה הוי כדיעבד כיון שכבר נתערבו וכדאמרינן בזבחים ע"ה ע"ב לענין אשם שנתערב בשלמים לר"ש דזה הוי דיעבד עיי"ש דז"א דלהדיא מבואר בזבחים בפ' התערובות דוה הוי לכתחילה תדע דאלו במתניתין דריש פ' כל הזבחים קתני קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו נתערבו בבכור ומעשר ירעו והיינו משום דאין מתנותיהן שוין ואלו בנתערבו הדמים זב"ז תנינן במתניתין דף פ ע"א מתן ד' במתן אחת ר' יהושע אומר ינתנו במתן א' והיינו משום דהניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת יצא וכמש"כ רש"י עיי"ש הרי להדיא דנתערבו מחיים לא הוי כדיעבד שיהי' מותר לשוחטן וליתן במתנה אחת וכן כ' רש"י (פ"א ע"ב) ד"ה אביא כו' ואע"ג דאם נתערבו מחיים לא קרב התם משום דאית להו תקנתא ברעי' עכ"ל וא"כ נמי לענין לשנות מזריקה לשפיכה נמי הוי כלתחילה דהא תרווייהו מחד קרא נפקא ולא מצינו לר"ש דיפלוג ע"ז דהלכה פסוקה שנינו בלא שום מחלוקת דהא מדפליג ר"ש בסיפא ולא פליג ברישא מכלל דברישא גם ר"ש מידה דירעו אלא ע"כ צ"ל דשאני חששא דמביא קדשים לבית הפסול דלא חייש לה ר"ש ואף בנתערבו מחיים משום דבשעת הקרבה וזריקה הוא נעשה כתיקונו מבלי שום שינוי ואפי' בדברים הנעשים רק לכתחילה וגם אח"כ יכול ליזהר שלא יבוא לביה"פ ולכך בנתערבו אפי' מחיים ס"ל לר"ש דיקרבו רק דמ"מ להכניס עצמו במכוון לזה כגון ליקח תרומה בדמי שביעית גם ר"ש מודה וכדאמרינן שם (ע"ה ב) עיי"ש משא"כ לענין לשנות דבר ואפ"י בדברים הנעשים רק לכתחילה ואינם פוכלים בדיעבד מ"מ הוי כלכתחילה כל שנתערבו מחיים ואיכא תקנתא דרעי' גם לר"ש ועוד דהא התם בפסחים נמי כדיעבד דמי דהא חד מינייהו וודאי דלא עביד פסח ואפ"ה אסור להקריבו לכתחילה וה"נ דכוותי' דמקרי לכתחילה כל זמן דלא קרבו וא"כ ע"כ דס"ל לר"ש דבכור בשפיכה לכתחילה ולהדיא תנינן בתוספתא בפיסקא דהבכור והמעשר הבכור והמעשר שנתערבו רש"א זה לשם מה שהוא וכו' מפני שמתן דמם שווה ואף רבנן לא פליגי עלי' התם אלא משום דס"ל דאין מביאין קדשים לבית הפסול וכדמסיק שם בתוספתא באותו פיסקא דהבכור והמעשר ולא הורו לו חכמים לר"ש שתביא קדשים לבית הפסול אבל בהא דבכור בשפיכה לא פליגי עליו וא"כ בין לר"ש ובין לרבנן תרווייהו ס"ל דבכור בשפיכה ואין לדחות ולומר דס"ל להנך תוספתא כריוה"ג וכולהו בזריקה ולכך הוי מתן דמם שוה דהא בתוספתא דפסחים פרק ד' איתא להדיא דפסח בשפיכה ושינה מלשין המשנה ותני כהן הקרוב אצל המזבח שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד ודוחק לאוקמי כתרי תנאי כיון דסתמא תני בתרווייהו וע"ז סמך הרמב"ם לפסוק כן להלכה אבל הא גופא קשה טובא איך סמך הרמב"ם על תוספתא זו שהוא בהיפוך מש"ס דילן ומתקרא מלא האמור בתורה שהרי בש"ס דילן בזבחים בפ' איזהו מקומן [נ"ו ב] על הך מתניתן דהבכור והמעשר והפסח כו' ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד אמרינן בגמרא מאן תנא א"ר חסדא ריוה"ג היא דאמר חלבו לא נאמר אלא חלבם דמו לא נאמר אלא דמם לימד על בכור ומעשר ופסח כו' ופי' רש"י מאן תנא מעשר ופסח בזריקה מדמשוה מהן דחים דבכור ומעשר ופסח כדקתני שינה באכילתן מכלל דבמתן דמים לא שינה ובבכור ואת דמם תזרוק כתיב ותו אמרינן התם כנגד היסוד מנלן א"ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה ועולה גופא מנלן דכתב על יסוד מזבח העולה כו' וכן בפסחים [ס"ד א:] דתנינן במתניתין כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד ואמרינן שם בגמ' [ס"ד ע"ב:] מאן תנא פסח בזריקה א"ר חסדא ריוה"ג היא דתניא כו' ומנלן דטעונין וס"ד א"ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה כו' הרי להדיא דגם פסח בזריקה לריוה"ג והיינו משום דנפקא לי' מקרא דבכור וא"כ בכור וודאי דבזריקה הוא לכ"ע וא"כ איך סמך הרמב"ם על דברי התוספתא לדחות דברי ש"ס דידן מהלכה

הרי לפנינו י"ג קושיות חמורות זיי"ן כפשטא דשמעתין מה שהקשו התוס' ומה שהוספתי להקשות וחמשה בדברי הרמב"ם

ובכדי ליישב כל אלה נלע"ד דהנה עיקר החילוק שבין שפיכה לזריק' פירש"י בסוגי' דזבחי' ודפסחי' דזריק' הוא מקרוב עומד אצל היסוד ושופך וכמו שהבאתי לשונו לעיל ומלשון רש"י משמע דפשטא דלשנא דקרא דזריקה ושפיכה משמען כן דלשנא דזריקה שבכתוב משתמע שהוא למרחוק ולשנא דשפיכה משתמע שעומד בסמוך ושופך אבל האמת יורה דרכו שאין הדבר כן רק דבלישנא דקרא גם לשפיכה קרי לי' זריקה ומנא אמינא להו אב"א קרא ואב"א גמרא והיינו קרא דד"ה וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים הדם מידם ומייתי לי' הש"ס בזבחים דף י"ד וביומא דף נ"ט ולמאן דאמר דפסח בשפיכה ע"כ מוכח דבלשון הכתוב גם לשפיכה קרי לי' זריקה ואב"א גמרא מהא דתניא בתו"כ סדר ויקרא פרשתא ד' פסקא י"ב וז"ל וזרקו את הדם על המזבח ואין הזורק על המזבח ופי' בק"א הדם על המזבח כלומר מדכתיב הדם ולא כתיב על המזבח את הדם כמו שהי' ראוי לומר שבראשונה יאמר מקום הוריקה ואח"כ יאמר מאי יזרוק אלא אתא לומר דהדם הוא שיתן על המזבח אבל אין צריך הזורק לעלות על המזבח לזרוק אותו דאילו גם הזורק צריך שיהי' על המזבח או סמוך לו דעל בסמוך נמי משמע הוי לי' למכתב וזרקו בני אהרן על המזבח את הדם ואז הוי הדר על המזבח על שניהם על הזורק ועל הדם והוי דרשינן להנך תיבות דעל המזבח לפניו ולאחריו עכ"ל בתוס' ביאור קצת הרי להדיא דאי לאו דרשא דאת הדם על המזבח מלשנא דוזרקו לחוד לא הוי משתמע שהזורק עומד למרחוק דאי ס"ד דלשנא דוזרקו לחוד משמע מרחוק כדמשמע מלשון רש"י א"כ למאי צריכינן כלל להך דרשא דאת הדם על המזבח אלא ע"כ דמלישנא דוזרקו לחוד הוי משמע גם שפיכה שהוא מקרוב ולכך צריכינן לדרשא דאת הדם על המזבח וזה ברור והיינו טעמא דר"פ בזבחים ס"ב ע"ב דאמר מה דם אויר קרקע מפסיקו כו' ולכאורה קשה מנ"ל לר"פ הא דבדם אויר קרקע מפסיקו אם לא מהך דרשא דתו"כ דהדם על המזבח ולא הזורק דהא גבי דם ליכא הך הוכחה דלמערכה דלוקה היא זורק דהדם אינו נזרק למערכה אלא ע"כ דנפקא לי' מהך דתו"כ דבעינן שיהי' הזורק עומד מרחוק וממילא אויר קרקע מפסיקו

ולפ"ז נמצינו למידין דבבכור דכתיב בי' את דמם תזרוק על המזבח דסמיך לי' לתזרוק אצל על המזבח מדלא כתב תזרוק את דמם על המזבח כדכתיב וזרקו. את הדם על המזבח א"כ ממילא משתמע דבבכור בעינן שגם הזורק יהי' על המזבח או סמוך לי' דהיינו שפיכה ומעתה אין לנו לחפש ולתור אחר קרא אחר שיהי' מבואר בו דפסח בשפיכה להנך תנאי דמפקי לי' להך קרא דדם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא וכמו שכ' התוס' אלא מהך קרא עצמו דריוה"ג מוכח דפסח בשפיכה מדכתב את דמם תזרוק ולא כתיב תזרוק את דמם ומשום דבאמת לא מצינו כלל שים קרא אחרינא למעו"פ דטעון מתן דמים אלא או קרא דדם זבחיך ישפך או קרא דר' יוסי הגלילי וכיון דמוכרחין אנו לומר מכח קושיות התוס' דלכ"ע